176 שנים  חלפו מאז 'שנת המהפכות': 1848. התהפוכות הפוליטיות והחברתיות והתנועות המהפכניות שפרצו ברחבי אירופה (בייחוד בצרפת, גרמניה, פולין, איטליה, דנמרק והאימפריה האוסטרית) היו הגל המהפכני הנרחב ביותר שאירופה ראתה אי פעם.

יותר מ-50 מדינות נפגעו ובכל זאת הגל המהפכני הזה התרחש ללא כל סוג של תיאום בינלאומי מרכזי. שום סיבה או תיאוריה אחת לא יכולה להסביר מדוע פרצו המהפכות; התחושות שהניעו את השנה ההיא של השינוי הסוער נוצרו במקום זאת משילוב של גורמים חברתיים, כלכליים ופוליטיים שונים, כולל חוסר שביעות רצון נרחבת ממשטרים אוטוקרטיים, קשיים כלכליים, דרישות לרפורמות פוליטיות ורצונות לאיחוד לאומי ועצמאות.

עם זאת, אף על פי שהן נפוצו, רבות מהמהפכות הללו פרצו או קרסו תוך שנה. מה הניע אותן, האם הושג משהו ומדוע רבות מהמהפכות הסתיימו במהירות יחסית?

ב-1848, אירופה ספגה סדרה של מהפכות שהפכו את הסדר הפוליטי המבוסס על קנו. ברחבי היבשת התפרצו מרידות באוכלוסיות וגלי ההלם של המהפכות הללו התפשטו על פני הגלובוס. אבל ההתקוממויות הללו תפסו מקום מוזר בהיסטוריה האירופית, האם הן הצליחו או נכשלו? ולמה לא השתרשו בתודעה האירופית?

לכריסטופר קלארק, מחבר הספר "אביב מהפכני", יש פרשנות מחודשת ויוצאת דופן של אותה תקופה מכריעה.

גורמים

דיכוי פוליטי ושלטון אוטוקרטי

מדינות רבות באירופה נשלטו על ידי מונרכיות או משטרים אוטוקרטיים שהגבילו חירויות אזרחיות והשתתפות פוליטית. אזרחים חשו יותר ויותר מתוסכלים מחוסר הייצוג שלהם ומממשל וצנזורה מדכאים, מה שהוביל לדרישה רחבה לדמוקרטיה על פני המלוכה.

קשיים כלכליים

סדרה של יבול גרוע מאז 1839, מיתונים כלכליים ושינויים הקשורים לתיעוש הביאו לירידה בהשקעות בחקלאות, שהובילו לעוני נרחב, אבטלה, עליית מחירי מזון ומחסור. מעמד הפועלים והאוכלוסיות העירוניות התמודדו עם תנאי חיים קשים, שתרמו לתסיסה חברתית ולכעס על כמה שהמלך בארצם יכול להזניח את תושבי ממלכתו.

התרגשות אידיאולוגית

רעיונות של ליברליזם, לאומיות וסוציאליזם תפסו תאוצה ברחבי אירופה. קריאות לזכויות הפרט, רפורמות חוקתיות, זהות לאומית ושוויון חברתי התפשטו דרך חוגים אינטלקטואלים והשפיעו על אנשים לדרוש שינוי פוליטי וחירויות אחרות כמו חופש העיתונות.

רצון לאיחוד לאומי ולעצמאות

אזורים רבים באירופה היו מפוצלים מבחינה פוליטית, כללו מספר מדינות או בעלי מחוזות תחת שלטון זר. ואכן נפוליאון בונפרטה הצרפתי הפך את אחיו למלך ספרד. תנועות שמטרתן איחוד לאומי, עצמאות או אוטונומיה התחזקו, במיוחד באיטליה, גרמניה, הונגריה ופולין וטיפחו תחושה חזקה של לאומיות.

השראה ממהפכות קודמות

הצלחתן של מהפכות קודמות, בעיקר המהפכה הצרפתית של 1830, עוררה השראה לאנשים להאמין באפשרות לחולל שינוי באמצעות פעולה קולקטיבית. כאשר פרצה מהפכת פברואר בצרפת בשנת 1848 והביאה להפלתו של המלך לואי-פיליפ ולהקמת הרפובליקה השנייה הצרפתית, היא שימשה כזרז והעבירה מסר רב עוצמה ברחבי אירופה, ממדינות איטליה וגרמניה אל המדינות האיטלקיות והגרמניות, האימפריה ההבסבורגית ואזורים אחרים. אנשים במדינות אחרות ראו בכך הזדמנות לדרוש רפורמות דומות ולאתגר את המשטרים האוטוריטריים הקיימים ועוררו התקוממויות ברחבי היבשת.

אי שוויון חברתי ומאבקי מעמדות

פערים חברתיים בין האריסטוקרטיה למעמדות הנמוכים עוררו אי שביעות רצון. האוכלוסיות העירוניות עלו בחדות ושעות העבודה הארוכות וחוסר היכולת לקנות מזון או לשלם שכר דירה בשכונות העוני בהן חיו בני מעמד הפועלים והעניים העירוניים, הניעו אותם לחפש תנאי עבודה טובים יותר, שכר הוגן וייצוג לנוכח השפעת התיעוש על הלידה.

בינתיים מעמדות הביניים חששו מהכניסות העירוניות החדשות, מודאגים מכך שהמוצרים הזולים יותר, בייצור המוני, בעקבות התיעוש, יחליפו כעת את מוצרי האומן המסורתיים. ואכן רבים ממנהיגי המהפכות היו פועלים ממעמד הביניים, שחשו שהם לא מובנים ומנותקים משליטיהם ומחייהם הראוותניים יחסית.

הישגים

מהפכות 1848 היו מגוונות באופיין, כאשר כל מדינה התמודדה עם מערך התלונות והשאיפות הייחודי לה. אמנם ההתקוממויות לא הביאו למהפכה מתמשכת ונרחבת, ברם, הם כן נטעו את הזרעים לתנועות עתידיות הדוגלות בדמוקרטיה, אחדות לאומית ורפורמות חברתיות באירופה. התוצאות השתנו מאזור לאזור ורבות מהמהפכות נחשבו לכישלונות, אך היו כמה אירועים משמעותיים.

מהפכת פברואר בצרפת הובילה להקמת הרפובליקה הצרפתית השנייה וגם דנמרק חוותה קץ למלוכה בת 200 השנים שלה.

באיטליה, 1848 סימנה סדרה של התקוממויות נגד השלטון האוסטרי ואחרים, כמו גם מאמצים לאיחוד לאומי תחת דמויות כמו ג'וזפה גריבלדי וג'וזפה מאציני. באופן דומה, מדינות גרמניה היו עדות למחאות נרחבות, לדרישות לרפורמות חוקתיות ולשאיפות לגרמניה מאוחדת, שהגיעו לשיא בניסיונותיו של הפרלמנט בפרנקפורט ליצור אספה לאומית גרמנית, שתאחד את המדינות הגרמניות.

האימפריה ההבסבורגית התמודדה עם אי שקט עז, במיוחד בהונגריה, שם דרישות לאוטונומיה ורפורמות הובילו להתנגשויות עם המלוכה האוסטרית. המהפכה ההונגרית, בראשות דמויות כמו לאיוש קושוט, חיפשה חירויות פוליטיות ואוטונומיה בתוך האימפריה. עם זאת, הצמיתות הופסקה באוסטריה ובהונגריה.

במקומות אחרים באירופה, צצו תנועות דומות לרפורמות ליברליות ולעצמאות לאומית. בפולין, עלתה ההתקוממות נגד השלטון הרוסי שמטרתה להחזיר את העצמאות, אם כי בסופו של דבר זו דוכאה. מרידות ודרישות לשינוי התרחשו גם באזורים כמו צ'כיה, רומניה והבלקן.

אתגרים

למרות ההתלהבות הראשונית והתקוות לשינוי, רבות מהמהפכות הללו עמדו בפני אתגרים משמעותיים. פילוגים פנימיים בין פלגים מהפכניים, אינטרסים מנוגדים וחוסר רצונם של כוחות שמרניים מוויתור על השלטון הביאו לדיכוי של כמה התקוממויות. עד סוף 1848 ולתוך 1849, רבות מהמהפכות נבלמו וכוחות שמרניים חזרו לשלוט ברחבי אירופה. אלפי אנשים גם איבדו את חייהם בסכסוכים אלה.

אף על פי כן, לאירועי 1848 הייתה השפעה מתמשכת והם שימשו כזרזים לתנועות עתידיות הדוגלות ברפורמות ליברליות, איחוד לאומי וממשל דמוקרטי. 1848 סימנה נקודת מפנה משמעותית בהיסטוריה האירופית, כשהיא הדגישה את השאיפות לשינוי והכינה את הקרקע למהפכות ותמורות פוליטיות הבאות בשנים הבאות.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.