מהפכת 1911

לשתף?

מהפכת 1911

מהפכת 1911 הייתה התקוממות ספונטנית אך עממית שסיימה את שלטונה הארוך של שושלת צ'ינג. היא ידועה גם בשם מהפכת שינהאיי, על שם השנה הקלנדרית הסינית שבה התרחשה ויצרה את הרפובליקה הסינית.

למהפכת 1911 היו כנראה מקורות שפירים, שהחלו במחלוקות והפגנות על בעלות על מערכת הרכבות במחוז סצ'ואן והסביבה, עם נקודת הבזק למהפכה שהגיעה באוקטובר כאשר יחידת צבא בעלת תודעה רפובליקנית ערכה מרד בווצ'אנג, מחוז חוביי. רוחם המרדנית התפשטה לאזורים הסובבים והציתה רוחות של מהפכה.

עד סוף 1911, מהפכנים לאומנים התאספו כדי להרכיב ממשלה חדשה. האנשים האלה, בראשות סון יאט-סן, היו נחושים בדעתם ליצור רפובליקה סינית: אך חסרו להם האמצעים לאלץ את שושלת צ'ינג לוותר על השלטון. בסופו של דבר, סון יאט-סן הגיע לפשרה עם המנהיג הצבאי החזק יואן שיקאי, שהתערבותו אילצה את התפטרותו של הקיסר התינוק פואי. עם זאת, עסקה זו הניחה את הכוח בידיו של שיקאי, שהתעניין יותר בשאיפותיו שלו מאשר בקידום הרפובליקניות הסינית.

קריסת שושלת צ'ינג הגיעה עשור לאחר מרד הבוקסרים הכושל. בספטמבר 1901 אישרה ממשלת צ'ינג, המיוצגת על ידי שר החוץ לי הונגג'אנג, את פרוטוקול הבוקסרים. בשל תפקידה בתמיכה בתנועת הבוקסרים ואי ההגנה על זרים בסין, מעצמות זרות פגעו במדינת צ'ינג באמצעי ענישה ודרישת פיצויים יקרים. פרוטוקול הבוקסרים השפיל והחליש מאוד את משטר צ'ינג, אולם השושלת שמרה על אחיזתה בשלטון. בתחילת 1902 הורשו הקיסרית האלמנה צְהשִׂי ואחיינה, קיסר גואנגשו חסר האונים, לחזור לבייג'ינג. אבל הקיסרית שבעבר הייתה דמות צייתנית יותר, הייתה מוכנה להכיל שינויים אם זה אומר להאריך את השושלת שלה.

דיוקן הקיסרית צְהשִׂי, שנת 1905 בקירוב.

מהפכת 1911

בשנותיה האחרונות, צְהשִׂי אישרה שורה של רפורמות פוליטיות וחברתיות, חלקן קיצוניות בדיוק כמו רפורמות שהיא ביטלה ב-1898.

ב-1905 אישרה צְהשִׂי ועדה לחקר מערכות פוליטיות זרות, שמקדמות רפורמה חוקתית בסין. הביורוקרטיה של צ'ינג עברה שיפוץ ומחלקות חדשות הוקמו כדי לפקח על המשטרה, המסחר, התקשורת, מדיניות החוץ, החינוך והמשפט. מערכת הבחינות האימפריאלית נזנחה וננקטו צעדים לקראת הקמת מערכת בתי ספר מודרנית. היו רפורמות כלכליות שמטרתן לעודד מיזמים קפיטליסטיים. אומץ קוד פלילי מערבי יותר. האיסורים על נישואי מנצ'ו-האן הוסרו. עוולות חברתיות כמו עבדות, קשירת רגליים ועישון אופיום נאסרו כולם.

עד כמה שהרפורמות המאוחרות של צ'ינג נראו קיצוניות, הן היו לא כנות מדי, יושמו בצורה גרועה למדי והגיעו מאוחר מדי מכדי להציל את השושלת החולה. ב-15 בנובמבר 1908 מתה הקיסרית צְהשִׂי בשנתה, שבועיים בודדים לפני יום הולדתה ה-73. פטירתה הגיעה יום לאחר מותו של קיסר גואנגשו בן ה-37, שהורעל כמעט בוודאות באמצעות ארסן, כנראה בהוראתה של צְהשִׂי. שושלת צ'ינג מתה למעשה עם גואנגשו ודודתו השתלטנית. כס המלכות הקיסרי עבר לידי התינוק פואיי, והותיר את סין בידי ילד בן שנתיים ואביו חסר הניסיון מבחינה פוליטית, בתקופה בה הייתה זקוקה למנהיגות חזקה והחלטית.

בינתיים, השושלת הגוססת עמדה בפני שתי סערות: פרובינציאליות בפנים המדינה ורפובליקניות מחוץ למדינה. ככל שכוחה של בייג'ינג נחלש, המנהיגים האזוריים הרחיבו את כוחותיהם, חלקם ניצלו את הרפורמות של שושלת צ'ינג עצמה. הכוח הפוליטי בסין נעשה מבוזר עוד יותר. מחוץ לסין, סמכותה של שושלת צ'ינג אותגרה על ידי סינים מלומדים מחוץ למדינה ולאומנים שחיו בגלות. ב-1904 קרא סון יאט-סן, שחי אז בהוואי, לבני ארצו "לגרש את הברברים של המנצ'ו, להחיות את סין, להקים רפובליקה ולחלק את האדמה שווה בשווה בין העם". סון וחסידיו ארגנו מועדונים פוליטיים כמו האגודת לתחיית סין, במטרה לפתח רעיונות לסין שלאחר צ'ינג.

באמצע העשור, הקבוצות הללו היו מהפכניות וגם רפובליקניות. כעת, שבסיסו במלאיה, החלו סון יאט-סן וחסידיו לארגן התקוממויות בסין. בשנת 1907 נראו לפחות שש התקוממויות לא מוצלחות נגד שלטון צ'ינג. הניסיונות להסית מהפכה נגד צ'ינג נכשלו, בעיקר בשל חוסר תמיכה מצד העם.

כשהמהפכה הגיעה היא החלה באופן ספונטני, ולא בפקודתו של סון יאט-סן. הזרז היה החלטת צ'ינג להלאים שתי מסילות רכבת בבעלות פרטית במרכז סין, מדיניות שנועדה לממן את הפיצויים בפרוטוקול הבוקסרים של הממשלה.

כאשר הוכרזה במאי 1911 מדיניות זו יצרה סופת אש של מחאה, במיוחד במחוז סצ'ואן, שם השקיעו מספר אנשי עסקים מקומיים מכספם ברכבת. משקיעים אלה ניצבו בפני הפסדים ניכרים אם הממשלה תשתלט על מסילות הברזל, את התנועה להגנת הרכבת. קבוצה קטנה אך עסוקה זו ארגנה שביתות והפגנות בצ'נגדו, בירת סצ'ואן. בתחילת ספטמבר ניסה מושל סצ'ואן לקצר את המחאה על ידי שליחת חיילים ומעצרם של מנהיגי המתנגדים. זה רק החמיר את המצב והביא למותם של לפחות 40 מפגינים. בייג'ינג נסוגה בסופו של דבר, החליפה את המושל והציעה לפצות טוב יותר את אלו שנפגעו מההשתלטות על מסילות הרכבת הפרטיות – אך המצב בסצ'ואן הפך למסוכן.

מהפכת שׂינְהַאי

ממשלת צ'ינג, מחשש לתסיסה נוספת, החלה לגייס גדודי צבא חדש במחוז הוביי השכן. אבל היחידות הצבאיות הללו נפגעו בעצמן על ידי הרפובליקנים ואוהדיהם. מספר לא מבוטל של אנשי צבא בהוביי, קצינים וחיילים כאחד, הפכו לחברים באגודות ספרותיות סודיות, שנפגשו לקרוא ולדון בספרות פוליטית חתרנית. עד ספטמבר 1911 תבעו אגודות ספרותיות אלו יותר מ-2,000 חברים. הם גם התחברו לקבוצות סטודנטים ועובדים קיצוניים בווצ'אנג ובערים אחרות בהוביי.

הקואליציה המהפכנית הזו תכננה התקוממות נגד שושלת צ'ינג ואגרה נשק ותחמושת מאז תחילת 1911. ידם נכפתה מפיצוץ מקרי של פצצה ב-9 באוקטובר. המטען התפוצץ בבניין בהאנקו בשימוש חיילים מתנגדים, מה שהוביל לחקירה ולחשיפה של פעילותם החתרנית. חיילי המורדים הסתערו על בנייני ממשלה, עצרו חיילים נאמנים ותפסו את השליטה בעיר. ב-11 באוקטובר הכריזו המורדים על ממשלה רפובליקנית במחוז הוביי. שם הם הניפו דגל המכיל 18 כוכבים מחוברים, המייצגים את איחוד 18 המחוזות של סין.

המרד המוצלח בווצ'אנג התחיל גל של מרידות דומות ברחבי סין. במהלך ששת השבועות הבאים, היו לפחות 22 התקוממויות שונות מצ'אנגשה ועד ג'יאנגסו, משנגחאי ועד שאנדונג. בכל מקום, המורדים נאבקו בשליטה של פוליטיקאים פרובינציאליים או פקידים והכריזו על עצמאותם מצ'ינג. זה הושג במינימום אלימות לרוב, אם כי באזורים מסוימים נראו קרבות קשים ושפיכות דמים ניכרת. בשיאן, מחוז שאנשי, אוכלוסיית המנצ'ו של העיר הייתה מוגנת במשך זמן מה על ידי מוסלמים נאמנים. כשההגנות נפלו בסוף אוקטובר, כ-10,000 מבני מנצ'ו נתפסו ונטבחו ללא הבחנה. כוחות הממשלה גם פגעו במורדים, וכבשו מחדש כמה ערים, כולל ווצ'אנג עצמה. בנובמבר חזר סון יאט-סן, הסופר הלאומני, שבילה את 15 השנים האחרונות לחייו בקריאה להפסקת שלטון צ'ינג. רבים החשיבו את סון לאדם היחיד שמסוגל לנהל את המעבר הקשה ממלוכה לרפובליקה הסינית.

למרות כל האופטימיות שלה הממשלה החדשה, שבסיסה בנאנג'ינג, עדיין הייתה צריכה למצוא דרך לפטור את סין משושלת צ'ינג החולה. ללא כוח צבאי, לא היו לה אמצעים להשיג זאת. אדם אחד שעשה זאת היה יואן שיקאי, שהפך במהרה לדמות שעליה תלוי עתידה של סין. שושלת צ'ינג ניסתה להבטיח את נאמנותו של שיקאי ב-1 בנובמבר על ידי מינויו לראש ממשלה. עם זאת, לשיקאי היה יותר מוטיבציה ממה שהוא יכול לרכוש לעצמו מאשר ממה שהיה יכול לעשות למען ארצו. עד דצמבר ראש ממשלת צ'ינג החדש ניהל משא ומתן עם סוכנים רפובליקנים על הקמת ממשלה חדשה – עם שיקאי עצמו כנשיא. בינתיים, ב-29 בדצמבר, האסיפה הראשונה של הממשלה הרפובליקנית הזמנית בנאנג'ינג בחרה בסון יאט-סן לנשיא שלה. לסין הייתה כעת בחירה בין שני נשיאים רפובליקניים: האחד בעל סמכות טובה, לאומן שהקדיש את חייו למודרניזציה פוליטית, השני קצין צבאי בשירות עצמי, שהסמכות היחידה שלו הייתה שליטתו בצבא. המאבק ביניהם יעצב את השנים הראשונות של הרפובליקה הסינית החדשה.

חמשת נקודות המפתח של המהפכה הסינית

1. מהפכת 1911 הייתה מרד ארצי ספונטני שפרץ ברחבי סין בסוף 1911 והוביל להתפטרות שושלת צ'ינג.
2. הזרז למהפכת 1911 היה תנועת הגנת הרכבת שקמה בסצ'ואן באמצע 1911 ואחריה גיוס יחידות הצבא החדש בהוביי.
3. פיצוץ בשוגג של פצצה בווצ'אנג איים בחשיפה של מאות חיילים רפובליקנים. לפני מעצרם, החיילים פתחו במרד, השתלטו על ווצ'אנג והקימו ממשלת מורדים.
4. חוסר שביעות רצון משושלת צ'ינג והצלחת מרד ווצ'אנג היוו השראה למרידות בערים רבות ואזורים מסביב לסין. עד סוף 1911, האומה הייתה בכאוס.
5. הרפובליקנים בראשות סון יאט-סן שחזר זה עתה, הקימו ממשלה לאומנית בנאנג'ינג: אך הם נאלצו לתווך על עסקה כדי להשיג את הגיבוי הצבאי של הגנרל יואן שיקאי.

חומר מעשיר לקריאה

לא מעט ספרים נכתבו על מהפכת 1911, אך המקורות הטובים ביותר הם בודדים, כדוגמת ספרו של וו ג'ינגהאן ( 吳醒漢), שלושה ימים ממהפכת ווצ'אנג (武昌起義三日記).

ספר נוסף הוא ספרו של אדווין דינגל, "המהפכה של סין: 1911-1912. תיעוד פוליטי והיסטורי של מלחמת אזרחים", שיצא לאור בסין וניתן לקרוא אותו כאן. ספר אחר שנכתב באנגלית הוא ספרו של קנט, The Passing of the Manchus, שהודפס בלונדון.

חומר מעשיר לצפייה

סרטי קולנוע רבים נעשו בסין על התקופה, הידועים שבהם הם סרטו של ג'קי צ'אן, "מהפכת 1911", אפוס היסטורי המגולל בפירוט ניכר את התרחשות האירועים ופרוץ מלחמת האזרחים הסינית.

סרט סיני נוסף הוא סרט טייוואני דווקא, בשם "הקרב על הרפובליקה העממית של סין" (辛亥雙十), שיצא לאקרנים ב-1981 והיה מועמד לפרס האוסקר לסרט הזר הטוב ביותר מטעם טייוואן.

כרזת הסדרה "מהפכת 1911", 2011.
כרזת הסדרה "מהפכת 1911", 2011.

ארועי המהפכה היוו השראה להפקות טלוויזיה מקומיות, כך רשת הטלוויזיה הממלכתית הסינית (CCTV-1 综合) שידרה בשנת 2011 סדרת טלוויזיה בשם "מהפכת 1911" (פרק הבכורה זמין לצפייה בקישור זה).

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.

לשתף?

הצטרפו לרשימת התפוצה שלנו!

אולי יעניין אתכם

RSS
עדכונים

RSS

RSS — מה זה? למעשה זו דרך קלה לקבל עדכונים מאתר historyistold.com לפי בחירתכם ישר

להמשך קריאה >>

לצורך שיפור חוויית הגלישה באתר, אנו משתמשים בקבצי "עוגיות", המשך גלישתכם מהווה הסכמה לכך. למדיניות הפרטיות.