על המתרחש בארגנטינה חודש לפני עריכת רשימות המועמדים החדשים לנשיאות.
ארגנטינה — תמונת מצב
ארגנטינה היא אחת הכלכלות הגדולות של אמריקה הלטינית ושותפת סחר חשובה עבור ארצות הברית, סין והאיחוד האירופי. בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, הפוליטיקה של המדינה נשלטה על ידי הפרוניזם, תנועה פופוליסטית רחבה ומגוונת בראשות הנשיא חואן פרון. ארגנטינה הפכה לאחת הדמוקרטיות היציבות ביותר באזור, אם כי היא ממשיכה להיאבק בניהול כושל כלכלי וחוסר תפקוד פוליטי. אף על פי כן, היא נותרה שותפה חזקה של ארצות הברית ומעצמה מובילה באמריקה הלטינית, גם כשהיחסים האזוריים שלה נעשו מתוחים בגלל יחסיה עם סין ונושאים אחרים.
לאחר קבלת עצמאותה מספרד ב־1816, ארגנטינה סבלה תקופות מתחלפות של שלטון אזרחי וצבאי לפני שעברה לדמוקרטיה אזרחית ב־1983.
אולי הדמות הפוליטית המשפיעה ביותר בהיסטוריה של ארגנטינה היא חואן פרון, קצין צבא לשעבר שנבחר שלוש פעמים לנשיא בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה. התנועה הפוליטית הפופוליסטית שלו, הידועה בשם פרוניזם, שואבת את רוב תמיכתה מאיגודי עובדים ומהמעמד הנמוך, העניים, והפועלים. היסטוריונים פוליטיים מייחסים חלק ניכר מהפופולריות של פרון לכריזמה של אשתו השנייה, אווה, הידועה גם בשם אוויטה, שדגלה בהגדלת זכויות העובדים וסייעה בחקיקת מספר רפורמות, כולל חוק זכות הבחירה לנשים בארגנטינה. תחת פרון, הממשלה התערבה בכלכלה, הלאימה את הבנק המרכזי ומספר תאגידים גדולים, הרחיבה את קצבאות הבריאות והרווחה וסימנה את החוב של המדינה.
למרות הפופולריות, פרון הפך ליותר ויותר סמכותי, הוא כלא יריבים פוליטיים והגביל את חופש העיתונות. מומחים רבים אומרים שלפרוניזם יש תכונות פשיסטיות, אך הוא נותר האידיאולוגיה הפוליטית השלטת בארגנטינה עד היום, ומנהיגיה לא פירקו את הדמוקרטיה במדינה בתקופת כהונתם.
כלכלה במשבר
כיום, ארגנטינה היא רפובליקה פדרלית ודמוקרטית עם כוח השלטון המחולק בין הרשויות המבצעות, המחוקקות והמשפטיות. הנשיא שנבחר בבחירות דמוקרטיות, שהוא גם ראש מדינה וגם ראש ממשלה ומחזיק בכוח ביצועי רחב טווח והוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים. נשיאים מכהנים תקופת כהונה של ארבע שנים וניתן להיבחר מחדש, עם כמה מגבלות. הרשות המחוקקת היא הקונגרס, המורכב מסנאט ובית הנבחרים, בעוד שבית משפט עליון יושב בראש מערכת משפט עצמאית.
האקלים העסקי החמיר בשנים האחרונות ונחלש עקב חוסר תפקוד פוליטי, בקרת מחירים והון, אינפלציה גבוהה, חששות מהחובות והשפעות מגפת הקורונה. בשנת 2020, ההשקעות הזרות ירדו ל־4.1 מיליארד דולר, ירידה של 38% מהשנה הקודמת, וכמה חברות בינלאומיות הודיעו שהן מצטמצמות או עוזבות את ארגנטינה על רקע המיתון המתמשך במדינה. הכלכלה במדינה הצטמצמה מדי שנה מאז 2018.
ארגנטינה הייתה אחת מעשר המדינות העשירות ביותר לנפש בתחילת המאה העשרים. עם זאת, כלכלנים אומרים שהסתמכות יתרה על ייצוא סחורות והוצאות ממשלתיות גדלות הניעו מחזורי פריחה תכופים, והביאו לאי יציבות פוליטית ולירידה כלכלית בעשורים שלאחר מכן. הממשלות נאבקו לשמור על הכספים של המדינה בתקופות של מהומה כלכלית. כתוצאה מכך, ארגנטינה נכשלה לעתים קרובות לשלם לנושים הבינלאומיים; היא פקדה את החוב הציבורי שלה תשע פעמים במהלך שתי המאות האחרונות.
בדצמבר 2020, החוב הלאומי הכולל של ארגנטינה עמד על 336 מיליארד דולר, או כמעט 90% מהתוצר המקומי הגולמי (תמ״ג). מתוכם, הממשלה חייבת 45 מיליארד דולר לקרן המטבע הבינלאומית ו־2.4 מיליארד דולר למועדון פריז, קבוצה לא רשמית של נושים.
המחדל הגדול ביותר התרחש בדצמבר 2001, כאשר הממשלה התנערה מהלוואות של כמעט 93 מיליארד דולר, מה שגרם לארגנטינה לאבד את הגישה לשוקי החוב הבינלאומיים. כדי להחזיר את יכולתה ללוות, היא חתכה את מיסי הייצוא, הסירה את הפיקוח על המטבע, וניהלה משא ומתן על הסדר חוב עם נושים שהחזיקו מעמד ב־2016. בעוד שפעולות אלו הצליחו, ארגנטינה איבדה גישה שוב בעקבות ברירת המחדל של המדינה במאי 2020.
ארגנטינה ספגה שינויים תכופים בין ממשלות תמכו בעסקים וממשלות פופוליסטיות, שלקחו תפקיד כבד יותר בכלכלה והגדילו את ההוצאה החברתית. לפני כניסתו לתפקיד, אלברטו פרננדס הבטיח לבטל את צעדי הצנע שנחקקו תחת קודמו הנשיא מאוריסיו מאקרי. הממשל שלו העלה מאז את המסים על ייצוא ועל משקי בית בעלי הכנסה גבוהה, הוריד את הריבית והעלה את שכר המינימום. עם זאת, בעוד שהאבטלה משנה לשנה ירדה, המדינה עדיין סובלת מאחד משיעורי האינפלציה הגבוהים בעולם, וארבעה מכל עשרה ארגנטינאים חיים מתחת לקו העוני הלאומי.
רגע לפני הבחירות
אין זה מפתיע שמערכת הבחירות לנשיאות השנה עשויה להיות מערכת הבחירות המעניינת ביותר מזה כמה עשורים.
מי שצפויה ליטול בו חלק בולט היא הנשיאה לשעבר, סגנית הנשיא בהווה והפוליטיקאית הבולטת ביותר באמריקה הלטינית — כריסטינה קירשנר, שכבר הייתה בארמון הוורוד (משכן נשיא ארגנטינה). "כריסטינה היא נשיאה! כריסטינה היא נשיאה!", קראו ההמונים בכיכר מול ארמון הנשיא, בעצרת שבו נאמה סגנית הנשיא כריסטינה קירשנר. המצב לא הולך לטובתה ובארגנטינה בכלל. לא פלא שהנושא המרכזי של הנאום היה שאי אפשר להתכופף תחת תנאי קרן המטבע הבינלאומית, שתנאיה לתשלום ההלוואות כבלו את כלכלת ארגנטינה. בשנה האחרונה הכלכלה בארגנטינה חווה טלטלות רבות שתוצאותיהן הובילו לירידה משמעותית בערך הפסו, המטבע המקומי.
העצרת נקבעה במקביל לציון 20 שנה לבחירתו של מועמד השמאל נסטור קירשנר, בעלה המנוח של כריסטינה, לנשיאות. מדוע הוא, שהצליח למדי, כיהן אז רק קדנציה אחת, ואז העדיף שאשתו תיבחר רחוק יותר מהמדיניות השמאלנית שלו, זה עדיין בגדר תעלומה. כריסטינה הייתה פעמיים ראשת המדינה, עכשיו היא סגנית נשיא, אם כי רבים מאמינים שהיא זו מנהיגה את המדינה בפועל ולא אלברטו פרננדס, הנשיא המכהן (שהודיע שלא יתמודד לקדנציה נוספת).
קירשנר. קווים לדמותה
כריסטינה פרננדס דה קירשנר החזיקה בהרבה תארים בשני העשורים שלה בצמרת הפוליטיקה של ארגנטינה: המנהיגה הנבחרה הראשונה במדינה, הגברת הראשונה לשעבר וכיום סגנית הנשיא. אבל עבור רבים מחוץ למדינה, הצילומים המזעזעים של האקדח הטעון בטווח סנטימטרים מפניה בספטמבר 2022, אולי היו ההיכרות הראשונה שלהם עם הפוליטיקאית השמאלנית.
עבור אחרים, זו דווקא העובדה שהיא הפכה לסגנית הנשיאה הראשונה בארגנטינה שהורשעה בפשע בזמן כהונתה: בדצמבר 2022, בית משפט מצא אותה אשמה בהענקת חוזים ציבוריים בשווי מיליארד דולר לחבר משפחה וגזר עליה שש שנות מאסר. למרות הכישלון הזה, היא נותרה דמות פופולרית בקרב רבים במדינה הדרום אמריקאית, שהתבררו כמי שגילו את תמיכתם לאחר פרסום פסק הדין. הושיעה שתערער על פסק הדין, אותו תיארה כמסע הכפשות שמטרתו להדיח אותה מתפקידה. ובעוד היא שללה את התמודדותה על תפקיד הנשיאה בבחירות 2023 – רק מעטים מצפים שהיא תוותר בשקט.
כריסטינה נולדה ב־19 בפברואר 1953 בלה פלאטה, בירת מחוז בואנוס איירס, שם למדה משפטים. היא נישאה לנסטור קירשנר, אותו הכירה באוניברסיטה, בשנת 1975. שנה לאחר מכן נסעו בני הזוג להתגורר באזור הולדתו, המחוז הדרומי של סנטה קרוז.בסוף שנות ה־80 היא החלה בקריירה הפוליטית שלה — תחילה כחברה בגוף המחוקק של סנטה קרוז לפני שנבחרה לבית הנבחרים הלאומי. בינתיים, בעלה עלה בשורות התנועה הפוליטית הפרוניסטית. בשנת 1991, מר קירשנר נבחר למושל סנטה קרוז. הוא זכה בשתי קדנציות נוספות, בעוד שגברת פרננדס דה קירשנר תמכה בו מתפקידה כמחוקקת מקומית ואחר כך כחברת פרלמנט.
כאשר נסטור קירשנר נכנס לתפקידו כנשיא ארגנטינה בשנת 2003 – בעיצומו של אחד המשברים הכלכליים והחברתיים הגרועים במדינה – נוצר דפוס דומה.עד אז כריסטינה פרננדס דה קירשנר הייתה סנטורית עם משקל פוליטי משלה בקונגרס, שם תמכה באופן פעיל במדיניות של בעלה שכללה הגברת ההוצאות החברתיות. קירשנר חיזקה את עמדתה הפוליטית בבחירות 2005 לקונגרס.
היא ניצחה במחוז בואנוס איירס כשגברה על יריבתה העיקרית הילדה גונזלס, אשתו של הנשיא לשעבר אדוארדו דוּאַלְדֶה (2002-2003).
בתקופת ממשלת קירשנר כמעט ולא התקבלה החלטה שלא הייתה לה מה לומר, השפעתה עלתה על זו של מחוקק רגיל. כשמר קירשנר החליט שלא להתמודד לקדנציה שנייה בתפקיד, הוא הטיל את כל כובד משקלו הפוליטי ועמד מאחורי אשתו, כשניצחה בבחירות לנשיאות.
כשכבשה את הארמון הנשיאותי, קאסה רוסדה, בזכות עצמה, המשיכה פרננדס דה קירשנר בגדול את מדיניות בעלה. כולל מהלכים נוספים לטיפול בהפרות של זכויות אדם בעבר. ארגנטינה גם הפכה למדינה הראשונה באמריקה הלטינית שהכשירה נישואים חד-מיניים.
תחתיה, ארגנטינה חידשה את המגעים עם קרן המטבע הבינלאומית לאחר שנים של עוינות ועברה לחדש את המשא ומתן על תשלום חובותיה של ארגנטינה למועדון פריז של מדינות המלווים.
כריסטינה פרננדס דה קירשנר הושוותה בעבר לאווה פרון, הגברת הראשונה האגדית של ארגנטינה שיצרה שותפות שלטונית אדירה עם בעלה חואן דומינגו פרון בסוף שנות ה-40 ותחילת שנות ה-50. אבל אוויטה מעולם לא נבחרה לנשיאות. פרננדס דה קירשנר, לעומת זאת, הייתה הנשיאה הנבחרת הראשונה בתולדות המדינה. היא גם הייתה האישה הראשונה שנבחרה מחדש לתפקיד הבכיר.
"מה עוד אני יכולה לרצות", אמרה לתומכים לאחר שזכתה בפעם השנייה ב־2011. באוקטובר 2013 (שנתיים לאחר בחירתה מחדש ושלוש שנים לאחר מות בעלה נסטור קירשנר) היא נאלצה לקחת חודש חופש מהעבודה בשל מצבה הבריאותי שלה, לאחר שאובחנה עם דימום במוח. עם זאת, היא החלימה מהניתוח והמשיכה לכהן שנתיים נוספות כנשיאה.
בבחירות לנשיאות 2015 היא הובסה על ידי איש המרכז-ימין מאוריסיו מאקרי, שהיה אז ראש עיריית בואנוס איירס. בשנת 2019, אלברטו פרננדס, מהמרכז-שמאל, נבחר לנשיא ארגנטינה ומינה את כריסטינה פרננדס דה קירשנר לסגניתו.
אבל ההאשמות על שחיתות הקשורות לכהונתה כנשיאה חזרו לרדוף אותה בתקופתה כסגנית הנשיא. בסוף אוגוסט 2022, המונים החלו להתאסף מחוץ לביתה בבואנוס איירס בהפגנת תמיכה כאשר התובעים ביקשו לגזור עליה 12 שנות מאסר. ואז, ב-1 בספטמבר, הופיע אדם מהקהל וניסה לירות באקדח טעון בפניה של פרננדס דה קירשנר.
"כריסטינה עדיין בחיים כי מסיבה כלשהי שטרם התבררה, האקדח… לא ירה", אמר הנשיא אלברטו פרננדס בנאום בטלוויזיה שעות לאחר מכן. המניע לניסיון ההתנקשות לכאורה לא היה ברור מיד. ארבעה חשודים הואשמו מאז בקשר לאירוע. הארגנטינאים עמדו מאחוריה. אלפים יצאו לרחובות כדי להוקיע את האלימות הפוליטית, וחלקם צעקו "כולנו כריסטינה".
בתקיפות בעין הציבור, היא הועלתה למעמד של מועמדת אפשרית לנשיאות לבחירות הבאות, שאמורות להתקיים באוקטובר 2023. אבל בדצמבר 2022, משפט השחיתות הארוך שהתנהל נגדה הסתיים לבסוף. בית משפט בבואנוס איירס גזר עליה שש שנות מאסר ואסר עליה למלא תפקיד פוליטי לכל החיים.
נאמנה לסגנון הקרבי שלה, היא יצאה למתקפה נגדית, והאשימה את בית המשפט בכך שהוא מתנהג כ"מאפיה". היא הודיעה שתערער על פסק הדין ועד למיצוי הערעורים ממשיכה למלא את תפקיד פוליטי.
ברם, להפתעתם של אלה שציפו ממנה להתמודד לסנאט או אפילו לנשיאות בבחירות 2023, היא הצהירה כי "אני לא אהיה מועמדת של כלום, וגם לא נשיאה, לא סנטורית, השם שלי לא יהיה על הפתק".
היא נשארה סגנית הנשיא וגם דמות המפתח במפלגתה שצפויה למלא תפקיד משפיע לקראת בחירות 2023, גם אם פניה לא יעטרו את כרזות המועמדים לנשיאות, כפי שרבים ציפו.
ארגנטינה לאן
ביום שישי של ה־28 באפריל 2023, הודיע נשיא ארגנטינה, אלברטו פרננדס, כי לא יבקש להיבחר מחדש בבחירות הנשיאותיות שמיועדות להתקיים באוקטובר, מה שהותיר את המירוץ לנשיאות במדינה הפתוח עוד יותר לא ברור. מה שבטוח, פרננדס אפילו לא היה הימור בטוח לזכות במועמדות של מפלגת הצדק שלו, ההרכב המוביל של הקואליציה הפרוניסטית הרחבה יותר של ארגנטינה. האינפלציה במדינה נעה סביב 100 אחוז, כאשר שיעור העוני עומד על 39 אחוז. כמה אנשים במדינה הביעו תמיהה מסוימת על כך שלא הייתה התקוממות חברתית המונית מהסוג שבו ידועה ארגנטינה, אם כי הקשרים ההדוקים בין הפרוניסטים ואיגודי העובדים של ארגנטינה ואנשי המעמד הבינוני יכול להיות הסבר אחד. בכל מקרה, ההודעה של פרננדס לא הייתה הפתעה גדולה.
נסיגתו משאירה כעת ואקום בראש המחנה הפרוניסטי המפולג. מאז שנכנס לתפקידו ב־2019, ההתנגשויות שלו עם כריסטינה פרננדס – הנשיאה לשעבר, שלמרות תפקידה הנוכחי כסגנית נשיאה נותרה מנהיגה בפועל של התנועה הפרוניסטית — היו קשות בחרושת השמועות. אלברטו ייצג זרם מתון יותר של המחנה הפרוניסטי, בעוד כריסטינה דוגלת בגרסאות הפופוליסטיות והפרסונליסטיות יותר שלו. הקשיים המשפטיים ארוכי השנים שלה, שתומכיה מאפיינים כ"הפיכה שיפוטית" ממניעים פוליטיים, הפכו לנושא מרכזי במסרים הפוליטיים של התנועה וגם ושל הממשלה, במיוחד מאז שהורשעה באשמת שחיתות בשנה שעברה. למרות שכריסטינה שללה את מועמדותה, אחיזתה בנאמנות הבסיס הפרוניסטי הופכת אותה לממליכת המלכים בבחירת מועמד המפלגה.
אם מחפשים את קו הזינוק של מערכת הבחירות הנוכחית בארגנטינה, אז זה בצומת הדרכים הזה שבו נערכה העצרת, המקום שבו גרה נשיאת המדינה לשעבר וסגנית הנשיא הנוכחית כריסטינה פרננדס דה קירשנר. בצומת הדרכים הזה בבואנוס איירס שבו נעשה בה ניסיון התנקשות מוזר מאוד. בספטמבר האחרון הוחזק אקדח בפניה של קירשנר שלא נורה. הייתה תקווה כי החלטת בית המשפט תתברר גם כהטעיה, זו שאסרה על כריסטינה להיבחר מחדש. מטבע הדברים, היא מכנה את תיק השחיתות שהוגש נגדה כהליך משפטי מוטה פוליטית. אבל הסקרים שהראו את אחוז התמיכה בממשלתה הוכיחו שהיא עדיין פופולרית.
בארגנטינה האינפלציה כבר עלתה על 109% בגלל העובדה שהממשל הגיע, כך נראה, כבר לתריסר שערי חליפין מלאכותיים, ובשוק השחור הפסו הארגנטינאי כבר נטול ערך לחלוטין. כל זאת תחת ממשלה שמאלנית בראשותה של קירשנר. בגלל כל זה, השכנים מברזיל ומצ׳ילה חוצים את הגבול ארגנטינה כדי לטאטא החוצה מהסופרמרקטים כמעט כל מה שאפשר לקחת, כך שלא נשאר דבר שהמקומיים לא יכולים להרשות לעצמם. העובדה שארגנטינה נופלת לשיא כזה מדאיגה מאוד את השלטונות באותן מדינות שכנות.
כך, בשולי פסגת שבעת המדינות המתועשות בעולם (G-7), נשיא ברזיל לולה דה סילבה ניהל משא ומתן עם ראש קרן המטבע הבינלאומית לגבי ארגנטינה. הוא קיווה להשיג הקלות עבור השכנה מדרום, אבל קרן המטבע הבינלאומית, שבה כל כך קל לקבל החלטות פוליטיות גרידא על מתן הלוואות לאוקראינה (שלא ברור אם תוכל לעמוד באותן התחייבויות), מסרבת להקל בתנאים עבור הארגנטינאים העקשנים, שלא מוכנים להתקפל בפני אותה קרן.
La Nación פרסם סקר חדש, לפיו למועמדים הפוטנציאליים לנשיאות יש מדד יציב של 20% תמיכה, בעוד שלימין המסורתי יש 27%. אבל מצד שני, 26% תומכים לחוויאר מיליי ממפלגת ״החירות מתקדמת״. הוא, המועמד שיוצא נגד כולם והפופולריות שלו גדלה בצעדי ענק. הוא זוכה לכינוי אנרכי-קפיטליסט בשל דעותיו. משום שכדי להתגבר על האינפלציה, הוא מציע לפרק את הבנק המרכזי, לנטוש את המטבע הלאומי ולעבור לדולרים. וכמה זה שימושי למי שמדפיס ומפיץ דולרים! כתוצאה מכך, המחלוקת הפנימית בפוליטיקה הארגנטינאית הגיעה לממדים כאלה, שכריש צעיר יכול להזיז את הלווייתנים הכבדים שעליהם היא עמדה עד כה. אבל, כפי שאנו רואים, זו שאלה שבשום אופן לא נשארת רק לרמה הארגנטינאית.
האינפלציה היא בראש מעייניהם של המצביעים בעונת הבחירות 2023. מועמדים מקואליציית השלטון הפרוניסטית פרנטה דה טודוס, קואליציית המרכז-ימין ״יחד לשינוי״ (Juntos por el Cambio) של האופוזיציה והקבוצה הליברטריאנית יתחרו ככל הנראה בפריימריז הפתוחים, המתוכננים לאוגוסט. הסיבוב הראשון של הבחירות לנשיאות מתוכנן ל־22 באוקטובר, ובמידת הצורך ייערך סיבוב שני ב־19 בנובמבר.
ארגנטינה אומנם נחשבת לאחת הדמוקרטיות היציבות ביותר באמריקה הלטינית, אך הממשלה עומדת בפני כמה אתגרים מתמשכים, כולל שחיתות ורמות נמוכות של אמון הציבור. בשנת 2020, ארגנטינה דורגה במקום 78 מתוך 180 מדינות במדד השחיתות של Transparency International.
גם הקיטוב הפוליטי הוא בעיה שחוזרת על עצמה. הפילוג בארגנטינה, הידוע בכינויו לה גריטה, או השבר, הוביל לעתים קרובות לחוסר תפקוד דמוקרטי ולהיפוכי מדיניות בכל פעם שממשל חדש תופס את השלטון. למשל, ממשלת מאקרי הייתה מבקרת מובילה של משטרו של נשיא ונצואלה ניקולס מדורו; עם זאת, הנשיא פרננדס ביטל רבות מהמדיניות של קודמו בנוגע ליחסי ארגנטינה־ונצואלה.
הקיטוב הזה בא לידי ביטוי גם בתוך המפלגות. אנליסטים רבים הופתעו לראות את ההתנהלות הציבורית בין פרננדס לסגנית הנשיא שלו, כריסטינה פרננדז דה קירשנר, על רקע המדיניות החברתית והכלכלית בעקבות הביצועים הגרועים של מפלגתם בבחירות המקדימות ב־2021.
המועמדים הבולטים לנשיאות ארגנטינה
פטריסיה בולריץ׳, 66, שרת הביטחון לשעבר, מפלגת Propuesta Republicana (PRO)
פטריסיה בולריץ׳ ידועה כדמות שמרנית, מהשמרנים ביותר במפלגת הימין־מרכז PRO (מפלגת ההצעה הרפובליקנית), שאותו היא מנהיגה מאז 2020. היא שימשה כחברת הבית התחתון של הקונגרס והייתה שאת העבודה במשך שנה תחת הנשיא פרננדו דה לה רואה עד 2001. היא צברה מוניטין קשוח של לוחמת בפשיעה כאשר כיהנה כשרת הביטחון בממשל של מאוריסיו מאקרי (2015-2019).
במה שמתעצב כבחירות היוצאות נגד הסטטוס קוו, בולריץ' נתפסת בעיני מצביעים רבים כשונה מספיק, מבלי להיות קיצונית מדי. מדיניות הביטחון שלה שהתאפיינה בהפעלת יד חזקה הגדילה את הפופולריות שלה בקואליציית ״יחד לשינוי״ (Juntos por el Cambio). ההכרזה של מאקרי ב־26 במרץ, לפיה הוא לא ירוץ לנשיאות, תועיל לה – מאז שעזב את הנשיאות, מאקרי התרחק ימינה, ומצביעיו צפויים לתמוך במועמדת שמרנית כמו בולריץ'.
מדיניות הביטחון הספציפית שלה, כמו הקלת ההגבלות על השימוש של המשטרה בכוח, עשויה להתברר כקשוחה מדי עבור חלק מהבוחרים במדינה עם זיכרונות שליליים עמוקים של השלטון הצבאי. בנובמבר 2022, היא איימה להכות את ראש הקבינט של ראש עיריית בואנוס איירס, הוראסיו רודריגס לארטה, מה שגרם למפלגת PRO להכריז על הרגעה בשורות מפלגה.
הבוחרים של בולריץ' נוטים להיות בעלי הכנסה גבוהה יותר ומבוגרים יותר, ורבים מהם מגיעים ממרכז ארגנטינה. כמה משקיפים מציינים כי הופעתו של הליברטריאני חוויאר מיליי דחקה את בולריץ' עוד יותר ימינה, מה שעלול להגביר את תמיכתה בקרב השמרנים החברתיים.
פטריסיה נחשבת לימין כלכלי. היא אמרה שתשנה את החוקים כך שהכוחות המזוינים יוכלו להיות מעורבים במקרים שבהם עשוי להתרחש "אובדן שטח", בהתייחס לסחר בסמים ברוסאריו ולסכסוך עם קהילות מאפוצ'ה. היא הציעה שימוש זמני מקביל הן בפסו ובדולר האמריקני, ואמרה שתפחית מסים ותחפש הסכמי סחר חופשי במסגרת ארגון מרקוסור.
הוראסיו רודריגס לארטה, 57, ראש עיריית בואנוס איירס, מפלגת PRO
לארטה הוא כלכלן ובוגר בית הספר לעסקים של הרווארד, החל לעבוד בממשלה בשנות ה־90. יחד עם הנשיא לשעבר מאוריסיו מאקרי, הוא ייסד את תנועת ״פשרה לשינוי״ (Compromiso para el Cambio, שנודעה מאוחר יותר כמפלגת Propuesta Republicana) והיה מנהל הקמפיין של המפלגה עד 2011. הוא המשיך לעבוד בשיתוף פעולה הדוק עם מאקרי, ושימש כראש הסגל שלו כאשר מאקרי היה ראש עיריית בואנוס איירס . לארטה נבחר לראשות העיר ב-2015 ונבחר מחדש ב-2019. הוא השיק רשמית את מועמדותו לנשיאות ב-23 בפברואר 2023.
כטכנוקרט מרכז-ימין, התומך במגזר העסקי, לארטה זכה לשבחים על מנהיגותו במהלך הקורונה ועל שיפורי תשתית ותחבורה בקנה מידה גדול בבואנוס איירס. הוא ידוע כמנהל יעיל שמושיט יד ומקיים דיאלוג עם כמה פרוניסטים, תכונה נדירה בתוך השיסוי הפוליטי העמוק בארגנטינה. הוא שמר על פופולריות גבוהה יחסית.
עם זאת, הוא נתפס כפנים ממסדיות במה שעלול להפוך לבחירות אנטי-ממסדיות. הוא עבר לכיוון מחנה המרכז לאורך הקריירה שלו וידוע כאחד האישים הבולטים במפלגתו.
הוא פונה אל מצביעים פרגמטיים ממחנה המרכז הן בקואליציית המרכז-ימין ״יחד לשינוי״ ומחוצה לה. בסיס התמיכה החזק ביותר שלו הוא בבואנוס איירס ובאזורים עירוניים אחרים.
לארטה אמר כי יש צורך לבטל את מגבלות המטבע וליישם שער חליפין חופשי. ראש העיר דיבר גם על הצורך לטפל במשבר שינויי האקלים ולפתוח את ארגנטינה לעולם.
סרחיו מאסה, 51, שר הכלכלה, תנועת Frente Renovador
מאסה, עורך דין לשעבר, שימש כראש עיריית טיגרה וכראש הקבינט של הנשיאה דאז כריסטינה פרננדס דה קירשנר. ובכל זאת, בדומה לנשיא אלברטו פרננדס, הוא נתפס כקול עצמאי בתוך הפרוניזם, ולעתים ביקורתי כלפי קירשנר. הוא התמודד לנשיאות ב־2015, מול מועמד בחסותה של קירשנר וסיים במקום השלישי. ביולי 2022, הנשיא פרננדס מינה אותו לשר הכלכלה בתקווה שתהיה לו האמינות לרפא את הכלכלה. רבים רואים בו מועמד אפשרי, אך מאסה עדיין לא אישר את מועמדותו.
כמי שעומד בראש משרד כלכלה שאוחד עם משרדי החקלאות והייצור והפיתוח, התיק של מאסה כולל את מערכת היחסים של ארגנטינה עם קרן המטבע הבינלאומית, המדיניות התעשייתית ומגזר האנרגיה. אם מאסה יצליח בתפקיד הזה, שחלקם השוו ל"שר-על", הוא עשוי לצבור מספיק תמיכה כדי להתמודד שוב לנשיאות.
הציפיות גבוהות ממנו כדי לייצב את הכלכלה ולאלף את האינפלציה עלולות להיות בעוכריו, בייחוד על רקע התנודות הכלכליות השליליות. בעוד שכלכלנים זרים, במיוחד בארצות הברית, שיבחו את סגנון העבודה שלו, הוא פחות פופולרי בבית.
מאסה זוגה בעיקר לתמיכה מצד מתונים בתוך הפרוניזם ומחוצה לו שמעדיפים מדיניות כלכלית ליברלית יותר. מצביעיו, בדומה לאלה של הוראסיו רודריגס לארטה, מרוכזים באזורים עירוניים ומעדיפים את המותג הדומה שלהם של מנהיגות פרגמטית וטכנוקרטית.
כפרוניסט שמרן יותר מבחינה כלכלית, מאסה ישמור על התוכנית שחתמה ארגנטינה עם קרן המטבע הבינלאומית במרץ 2022, כמו גם על הקשרים הטובים שיצר עם חלק מהמגזר הפרטי. הוא עשוי להמשיך בחלק מצעדי הצנע המוגבלים ופיקוח המחירים הסלקטיבי שיישם כשר. מאסה אותת על תוכניות להעמקת האינטגרציה הכלכלית האזורית בהכרזה כי על ארגנטינה וברזיל ליישם תכנית ליצירת מטבע משותף.
חוויאר מיליי, 52, חבר קונגרס, מפלגת La Libertad Avanza
מיילי, שניגן בלהקת קאברים של הרולינג סטונס לפני שלמד כלכלה, התמחה בבית הספר האוסטרי ועבד במגזר הפיננסי. הוא הוביל את התנועה הליברטריאנית שלו, החירות מתקדמת (La Libertad Avanza), לנצחון מפתיע בבואנוס איירס ב־2021, כשנבחר מטעמה כחבר בקונגרס הפדרלי.
חוסר היכולת של ממשלת המרכז-ימין של מאוריסיו מאקרי ושל הממשלה הפרוניסטית הנוכחית השמאלנית לפתור את הבעיות הכלכליות הכרוניות של ארגנטינה הותיר אנשים רבים מאוכזבים משני הצדדים. זה מספק הזדמנות לאדם מבחוץ שנראה שיש לו תשובות פשוטות וכוחניות ומיומן בהעברת המסר שלו באמצעות המדיה החברתית, כמועמד ריאלי למשרת הנשיא.
עם זאת, התנגדותו להפלות והתמקדותו בנושאי מלחמת תרבות כמו ביקורת על הפמיניזם, מיליי עשוי להיות קיצוני מדי עבור רוב המצביעים בארגנטינה. הוא נתקל בביקורת על היעדרויותיו מהצבעות הקונגרס (כולל הצבעה שהובילה כביכול להעברת מס חדש). התנועה הליברטריאנית מפוצלת בעצמה וחסרה מבנה מפלגתי מאוחד. אם הפרוניזם והאופוזיציה העיקרית יתאחדו סביב מועמד יחיד ובעל קיימא, מיליי ימצא את עצמו במאבק עיקש.
בסיס התמיכה של מיליי מרוכז בקרב צעירים, במיוחד גברים, אך הוא חוצה מעמדות חברתיים וכולל מגזרים בעלי הכנסה נמוכה יותר, שבאופן מסורתי ניתן לצפות שיתמכו בפרוניזם. הוא גם משך תמיכה מצד מצביעים שמאסו במערכת הפוליטית. מיליי בחר בוויקטוריה וילארואל, חברת קונגרס פדרלית ממפלגתו, כמועמדת להיות סגנית הנשיא שלו.
המצע של מיליי קורא לשחרר את ההגבלות על רכישת נשק חם, להכניס את הדולר כהילך חוקי, להכניס מערכת שוברים לבתי ספר, הפרטת חברות ממשלתיות, גביית תשלום עבור שירותי בתי חולים ציבוריים, כמו גם קיצוץ בפנסיה. התנגדות חריפה מצד השמאל הפרוניסטי ומתנועות חברתיות תעלה ככל הנראה מכשולים בפני סדר יום כזה.
הפרוניזם, תנועה פופוליסטית שהוקמה על ידי הנשיא חואן פרון בשנות 1940, נותרה האידיאולוגיה הפוליטית השלטת בארגנטינה, אך מספר מפלגות בעלות פילוסופיות שונות מתחרות כעת על השלטון. והבחירות הנשיאותיות השנה מדגישות זאת יותר ויותר.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
