כבר 5 שנים שעד מדינה ישראלי לא יכול לצאת את אקוודור ונתון במעצר לא כי הוא חשוד בפלילים, אלא כי הוא משמש כעד תביעה וחייו נתונים בסכנה. כל זה כי נשיא אקוודור לשעבר, עַבְדֲּאללָה בּוּקָרָאם, עצור במסגרת חקירת שחיתות הקשורה למגפת הקורונה ומכירה לא חוקית של בדיקות קורונה בשנת 2020.
הכל התחיל כשהמשטרה הלאומית (Policía Nacional del Ecuador) עצרה את בּוּקָרָאם ב-12 באוגוסט 2020 לאחר שמצאה אקדח בלתי חוקי במהלך פשיטה על ביתו בעיר גואיאקיל, עיר חוף שבה אובחנו חלק מהמקרים הראשונים של נגיף הקורונה באמריקה הלטינית. המשטרה דיווחה כי במהלך החקירה הפלילית נמצאו גם אלפי ערכות בדיקה לקורונה ומסכות פנים והרשויות מסרו כי הפשיטה הייתה חלק מחקירת שחיתות הנוגעת לחשד למעילה בבית חולים ציבורי גדול. במסגרת החקירה בוצעו למעלה מעשרים פשיטות בגואיאקיל ובעיר קיטו, אך לא דווח מיד על מעצרים נוספים. באקוודור, חקירות שחיתות הן לא דבר חריג ויש שיאמרו שזהו דבר שבשגרה…
לאחר שש שנים של משטרים צבאיים והפיכות, אקוודור פתחה בתהליך דמוקרטי של בחירות בשנת 1978. בתקופה זו דרש הציבור באופן גובר את המעבר לדמוקרטיה, מה שהוביל את גורמי הממשל לשנות את החוקה כדי לאפשר קיום בחירות דמוקרטיות החל משנת 1979. מאז, תהליך הבחירות באקוודור כלל למעלה משישה מועמדים בכל מערכת בחירות וכל נשיא נבחר השלים את כהונתו. אלא שאז הגיע עבדאללה בוקראם שהיה הראשון ששבר את הרצף הזה.
עבדאללה המשוגע
"הם קוראים לי עבדאלה המשוגע, אבל משוגעים מדברים מהלב ורואים בעזרת הנשמה." כך נוהג לומר עבדאללה בוקראם אורטיז, ואכן, הוא תמיד נהג לפי דבריו. אז מי האיש הזה ולמה בכלל צריך לעניין אותנו? ייתכן שעבדאללה בוקראם הוא האדם המפורסם ביותר – ויש שיאמרו הידוע לשמצה ביותר – שיצא מאקוודור, גם בתוך מדינתו וגם מחוצה לה.
בוקראם נולד בשכונה בגואיאקיל שלחוף האוקיינוס, להורים מהגרים מלבנון שעבדו קשה למחייתם. את נעוריו בילה במשחקי כדורגל ברחובות ובלמידה רצינית בבית הספר. שני התחומים השתלמו: הוא סיים תארים בחינוך גופני ובמשפטים, ואף ייצג את אקוודור כרץ מהיר באולימפיאדת 1972. כשפנה לקריירה פוליטית, השתמש בחוכמת הרחוב שלו כדי לבנות בסיס תומכים נאמן בקרב עניי גואיאקיל – תהליך שהוביל לבחירתו כראש העיר. כשבוקראם המשיך להציג עצמו כמייצג את קולם של המדוכאים, גברה תחושת המיאוס הציבורית מהשלטון הקיים והוא זכה בפרס הגדול מכולם: נשיאות אקוודור ביולי 1996. ושם התחילו הצרות… הפופוליזם של בוקראם היה במיטבו כשהתנגד לסמכות – אלא שעכשיו, הוא היה הסמכות.
בניסיון להסיט את תשומת הלב מרשימת שערוריות והאשמות בשחיתות שהלכה והתארכה, חזר בוקראם למומחיות האמיתית שלו – להיות הוא עצמו. זה התחיל עם הוצאת תקליט מוזיקלי בשם "המשוגע שאוהב" ("El loco que ama" בספרדית). בהמשך, כשהמשיך לנצל את המדיה, גילח את שפמו הידוע בשידור חי בטלוויזיה. אך מאחר ולא נותר לו אלא שפם אחד להקרבה למען המולדת, המשיך להזמין את לורנה בוביט, אקוודורית ידועה לשמצה אף היא, לארוחת צהריים בארמון הנשיאות. לא ידוע אם הסכו"ם באותו יום כלל גם סכינים…
הנשיא בוקראם לא הסתפק בנוכחות בטקס "מלכת בננות העולם", אלא אף חטף את המיקרופון ושר לזוכה, מוקף בנשים בלבוש מינימלי. בשלב הזה, רבים באקוודור סברו שהתנהגותו חצתה את גבול ההומור וגלשה לעבר הטירוף. כאשר השמיץ נשיא לשעבר והשווה אותו ל"חמור", הוא לא שיפר את המצב. התנצלותו הפומבית – לא כלפי הפוליטיקאי אלא בפני חמורים – רק החמירה את הרושם. לבסוף, בפברואר 1997, בעקבות הפגנות ברחובות ומצב כלכלי קשה, הודח בוקראם מתפקידו על ידי הקונגרס של אקוודור בטענה ל"חוסר כשירות נפשית" ומיהר להימלט לגלות בפנמה כדי לחמוק מאישומי שחיתות.
וכך הסתיימה לכאורה סאגת עבדאלה בוקראם… או שאולי לא? באפריל 2005 נחת בוקראם ממסוק ברחובות הלוהטים של גואיאקיל, שם קיבלו את פניו אלפי תומכים בצהלה. כשהוא צועק לקהל שהוא "מבוגר יותר ומשוגע מתמיד", הכריז בוקראם, הפעם מגולח למשעי, על כוונתו לחזור ולכבוש את כס נשיאות אקוודור…
נשיאות בוקראם
בוקראם נבחר לנשיאות אקוודור ביולי 1996 עם 54% מהקולות. הוא התמודד על בסיס מצע ניאו-ליברלי ופופוליסטי, שכלל הצעות לרפורמות במטבע ולתוכניות למלחמה בעוני. אולם, טרם הספיקו הרפורמות להכות שורש בכלכלה, יוקר המחיה באקוודור זינק בצורה דרמטית, מה שפגע בתמיכתה של שכבת מצביעיו הענייה. מחירי הדלק עלו ב-245%, מחירי החשמל ב-300%, ועלויות התחבורה טיפסו ל-60% מעל הרגיל. יזמים ובעלי עסקים התאכזבו מהרפורמות הכלכליות, שכן עלותן לכלכלה הייתה גבוהה מתועלתן. נוסף על כך, האליטות החברתיות והכלכליות במדינה לא תמכו בבוקראם או ברפורמות שלו, בטענה שאינו אמין ושממשלו מושחת. התקשורת, בשליטת האליטות, החלה לשקף עמדות אלו.
פחות משישה חודשים לאחר כניסתו לתפקיד, החלה יוזמה לאומית לעצירת הרפורמות ולהדחת בוקראם. ב-11 בינואר 1997, התאחדו איגודים, קבוצות סטודנטים, ארגוני עמים ילידיים ואזרחים מכל שכבות החברה להקים את "החזית הפטריוטית". ארגון רחב היקף זה כלל את כלל התנועות החברתיות, חזית הפועלים המאוחדת, קונפדרציית העמים הילידיים של אקוודור, קבוצות נשים, ארגוני סביבה, עובדי מגזר הנפט ושכבות האוכלוסייה הנמוכות, הבינוניות והגבוהות. דרך החזית הפטריוטית, ארגונים אלו תיאמו שביתת עבודה כלל-ארצית והפגנה המונית ב-5 בפברואר 1997 בדרישה להדיח את הנשיא בוקראם וביטול הרפורמות הניאו-ליברליות. מאז המעבר למשטרים אזרחיים, התקיימו באקוודור מעל עשרים שביתות עבודה, והקונפדרציה של העמים הילידיים כבר ארגנה שני מרידות גדולות נגד השלטון. כך שההתנגדות לממשל בוקראם הייתה עמוקה ומנוסה.
ב-13 בינואר התכנס הקונגרס כדי לדון בדרכים החוקיות להדחת הנשיא, לא רק בשל השפעות הרפורמות אלא גם בשל התנהגותו הלא-רשמית ופומבית, שכללה קללות ודיבור בוטה שפגעו בתדמית השלטון. כדי להשיג את ההדחה, ניסו אנשי ממשל לרכוש קולות בקונגרס ולגייס תמיכה מהצבא ומהשגרירות האמריקאית. בסוף ינואר, החלה המערכה לצבור תאוצה. ב-30 בינואר, השגריר האמריקאי באקוודור גינה פומבית את המשטר והצטרף להתנגדות. ב-31 בינואר, איגודים מקצועיים דרשו את התפטרות בוקראם, ואזרחים השתלטו על כנסייה בקיטו במחאה על הצעדים הכלכליים.
ב-5 בפברואר יצאו מאות אלפי אזרחים לרחובות במסגרת שביתה כללית בדרישה להתפטרות הנשיא. בין המפגינים היו האליטות, העניים, מורים, תלמידים, בני עמים ילידיים, יזמים ובעלי עסקים. בוקראם הגיב בגיוס כוחות משטרה נגד המפגינים, שהתמקמו סביב ארמון הנשיאות ובניין הקונגרס. דיווחים ציינו שימוש בגז מדמיע ובמחסומים חשמליים. בוקראם הכריז על מצב חירום כללי וחופשה כללית בבתי ספר ובעסקים, בניסיון ל"להצטרף" לשביתה, אך המנהיגים טענו שהשביתה תימשך 48 שעות עד לסיום ההצבעה בקונגרס.
ב-6 בפברואר 1997 הצביע הקונגרס על הדחת עבדאלה בוקראם בטענה שאינו כשיר נפשית לכהן כנשיא. בסיוע הצבא, שגרירות ארה"ב והעם האקוודורי, נאלץ בוקראם לוותר על השלטון והעביר אותו ליושב ראש הקונגרס, פביאן אלרקון. בתוך שעות ספורות, עבר השלטון לסגנית הנשיא רוזליה ארטיאגה, וחזר שוב לאלרקון, שהחזיק בתפקיד עד לבחירות הכלליות שנערכו בשנת 1998…
הישראלים שבתווך
עבדאללה בוקראם, נעצר תחילה במסגרת חקירת שחיתות הקשורה למכירה של ציוד רפואי במחירים מופרזים במהלך מגפת הקורונה, אם כי בפועל הוא נחשד גם בסחר בלתי חוקי בנשק ותחמושת. לפי הודעת התביעה הציבורית, בתיק עשויים להיות מעורבים גם בנו של בוקראם, חקובו, וארבעה פקידים מהסוכנות המטרופולינית לתחבורה בעיר הבירה קיטו, כאשר אחד מהם נעצר יחד עם הנשיא לשעבר. המעצרים נקשרו לחקירה שהחלה בחודש מאי 2020, לאחר ששני אזרחים ישראלים נעצרו בחשד למכירת ציוד רפואי בלתי חוקי במהלך מצב החירום שהוטל במדינה על רקע מגפת הקורונה. שני הישראלים, שטענו כי מכרו אלפי בדיקות קורונה לחקובו בוקראם, הותקפו במתקן הכליאה ליטוראל (Litoral) בעיר הנמל הדרום-מערבית גואיאקיל ואחד מהם, שי דהן, נהרג. הישראלי השני, אורן שיינמן, מחזיק גם באזרחות אוסטרלית והוא הושם במעצר הגנתי מאחר שנחשב לעד מדינה. שלושת בניו של בוקראם מעורבים באחת ממספר חקירות שחיתות מתמשכות הקשורות למכירת ציוד רפואי במחירים מופרזים לבתי חולים ציבוריים. אך הם הצליחו לחמוק מהרשויות. אורי ושי נעצרו ביוני 2020 ומואשמים בהתחזות לסוכני DEA ומכירת ערכות בדיקה מזויפות והצד שלהם בסיפור תואר בהרחבה בכתבה באתר מאקו.
האירועים המשונים קיבלו תפנית אפלה בתחילת אוגוסט 2020, כאשר אתר חדשות דיגיטלי פרסם קובץ שמע המתעד, לכאורה, שיחה בין עבדאללה בוקראם לבין שי דהן – אחד משני הישראלים שנעצרו לאחר שנתפסו עם 100,000 דולר במזומן ומסמכים מזויפים, כשהם מנסים להתחזות לסוכני הרשות האמריקאית למלחמה בסמים (DEA). בשמע נשמע אדם המזוהה כדהן שואל בטלפון: "אני יכול להיות בטוח שאף אחד לא ינסה להרוג אותי, שום דבר כזה?". על פי ההקלטה, בוקראם עונה: "דיברנו על מילה של בן אדם. אני עומד במילתי – בבית המשפט אני אדאג שתצא מזה."
לאחר מכן נמצא דהן מת, בעוד הישראלי השני, אורן שיינמן, נפצע. עו"ד הקטור גבריאל וונגס, המייצג את שיינמן, מסר שהלקוח שלו מחזיק במידע על רשתות פשע מאורגן באקוודור וסבל מ"איומים מתמשכים" מאז שנעצר. על פי החשד, שני הישראלים מכרו ציוד רפואי לחקובו בוקראם, בנו של הנשיא לשעבר, במטרה למכור את הציוד במחירים מופרזים לבתי חולים בגואיאקיל. הנשיא לשעבר ערך מסיבת עיתונאים לאחר מכן, בה אישר את קיומה של שיחת הטלפון עם דהן – אך הכחיש כי ביצע כל עבירה פלילית ואף הדגיש כי "משפחת בוקראם לא אחראית אפילו למוות אחד במדינה הזאת".
