מהנדס מכ"ם סובייטי שחי חיים שקטים במוסקבה העביר במשך שנים לסוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית עשרות סודות צבאיים מן הרגישים ביותר של ברית המועצות. ■ כשהקג"ב סגר עליו לבסוף, נותרה מאחור פרשת ריגול יוצאת דופן, וגם מחלוקת עיקשת בשאלה אם האיש שכונה "המרגל של מיליארד הדולר" היה בכלל מה שנדמה.
הוא לא היה גנרל, לא ישב בלשכתו של מנהיג סובייטי ולא נראה כדמות שהייתה אמורה לטלטל את מאזן הידע הצבאי בין שתי מעצמות. ובכל זאת לאָדוֹלְף גֵאוֹרְגִיֶיבִיץ' טוֹלְקָצ'וֹב, הייתה השפעה רבה על מאזן הכוחות בתקופת המלחמה הקרה כמרגל שהיה שווה המון כסף. כמהנדס לאלקטרוניקה, מכ"ם ותעופה, הוא הפך לאחד המעצבים הבכירים במכון המחקר והתכנון הסובייטי פאזוטרון. במשך שנים הוא הגיע לעבודה, קיבל לידיו מסמכים מסווגים ומצא דרכים להוציא אותם ממקומם, צילם אותם והעביר את התמונות לאמריקנים. הוא עשה זאת בלב מוסקבה, תחת משטר אבטחה קפדני שהיה אמור לסכל ולהפוך מבצע כזה לבלתי אפשרי. לאורך הדרך הוא ביקש תרופות, ספרים, ציוד אמנות וקלטות רוקנרול לבנו, דרש גלולת ציאניד למקרה שייתפס, קיבל סכומי כסף גדולים שלא היה יכול לבזבז בגלוי וסירב בתוקף לעזוב את ברית המועצות מפני שאשתו חששה מהגעגועים הביתה.
כך, בין 1979 ל-1985 סיפק טולקצ'וב לסוכנות הביון המרכזית של ארצות הברית מידע מפורט על מערכות טילים, מכ"מים למטוסי קרב ומערכות אוויוניקה סובייטיות. בין היתר נכללו בחומר פרויקטים הקשורים לטילי R-23, R-24, R-33, R-27 ו-R-60, למערכת הטילים S-300 ולמכ"מים ששימשו את מטוסי המיג-29, המיג-31 והסוחוי-27. פעילותו הסתיימה ב-1985, לאחר שזהותו נחשפה, והוא נעצר בידי הק.ג.ב. ובית המשפט העליון של ברית המועצות הרשיע אותו בבגידה; ב-24 בספטמבר 1986 הוצא להורג בירייה. יום לאחר מכן כבר דנו בכירי הפוליטביורו במידע הצבאי שמסר לארצות הברית ובכספים שנמצאו ברשותו.
מקזחסטן הפרובינציאלית לתעשיות הביטחוניות של ברית המועצות
טולקצ'וב נולד ב-6 בינואר 1927 בעיר אקטיובינסק שבקזחסטן הסובייטית. משנת 1929 חי דרך קבע במוסקבה. ב-1948 החל ללמוד במכון הפוליטכני של חרקוב, ולאחר שסיים את לימודיו ב-1954 שובץ במכון המחקר לבניית מערכות רדיו שהיה כפוף למשרד תעשיית הרדיו של ברית המועצות. לימים עבד בפאזוטרון, לשכת תכנון שעסקה במערכות מכ"ם, והגיע למעמד של אחד המעצבים הבכירים. זו הייתה עמדה מקצועית נוחה, מכובדת ובעיקר רגישה מאוד: טולקצ'וב קיבל גישה למסמכים העוסקים בכמה מן המערכות הצבאיות המתקדמות של המדינה.
בגיל 30 נישא לנָטַלְיָה, ילידת 1935. משפחתה נשאה עמה זיכרון מסוג אחר לגמרי מן המדינה הסובייטית. הוריה של נטליה נפגעו מן הדיכוי של שנות השלושים תחת יוֹסֵף סְטָלִין. טולקצ'וב עצמו הסביר מאוחר יותר לאמריקנים כי הרדיפה שעברו הוריה תרמה לחוסר האמון שלו במשטר. הוא הזכיר גם את השפעתם של אָלֶכְּסַנְדֶר סוֹלְזֶ'נִיצִין ושל אַנְדְרֵיי סַחָרוֹב, אף שלא הכיר איש מהם באופן אישי.
מבחינה חומרית, חייו לא נראו כקרקע טבעית לבגידה הנובעת ממצוקה. משכורתו עמדה על כ-350 רובל לחודש, סכום גבוה יחסית להכנסתם של אזרחים סובייטים רבים. הוא התגורר בבניין רב קומות סמוך לשגרירות ארצות הברית במוסקבה, קרבה שבשנים הבאות העניקה לו יתרון מסוכן אך שימושי: הוא יכול היה לצאת לכאורה לטיול רגיל ולנסות ליצור קשר עם אנשי מודיעין אמריקנים בלי שהדרך עצמה תיראה חריגה במיוחד.
"דיסידנט בלב": כיצד הגיע מהנדס סובייטי אל ה-CIA?
ראשית הקשר בין טולקצ'וב לאמריקנים התרחשה בין ינואר 1977 לפברואר 1978, ובמהלכם ניסה חמש פעמים להתקרב במוסקבה למכוניות שנשאו לוחיות רישוי דיפלומטיות אמריקניות. מספטמבר 1978 החל לנסות ליצור קשר עם שירותי המודיעין של ארצות הברית, בתקופה שבה קשרים עם מקורות מודיעיניים הוקפאו זמנית. בשני המקרים התמונה העולה דומה: טולקצ'וב היה היוזם, והאמריקנים לא מיהרו להיענות.
באחד מניסיונותיו הגיע במקרה אל גַרְדְנֶר הָאת'אוֵוי, ראש שלוחת ה-CIA במוסקבה, בתחנת דלק. דווקא הנחישות עוררה חשד. עבור שירות ביון שפעל בבירה הסובייטית, אדם המופיע שוב ושוב ומציע קשר יכול היה להיות נכס נדיר, אבל באותה מידה גם מלכודת של הקג"ב. זה היה אחד מאותם מצבים מקצועיים שבהם חוסר זהירות עלול לעלות בקריירה במקרה הטוב, ובמשהו הרבה פחות נעים במקרה הרע.
בניסיון החמישי הוטל על קצין דובר רוסית בשם ג'וֹן אִי גִילְשֶר ליצור עמו קשר. ב-1 בינואר 1979 כבר התקיימה פגישה עם נציג הסי-איי-איי. כשנשאל למניעיו, תיאר טולקצ'וב את עצמו כ"דיסידנט בלב" ואמר כי הגישה שלו למידע סודי מאפשרת לו לסייע לאויביה של ברית המועצות. עם הזמן הצליח לשכנע את האמריקנים שהוא אינו פיתיון. המידע שמסר הוגדר בידי מומחים אמריקנים כבעל ערך "שלא ניתן לחשבו".
טולקצ'וב ניסח את מניעיו בהרחבה. דבריו מציגים אדם שלא ניסה לצייר את עצמו כגיבור נטול אינטרסים, וגם לא כמי שפעל מפני שהתאהב מרחוק באמריקה דמיונית. הוא קשר את החלטתו לסולז'ניצין ולסחרוב, לתחושה פנימית שעליו לעשות דבר מה, ולמסקנה שכתיבת עלונים או חבירה לחוגי דיסידנטים עלולות להיות חסרות תועלת ואף מסוכנות במיוחד לאדם בעל גישה לחומר סודי ביותר.
המילים האלה מסבירות גם את אחד הפרדוקסים של הפרשה. טולקצ'וב רצה לקבל תגמול, אך בתחילה סירב לקבל כסף לעצמו משום שחשש שהוצאה חריגה או שינוי פתאומי ברמת החיים יעוררו חשד. הוא ביקש במקום זאת ציוד אמנות, מוזיקה וחפצים אחרים עבור בנו. בהמשך ביקש מן האמריקנים תרופות מיובאות, ספרים וקלטות רוקנרול לבנו. תשלומים סמליים הועברו לחשבון מחוץ למדינה כאות להערכת עבודתו.
מפעל מסמכים שנוהל בידי אדם אחד
הערך האמיתי של טולקצ'וב לא נבע רק מעצם הגישה שלו למסמכים מסווגים, אלא מן השיטה שפיתח כדי להוציא מהם כמויות עצומות של מידע מבלי להיעצר מיד. במשך שש שנות פעילות הצליח להעביר לארצות הברית 54 פיתוחים סודיים ביותר. בין החומרים היו מערכת בקרה אלקטרונית חדשה למטוסי מיג ומכשירים שנועדו להתגבר על תחנות מכ"ם.
המידע שמסר כלל פרטים מלאים על פרויקטים הקשורים לטילי R-23, R-24, R-33, R-27 ו-R-60, על מערכת הטילים S-300, ועל מכ"מי יירוט של מטוסי המיג-29, המיג-31 והסוחוי-27, לצד מערכות אוויוניקה נוספות. היקף החומר היה כזה שלפחות במקרה אחד השפיע על תכנון אמריקני באופן ממשי: חיל האוויר של ארצות הברית שינה לחלוטין את הכיוון של חבילת אלקטרוניקה שתוכננה עבור מטוס ה-F-15 איגל והוערכה ב-70 מיליון דולר. ההיסטוריון בֶּנְגָ'מִין בִּי פִישֶר הסתייג מן הניסוח כאילו הסכום כולו "נחסך", והדגיש כי מדובר בעלות הכוללת המתוכננת ולא בחיסכון מוכח של 70 מיליון דולר.
טולקצ'וב עצמו לא אהב חלק מהשיטות המסורתיות שהציע הסי-איי-איי. הוא התנגד לשימוש תכוף בנקודות מסתור להעברת חומר וברדיו והעדיף פגישות אישיות, בין היתר משום שנהנה מן המפגש עם הסוכנים. במפגשים כאלה קיבל גם תרופות ונערכו לו בדיקות רפואיות. עיתון בעל קשרים לקג"ב כתב מאוחר יותר כי הסי-איי-איי הפגין כלפיו מידה רבה של דאגה וכי היחס שקיבל היה "נוגע ללב".
אלא שטולקצ'וב לא היה רק מקור שמילא הוראות. שוב ושוב מצא כי הנהלים שהציעו לו האמריקנים אינם יעילים מספיק ולעיתים אף מסכנים אותו. הוא החל לפתח בעצמו שיטות עבודה שנועדו לעקוף את מערך האבטחה הסובייטי. שינויים שגרתיים בנהלי הביטחון אילצו אותו להתאים את עצמו פעם אחר פעם, והוא מצא פרצות שהאפשרו לו להוציא מסמכים מבלי להשאיר רישום, לקחת אותם לביתו או להעביר אותם לאזורים במתקן שבהם היו לו תאורה טובה יותר ופרטיות.
כאשר המצלמות שסיפק הסי-איי-איי לא פעלו כראוי, טולקצ'וב עבר למצלמה אזרחית. באחת השיטות המתוארות השתמש במצלמת פנטקס עם סרט צילום ברוחב 35 מילימטרים, שחוברה לכיסא בביתו. כך צילם מסמכים סודיים ביותר שהוציא מן המעבדה, ולאחר מכן מסר את סרטי הצילום והחומרים המודפסים לאנשי המודיעין האמריקנים.
הכמויות שהצליח להפיק כמעט אינן מתיישבות עם הדימוי של פעילות ריגול איטית וזהירה. בפגישה אחת בלבד מסר קרוב ל-200 גלילי סרט. בפגישה אחרת מסר יותר מ-150 גלילים. לצד התמונות צירף הערות מפורטות והסברים שנועדו לסייע למקבלי החומר להבין מה הם רואים. מבחינתו, צילום המסמך לא היה סוף העבודה אלא רק תחילתה.
איך מוציאים סודות ממתקן מאובטח?
במרכז הפרשה ניצבת שאלה פשוטה למראה: כיצד הצליח עובד סובייטי לקחת שוב ושוב מסמכים רגישים מתוך מתקן מאובטח בידי הקג"ב? טולקצ'וב עצמו היה מודע לסכנה. הוא בדק את הנהלים, מצא היכן נשמר תיעוד של השאלת מסמכים וגילה דרכים להתחמק ממנו. במקרה מסוים החליף את הכרטיס ששימש לרישום הספרים והמסמכים שהוציא. לא התקיימה מערכת שאפשרה לקג"ב לסנן באופן אוטומטי את משיכות המסמכים על פי תחום.
הוא גם לא הסתמך תמיד על הבית. אחת הטענות שהועלו מאוחר יותר נגד אמינות הסיפור הייתה כי טולקצ'וב טען שלקח מסמכים הביתה במהלך הפסקת הצהריים, אף שנסיעה בתחבורה ציבורית הייתה אורכת כשעה. מנגד, תואר כי יציאה של עובדים לסידורים בזמן הפסקת הצהריים הייתה שגרתית, וכי כאשר כבר לא היה מסוגל להשתמש בביתו לצורך איסוף החומר עבר לצלם בחדרי שירותים ובמקומות אחרים בתוך המתקן שבהם יכול היה לעבוד בפרטיות.
גם שאלת הגישה למסמכים מחוץ לתחום האחריות הישיר שלו הפכה מאוחר יותר לנקודה מרכזית בוויכוח על הפרשה. טולקצ'וב עצמו העלה את החשש שמשיכת מסמכים שאינם שייכים ישירות לעבודתו או לסיווג הביטחוני שלו תעורר חשד. בפועל, הוא מצא דרכים לנצל חולשות בתיעוד ובהשגחה. במנגנון שהיה אמור לדעת כמעט הכול על עובדיו, התברר כי אפשר עדיין להיעלם בין כרטיסיות, מסדרונות, חדרים ותהליכים ביורוקרטיים.
כסף שאי אפשר לבזבז
לטולקצ'וב הייתה בעיה שאינה אופיינית לרוב האנשים המקבלים סכומים גדולים: הכסף עצמו היה מסוכן. אדם שמרוויח כ-350 רובל בחודש אינו יכול להתחיל פתאום לחיות כמו מיליונר מבלי שמישהו יתהה כיצד קרה הנס הכלכלי.
בתחילה סירב לקבל תשלום אישי. מאוחר יותר הועבר כסף לחשבון בחו"ל, אף שטולקצ'וב ידע שסביר שלעולם לא יוכל להגיע אל רובו. בסך הכול קיבל במהלך פעילותו 789,500 רובל, וכשני מיליון דולר נוספים נצברו בחשבון פיקדון זר שנועד, בין היתר, למקרה של בריחה מברית המועצות.
אולי יעניין אותך
הוא לא רצה לברוח. אחת הסיבות הייתה נטליה, שסברה כי תחוש געגועים עזים למולדת אם תעזוב. במקום זאת ביקש בשלב מסוים לקבל ברובלים את הריבית שהצטברה בחשבונותיו, כדי שיוכל לנסות לשחד עמיתים לעבודה אם יגלו את פעילותו.
אם השוחד לא יספיק, ביקש פתרון אחר, סופי בהרבה. טולקצ'וב דרש גלולת ציאניד שבה יוכל להשתמש במקרה שייתפס. מבחינתו זו הייתה דרך להימנע מחקירה שתאפשר לקג"ב לחלץ ממנו מידע על פעילותו ועל האנשים שעמם היה בקשר.
למרות הסכומים העצומים שהיו רשומים לזכותו, אורח חייו נשאר צנוע במכוון. רכושו הבולט הסתכם במכונית וא"ז-2101 ובדאצ'ה מחוץ לעיר. השילוב בין כסף רב על הנייר לבין אפס רצון להיראות עשיר היה חלק מרכזי מן ההיגיון שאפשר לו להמשיך לפעול. סכומי הכסף, מצדם, לא היו מה שהכתיב את קצב עבודתו. הוא מסר חומר כאשר הגיע לידיו, גם אם לא הייתה באותו זמן פגישה שתוכננה לצורך תשלום או טיפול בו.
מודיעין ששינה תוכניות אמריקניות
החומר שהעביר טולקצ'וב זכה בצד האמריקני להערכה יוצאת דופן. המידע הטכני נגע ישירות ליכולותיהן של מערכות נשק סובייטיות ולמערכות האלקטרוניות שהתמודדו מולן. השפעתו על תוכנית האלקטרוניקה של ה-F-15 הייתה אחת הדוגמאות הבולטות שנקשרו בשמו, והיקף המידע הוא גם שהעניק לפרשה את הכינוי שנעשה מזוהה עמו: "המרגל של מיליארד הדולר".
אלא שהכינוי הזה הפך בעצמו לחלק מן המחלוקת. בנג'מין ב' פישר, שכיהן כהיסטוריון הראשי של הסי-איי-איי, טען כי אין לייחס לטולקצ'וב חיסכון של מיליארדי דולרים. לדבריו, מודיעין אנושי של הסי-איי-איי היה רק "מרכיב קטן אחד" בתוך תהליך קבלת ההחלטות של הפנטגון, ולכן אי אפשר להניח שכל החלטה תקציבית אמריקנית שנגעה במערכות נשק נבעה מן החומר שמסר אדם אחד.
הוויכוח הזה, שנראה בתחילה כמו מחלוקת חשבונאית על מחירו של מידע, הפך בהמשך למשהו עמוק הרבה יותר: שאלה אם טולקצ'וב בכלל היה סוכן אמיתי של האמריקנים.
1985: הטבעת נסגרת
בשלב כלשהו ב-1985 נחשפה זהותו של טולקצ'וב. אחד ההסברים המרכזיים קושר את החשיפה לאֶדְוַרְד לִי הָאוַורְד, קצין סי-איי-איי לשעבר שנמלט למוסקבה כדי להימנע מהאשמות בבגידה ומסר לקג"ב מידע מסווג רב, ובכלל זה את שמו של טולקצ'וב. יש שמייחסים את מסירת המידע לאָלְדְרִיץ' אֵיימְס במאי 1985 וקיימת גם האפשרות ששניהם תרמו לחשיפה.
ב-9 ביוני 1985 נעצר טולקצ'וב בעת שחזר למוסקבה מן האזור הכפרי. המבצע נוהל בידי וְלָדִימִיר זַייצֶב, קצין קג"ב מהמינהל הראשי השביעי של הקג"ב. את המעצר ביצע כוח אלפא, יחידת הכוחות המיוחדים של הקג"ב. זייצב סיפר כי הקג"ב שמר את דבר המעצר בסוד במשך עשרה חודשים כדי שיוכל להעביר לסי-איי-איי מידע מטעה. בתוך משחק ריגול שכבר התנהל במשך שנים, גם מעצרו של המקור הפך, אם כך, לכלי מבצעי.
ארבעה ימים לאחר מעצרו של טולקצ'וב, ב-13 ביוני, נעצר איש הקשר שלו פּוֹל סְטְרוֹמְבַּאך. באירוע אחר הקשור לניסיון פגישה עם טולקצ'וב נעצר קצין סי-איי-איי ונחקר בלוביאנקה, מטה הקג"ב ובית הכלא במוסקבה. ברשותו נתפס חומר מפליל, ובכלל זה ציוד ריגול ומצלמות.
טולקצ'וב ניסה במשך שנים להפריד בקפידה בין פעילות הריגול שלו לבין משפחתו. ההפרדה לא הצילה את נטליה. ב-1986 היא נידונה לשלוש שנות מאסר באשמה של סיוע לבגידה חמורה.
חקירה, משפט והוצאה להורג
בחקירתו הודה טולקצ'וב במעשיו וביקש מההנהגה הסובייטית שלא לגזור עליו מוות. בקשתו לא התקבלה. בית המשפט העליון של ברית המועצות דן בעניינו ב-1986 והרשיע אותו בעבירה לפי סעיף 64, חלק א', של הקוד הפלילי של הרפובליקה הסובייטית הפדרטיבית הסוציאליסטית הרוסית. העונש היה החמור ביותר שהחוק אפשר: מוות בירייה. ב-24 בספטמבר 1986 בוצע גזר הדין.
למחרת, 25 בספטמבר, דן הפוליטביורו הסובייטי בטולקצ'וב. בכירים סובייטים אמרו במהלך הדיון כי הוא "נתפס עם שני מיליון רובל" וכי "מסר לאויב סודות צבאיים-טכניים חשובים מאוד". בתמליל השיחה נאמר במפורש כי הוצא להורג ביום הקודם בשל ריגול למען ארצות הברית.
ומה אם הכול היה מלכודת?
מותו של טולקצ'וב לא סיים את הפרשה. להפך, שנים לאחר מכן העלה בנג'מין ב' פישר טענה מרחיקת לכת: ייתכן שטולקצ'וב לא היה אחד ממקורות המודיעין היקרים ביותר של הסי-איי-איי, אלא "דנגל", סוכן פיתיון שהופעל בידי הקג"ב.
פישר ביסס את הספק שלו על כמה נקודות. ראשית, הוא התקשה לקבל את האפשרות שאדם המבצע "לא פחות משישה או שבעה ניסיונות" ליצור קשר עם שלוחת הסי-איי-איי במוסקבה, לרבות פניות לאנשי מודיעין בכירים, יצליח לעשות זאת מבלי שהקג"ב יבחין בו. התשובה לטענה זו היא שטולקצ'וב לא ניהל שיחות ארוכות ברחוב ולא הציג תוכנית ריגול בפני כל אמריקני שפגש. הוא נהג לשאול אם האנשים שאליהם פנה הם אמריקנים ואז השאיר להם פתקים.
שנית, פישר תהה כיצד יכול היה טולקצ'וב לקחת מסמכים הביתה ולצלם אותם במהלך ארוחת הצהריים כאשר הנסיעה בתחבורה ציבורית הייתה אורכת בערך שעה. אלא שעובדים נהגו לצאת לסידורים במהלך הפסקת הצהריים, וכאשר השימוש בבית הפך מסוכן מדי, טולקצ'וב עבר לצלם בחדרי שירותים ובמקומות מבודדים אחרים במתקן.
שלישית, פישר הצביע על בעיית הגישה. אם טולקצ'וב ביקש מסמכים שאינם שייכים לתחום עבודתו או להרשאה הביטחונית שלו, כיצד יכול היה לקבל אותם שוב ושוב במתקן מאובטח בידי הקג"ב מבלי לעורר חשד? גם כאן הוצגו פרטים המערערים על הקושי לכאורה: טולקצ'וב עצמו היה מודע לסכנה, החליף את הכרטיס ששימש לרישום משיכות החומר, ובמערכת לא היה מנגנון שאפשר לקג"ב לסנן את השאלת המסמכים לפי תחום.
פישר לא הסתפק בפגמים מבצעיים. הוא הטיל ספק גם בערך החומר שסיפק טולקצ'וב, וטען כי מאחר שמודיעין אנושי של הסי-איי-איי היה רק "מרכיב קטן אחד" בהחלטות הפנטגון, אין לייחס למהנדס הסובייטי חיסכון של מיליארדים. המסקנה שלו הייתה רדיקלית: טולקצ'וב הופעל בידי הקג"ב כדי להשיג מן הסי-איי-איי ציוד טכני, לרבות מצלמות ריגול, להציג תמונה מטעה של עוצמתה הצבאית והכלכלית של ברית המועצות, ובאותה הזדמנות להעסיק את הסוכנות האמריקנית במבצע שגזל ממנה זמן ומשאבים.
הוויכוח על טולקצ'וב מסרב למות
הדיון בפוליטביורו מ-25 בספטמבר 1986 הציב בעיה קשה בפני התאוריה של פישר. אם טולקצ'וב היה מלכתחילה סוכן מבוקר של הקג"ב, מדוע דיברו עליו מנהיגים סובייטים כאדם שמסר לאויב סודות צבאיים-טכניים חשובים, יום לאחר שהוצא להורג באשמת ריגול?
נִיקוֹלַס דוּיְמוֹבִיץ' תקף את מאמרו של פישר וכינה אותו "ספקולטיבי", בטענה שהוא כולל "מעט הצהרות עובדתיות". דֵיוִיד אִי הוֹפְמַן דחה אף הוא את התאוריה והתעקש כי טולקצ'וב סיפק מידע טכני אותנטי. פישר לא נסוג. הוא השיב כי הסי-איי-איי לא פרסם את המודיעין שטולקצ'וב מסר בפועל, ולכן קשה לבצע בדיקה עצמאית מלאה של איכותו. הוא טען כי תמליל הפוליטביורו "חשוד" ואולי מזויף, וציין כי הקג"ב הפעיל במקרים אחרים סוכני פיתיון שסיפקו מידע על טכנולוגיות נשק סובייטיות. מבחינתו, האפשרות שהקג"ב שלט גם בטולקצ'וב נותרה פתוחה.
כך הפכה פרשת טולקצ'וב למשהו שקשה במיוחד למצוא בעולם הריגול: סיפור שבו גם לאחר חשיפת הסוכן, מעצרו, משפטו והוצאתו להורג, לא הסתיים הוויכוח בשאלה מי בעצם הפעיל את מי.
האיש שנשאר על הקיר בלנגלי
הוויכוח ההיסטורי לא מנע מהסי-איי-איי להנציח את טולקצ'וב כאחד ממקורותיו החשובים. ציור שלו מעשה ידי קָאתִי קְרַנְץ פִירָמוֹסְקָה תלוי במטה הסוכנות בלנגלי.
ב-2015 פרסם דיוויד א' הופמן את הספר "מרגל מיליארד הדולר: סיפור אמיתי של ריגול ובגידה במלחמה הקרה" (The Billion Dollar Spy: A True Story of Cold War Espionage and Betrayal), העוסק בחייו ובפעילותו של טולקצ'וב. הספר עצמו נעשה לאחד החיבורים המרכזיים שבאמצעותם הוצגה הפרשה לציבור הרחב.
שמו של טולקצ'וב נשאר מחובר לא רק לכמות החומר שצילם או לערך שיוחס לו, אלא גם לסתירה הפנימית של חייו. אדם בעל משכורת נוחה, משפחה, דירה סמוך לשגרירות האמריקנית וקריירה מתקדמת במערכת הביטחונית הסובייטית הקדיש שנים לפירוק הסודיות של אותה מערכת מבפנים. הוא צילם, תיעד, כתב הסברים, מצא פרצות, קיבל כסף שכמעט לא יכול היה להשתמש בו וביקש מראש אמצעי התאבדות למקרה שהמערכת תדביק אותו. בסופו של דבר היא הדביקה אותו.
העובדה שהמחלוקת על אמינותו שרדה הרבה אחרי מותו מתאימה כמעט מדי לסיפור. בעולם שבו מסמך יכול להיות אמיתי או שתול, סוכן יכול להיות מקור או פיתיון, וציוד צילום יכול להיות כלי ריגול או יעד של מבצע נגדי, גם הוודאות עצמה היא לפעמים חומר מסווג.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
חומר מעשיר לצפייה
בשנת 2007 הופק הסרט התיעודי "אמפולת הרעל", במסגרת הסדרה "מרגלים ובוגדים". הסרט מוקדש לפעילות הריגול של טולקצ'וב ושמו מתחבר ישירות לבקשתו לקבל גלולת ציאניד למקרה שיילכד.
סיפורו של טולקצ'וב מופיע גם באחד מפרקי הסדרה הרוסית "בוגדים", עם אנדריי לוגובוי, משנת 2014.
ב-24 באוגוסט 2019 שידר ערוץ הטלוויזיה הרוסי זבזדה פרק של התוכנית "לא עובדה!", שהוקדש לסיפורו של טולק׳צוב.
בסרט העלילתי Billion Dollar Spy, שמבוסס על ספרו של דייוויד הופמן, מגלם אותו ראסל קרואו.
שאלות ותשובות
מי היה אדולף טולקצ'וב?
איזה מידע העביר אדולף טולקצ'וב ל-CIA?
כיצד הצליח טולקצ'וב לצלם מסמכים סודיים מבלי להתגלות במשך שנים?
כיצד נתפס אדולף טולקצ'וב ומה היה עונשו?
מדוע קיימת מחלוקת לגבי אדולף טולקצ'וב?
הצטרפו לאלפי קוראים וקבלו את הכתבות המרתקות ביותר ישירות לתיבת הדואר שלכם.
