אגתה כריסטי: עובדות מעניינות על חייה

הרעלות רבות ופרטים עקובים מדם של פשעים: הנה כמה מיתוסים ועובדות (שאולי לא ידעתם) על אגתה כריסטי

אָגָתָה כְּרִיסְטִי היא אחת הסופרות המפורסמות ביותר בהיסטוריה: ספריה נמכרו ביותר מ־4 מיליארד עותקים ותורגמו למאות שפות. חייה של הסופרת המפורסמת, שהתחילו היום לפני 133 שנים, היו עשירים ומגוונים מספיק כדי להוליד כמה מיתוסים עליה. הנה כמה עובדות מסקרנות.

היא הייתה אחות רפואית

אגתה התנדבה ביחידה לסיוע רפואי בתקופת מלחמת העולם הראשונה בבית החולים הבינלאומי של הצלב האדום בטורקוואי. היא הרגישה טוב לגבי העבודה הזו וכינתה זאת "אחד המקצועות המתגמלים ביותר שאדם יכול לעסוק בהם".

מאוחר יותר עבדה זמן מה בבית מרקחת כרוקחת. שני העיסוקים הללו לא יכלו שלא לבוא לידי ביטוי בספריה. כך, הוערך כי 83 מהפשעים בספריה בוצעו באמצעות הרעלה.

ספרהּ הראשון נכתב כחלק מהתערבות

הרומן הראשון של אגתה כריסטי, ״הרצח המסתורי בסטאייל״, פורסם ב־1920. זאת ועוד, הוא נכתב ארבע שנים קודם לכן ורק ההוצאה השביעית הסכימה להדפיס. התפוצה הייתה צנועה למדי — רק 2,000 עותקים.

מאמינים שאגתה כתבה את הספר הראשון מתוך תחושת מחאה: לאחר שהתווכחה עם אחותה הגדולה מאדג', שכבר הוכיחה את עצמה כסופרת, שגם היא הצליחה ליצור משהו ראוי לקריאה. השכר הראשון של מלכת הבילוש לעתיד היה סכום צנוע 25 פאונד.

את ספריה הראשונים כתבה תחת שם העט מרי ווסטמאקוט.

בניגוד לסיפורי בלשים מודרניים רבים, בספריה של אגתה כריסטי אין כמעט סצינות של אלימות, פרטים נטורליסטים או אכזריים. היא מעולם לא הפכה את פשעי המין לנושא ברומנים שלה.

"הסיפור הבלשי היה סיפור עם מוסר השכל… הייתי נגד הפושע ובעד הקורבן התמים. איש לא יכול היה לדמיין שיגיע זמן שבו יקראו סיפורי בלשים לסצנות האלימות המתוארות בהם, למען השגת הנאה סדיסטית מאכזריות לשם אכזריות…" כתבה כריסטי באוטוביוגרפיה שלה.

עם זאת, סיפורי הבלשים שלה היו מלאים בבעיות חברתיות. היא לא היססה לתאר את ההיבטים השליליים של מערכת הצדק – לדוגמה, כמה מהרומנים שלה מתארים טעויות שיפוטיות הקשורות לעונש מוות.

היא נעדרה ליותר משבוע

נישואיה הראשונים של אגתה כריסטי לא היו מאושרים, למרות שאנו מכירים אותה בשם בעלה הראשון, ארצ'יבלד כריסטי. הוא היה מבוגר ממנה בהרבה, וב־1926 הודה בניאוף וביקש להתגרש ממנה. באותו זמן, לזוג כבר היה ילד. לאחר ריב עם בעלה הבוגד, אגתה כריסטי נעלמה מביתה והותירה את בתה בטיפולן של המשרתות שלה.

עד מהרה נמצאה המכונית הנטושה שלה על שפת הגיא כשפנסיה דולקים. באותו זמן, הסופרת כבר הייתה מפורסמת, אז היעלמותה עוררה סערה ציבורית גדולה.

נפתח אחריה מצוד בקנה מידה לאומי. אגתה נמצאה במלון ספא יוקרתי כשהיא קוראת כתבות על עצמה בעיתונים. יתר על כן, היא נרשמה תחת שם המאהבת של בעלה. היא לא הסבירה את היעלמותה בשום צורה והרופאים אִבחנו אצלה אובדן זיכרון.

כריסטי מעולם לא זכרה את הסיפור המוזר הזה, אבל לאחר הגירושים ב־1928, לאחר שעזבה עם בתה לאיים הקנריים, היא סיימה את כתיבת הספר "תעלומת הרכבת הכחולה", שם תיארה אירועים דומים. הנישואים השניים של אגתה כריסטי היו עם הארכיאולוג מקס מאלוואן, שהיה צעיר ממנה ב־15 שנים והתבררו כארוכים ומאושרים.

הרקול פוארו לא היה הדמות האהובה עליה

לאגתה כריסטי נמאס די מהר מהרקול פוארו. היא אפילו כינתה אותו "בלתי נסבל" ורצתה להיפטר ממנו בהקדם.

ב־1940 נכתב הרומן "הווילון", שבו פוארו מת, אבל כריסטי לא העזה לפרסם אותו: קוראיה מאוד אהבו את הבלש. הסופרת התייחס לפוארו באירוניה. היא החליטה להפוך אותו לבלגי, תוך ציון העובדה שבין הפליטים אפשר לפגוש כל אחד, כולל שוטר בדימוס.

באשר ל"ווילון", הוא יצא רק ב־1975. זמן קצר לאחר מכן, אף הופיע הספד בניו יורק טיימס והוא הודפס בעמוד הראשון: "6 באוגוסט 1975. הרקול פוארו, הבלש הבלגי המפורסם, מת."

מיס מרפל מבוססת על סבתא שלה

הופעתה הראשונה של מיס מארפל היתה בשנת 1927, אז פורסם הסיפור "מועדון ליל שלישי״.

אב הטיפוס של הדמות הזו הייתה אכן סבתה של אגתה כריסטי. הסופרת נזכרה שהיא הייתה "אדם טוב לב, אבל היא תמיד ציפתה לגרוע מכל וכל, ובסדירות מפחידה הציפיות שלה היו מוצדקות".

לאגתה נמאס גם ממנה, וב־1940, ברומן "רצח נשכח", היא התכוונה "לסיים" עם הזקנה הממולחת. אבל, כמו במקרה של פוארו, היא לא יכלה לפרסם את הספר, מחשש לתגובת הקוראים.

הרומן יצא לאור בשנת 1976, לאחר מותה של המחברת. כמה חוקרים מאמינים שמיס מרפל היא שהפכה לארכיטיפ של החוקרת הנשית בז'אנר הבלשי.

באחד מהראיונות שלה, אגתה כריסטי סיפרה שהיא בילתה ערבים ארוכים בסריגה עם בני משפחתה. זאת כשהיא במקביל הייתה חושבת על יצירות חדשות וכשהתיישבה ליד מכונת הכתיבה, העלילה כבר הייתה מוכנה לגמרי.

הייתה לה מחברת מיוחדת עם רעיונות, שבה כתבה תמציות ממאמרי עיתונים, מידע על רעלים חזקים ועובדות שימושיות אחרות. היא הייתה רושמת שם גם דמויות בלתי נשכחות.

לרבים מהגיבורים שלה היו אבות טיפוס אמיתיים, למשל, מתוך עמיתיו של בעלה.

היא לא החשיבה את ״מלכודת העכברים״ לרומן הטוב שלה

אגתה כריסטי החשיבה את הרומן "עשרה כושים קטנים" כמוצלח ביותר מבין יצירותיה. הספר היה פופולרי מאוד בקרב הקוראים והציג את המכירות הגבוהות ביותר. שמו שונה מסיבות של אי־תקינות פוליטית וידוע כעת בשם "ולא נותר אף אחד".

מכל היצירות הדרמטיות שלה, כריסטי דווקא אהבה ביותר את המחזה "עד התביעה".

באשר ל"מלכודת העכברים", המחזה הזה מחזיק בשיא של המספר המרבי של הפקות תיאטרון שנעשו עליו. הוא הועלה לראשונה ב־1952 ומאז עוּבד ברציפות על בימת התיאטרון. במלאת עשור ל״מלכודת העכברים״, הודתה אגתה כריסטי בטלוויזיה שהיא כלל לא ראתה את המחזה הזה בתור הטוב ביותר שלה על הבמה, אבל הקהל אהב את המחזה והיא עצמה השתתפה בהצגות מספר פעמים.

עם זאת כל כמה שהיא שנאה אותו, הרקול פוארו נותר לנצח אחת הדמויות המזוהות ביותר עם יצירותיה.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.