תאמל״ק לי
ב-3 בדצמבר 1926, אגתה כריסטי בת ה-36, מחברתם של שישה רומנים פופולריים שכבר פורסמו, נישקה את בתה בת השבע שישנה, נכנסה למכונית ה"מוריס קאולי" שלה ונעלמה אל תוך הלילה. 11 הימים הבאים הפכו לאחת התעלומות הגדולות ביותר של המאה ה-20, כזו שאפילו יוצרו של שרלוק הולמס לא הצליח לפתור.
המכונית על פי התהום
בבוקר ה-4 בדצמבר 1926, בשולי מחצבת גיר במחוז סארי, נמצאה מכונית נטושה. הגלגלים הקדמיים היו תלויים מעל התהום, הפנסים היו דלוקים והמנוע כבוי. בתוך הרכב נמצאו מעיל פרווה, מזוודה קטנה עם בגדים ורישיון הנהיגה של אגתה כריסטי. הסופרת עצמה לא הייתה בשום מקום.
החשוד מספר אחת
חיי משפחת כריסטי היו רחוקים מלהיות אידיאליים. באפריל של אותה שנה נפטרה אמה של אגתה, והסופרת התקשתה להתמודד עם האובדן. בעלה של אגתה, ארצ'יבלד, "תיעב מראות של מחלות, מוות ולוויות" ואפילו לא הגיע להיפרד מחמותו. באוגוסט הוא התוודה בפני אשתו כי הוא מאוהב במזכירה שלו, ננסי ניל. אגתה, שחונכה על פי המסורת הוויקטוריאנית שבה גירושין היו דבר בלתי נתפס, ניסתה להציל את הנישואין. בני הזוג אף רכשו בית חדש, אך הפיוס לא צלח.
מקובל להניח כי ב-3 בדצמבר, לאחר מריבה נוספת, דרש ארצ'יבלד להתגרש. כעבור מספר שעות נעלמה אשתו. לפני שיצאה, היא השאירה לבעלה מכתב מסתורי על השולחן במסדרון. הוא, כשחזר הביתה, קרא את המכתב ושרף אותו. מה שהיה כתוב שם נותר בגדר סוד. כשהמשטרה החלה בחקירה, התנהגותו של ארצ'י נראתה חשודה: הוא סירב להציג את המכתב וטען שעצביה של אגתה פשוט בגדו בה והיא יצאה לנוח. העיתונאים החליטו מיד שהבעל הבוגדני נפטר מאשתו המעיקה.
ה"מצוד" אחר מלכת המתח
לחיפושים אחר הסופרת גויסו יותר מאלף שוטרים ממספר מחוזות. על פי הערכות צנועות, 5,000 מתנדבים הצטרפו לחיפושים, ועל פי הערכות מקסימליות – 15,000 איש. לראשונה בתולדות המשטרה הבריטית, נעשה שימוש במטוסים לצורך חיפוש אחר אדם נעדר. בין המתנדבים הייתה הסופרת דורותי ל. סיירס, עמיתתה של אגתה לז'אנר הבלשי. וארתור קונאן דויל עצמו, שהיה חובב ספיריטואליזם, לקח כפפה של כריסטי למדיום, שטען כי האישה בחיים ובקרוב תיתן סימן חיים.
הועלו גרסאות רבות בנוגע להיעלמותה של כריסטי. חלק סברו שמדובר בתעלול פרסומי לקידום רומן חדש, אחרים היו משוכנעים שמדובר בהתאבדות, והיו שחשדו ברצח. שר הפנים דרש מהמשטרה באופן אישי להאיץ את החקירה. תמונותיה של אגתה פורסמו בשערים הראשיים של העיתונים – תמונות רגילות ותמונות "ערוכות" עם פאה ומשקפיים, למקרה שהיא התחפשה.
מיסס ניל מקייפטאון
ב-14 בדצמבר, 11 ימים לאחר ההיעלמות, הבחינה חדרנית במלון המפואר ״Swan Hydropathic״ ביורקשייר בדמיון בין אחת האורחות לבין דיוקנה של הסופרת הנעדרת. זו אכן הייתה אגתה כריסטי.
האישה נרשמה למלון ב-4 בדצמבר – באותו יום ממש בו נמצאה מכוניתה. היא הגיעה במונית ללא חפצים, הציגה את עצמה כמיסס תרזה ניל מקייפטאון ושכרה חדר. "ניל" היה שם המשפחה של המאהבת של ארצ'יבלד. במשך אחד-עשר ימים התנהגה אגתה כריסטי כנופשת רגילה. היא הלכה לטיפולי ספא, שיחקה ביליארד, רקדה, ניגנה בפסנתר בלובי, ביקרה בספרייה וקראה עיתונים – כולל הכתבות על החיפושים אחריה. בערב ה-14 בדצמבר הגיע ארצ'יבלד כריסטי למלון בליווי משטרה. כשאגתה ירדה לארוחת הערב בשמלת ערב ורודה, בעלה סימן לה. האישה התנהגה כאילו לא זיהתה אותו – או שזיהתה, אך לא הראתה זאת. ארצ'יבלד הצהיר שלאשתו יש אובדן זיכרון, היא אינה יודעת מי הוא וייתכן שאינה זוכרת מי היא בעצמה.
ב-15 בדצמבר עזבו בני הזוג את המלון תחת עיניהם הבוחנות של כתבים וסקרנים, ונסעו לאחוזת אחותה של אגתה. שם היא נבדקה על ידי רופאים שאבחנו "אובדן זיכרון ודאי". גרסה זו הפכה לגרסה הרשמית של המשפחה למשך עשורים קדימה.
אמנזיה, נקמה או יחסי ציבור גאוניים?
ישנן מספר תיאוריות מנומקות לגבי מה שבאמת קרה לאגתה כריסטי:
- פוגה דיסוציאטיבית: הפרעה נפשית נדירה הנגרמת מטראומה קשה. האדם שוכח את זהותו, עשוי לעבור למקום אחר ולהתחיל חיים חדשים תחת שם אחר. מות אמה, בגידת בעלה והדרישה לגירושין – כל אלה יכלו לעורר את המחלה. פסיכולוגים מסוימים דבקים בגרסה זו.
- נקמה בבעלה: לפי גרסה זו, הסופרת תכננה את ההיעלמות בקפידה כדי להפליל את ארצ'י. היא דחפה את המכונית מהגבעה, הלכה ברגל לתחנה, עלתה על רכבת ללונדון, לנה אצל חברה ובבוקר נסעה למלון.
- תעלול פרסומי: חלק סברו שזהו מהלך מתוכנן לקידום הרומן החדש "רצח רוג'ר אקרויד". ואכן, לאחר ההיעלמות המכירות של ספרי אגתה כריסטי זינקו, והיא הפכה לכוכבת בקנה מידה עולמי. אך מקורביה שוללים זאת בתוקף, שכן היא נמנעה מחשיפה ציבורית.
- תאונת דרכים ואמנזיה: הגרסה הרשמית של המשפחה. אגתה עברה תאונה, נחבטה בראשה, איבדה את זיכרונה ובמצב של הלם הגיעה למלון, שם בילתה 11 ימים בבלבול. החדרנית אישרה שהיו לה סימני חבלה על מצחה.
סוף דבר
הסופרת עצמה מעולם לא דיברה על מה שקרה. רק פעם אחת, בשנת 1928, היא התראיינה ל-"Daily Mail", שם הודתה: "באותו לילה הרגשתי אומללה נורא. הרגשתי שאני לא יכולה להמשיך ככה יותר".
"יצאתי מהבית במצב של מתח עצבי חריף, מתוך כוונה לבצע מעשה נואש… עזבתי את ההגה ונתתי למכונית להמשיך לנסוע. המכונית פגעה במשהו ועצרה בפתאומיות. נזרקתי על ההגה ונחבטתי במשהו בראשי. עד לאותו רגע הייתי מיסס כריסטי."
— אגתה כריסטי, מתוך ראיון ל-Daily Mail
בשנת 1928 התגרשו בני הזוג כריסטי. כעבור מספר שבועות נישא ארצ'י לננסי ניל, ונישואיהם נחשבו למאושרים. אגתה שמרה על שם המשפחה כריסטי, שתחתיו התפרסמה. בשנת 1930, במהלך טיול בעיראק, הכירה את הארכיאולוג מקס מלוואן, שהיה צעיר ממנה ב-15 שנה. הם נישאו וחיו יחד עד למותה של הסופרת בשנת 1976.
סיפור היעלמותה של אגתה כריסטי היווה השראה ליצירות רבות – ביניהן הרומן של דורותי סיירס "מוות לא טבעי", הרומן של קתלין טינן "אגתה" והעיבוד הקולנועי שלו, פרק בסדרה "דוקטור הו" ("החד-קרן והצרעה") ועוד רבים אחרים. אך את האמת על מה שקרה בפועל לקחה אגתה כריסטי איתה, והשאירה לעולם תעלומה שאותה לא הצליחו לפענח לא המשטרה, לא ארתור קונאן דויל ולא קוראי ספרי המתח.
