תאמל״ק לי
אלסקה. ארץ של קרח, זהב, נפט וזוהר צפוני. חבל ארץ מרוחק ומסתורי, ששמו תמיד נשמע כמו שילוב של הרפתקה ואגדה. איך מקום כל כך קשה לחיים הפך לאחד האזורים המרתקים והעשירים ביותר בארצות הברית
צפון, מערב ומזרח
בארצות הברית יש רק שתי מדינות שאינן גובלות באף מדינה אחרת – הוואי השמשית ואלסקה הקשוחה. ואם לגבי הראשונה הכל ברור, הרי שבמקרה של השנייה הגיאוגרפיה החליטה להתלוצץ. היא המדינה הצפונית ביותר, המערבית ביותר וגם… המזרחית ביותר בארצות הברית. הסיבה לכך היא האיים האלאוטים שמשתרכים כל כך רחוק באוקיינוס עד שהם חוצים את קו התאריך הבינלאומי (גריניץ׳). המשמעות היא שחלק מארצות הברית נמצא אפילו מזרחית ליפן. גיאוגרפים עדיין מרימים על כך גבה.
אלסקה היא השטח המבודד הגדול בעולם: 1,723,000 קמ”ר. אלסקה נרכשה על ידי האמריקאים בשנת 1867 תמורת 7.2 מיליון דולר בלבד כשבערכים של היום זה כ־162 מיליון. לשם השוואה, קבוצות כדורגל מודרניות מוציאות לעיתים יותר על חלוץ בודד. בוושינגטון לא הבינו מיד מה לעשות עם “הנכס הקוטבי” הזה ולקח 45 שנים עד שהצליחו לפתח אותו. היא הפכה למדינה רק ב-1959, וגם אז כמדינה ה-49 במספר.
ערים מתחת לקרחונים
בירת אלסקה, ג’ונו, קרויה על שמו של הצרפתי ג’וזף ג’ונו, שגילה מרבץ זהב שם בשנת 1880. העיר צמחה בתוך שנה, וכיום מתגוררים בה כ-33 אלף איש.
אך הייחוד העיקרי שלה הוא המיקום. ג’ונו שוכנת על גבול קנדה, מתחת לקרחונים הרריים ואין אליה כבישים לא מהחלק היבשתי של ארצות הברית ולא מאזורים אחרים של אלסקה. סלילת כבישים אינה אפשרית בגלל תוואי השטח ולכן אנשים וסחורות מגיעים אליה רק בדרך הים או האוויר. למעשה – עיר בירה על אי, רק בלי אי.
אנקורג’ היא העיר הגדולה באלסקה, עם 291 אלף תושבים – כמעט 40% מאוכלוסיית המדינה. בעיר קיים אחד ממשטרי המס האטרקטיביים בארצות הברית, ובאופן כללי החיים שם נוחים יותר מאשר בבירה הקפואה. אבל במשך מאה שנה אף יוזמה להעביר לשם את הבירה לא צלחה. התושבים חששו שהשלטון יתרכז יותר מדי במקום אחד. התוצאה היא שאלסקה חיה לפי הכללים שלה: העיר הגדולה ביותר – היא לא הבירה ועיר הבירה – נטולת כבישים, כשהאסיפות הציבוריות מתקיימות בעיר שקל יותר לטוס אליה מאשר לנסוע ברכב.
אלסקה, שיושבה בידי מתיישבים רוסים, נמכרה לארצות הברית בשנת 1867 בתקופת שלטונו של הקיסר אלכסנדר השני תמורת 7.2 מיליון דולר. המושבה הייתה לא רווחית ורוסיה חששה שבריטניה – שהיו לה “בסיסים” בקנדה – עלולה להשתלט עליה.
במכירת אלסקה קיוותה רוסיה לחזק את יחסיה עם אמריקה ואת הכסף שהתקבל בעסקה (סכום עצום לאותם ימים) החליטה להשקיע ברפורמות פנימיות ובפיתוח אזור פריאמוריה שבמזרח רוסיה. מבחינה עקרונית, הבחירה הזו הייתה חכמה – כיום אפשר רק לדמיין אילו סכסוכי גבול עם ארצות הברית הייתה עלולה ליצור מושבה רוסית שם בהמשך…
עם כרטיסים במגפיים
מסוף שנות ה-90 של המאה ה-19 ועד תחילת העשור השני של המאה ה-20 אלסקה חיה במצב של “קזינו תחת כיפת השמיים”, אלפים מכל רחבי המדינה נהרו לשם בחיפוש אחר זהב. היו שם כורים, הרפתקנים ורומנטיקנים שפינטזו להבטיח לעצמם חיים נוחים במכה אחת מוצלחת.
כריית הזהב אז הייתה כמו לוטו חינמי: המפסידים איבדו רק את זמנם והזוכים זכו בעושר ובמקום בהיסטוריה. עם זאת, מחיר הכניסה להגרלה הזו היה גבוה: קור, עבודה קשה וסיכון להישאר בידיים ריקות בלב הטונדרה.
ולא רק אמריקאים הגיעו לחפש זהב. חלק מהעיירות באלסקה קמו בזכות מהגרים מאירופה, בעיקר נורווגים ושוודים, שבסופו של דבר החליפו את חיפוש המתכת היקרה בעיסוקים המסורתיים שלהם: דיג ועיבוד עץ. צאצאיהם עדיין מרוכזים בדרום-מזרח אלסקה, שם האקלים הקשוח קרוב יותר לליבם מאשר לחלק גדול מתושבי הדרום בארצות הברית.
האוצר החדש
על פי מדריך “משאבי המינרלים של אלסקה” משנת 1920, בין השנים 1879 ל-1920 הופק בזהב בשווי 460 מיליון דולר, בערכים של היום כ-7.22 טריליון דולר. אך כמו בכל אגדה על עושר, הזהב אזל בהדרגה. בשנות ה-20 וה-30 רק מעטים הצליחו להתעשר.
אבל בשנת 1968 מצאה אלסקה מקור עושר חדש: נפט במפרץ פרודו ביי. זה לא היה סתם מרבץ, אלא אגן נפט שלם בשטח של 86,400 הקטרים, עם עתודות של 25 מיליארד חביות שזה יותר מבמזרח טקסס או באגן פרם ברוסיה.
הפקת הנפט בפרודו ביי החלה רק בקיץ 1977, כמעט עשר שנים לאחר גילויו. העיכובים נגרמו מהיעדר תשתיות, סכסוכים משפטיים ודרישות של פעילי סביבה, שהתעקשו שהצינור יעקוף אזורי מחיה של בעלי חיים. כך נבנה אחד מצינורות הנפט הגדולים בעולם – 1,287 קילומטרים של צינור בקוטר 1.22 מטר, בתוספת מסוף ימי ענק בוולדיז. מעניין שבאותה תקופה בארצות הברית לא יכלו לייצר צינורות במפרט הנדרש והם הוזמנו מיפן. זה היה יקר וארך זמן, אך התוצאה סיפקה לוושינגטון דלק לעשורים קדימה.
כיום כלכלת אלסקה נשענת על נפט, גז, פחם, זהב, מתכות יקרות אחרות, מינרלים וכן עיבוד פירות ים ועץ. עתודות הנפט כבר מדולדלות, אך המדינה ממשיכה לחפש מקורות עושר חדשים. ייתכן שה”לחץ” הבא לא יהיה קשור לזהב או לנפט, אלא למשהו שעליו אנחנו רק מתחילים לשער.
אלסקה היא עדות חיה לכך שהקשיים הקיצוניים ביותר יכולים להצמיח סיפורי עושר, הישרדות והזדמנות. בין אם זה סלמון ענק, זהב נוצץ או שמיים בוערים בזוהר הצפוני – היא לעולם לא מפסיקה להפתיע.
