מורשת של בגידה: על המרגל אולדריץ' איימס

זה היה המחדל הביטחוני הקטלני ביותר שידע ה-CIA מעודו. במשך כמעט עשור, פעל בלב מנגנון המודיעין האמריקאי אדם שמכר את סודות המדינה היקרים ביותר עבור מזוודות מזומנים, תוך שהוא חורץ את גורלם של סוכנים בשטח בדם קר.

מותו השבוע במאסר עולם סוגר את הגולל על חייו של האיש שהוכיח כי האיום הגדול ביותר על מעצמת-על אינו מגיע מבחוץ, אלא מתוך שורותיה שלה.

בשנת 1985, סוכנים סובייטים שעבדו עבור ה-CIA החלו להיעלם בפתאומיות. בזה אחר זה, מקורות מודיעין מערביים אלו נעצרו על ידי שירות הביון הסובייטי, הק.ג.ב., נחקרו, ולעיתים קרובות מאוד גם הוצאו להורג. אולג גורדייבסקי היה אחד מאותם סוכנים כפולים. כראש שלוחת הק.ג.ב. בלונדון, הוא עבד בחשאי עבור שירות הביון החוץ של בריטניה, MI6, במשך שנים. אך יום אחד מצא את עצמו במוסקבה, מסומם, תשוש לאחר חמש שעות של חקירה, וכשהוא עומד בפני האפשרות הממשית מאוד של מוות מול כיתת יורים. גורדייבסקי נמלט בעור שיניו לאחר ש-MI6 הבריח אותו מחוץ לברית המועצות בתא מטען של מכונית. לאחר מכן, ניסה גורדייבסקי להבין מי הסגיר אותו. "במשך כמעט תשע שנים ניסיתי לנחש מי היה האיש, מי היה המקור שבגד בי, ולא ידעתי שום תשובה", אמר בראיון לטום מנגולד מה-BBC בתוכנית "Newsnight" ב-28 בפברואר 1994. חודשיים לאחר מכן, גורדייבסקי קיבל את תשובתו כאשר קצין ה-CIA הוותיק אולדריץ' איימס התייצב בבית משפט אמריקאי, והודה כי חשף את "כמעט כל הסוכנים הסובייטים של ה-CIA ושירותים אמריקאיים וזרים אחרים הידועים לי".

על פי הדיווחים, אולדריץ׳ איימס גרם למותם של לפחות 10 סוכנים שגויסו על ידי ה-CIA או שירותי מודיעין בעלי ברית. אולדריץ' ה. איימס, קצין ה-CIA שריגל לטובת מוסקבה והיה הפרת הביטחון המזיקה ביותר בתולדות הסוכנות, מת ב-5 בינואר 2026 במתקן הכליאה הפדרלי בקמברלנד, מרילנד. הוא היה בן 84 במותו. מותו תועד במאגר האסירים של לשכת בתי הסוהר הפדרלית, שלא ציינה את סיבת המוות ואושר על ידי דובר הסוכנות.

"בעיות כלכליות, מידיות ומתמשכות", אמר מר איימס ביובש, הן שהובילו אותו לרגל עבור ברית המועצות ולהישאר סוכן כפול במשך תשע שנים, עד לרגע מעצרו בפברואר 1994. הוא המשיך לרגל עבור רוסיה גם לאחר התפרקות ברית המועצות בסוף 1991. אך כסף, לדבריו, לא היה הסיבה היחידה שבאמצעותה הצדיק לעצמו את מה שהפך לנזק הביטחוני החמור ביותר של סוכנות הביון המרכזית ב-47 שנות קיומה דאז. כשהתראיין ל"וושינגטון פוסט" בכלא באלכסנדריה, וירג'יניה, תשעה שבועות לאחר מעצרו, הוא ייחס ברוגע את נכונותו לבצע את מה שהתובעים תיארו כ"פשע שגרם למותם של בני אדם" למנטליות שהתעצבה זמן רב לפני שהחל לעבוד עבור הסובייטים.

הוא עסק בענייני ריגול וריגול נגדי במשך 31 שנים, לרוב במסווה של פקיד מחלקת המדינה בעת שעבד כסוכן CIA סמוי. קיום כפול זה גרם לו ל"מידור" בחשיבתו, אמר מר איימס. כשנשאל כיצד יכול היה למכור סודות רגישים, בהינתן שבועות הנאמנות שלו ורגשותיו כלפי מדינתו ומשפחתו, השיב איימס: "אני נוטה לשים חלק מהדברים האלה בקופסאות נפרדות, ולמדר רגשות ומחשבות".

בגידה תמורת מיליונים

איימס העביר למוסקבה שמות של סוכנים סובייטים וסוכני "ברית ורשה" שגויסו, וכן מידע על מאות מבצעי מודיעין. בתמורה, הוא קיבל יותר ממיליון דולר במזומן והובטחו לו לפחות מיליון דולר נוספים ונכסים ברוסיה.
ב-28 באפריל 1994, מול אולם בית משפט עמוס שכלל את אשתו הממררת בבכי, רוסאריו, וכמה מעמיתיו לשעבר ב-CIA, אמר מר איימס כי הוא "בגד באמון רציני", אך לאחר מכן ניסה להמעיט בערך הנזק שגרם. "מלחמות הריגול הללו", אמר איימס ביובש, "הן מופע צדדי שלא הייתה לו השפעה ממשית על האינטרסים הביטחוניים המשמעותיים שלנו לאורך השנים".

בהסדר הטיעון שלו, הודה איימס כי מסר למפעיל הק.ג.ב. שלו את שמותיהם של "כמעט כל הסוכנים הסובייטים של ה-CIA ושירותים אמריקאיים וזרים אחרים הידועים לי", יחד עם "כמות עצומה של מידע על מדיניות החוץ, הביטחון וההגנה של ארצות הברית".

למרות שה-CIA וה-FBI היו מודעים לכך שסודות נגנבים (ככל שהסוכנים שלהם ברוסיה החלו להיעלם) נדרשו שנים כדי לעלות על איימס. אורח חייו באזור וושינגטון, שכלל מכונית יגואר ובית בשווי 540,000 דולר שנקנה במזומן בווירג'יניה, לא עורר שאלות בזמנו. איימס היה בן 52 כשנשפט למאסר עולם ללא אפשרות לשחרור וחנינה. הוא הודה באשמה כחלק מהסכם שסיפק הקלה בעונשה של אשתו דאז, רוסאריו, שהואשמה כשותפה לריגול. היא נידונה לחמש שנים ושלושה חודשים בכלא, אך שוחררה לאחר ארבע שנים.

רקע וקריירה

אולדריץ' הייזן איימס נולד בוויסקונסין ב-26 במאי 1941. אביו, קרלטון, עבד בשירות החשאי של ה-CIA. הקריירה של איימס ב-CIA, שנפרסה על פני 31 שנים, החלה לאחר שאביו, אנליסט בסוכנות, עזר לו להשיג שם עבודה לאחר שנשר מהמכללה ב־1962. תחילה החל לעבוד ב-CIA כבר כנער בעבודות קיץ, ולאחר הלימודים באוניברסיטה הפך לקצין מבצעים מן המניין. למרות דיווחים חוזרים ונשנים על בעיית שתייה, הוא מונה בתחילת שנות ה-90 לקבוצת הניתוח של המרכז לריגול נגדי, שם הייתה לו גישה לשמותיהם של סוכנים כפולים.

איימס, שהיה מוכר בק.ג.ב. תחת שם הצופן "קולוקול" (הפעמון), המשיך וחשף כמעט את כל המרגלים של ה־CIA בברית המועצות, פעולה שעליה תוגמל בנדיבות.

"להפתעתי המתמשכת, הק.ג.ב. השיב כי הוא הקצה עבורי 2 מיליון דולר כאות תודה על המידע", אמר בהצהרה בת שמונה עמודים שהקריא בבית המשפט. במהלך תשע שנים, הודה איימס כי קיבל בסך הכל כ-2.5 מיליון דולר מברית המועצות תמורת בגידתו בארצות הברית.

המזומנים הזינו סגנון חיים ראוותני: איימס בזבז כספים על מכונית יגואר חדשה, חופשות בחו"ל ובית בשווי 540,000 דולר וזאת למרות שמשכורתו השנתית מעולם לא עלתה על 70,000 דולר.

הוא נישא לאשתו הראשונה, סוכנת ה-CIA ננסי סגברת', ב-1969, לפני שנשלח לטורקיה כקצין ריגול נגדי שמטרתו לגייס סוכנים זרים. שלוש שנים מאוחר יותר הוחזר לארה"ב, שם החלו לצוף בעיות האלכוהול שלו ונישואיו החלו להתפרק.

למרות מספר עבירות ביטחוניות לאורך השנים, כולל השארת מזוודה מלאה במידע מסווג ברכבת התחתית, נשלח איימס למקסיקו סיטי ב-1981. שם הוא פגש את אשתו השנייה, מריה דל רוסאריו קסאס דופוי, נספחת תרבות בשגרירות קולומביה ונכס של ה-CIA, שמאוחר יותר תואשם כשותפה לפשעיו.

עם חזרתו לארה"ב ב-1983, מונה איימס לראש מחלקת הריגול הנגדי הסובייטי של ה-CIA וזאת למרות החששות המתמשכים בנוגע לשתייה שלו. בעוד הקריירה שלו נסקה, חייו האישיים הידרדרו. בנוסף לתשלום מזונות חודשיים לאשתו הראשונה, הוא מימן גם את אורח החיים של רוסאריו, כולל חיבתה לקניות.

חובותיו המצטברים הם שהובילו אותו למכור את שפע הסודות שהייתה לו גישה אליהם."זה היה עניין של כסף, ואני לא חושב שהוא אי פעם באמת ניסה לגרום למישהו להאמין שזה היה משהו מעבר לכך", אמר לסלי ג'. וייזר, סוכן FBI שהיה מעורב בחקירה שהובילה למעצרו של איימס, בריאיון ל-BBC בשנת 2015.

בגידתו החלה ב-1985, כשמסר לסובייטים שמות של מספר קציני ק.ג.ב שעבדו בחשאי עבור ה-FBI תמורת 50,000 דולר. הריגול שלו נמשך בתשע השנים הבאות, עד למעצרו ב-21 בפברואר 1994, לאחר ציד שהחל לסגור עליו בשנה שלפני כן.

הסוף

איימס שיתף פעולה עם הרשויות הפדרליות בתמורה להסדר טיעון שהבטיח עונש מקל לרוסאריו, שהודתה כי ידעה על הכסף ועל פגישותיו עם הסובייטים. היא שוחררה לאחר חמש שנים. מנהל ה-CIA דאז, ר. ג'יימס וולסי, תיאר את איימס כ"בוגד ממאיר של מדינתו".

בשנותיו בכלא המשיך איימס לעקוב אחר האירועים האקטואליים. בשנת 2000 שלח מכתב שבו תקף בבוטות את השימוש בפוליגרף וכינה אותו "מדע זבל שפשוט שלא מת". שנים קודם לכן, הוא הצליח להערים על בודקי הפוליגרף של הסוכנות, והוא לא רצה שאיש ישכח זאת.

בסופו של דבר, אולדריץ' איימס נותר דמות חידתית: מעין שילוב של סוכן ביון בינוני, תאוות בצע בלתי נשלטת ויכולת התחזות שהטעתה את המערכות המשוכללות ביותר בעולם. מותו בכלא מסמל את סיומו של עידן במודיעין האמריקאי, אך הצלקות שהותיר והלקחים על אבטחת מידע וגורם האנושי מהדהדים במסדרונות ה-CIA עד היום. הוא ייזכר לא כגיבור של מלחמה חשאית, אלא כמי שהקריב חיי אדם וערכי נאמנות על מזבח של נוחות כלכלית ואדישות מוסרית.

חומר מעשיר לקריאה

״ריגול — כרוניקה של בגידה״, מאת פיט ארלי