תאמל״ק לי
על הדרמה בנהר יקטרינינסקי שבה חוסל הצאר המשחרר אלכסנדר השני רגע לפני שחתם על רפורמה שלטונית היסטורית.
האוויר הקר של סנקט פטרבורג ביום הראשון של חודש מרץ 1881 נמלא לפתע בעשן סמיך ובקול נפץ אדיר שהדהד לאורך גדות תעלת יקטרינינסקי. הקיסר אלכסנדר השני, האיש שהוביל את רוסיה למודרניזציה חסרת תקדים, שכב פצוע אנוש על השלג המכוסה בדם, בעודו הופך לקורבן של הארגון הרדיקלי נארודנאיה ווליה.
ההתנקשות
ב־1 במרץ 1881, על גדות תעלת יקטרינינסקי שבסנקט פטרבורג, ביצעו חברי ארגון הטרור "נארודנאיה ווליה" התנקשות מוצלחת בחיי הקיסר אלכסנדר השני. אירוע טרגי ששינה לצמיתות את כיוון ההתפתחות הפוליטית של האימפריה הרוסית, שכן המטרה שנבחרה על ידי הטרור הרדיקלי הייתה דווקא "הצאר המשחרר", מי שהוביל את הרפורמות הגדולות והביא לביטול הצמיתות ברוסיה.
הקיסר אלכסנדר השני נחקק בדפי ההיסטוריה בתור הדמות המרכזית מאחורי "הרפורמות הגדולות" ברוסיה. הוא האיש שפירק את שיטת הצמיתות, מערכת חברתית וכלכלית שהייתה נהוגה במשך מאות שנים, ובכך הניע תהליך עמוק של מודרניזציה מערכתית בכל רחבי האימפריה. פועלו של הקיסר אלכסנדר השני נועד להצעיד את רוסיה לעבר עידן חדש, מודרני ומתקדם יותר.
הפרדוקס הטרגי של אירועי 1 במרץ טמון בעובדה שהטרור הרדיקלי בחר לפגוע דווקא באדם שהיה אחראי לשינויים הליברליים והחברתיים המשמעותיים ביותר. הקיסר אלכסנדר השני לא היה שליט שמרן שקפא על שמריו, אלא מנהיג שחתר לשינוי המבנה החברתי והמשפטי של רוסיה מהיסוד.
הידעת?
הקיסר אלכסנדר השני כונה "הצאר המשחרר" בעיקר בזכות הצו שהוציא לביטול הצמיתות ברוסיה, פעולה ששינתה את מעמדם של מיליוני איכרים ברחבי האימפריה הרוסית.
הצאר המשחרר
אלכסנדר השני נולד במוסקבה ב־17 באפריל 1818, בנם הבכור של הצאר ניקולאי הראשון והקיסרית שרלוט מפרוסיה. בניגוד לאביו, שהיה ידוע בקו שמרני ונוקשה, אלכסנדר זכה לחינוך הומניסטי רחב אופקים לצד משמעת צבאית קפדנית. מוריו, ובהם המשורר וסילי ז'וקובסקי, הטמיעו בו את ההבנה כי תפקידו של המונרך הוא לשרת את עמו ולשפר את מצב החברה.
בצעירותו היה אלכסנדר ליורש העצר הראשון מבית רומנוב שערך סיור מקיף ב-20 מחוזות ברחבי רוסיה, כולל סיביר, שם פגש גולים פוליטיים ואף פנה לאביו בבקשה להקל על תנאיהם. סיורים אלו, לצד מסע ארוך באירופה המערבית, עיצבו את תפיסת עולמו והכינו אותו למשימה הקשה מכל: בנייה מחדש של אימפריה קורסת.
עידן הרפורמות הגדולות: שחרור הצמיתים
עם עלייתו לשלטון ב־1855, בעיצומה של מלחמת קרים הכושלת, הבין אלכסנדר השני כי רוסיה אינה יכולה עוד להישען על מבנים חברתיים מיושנים. ב-19 בפברואר 1861 חתם על המניפסט, צו היסטורי שביטל את הצמיתות ברוסיה ושחרר כ-23 מיליון בני אדם מעבדות. מהלך זה, שנחשב לאחד ממפעלי ההנדסה החברתית הגדולים בהיסטוריה המודרנית, העניק לאיכרים זכויות אזרחיות מלאות וזכות לבעלות על קרקע.
אבל שחרור הצמיתים היה רק הצעד הראשון. לאורך שנות ה-60 וה-70 של המאה ה-19, הוביל אלכסנדר השני רצף של רפורמות מרחיקות לכת כולל רפורמת ה"זמסטבו" (1864), הקמת מועצות מקומיות נבחרות לניהול ענייני חינוך, בריאות ותשתיות, צעד ראשון לקראת שלטון עצמי.
הוא יזם גם את רפורמת המשפט ב־1864, עם יצירת מערכת משפט עצמאית, פומבית וניטרלית, שכללה לראשונה ברוסיה משפטים עם חבר מושבעים וזכות להגנה משפטית. באותה שנה נוצר תפקיד התובע הכללי ונוצרו משרדי הממשלה המודרניים של רוסיה.
הוא גם יזם רפורמה בצבא ב־1874, מודרניזציה של הכוחות המזוינים, קיצור משך השירות הצבאי והחלת חובת גיוס שוויונית על כל המעמדות.
הקלת הצנזורה: פתיחת המרחב הציבורי לדיון חופשי ("גלאסנוסט" ראשוני), שאיפשר פריחה תרבותית ואינטלקטואלית חסרת תקדים.
מי היו "נארודנאיה ווליה"?
ארגון "נארודנאיה ווליה" (רצון העם) היה תנועה מהפכנית רדיקלית שקמה ב־1879 מתוך פילוג בתנועת "אדמה וחירות". חברי הארגון, שהיו ברובם אינטלקטואלים צעירים, דגלו בטרור פוליטי ממוקד כאמצעי להפלת האוטוקרטיה הצארית.
בין הדמויות המרכזיות בארגון היו סופיה פרובסקאיה, אנדריי ז'ליאבוב והמהנדס ניקולאי קיבאלצ'יץ' שתיכנן את המטענים. המחבלים שביצעו את הפיגוע הקטלני ב-1 במרץ 1881 היו ניקולאי ריסקוב ואיגנצי גרינביצקי, סטודנט פולני שהיה לאחד ממחבלי המתאבדים הראשונים בהיסטוריה המודרנית.
בתקופת שלטונו של אלכסנדר השני, רוסיה הרחיבה את השפעתה באופן משמעותי. הוא פיקח על כיבוש מרכז אסיה (טשקנט, סמרקנד) והוביל את המדינה לניצחון במלחמה העות'מאנית-רוסית (1877–1878), שהביאה לשחרור בולגריה ולביטול המגבלות שהוטלו על רוסיה לאחר מלחמת קרים.
במישור הפנימי, אלכסנדר השני קידם פיתוח מואץ של מסילות ברזל ותעשייה, מתוך הבנה כי עוצמתה של האימפריה תלויה בחוסנה הכלכלי. למרות האיומים והלחצים מצד גורמים רדיקליים, הוא המשיך להאמין בנחיצותן של רפורמות מדורגות, עד שהגיע לרגע השיא – אישור התוכנית לשיתוף נציגי ציבור בחקיקה, מהלך שסימן את תחילת הדרך לעבר מונרכיה חוקתית.
התוכנית של מיכאיל לוריס-מליקוב: הגשר שלא נבנה
שעות ספורות לפני שיצא אלכסנדר השני לנסיעה הגורלית שלו בסנקט פטרבורג, הוא הספיק לאשר תוכנית פוליטית מרחיקת לכת. מדובר בפרויקט של מיכאיל לוריס-מליקוב, שנועד לשתף נציגים נבחרים מתוך ה"זמסטבו" (מועצות מקומיות ברוסיה) בתהליכי החקיקה של המדינה.
התוכנית של מיכאיל לוריס-מליקוב נחשבה לצעד שעשוי היה להוות גשר לדיאלוג של שלום בין השלטון לבין החברה הרוסית. אישור הפרויקט על ידי הקיסר אלכסנדר השני סימן את האפשרות של רוסיה לעבור לתהליך של התפתחות אבולוציונית הדרגתית, שבו העם מקבל ייצוג והשפעה על חוקי המדינה. אולם, הנסיעה של הקיסר אלכסנדר השני באותו צהריים קטעה את האפשרות הזו באיבה.
רגעי ההתנקשות: הפצצות של ריסקוב וגרינביצקי
ב-1 במרץ 1881, בזמן שהקיסר אלכסנדר השני עשה את דרכו בכרכרת השרד הקיסרית על גדות תעלת יקטרינינסקי, הופעלה התוכנית הרצחנית של ארגון הטרור "נארודנאיה ווליה". לא הייתה זו פצצה אחת, אלא פיצוץ כפול שזעזע את העיר. הפצצה הראשונה הושלכה על ידי ריסקוב, אך היא לא הצליחה לפגוע ישירות בקיסר אלכסנדר השני.
מיד לאחר מכן הגיעה הפצצה השנייה, אותה השליך גרינביצקי. הפיצוץ של גרינביצקי היה קטלני. הוא פצע את הקיסר אלכסנדר השני אנושות והוביל למותו זמן קצר לאחר מכן. המעשה של ריסקוב וגרינביצקי לא רק סיים את חייו של המונרך, אלא חיסל כליל את הסיכוי לרפורמות שלטוניות מסודרות שהיו מונחות על שולחנו של הקיסר אלכסנדר השני באותו בוקר.
מותו של הקיסר אלכסנדר השני הותיר את החברה הרוסית במצב של הלם עמוק. התגובה של השלטון החדש לא איחרה לבוא. יורשו של הקיסר, הצאר החדש אלכסנדר השלישי, בחר בקו הפוך לחלוטין מזה של אביו המנוח. במקום להמשיך בדרך הרפורמות הליברליות, בחר הקיסר אלכסנדר השלישי בדרך של שמרנות נוקשה.
הריאקציה החריפה
בתגובה לטרור הרדיקלי, פרסם הקיסר אלכסנדר השלישי את "המניפסט על יציבות האוטוקרטיה". מסמך זה הכריז בגלוי על חוסר הנכונות של השלטון לוותר על סמכויותיו או להמשיך בקו המודרניזציה הפוליטית. האירועים הובילו לריאקציה שמרנית עמוקה שבלמה את תהליכי השינוי ברוסיה.
הידעת?
בעקבות הרצח, בוטלה לאלתר התוכנית של מיכאיל לוריס-מליקוב ורוסיה נכנסה לתקופה ארוכה של שלטון שמרני ריכוזי תחת הקיסר אלכסנדר השלישי.
ההתנקשות בקיסר אלכסנדר השני ב-1 במרץ 1881 נחשבת לאחת מנקודות המפנה הקריטיות ביותר בהיסטוריה של רוסיה. הפעולה של ריסקוב וגרינביצקי, חברי ארגון הטרור "נארודנאיה ווליה" (רמון העם), לא השיגה את מטרתם המוצהרת לשחרור העם, אלא להפך – היא עוררה תגובת נגד חריפה שביצרה את השלטון האוטוקרטי.
המעבר של רוסיה ממסלול של רפורמות אבולוציוניות, כפי שתוכנן בתוכנית של מיכאיל לוריס-מליקוב, למסלול של ריאקציה תחת אלכסנדר השלישי, עיצב את פניה של האימפריה בעשורים שקדמו למהפכות הגדולות של המאה ה-20. הקיסר אלכסנדר השני, שהתחיל את היום כרפורמטור המבטיח את עתיד רוסיה, סיים אותו כקורבן של אידיאולוגיה רדיקלית שסגרה את הדלת לדיאלוג בין החברה לשלטון.
כך רגע אחד בהיסטוריה שינה גורל של אומה שלמה.
