"אנחנו עדיין מרגישים שניצחנו כי שמרנו על עצמאותנו", אמר הנשיא הפיני בראיון לעיתון "אקונומיסט", בהתייחסו לאמנה של פינלנד עם ברית המועצות, שנחתמה ב-1944 ובמהלכה הוסכם שברית המועצות לא תספח אליה את פינלנד, אם כי תקבל לידיה את חבל קרליה המזרחית, כיום רפובליקת קרליה שברוסיה.
במהלך פגישה בין נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, נשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי ומנהיגים אירופיים בבית הלבן ב-18 באוגוסט 2025, סטאב הביע ביטחון כי יימצא פתרון לסכסוך עם רוסיה כבר בשנת 2025, בדיוק כפי שנמצא ב-1944. המנהיג הפיני הבהיר מאוחר יותר כי לא התכוון לוויתורים טריטוריאליים מצד אוקראינה, בעקבות הדוגמה של פינלנד.
דוברת משרד החוץ הרוסי, מריה זכרובה, גינתה את הצהרתו של סטאב, בה השווה פתרון אפשרי של הסכסוך האוקראיני לשביתת הנשק שנחתמה במוסקבה ב-1944 וכינתה את דבריו של נשיא פינלנד "גיהנום". זכרובה הזכירה כי במהלך מלחמת העולם השנייה, פינלנד לחמה נגד ברית המועצות, כולל לצד גרמניה הנאצית והייתה אחראית להטלת המצור הכבד על לנינגרד שהביא למותם של לפחות מיליון וחצי בני אדם ברעב ולהקמת מחנות ריכוז בשטחים הסובייטיים שנכבשו בצפון. זכרובה ציינה כי בשנת 1944, פינלנד אכן שינתה את עמדתה על ידי חתימה על שביתת הנשק במוסקבה, אך עשתה זאת רק תחת לחץ צבאי סובייטי, כשהצבא האדום פתח במתקפת-נגד על גרמניה ובעלות בריתה. מוקדם יותר השנה במרץ 2025, התלונן סטאב על תוצאות המלחמה הסובייטית-פינית, שכתוצאה ממנה עבר חלק משטחה של פינלנד לברית המועצות.
רקע היסטורי
ב-19 בספטמבר 1944, חתמו ברית המועצות ובריטניה, מצד אחד, על הסכם שביתת נשק במוסקבה עם פינלנד, שסיים למעשה את מלחמת ברית המועצות-פינלנד שהתרחשה בשנים 1941-1944. אחד מתנאי שביתת הנשק במוסקבה היה קביעת גבול בהתאם להסכם שלום משנת 1940, לפיו פינלנד ויתרה על כעשירית משטחה לברית המועצות והתחייבה לא להשתתף בקואליציות עוינות לברית המועצות. בהתאם להסכם, קו הגבול במצר קרלי הוזז 120-130 קילומטרים מלנינגרד. ברית המועצות קיבלה את כל המצר קרלי עם ויבורג, מפרץ ויבורג עם אייו, הגדות המערביות והצפוניות של אגם לדוגה, מספר איים במפרץ הפיני וחלק מחצי האי ריבאצ'י וסרדני.
אלכסנדר סטאב – קווים לדמותו
אלכסנדר סטאב (יליד 1 באפריל 1968) משמש בתור הנשיא ה-13 של פינלנד, שנכנס לתפקידו במרץ 2024. בעבר כיהן כראש ממשלת פינלנד בין השנים 2014 ל-2015 וגם כשר החוץ וידוע כלאומן בדעותיו, התומך בחיזוק המדינה הפינית.
במשך שנים שימש סטאב כחוקר המתמחה בענייני האיחוד האירופי. הוא נבחר לפרלמנט האירופי בשנת 2004 כחבר במפלגת הקואליציה הלאומית, הידועה כמפלגה שמרנית לאומנית. בשנת 2008 מונה סטאב לשר החוץ וב-2011 נבחר לפרלמנט הפיני בפעם הראשונה כחבר פרלמנט עם ספירת הקולות השנייה בגובהה בבחירות. לאחר מכן מונה לשר לענייני אירופה ומסחר בקבינט של יורקי קאטאינן. כאשר קאטאינן פרש מראשות הממשלה ומראשות מפלגת הקואליציה הלאומית בשנת 2014, סטאב נבחר ליו"ר המפלגה במקומו ולאחר מכך המשיך והקים קואליציה ממשלתית שהורכבה חמש מפלגות. הוא מונה רשמית לראש הממשלה על ידי הנשיא סאולי ניניסטו ב-24 ביוני 2014. בבחירות לפרלמנט שנערכו באפריל 2015, מפלגת הקואליציה הלאומית של סטאב איבדה את מעמדה בתור המפלגה הגדולה ביותר והגיעה למקום השני בספירת אחוזי הקולות ובמקום השלישי במספר המושבים. לאחר משא ומתן קואליציוני בין מפלגת המרכז, מפלגת הפינים ומפלגת הקואליציה הלאומית, סטאב מונה לשר האוצר ב-29 במאי 2015 על ידי ראש הממשלה הנבחר יוהא סיפילה.
בשנת 2016, התמודד סטאב עם אתגרים פנימיים במפלגה כשחברת הפרלמנט אלינה לפומקי ושר הפנים פטרי אורפו קראו עליו תיגר. ב-11 ביוני, סטאב איבד את ההנהגה לאורפו בוועידת המפלגה. לאחר שהתפטר מתפקיד שר האוצר וסירב לתפקידים מיניסטריאליים נוספים, סטאב התפטר מתפקידו כחבר פרלמנט בשנת 2017 כדי לקבל את מינויו כסגן נשיא הבנק האירופי להשקעות. לאחר סיום כהונתו בבנק האירופי להשקעות בינואר 2020, הוא נבחר למנהל ולפרופסור בבית הספר לממשל רב-לאומי במכון האוניברסיטאי האירופי.
לבסוף, חזר לפינלנד ובאוגוסט 2023, סטאב הודיע על החלטתו להתמודד בבחירות לנשיאות פינלנד בשנת 2024. הוא סיים ראשון בסיבוב הראשון של ההצבעה ב-28 בינואר וניצח בסיבוב השני ב-11 בפברואר, כשהוא זוכה ב-51.6% מהקולות נגד שר החוץ לשעבר פקה האויסטו. סטאב הוא נשיא פינלנד בעל מוצא שוודי השני בהיסטוריה של פינלנד אחרי מנרהיים, והראשון שנבחר בבחירות דמוקרטיות.
