אלכסנדריה הייתה חזון. למן הרגע שבו ייסד את העיר אלכסנדר הגדול על חוף הים התיכון, היא הפכה לצומת נדיר של כוח, ידע ותרבות וסימלה שיא הלניסטי שכמותו לא נראה בעולם העתיק.
בנייתה של עיר
אלכסנדריה הייתה פנינת העולם ההלניסטי. העיר המפורסמת נוסדה על ידי אלכסנדר הגדול בשנת 331 לפני הספירה בקירוב. לאחר שכבש את פיניקיה בשנת 332 לפני הספירה, הפנה אלכסנדר את מבטו אל מצרים.
העיר אלכסנדריה נבנתה בשולי הדלתא של הנילוס, בין הים התיכון מצפון לאגם מריוט מדרום. מיקום זה הפך אותה למוקד סחר אידיאלי. אלכסנדר שכר את שירותיו של האדריכל דינוקרטיס מרודוס כדי לבנות את עיר התכשיט החדשה שלו. שטחה של העיר העתיקה השתרע על פני כ-14 קילומטרים והתגוררו בה כ-400,000 תושבים.
לאחר הקמת אלכסנדריה, תכנן אלכסנדר הגדול להוביל את צבאותיו עמוק יותר אל תוך אסיה והשאיר את הגנרל שלו, תלמי, למשול במצרים. אלכסנדר מצא את מותו בשנת 323 לפני הספירה ולאחר מכן חולקה האימפריה שלו לארבע מדינות יורשות נפרדות: מקדוניה האנטיגונידית, פרגמון האטלידית, סוריה הסלאוקית ומצרים התלמית.
כבירת המדינה התלמית החדשה, אלכסנדריה סימנה את תחילתו של תור זהב הלניסטי עשיר מבחינה תרבותית במצרים.
התקופה התלמית והעיר אלכסנדריה
השושלת התלמית, שראשיתה בתלמי הראשון (סוטר), שלטה באלכסנדריה במשך כמעט שלוש מאות שנים. הנצר האחרון לשושלת אימפריאלית זו הייתה לא אחרת מאשר קלאופטרה השביעית המפורסמת. במהלך תקופה זו הגיעה התרבות ההלניסטית לשיאה בכל התחומים – הדתי, התרבותי והפוליטי.
לאחר מותו של תלמי הראשון בשנת 282 לפני הספירה, עלה לכס המלוכה בנו, תלמי השני "פילדלפוס" (שפירושו "אוהב אחותו"). תחת שלטונו הגיעה אלכסנדריה לתור הזהב שלה; ספריית אלכסנדריה המפורסמת צברה מספר עצום של מגילות ומשכה אליה מלומדים מכל רחבי העולם ההלניסטי.
תור הזהב
בנושאי ממשל מעשיים, הצליח תלמי השני להרחיב את הסחר עם ים סוף וליצור בריתות עם מעצמות אדירות כמו האימפריה הסלאוקית. הוא הקים כוח ימי שביסס את השליטה התלמית בים התיכון.
תחת הנהגתו הוקם ה"מוזיאון" של אלכסנדריה, או ספריית אלכסנדריה. הספרייה הוקדשה למוזות ושימשה כמכון מחקר שמטרתו לתעד את כל הידע האנושי האפשרי. הספרייה הגיעה לשיאה תחת יורשו, תלמי השלישי "אוארגטס", אך הספרים הראשונים נרכשו כבר בתקופת תלמי השני.
פלא אדריכלי ידוע נוסף של אלכסנדריה בתקופה זו היה ה"פארוס", המגדלור של אלכסנדריה. המבנה התנשא לגובה מוערך של למעלה ממאה מטרים, היה אחד המבנים הגבוהים ביותר מעשה ידי אדם בזמנו ונחשב לאחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק. עיצובו כלל שלוש קומות: בסיס מרובע, חלק אמצעי מתומן וראש עגול, שבו בערה אש בלילה. לפי הדיווחים, ניתן היה להבחין באש זו ממרחק של עד 50 קילומטרים.
תור הזהב ראה גם את פריחת הספרות והשירה, כשמשוררים קלאסיים ידועים כמו קאלימאכוס ותיאוקריטוס חיברו את יצירותיהם באלכסנדריה ובכך סימנו תקופה משמעותית בספרות היוונית.
תלמי השני השיג את תור הזהב הזה, אולי בזכות ניסיונותיו לשלב בין התרבות היוונית למצרית. דוגמה אידיאלית לכך היא תמיכתו בפולחן סראפיס. תחת שלטונו הוקם ה"סראפיאום" הגדול; מקדש הלניסטי לאל המצרי סראפיס, שהיה מקובל מאוד בקרב היוונים התלמיים.
שקיעתה של עיר
למרות היסודות האיתנים שהניחו תלמי הראשון ותלמי השני, אלכסנדריה לא הצליחה לשמר את תהילתה לאורך זמן. השקיעה, שהחלה בימי תלמי השלישי ונמשכה עד לקלאופטרה השביעית, התאפיינה בסדרת אתגרים פוליטיים, כלכליים וחברתיים.
העיר איבדה מחוסנה בין אמצע המאה השלישית לפני הספירה למאה הראשונה לפני הספירה. היציבות הפוליטית התערערה בשל סכסוכי ירושה תכופים ואי-שקט אזרחי. מסעות צבאיים יקרים, הוצאות מלכותיות ראוותניות וניהול משאבים כושל הכבידו על קופת הממלכה, מה שהוביל להעלאת מיסים ולמרמור ציבורי. מבחינה תרבותית, אופיה ההלניסטי המובהק של אלכסנדריה החל לדהות, תהליך שהוחמר בשל מתחים חברתיים בין העילית היוונית לאוכלוסייה המצרית המקומית.
האחרונה לבית תלמי: קלאופטרה השביעית
בעוד תהילת העיר דועכת, הדמות המפורסמת ביותר בהיסטוריה התלמית הייתה השליטה האחרונה – קלאופטרה השביעית. קלאופטרה, שנולדה בשנת 69 לפני הספירה, עלתה לכס המלוכה בשנת 51 לפני הספירה. היא שלטה תחילה לצד אביה, תלמי ה־12 ולאחר מכן לצד אחיה, להם נישאה בהתאם למסורת המצרית.
שלטונה הוגדר על ידי תמרונים פוליטיים ודיפלומטיים מבריקים. לאחר שגורשה זמנית על ידי אחיה תלמי ה־13, המפגש שלה עם יוליוס קיסר בשנת 48 לפני הספירה הוביל לברית רומנטית ופוליטית שסייעה לה לשוב לכס המלוכה. קלאופטרה ילדה לקיסר בן, קיסריון ובכך הידקה את קשריה עם רומא.
לאחר רצח קיסר בשנת 44 לפני הספירה, חברה קלאופטרה למרקוס אנטוניוס. ברית זו עוררה את חששו של בנו המאומץ של קיסר, אוקטביאנוס, שראה בהשפעתה של קלאופטרה על אנטוניוס איום על הריבונות הרומית. היריבות הובילה לקרב אקטיום בשנת 31 לפני הספירה, בו הובסו כוחותיהם של קלאופטרה ואנטוניוס. תבוסה זו סימנה את קץ השלטון התלמי ואת הפיכת מצרים לפרובינקיה רומית.
התקופה הפוסט-רומית והביזנטית
אלכסנדריה, שהייתה בעבר מגדלור של שגשוג ולמידה, הפכה לשדה קרב דתי. האמונה הנוצרית המתהווה התנגשה עם האמונות היהודיות והפגאניות העתיקות. מאבק זה בלט במיוחד בתקופת תאודוסיוס הראשון, שהוציא את הפגאניזם מחוץ לחוק ובשנת 391 לספירה, הרס הפטריארך הנוצרי תיאופילוס מקדשים פגאניים או הסב אותם לכנסיות.
שנת 415 לספירה נחשבת לאחת האלימות ביותר, עם רציחתה האכזרית של הפילוסופית היפאטיה וחורבן הספרייה הגדולה ומקדש סראפיס. העיר, שהייתה עשירה בתרבות ובממון, התרוששה בשל הסכסוכים הדתיים והפכה למרכז נוצרי בולט בצפון אפריקה.
הפרסים מהאימפריה הסאסאנית כבשו את אלכסנדריה בשנת 619, אך האימפריה הביזנטית כבשה אותה מחדש בשנת 628. לבסוף, בשנת 641, נכבשה העיר על ידי המוסלמים בהנהגת הח'ליף עומר. במהלך תקופה זו, כנסיות רבות נהרסו או הוסבו למסגדים וכותבים נוצרים מאוחרים יותר טענו שהספרייה הגדולה נשרפה כליל.
סיפורה של אלכסנדריה הוא מסע מרתק בין תור זהב לשקיעה כואבת. כבירת הממלכה התלמית היא הולידה מוסדות ידע חסרי תקדים, פלאי אדריכלות וברית נדירה בין תרבויות יווניות ומצריות. אך מאבקי כוח, משברים כלכליים ומתחים חברתיים ערערו בהדרגה את יסודותיה. דמותה של קלאופטרה השביעית סימלה את הניסיון האחרון להציל את עצמאותה מול רומא, ניסיון שנכשל והוביל לקץ השלטון התלמי. גם בתקופות הביזנטית והאסלאמית המשיכה אלכסנדריה להשפיע, אך כעיר אחרת לגמרי, רחוקה מהחזון ההלניסטי המקורי שהפך אותה פעם לפנינת העולם העתיק.
