תאמל״ק לי
אם נשיאי אמריקה הלטינית שנבחרו מחדש נבחנים בחשדנות רבה על ידי ציבור הבוחרים שלהם, אזי האשמה מוטלת בעיקר על דיקטטורים כמו אלפרדו סטרסנר מפרגוואי, שמת בגיל 93. בדומה לרבים מהדיקטטורים הלטיניים לאורך ההיסטוריה – אך בהצלחה גדולה אף יותר מרובם – סטרסנר העלה את הליך הבחירה מחדש לצורת אמנות וניצח בשמונה מערכות בחירות רצופות לפני שהודח על ידי עמיתו הגנרל, אנדרס רודריגז, בשנת 1989.
הרבה לפני שפרגוואי נודעה כמקום מקלט לנאצים לשעבר, הייתה קהילה גרמנית משגשגת במדינה, שהיתה אחראית לפופולריות של בירת החבית. אביו של סטרסנר היה מהגר גרמני ומייסד מבשלות בירה, אך אלפרדו הצעיר בז לחייו של מבשל הבירה ונכנס למכללה הצבאית הפרגוואית בשנת 1929 בגיל 17. במדינה הידועה באובדן דורות של גברים צעירים בסכסוכים צבאיים לא נבונים, ההחלטה הייתה עלולה להיות הרת אסון. ואכן, תוך שלוש שנים מתחילת. הקריירה הצבאית, פרגוואי שוב נקלעה למלחמה. כ-100,000 איש נהרגו במלחמת צ'אקו עם בוליביה בשנים 1932-1935, שהרסה את כלכלת שתי המדינות, ערערה את היציבות הפוליטית והחריפה – במיוחד בפרגוואי – את הנטייה לבדלנות וחוסר האמון בזרים.
עבור סטרסנר, האסון היווה הזדמנות פז. ראשית, משום שהוא נחשב כמי שהצטיין בארטילריה וקודם לדרגת קפטן ומונה למייג'ור בגיל 28. שנית, משום שהלך הרוח הפנימי, שחוזקו על ידי המלחמה, סייעו לחסן את המדינה מפני תנועות לשינוי אשר מדי פעם הדביקו מדינות שכנות וייתכן שהיו מטפחות התנגדות חזקה יותר לדיקטטורה שהוא עמד להקים.
מפרגוואי הקטנה עד לכס הדיקטטורה: עלייתו של גנרל אלפרדו סטרסנר
במשך 35 שנים, אלפרדו סטרסנר מטיאודה (שנולד ב-3 בנובמבר 1912) לא רק שלט בפרגוואי, אלא למעשה עיצב אותה בצלמו. הגנרל, שהפך לנשיאה ה-42 של המדינה, כונן דיקטטורה שכונתה "הסטרונאטו" – תקופה שנודעה באלימות פוליטית, דיכוי בלתי פוסק ויציבות שנרכשה במחיר דמים.
בנו של מהגר גרמני מבוואריה ואישה ממוצא קריאולי וגוארני, סטרסנר גדל בעיר אנקרנסיון. הוא הצטרף לצבא בגיל 16, לחם במלחמת הצ'אקו,וטיפס בסולם הדרגות במהירות. תמיכתו המכרעת במפלגת קולורדו במלחמת האזרחים של 1947 ביססה את מעמדו וב-1951 כבר שימש כמפקד העליון של הצבא. ההזדמנות הגדולה הגיעה במאי 1954, כאשר הדיח את הנשיא פדריקו צ'אבס בהפיכה, שזכתה לגיבוי מפלגת קולורדו, הצבא, ובמידה רבה, ארצות הברית. לאחר תקופת ממשלת מעבר קצרה, נבחר סטרסנר לנשיא בבחירות מיוחדות ביולי, בהן התמודד ללא מתחרים, שכן כל מפלגות האופוזיציה נאסרו כבר ב-1947. עם כניסתו לתפקיד ב-15 באוגוסט 1954, הוא השעה מיד את הזכויות החוקתיות והאזרחיות.
ה"סטרונאטו": שלטון אימים בחסות אנטי-קומוניזם
השנים הבאות היו בסימן שלטון סמכותני נוקשה, בו שימשו הצבא והמשטרה הצבאית כמשטרה חשאית. סטרסנר כונן מצב חירום מתמיד, למעשה משטר צבאי, שחודש מדי 90 יום במשך עשרות שנים, למעט הפסקה קצרה ב-1959. הדיכוי הפוליטי היה אלים ואף על פי שמפלגות אופוזיציה קיבלו מעמד רשמי-לכאורה מ-1962, הבחירות, שהתקיימו מ-1958 עד 1988, נוהלו באמצעות הונאה שיטתית. סטרסנר "נבחר מחדש" שבע פעמים, כשרק פעם אחת (ב-1968) צנח מתחת ל-80% מהקולות. חוקות חדשות שנכפו ב-1967 וב-1977 הבטיחו את היכולת שלו להיבחר שוב ושוב, למעשה ללא הגבלת זמן.
הרפובליקה של הפחד: זכויות אדם ומבצע קונדור
סטרסנר, אנטי-קומוניסט אדוק שהצטרף לליגה העולמית נגד הקומוניזם, הצדיק את שלטון הדיכוי שלו כמגן המדינה. הוא הסתמך על מיליציות של מפלגת קולורדו ונתן יד חופשית לצבא ולשר הפנים, אדגר אינספרן, שהפעילו יחידות חיסול באמצעות שלל שיטות כולל פגיעה שיטתית: על פי ההערכות, בין 3,000 ל-4,000 איש נרצחו, 400 עד 500 "הועלמו" ואלפים נוספים נכלאו ועונו. משטרו נהג לבצע עיוותי דין באמצעות יחידות כמו המחלקה לחקירות של המשטרה המטרופוליטנית (DIPC) בפיקודו של פאסטור קורונל והדירקטוריון הלאומי לעניינים טכניים (DNAT), שהיו מנגנוני משטרה חשאית שהתמחו בהשלטת טרור על האוכלוסיה. עדויות מראות על שיטות עינויים מחרידות, כולל השמעת צרחות מעונים למשפחותיהם. ב-1975, דווח כי מיגל אנחל סולר, מזכיר המפלגה הקומוניסטית של פאראגוואי, בותר בחיים באמצעות מסור חשמלי כשסטרסנר מאזין לעינוי בטלפון.
פרגוואי הייתה שותפה מובילה במבצע קונדור (1975), קמפיין טרור מדינתי משותף של דיקטטורות דרום אמריקה. גילוי "ארכיוני הטרור" בלמברה ב-1992 אישר את היקף ההפרות שכלל חטיפות, עינויים ורציחות של מתנגדים וגולים מכל האזור.
פאראגוואי תחת סטרסנר גם סיפקה מקלט לפושעי מלחמה נאצים, בהם יוזף מנגלה, שהצליח לחמוק מהמוסד. זיקתו של סטרסנר לנאציזם אף זיכתה את משטרו בכינוי המר בקרב העיתונות הזרה בתור "המשטר הנאצי העני".
בנוסף, דווחו הפרות מזעזעות כלפי אוכלוסיית האצ'ה הילידית, שסבלה מטבח, עבדות וגירוש מאדמותיהם לטובת תאגידים, עניין שמומן בחלקו באמצעות סיוע אמריקאי ובעקבותיו הואשמה פרגוואי על ידי האו"ם ב-1974 ברצח עם ועבדות.
כלכלה וסיוע זר
סטרסנר הקדיש נתח עצום מהתקציב הלאומי למנגנוני הביטחון והצבא, אך יזם גם פרויקטים לפיתוח תשתיות. המפעל הגדול ביותר שלו היה סכר איטייפו, תחנת הכוח ההידרואלקטרית הגדולה בעולם באותה עת, שהפכה את פרגוואי למובילה בקצב הצמיחה באמריקה הלטינית בשנות ה-70. עם זאת, בניית הסכר והסכר השני, יאצ'ירטה, עקרו עשרות אלפי פרגוואים ללא פיצוי הולם. השחיתות הייתה נפוצה (וסטרסנר עצמו לא הכחיש אותה), והוא דאג לחלק מענקי קרקע (15–20 הקטר) לאנשי צבא עם סיום שירותם, תהליך שהגביר את ריכוז הקרקעות ואי-השוויון במדינה.
למרות הפרות זכויות האדם החמורות, משטרו של סטרסנר נהנה מתמיכה אמריקאית משמעותית כחלק מהמלחמה הקרה. בין 1962 ל-1975 סיפקה ארה"ב 146 מיליון דולר ואימנה מאות קצינים פרגוואים. היחסים התקררו תחת ממשל קרטר, אך שוקמו תחת רייגן, שראה בסטרסנר בעל ברית יקר נגד הקומוניזם, עד שבאמצע שנות ה-80 היחסים שוב הידרדרו בשל ההתעניינות הבינלאומית בחריגות המשטר, וקשריו לסחר בסמים והלבנת הון.
ב-3 בפברואר 1989, לאחר 35 שנים בשלטון, הודח סטרסנר בהפיכה צבאית על ידי איש סודו הקרוב ביותר, גנרל אנדרס רודריגס פדוטי. אחת הסיבות להפיכה הייתה חששם של הגנרלים שסטרסנר ינסה להוריש את השלטון לאחד מבניו, שנתפסו כבלתי כשירים. יומיים לאחר מכן, הוגלה סטרסנר לברזיל, שם חי 17 שנים. הוא מת ב-16 באוגוסט 2006, בגיל 93, משבץ. ממשלת פרגוואי סירבה לקבל את גופתו בטקסים רשמיים.
מורשת שמסרבת להיעלם
מורשתו של סטרסנר ממשיכה להשפיע על פרגוואי עד היום. כך למשל מפלגת קולורדו, מכונת השלטון של סטרסנר, נותרה המפלגה השלטת כמעט ללא הפסקה (למעט בשנים 2008–2013). ה"סטרוניסטים" הנוסטלגיים עדיין רואים בו "המנהיג היחיד" ומציינים את יום הולדתו, כשהם טוענים שזו היתה תקופת יציבות וביטחון.
ההשפעה המבנית העקבית ביותר היא הפער הסוציו-אקונומי. במהלך ה"סטרונאטו" הוענקו שלא כחוק כ-8 מיליון דונם (כמעט שליש מהאדמה החקלאית) למקורבים למשטר. פרגוואי נותרה אחת המדינות הכי לא שוויוניות באמריקה הלטינית בנוגע לחלוקת קרקע – ב-2023, 1.6% מהאוכלוסייה החזיקו ב-80% מהקרקע החקלאית.
מערכת המשפט התקשתה להעמיד לדין את האחראים לפשעים נגד האנושות מאותה תקופה, תהליך שמוגבל בשל היעדר רצון פוליטי. בעוד שמוסדות חינוך רבים עדיין נמנעים מלדון בהשפעות המשטר ובפשעי הדיקטטורה ההיא. מה שכן, כתוצאה ישירה מהדיכוי של סטרסנר, חוקת 1992 בפרגוואי הגבילה את כוח הנשיא, כולל איסור מוחלט על בחירה מחדש, הניסיון לבטל איסור זה ב-2017 נתקל במחאה המונית.
אך מעל הכול, הדיקטטורה ההיא גם התאפיינה בפרק אפל שכלל פרשיות מחוץ לנישואין וחשדות חמורים לניצול מיני של קטינות על ידי סטרסנר עצמו ובכירים במשטרו, פרטים שהתפרסמו רק לאחר נפילתו והטילו כתם נוסף על דמותו. ה"סטרונאטו", עריצות הבארוק האחרונה של המאה ה-20 באמריקה הלטינית, נותרה פצע פתוח במרכז הזיכרון הלאומי של פרגוואי.
