תאמל״ק לי
דיוקנו של המדינאי יליד עיראק שהפך לאחד האנשים המשפיעים והשנויים במחלוקת במסדרונות השלטון בטהראן
בינואר 2026, בעוד גלי מחאה שוטפים את ערי איראן ודיווחים על מעשי טבח ממלאים את כותרות העולם, דמות אחת בלטה בצללים כמי שמנווטת את יד הברזל של השלטון.
עלי לאריג'אני, המדינאי הוותיק ואיש משמרות המהפכה לשעבר, מצא את עצמו תחת סנקציות אמריקאיות כבדות, כשהוא מתואר כ"מוח" שמאחורי הדיכוי האלים, תוך שהוא ממנף קשרים משפחתיים וצבאיים ענפים כדי לבסס את מעמדו כיורש אפשרי ביום שאחרי ח'אמנאי.
עלי ארדשיר לאריג'אני נולד ב־3 ביוני 1958 בנג'ף שבעיראק והוא פוליטיקאי איראני וקצין צבא לשעבר במשמרות המהפכה האסלאמית. הוא מכהן כמזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי מאז 2025, לאחר קריירה ארוכה שכללה כהונה כיושב ראש הפרלמנט האיראני בין השנים 2008–2020 וחברות במועצה לאבטחת אינטרס המדינה. חשיבותו נובעת מהיותו צומת מרכזי בין הממסד הדתי, הצבאי והפוליטי באיראן לאורך עשורים.
משפחת לאריג'אני היא מהחזקות באיראן. אחיו הם סאדק לאריג'אני (נשיא הרשות השופטת), מוחמד-ג'וואד לאריג'אני, באקר ופאזל לאריג'אני. הוא גם חתנו של האייתוללה מורתזא מוטהארי.
עם זאת, הכוח הפוליטי לא חסך מהמשפחה סערות אישיות. בתו, פאטמה ארדשיר-לאריג'אני, למדה ועבדה בארצות הברית במרכז הרפואי של אוניברסיטת קליבלנד ובמכון וינשיפ לסרטן באטלנטה. במהלך אירועי 2026, מפגינים איראנים-אמריקאים מחו מחוץ למקום עבודתה, מה שהוביל לפיטוריה. חבר הקונגרס באדי קרטר אף דרש לשלול את הרישיון הרפואי שלה, בטענה שהיא מהווה איום על הביטחון הלאומי.
צמיחה בצל המהפכה
עלי לאריג'אני נולד בנג'ף שבעיראק להורים פרסים איראנים ממשפחה דתית שיעית שמקורה באמל שבמחוז מזנדאראן. אביו היה איש דת בולט, האייתוללה מירזא האשם אמולי. משפחתו עברה לנג'ף בשנת 1931 עקב לחצים שהפעיל השליט רזה שאה, אך שבה לאיראן בשנת 1961.
החינוך של עלי לאריג'אני משלב בין עולם הדת למדע המודרני. הוא בוגר המדרשה הדתית בקום, אך מחזיק גם בתואר ראשון במדעי המחשב ומתמטיקה מאוניברסיטת אריאמהר לטכנולוגיה. למרות שרצה להמשיך בלימודי מחשבים, הוא שינה את מסלולו לאחר התייעצות עם מורתזא מוטהארי ופנה לפילוסופיה מערבית. הוא מחזיק בתואר שני ודוקטורט בתחום מאוניברסיטת טהראן ואף פרסם ספרים על עמנואל קאנט, סול קריפקי ודיוויד לואיס. והוא חבר סגל בפקולטה לספרות ומדעי הרוח.
מהצבא לתקשורת
לאריג'אני החל את דרכו המקצועית כקצין ומפקד במשמרות המהפכה. עם הזמן עבר לתפקידים אזרחיים ושימש כסגן שר העבודה והרווחה ולאחר מכן כסגן שר המידע וטכנולוגיית התקשורת. במרץ 1994 מונה עלי לאריג'אני לראש רשות השידור של הרפובליקה האסלאמית של איראן, שם החליף את מוחמד האשמי רפסנג'אני. הוא החזיק בתפקיד במשך עשר שנים, עד יולי 2004, אז הוחלף על ידי עזתאללה זרע'אמי.
באוגוסט 2004 מונה עלי לאריג'אני ליועץ ביטחוני של המנהיג העליון, האייתוללה עלי ח'אמנאי. קרבתו של לאריג'אני לח'אמנאי באה לידי ביטוי גם במינויו כאחד משני נציגי המנהיג במועצה העליונה לביטחון לאומי, לצדו של חסן רוחאני.
הידעת?
למרות הרקע השמרני והצבאי שלו, עלי לאריג'אני נחשב למומחה לפילוסופיה מערבית מודרנית ואף כתב ספרים המנתחים את הגותם של פילוסופים כמו עמנואל קאנט וסול קריפקי.
המאבק על הנשיאות
ב־2005 הציג עלי לאריג'אני את מועמדותו לנשיאות איראן. הוא נחשב למועמד החשוב ביותר של הברית השמרנית וזכה לתמיכת אגודת המהנדסים האסלאמית וגופים נוספים. עם זאת, הוא סיים במקום השישי בלבד עם פחות משישה אחוזים מהקולות, כשהוא מפסיד למחמוד אחמדינז'אד.
למרות הכישלון בבחירות, הנשיא הנבחר אחמדינז'אד מינה את לאריג'אני למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי באוגוסט 2005. בתפקידו זה הפך עלי לאריג'אני לנושא והנותן הבכיר של איראן בנושא תוכנית הגרעין. אנליסטים ציינו כי לאריג'אני נקט בגישה פרגמטית יותר מזו של הנשיא אחמדינז'אד בשיחות מול האירופאים.
כהונתו הראשונה כמזכיר המועצה הסתיימה באוקטובר 2007, כשהתפטרותו התקבלה על ידי אחמדינז'אד לאחר מספר ניסיונות קודמים שנדחו.
יושב ראש הפרלמנט
בשנת 2008 נבחר עלי לאריג'אני לפרלמנט כנציג העיר קום. הוא נבחר ליושב ראש הפרלמנט (המג'לס) והחזיק בתפקיד זה ברציפות עד שנת 2020. במהלך שנים אלו הוא תמרן בין המחנות השונים בפוליטיקה האיראנית. בשנת 2009, סביב המהומות שלאחר הבחירות לנשיאות, נטען כי לאריג'אני בירך את המועמד הרפורמיסטי מיר-חוסיין מוסאוי על ניצחונו, אך ב־2012 הכחיש זאת מכל וכל.
לאורך השנים השתנה הדימוי הציבורי של עלי לאריג'אני מפוליטיקאי שמרן נוקשה לדמות מרכז-ימין מתונה יותר, שהתרחקה בהדרגה מהמחנה השמרני הקיצוני. הוא יצר בריתות עם דמויות כמו שר הפנים עבד אל-רזא רחמני פזלי וקאזם ג'לאלי.
סנקציות ומלחמה
השנים האחרונות היו רצופות טלטלות עבור עלי לאריג'אני. הוא נפסל על ידי מועצת שומרי החוק מהתמודדות לנשיאות ב-2021 וב-2024, החלטות שהפתיעו רבים בשל מעמדו כחלק בלתי נפרד מצמרת השלטון מאז 1979. עם זאת, חמינאי בטח בו והוא המשיך לשמש כיועצו לענייני ביטחון.
בשנת 2025, עם חזרתו של דונלד טראמפ לבית הלבן ושליחת מכתב לחידוש המשא ומתן על הגרעין, עלי לאריג'אני הצהיר כי לאיראן לא תהיה ברירה אלא לפתח נשק גרעיני אם תותקף. הצהרה זו הקדימה את פרוץ מבצע ״עם כלביא״ ביוני 2025, שכללה תקיפות על מתקני הגרעין בנתנז, פורדו ואיספהאן. באוגוסט 2025 מונה עלי לאריג'אני בשנית למזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי על ידי הנשיא מסעוד פזשכיאן.
בינואר 2026, בעקבות דיכוי המפגינים האכזרי באיראן, הוטלו על לאריג'אני סנקציות אמריקאיות. הוא הואשם בהיותו ה"אדריכל" של הדיכוי האלים תוך ניצול קשריו עם משמרות המהפכה ואנשי הדת הבכירים כדי לבסס את כוחו לקראת היום שבו ימות ח'אמנאי. בתגובה לכוונת האיחוד האירופי להגדיר את משמרות המהפכה כארגון טרור, איים עלי לאריג'אני כי כל מדינה שתתמוך בכך תראה בכוחותיה הצבאיים כמטרות טרור. היו ששיערו כי באותו החודש הוא מונה לשמש כמנהיגה בפועל של איראן, על רקע חשש כי חמינאי יחוסל.
לאריג'אני נותר דמות מפתח בצומת הדרכים של איראן – בין שמרנות לפרגמטיזם, ובין הישרדות שלטונית לעימות עולמי. והפך לדמות מפתח לאחר חיסולו של חמינאי.
