תאמל״ק לי
במחצית דצמבר 1989, תחת נשיאותו של ג'ורג' הרברט ווקר בוש, פתחה ארצות הברית בפלישה צבאית רחבת היקף לפנמה במטרה להדיח את השליט בפועל, הגנרל מנואל נורייגה, שהיה מבוקש על ידי הרשויות האמריקאיות בגין סחיטה וסחר בסמים.
המבצע, שזכה לשם הקוד "מטרה צודקת" (Operation Just Cause), הסתיים בסוף ינואר 1990 עם כניעתו של נוריאגה, פירוק כוחות ההגנה של פנמה והשבעתו של הנשיא הנבחר גיירמו אנדרה.
הרקע לפלישה: ידידות שהפכה לאיבה
הקשר בין ארצות הברית לפנמה בסוף המאה ה-20 היה מורכב ותלוי במידה רבה בשליטה אסטרטגית בתעלת פנמה, ממש כפי שטראמפ ניסה להשיג שליטה אסטרטגית על מיצרי הורמוז במפרץ הפרסי.
ארצות הברית החזיקה בבסיסים צבאיים רבים ובחיל מצב משמעותי באזור התעלה כדי להבטיח את שליטתה. כך, בשנת 1977, חתמו הנשיא ג'ימי קרטר והמנהיג בפועל של פנמה, הגנרל עומר טוריחוס, על "הסכמי טוריחוס-קרטר", שקבעו תהליך להעברת התעלה לשליטת פנמה עד שנת 2000, בתנאי שהיא תישאר פתוחה לשיט אמריקאי.
מנואל נורייגה, יורשו של טוריחוס, קיים קשרים ארוכי שנים עם סוכנויות הביון האמריקאיות, כששימש כנכס מודיעיני וכמודיע בתשלום עבור סוכנות הביון המרכזית (CIA) החל משנת 1967, כולל בתקופה שבה ג'ורג' בוש האב כיהן כמנהל הסוכנות (1976–1977).
נורייגה סייע לארצות הברית במאבק נגד השפעה סובייטית במרכז אמריקה, בייחוד נגד ממשלת הסנדיניסטים בניקרגואה והמורדים באל סלבדור, וקיבל על כך סכומים שנעו בין 100,000 ל-200,000 דולר בשנה.
הידעת?
למרות ששיתף פעולה עם המינהל לאכיפת חוקי סמים (DEA) כדי להגביל משלוחי סמים לא חוקיים, מנואל נורייגה קיבל בו-זמנית תמיכה כספית משמעותית מסוחרי סמים וסייע בהלבנת כספיהם, תוך שהוא נהנה מהגנה מפני חקירות ה-DEA בשל קשריו עם ה-CIA.
ההידרדרות ביחסים והדרך לעימות
במחצית שנות ה-80 החלו היחסים להתערער בעקבות רצח הוגו ספאדפורה והדחת הנשיא ניקולס ארדיטו ברלטה. פעילותו הפלילית של נורייגה נחשפה ב"ניו יורק טיימס" על ידי העיתונאי סימור הרש, ובשנת 1988 הוא הועמד לדין על ידי חבר מושבעים פדרלי בארצות הברית באשמות סמים. הנשיא רונלד רייגן ניסה לנהל משא ומתן על התפטרותו, אך נורייגה סירב, בידיעה שחוקי ההסגרה אינם נאכפים.
בשנת 1989 הגיעו הדברים לנקודת רתיחה. נורייגה ביטל את תוצאות הבחירות הכלליות שבהן ניצח מועמד האופוזיציה גיירמו אנדרה, ואנדרה עצמו הותקף פיזית על ידי תומכיו של נורייגה. בתגובה, תִגבר הנשיא בוש את הכוחות האמריקאיים באזור התעלה.
ב-15 בדצמבר הכריזה האספה הכללית של פנמה על מצב מלחמה בין המדינות.
האירוע שהצית את האש התרחש בלילה שלאחר מכן, היה כשארבעה אנשי צבא אמריקאים בדרכם לארוחת ערב נעצרו במחסום של כוחות ההגנה של פנמה ליד המפקדה האמריקאית בשכונת אל צ'ורילו. כשהתפתח עימות, פתחו החיילים מצבא פנמה באש. סגן משנה רוברט פאז מחיל הנחתים נורה למוות. בנוסף, קצין צי אמריקאי ואשתו שהיו עדים לאירוע נעצרו; הקצין הוכה קשות ואשתו עברה איומים בתקיפה מינית. כך, ב-16 בדצמבר הורה בוש על ביצוע תוכנית הפלישה.
אפילו המבקרים החריפים ביותר שלנו יצטרכו לומר 'מטרה צודקת' בזמן שהם מגנים אותנו.
הגנרל קולין פאוול על בחירת שם המבצע
המבצע "מטרה צודקת" יוצא לדרך
הפלישה החלה ב־20 בדצמבר 1989 בשעה 00:46 בלילה. הכוח האמריקאי מנה 27,684 חיילים ומעל 300 כלי טיס. המבצע כלל שימוש ראשון בטכנולוגיות מתקדמות כמו מטוס החמקן F-117A Nighthawk, מסוק האפאצ'י AH-64 ורכבי ההאמווי (HMMWV).
הכוחות האמריקאיים תקפו מתקנים אסטרטגיים, כולל שדה התעופה פונטה פייטילה ושדה התעופה בריו האטו. לוחמי כוח הקומנדו הימי "אריות הים" (Navy SEALs) השמידו את מטוסו הפרטי של נורייגה והטביעו ספינת תותחים פנמית, אך איבדו ארבעה לוחמים במארב.
הקרב המרכזי התחולל ב"לה קומנדנסיה", מפקדת כוחות ההגנה של פנמה. חילופי האש הכבדים גרמו לשריפות שהשמידו חלקים נרחבים משכונת אל צ'ורילו הצפופה. במהלך הקרבות, בוצעה צניחה קרבית של טנקי M551 שרידן על ידי הדיוויזיה המוטסת ה-82 שהיתה הפעם הראשונה והיחידה שהם הונחתו מהאוויר באזור קרב. במקביל, בוצע מבצע "אסיד גמביט" לחילוץ קורט מיוז, אזרח אמריקאי שהיה כלוא באשמת ריגול.
לכידת נורייגה ותוצאות המערכה
מנואל נורייגה הצליח להתחמק מתפיסה בידי האמריקאים בימים הראשונים, אך בסופו של דבר מצא מקלט בשגרירות הוותיקן (הנונציאטורה האפוסטולית) בפנמה סיטי. הצבא האמריקאי הפעיל עליו לחץ פסיכולוגי כבד, שכלל השמעת מוזיקת רוק רועשת יומם וליל סביב המבנה.
לבסוף, ב-3 בינואר 1990 נורייגה החליט להסגיר את עצמו לכוחות האמריקאיים והוטס לארצות הברית, שם נשפט ל-40 שנות מאסר בגין סחר בסמים והלבנת הון.
הפלישה האמריקאית גבתה מחיר דמים כבד. לפי נתוני הפנטגון, נהרגו 516 פנמים (314 חיילים ו-202 אזרחים), אם כי הערכות אחרות, כמו של התובע הכללי לשעבר רמזי קלארק, הגיעו ל-3,000 הרוגים אזרחיים.
בצד האמריקאי נהרגו 23 חיילים ו-3 אזרחים.
הידעת?
מבצע "מטרה צודקת" היה המבצע הראשון שבו נעשה שימוש חסר תקדים בנשים בתפקידי צבא שונים במהלך פלישה. כ-600 נשים שירתו בתפקידי משטרה צבאית, הטסת מסוקים ולוגיסטיקה, ביניהן קפטן לינדה בריי, שהייתה האישה הראשונה שהובילה כוחות אמריקאיים בקרב יריות.
התגובות הבינלאומיות וההיבט המשפטי
אם חטיפת מדורו בוונצואלה עברה בשקט יחסי, הפלישה לפנמה עוררה סערה בינלאומית. העצרת הכללית של האו"ם וארגון המדינות האמריקאיות (OAS) גינו את הפעולה כהפרה בוטה של החוק הבינלאומי. מנגד, ארצות הברית טענה לזכות להגנה עצמית ולהגנה על אזרחיה, כמו גם למחויבות לשמור על דמוקרטיה וזכויות אדם.
בפנמה עצמה, סקרים הראו כי 92% מהאוכלוסייה דווקא תמכו בפלישה, שראתה בה שחרור מעולו של הרודן.
מבחינה היסטורית, חוקרים רואים בפלישה לפנמה את הפעולה הצבאית המשמעותית הראשונה של ארצות הברית מאז 1945 שאינה קשורה ישירות למלחמה הקרה, אלא מהווה הקדמה להתערבויות חד-צדדיות שמטרתן שינוי משטר (Regime Change) בסדר העולמי החדש.
המבצע הראה עד כמה מורכבות הם יחסי הכוח בזירה הבינלאומית ובייחוד הקו הדק שבין שיתוף פעולה מודיעיני לעימות צבאי. מבצע "מטרה צודקת" שינה את פני המשטר בפנמה, אך גם עיצב את דוקטרינת ההפעלה האמריקאית לשנים הבאות.
רוצים לגלות עוד סיפורים שעיצבו את המציאות? הצטרפו לקהילת הקוראים של HistoryIsTold והירשמו לניוזלטר שלנו כדי לקבל את כל העדכונים והמחקרים ישירות אליכם. אל תשכחו לשתף את הכתבה עם חובבי היסטוריה נוספים!
