התרבות הרומית העתיקה השפיעה על מספר עצום של אנשים ברחבי העולם, החל עם עלייתה של הרפובליקה הרומית (509-27 לפנה"ס) ולאורך כל תקופת האימפריה הרומית (27 לפנה"ס–476 לערך במערב ו־1453 לספירה במזרח). האימפריה הרומית בשיאה (בערך 122 לספירה) השתרעה מאיטליה ועד בריטניה, יוון, צפון אפריקה, מצרים, הלבנט, אסיה הקטנה ומסופוטמיה במרכז אסיה. הציוויליזציה, השפה והמנהגים הרומאים השפיעו על חיי האנשים בכל האזורים הללו וממשיכים להדהד גם בימינו באמצעות המורשת שהותירה.

ההשפעה של התרבות הרומית עדיין מורגשת בשפה, באמנויות, באדריכלות, בבידור ובתחומים רבים אחרים של החיים המודרניים. הידיעה מי היו הרומאים ומה הם עשו, אפוא, מספקת הבנה טובה יותר של ההווה, מי אנחנו ומה אנחנו עושים. אז הנה רק כמה עובדות על רומא העתיקה ש(אולי) לא הכרתם.

ייסוד רומא

על פי האגדה, שני אלים למחצה — רומולוס ורמוס — שגודלו וטופלו על ידי זאב ענק עד שגדלו. רומולוס הרג את רמוס ומספרים שהוא הקים את רומא בשנת 753 לפני הספירה. חושבים שרומא צמחה מעיר-מדינה קטנה על נהר הטיבר הידועה בשם לאטיום. לפי אגדה אחרת, היא נוסדה כרומא על ידי אישה בשם רומא, אחת הניצולות ממלחמת טרויה, שהגיעה לשם עם סיעה בראשות הנסיך הטרויאני אניאס. סיפור יסוד אחר טוען שזו הייתה פעם עיר נמל אטרוסקית בשם רומון. הציוויליזציה האטרוסקית הייתה החזקה ביותר באזור לפני עלייתה של רומא ולכן הטענה שרומא התפתחה מרומון האטרוסקית היא ככל הנראה נכונה.

הרפובליקה הרומית

בשנים 753-509 לפנה"ס, רומא נשלטה על ידי מלכים אטרוסקים בעלי כוח מוחלט אך התייעצו עם סנאט שהורכב מאזרחים מהמעמד הגבוה, אם כי תמיד הייתה לריבון את המילה האחרונה. למעמד העליון העשיר נמאס מההסדר הזה אך הם לאו מצא דרך חוקית להדיח את המלך. מצב זה השתנה בשנת 509 לפני הספירה כאשר בנו של המלך טארקין הגאה אנס את בתו של מושל, לא קיבל אחריות על הפשע והודח והוגלה. הרפובליקה הרומית נוסדה אז על הרעיון של ממשל ייצוגי. הסנאט נשמר אך עמדת המלך בוטלה והוחלפה על ידי שופט (פריאטור) שענה לעם.

הפריאטור הוחלף בסופו של דבר בשני קונסולים שפעלו על פי חוקים שנכתבו על ידי הסנאט הרומי ופורשו על ידי 8 שופטים; הרפובליקה התבססה אפוא על זרועות ממשל נפרדות (המבצעת, המחוקקת והשופטת) אשר סיפקו יציבות וממשל הוגן יותר מאשר הייתה למלוכה הישנה. חוקים נחקקו למען האינטרסים של כל העם, לא רק האליטה. קודקס החוקים המפורסם ביותר היה שנים עשר הטבלאות, שנכתב בשנת 449 לפני הספירה, שהבטיח שוויון לכולם בפני החוק ללא קשר למעמד חברתי. החוק והממשל הרומי יצרו חברה יציבה, שהפכה חזקה מספיק כדי להתרחב באמצעות כיבוש.

לאחר המלחמות הפוניות עם קרתגו (264-146 לפנה"ס), הפכה רומא למעצמת העל של הים התיכון והתרחבה עוד יותר. היא הפכה לאימפריה תחת אוגוסטוס קיסר (27 לפנה"ס – 14 לספירה), שהיה לקיסר הרומי הראשון.

האימפריה הרומית

אוגוסטוס ייסד את האימפריה הרומית לאחר שהביס את מרקוס אנטוניוס (83-30 לפנה"ס) וקליאופטרה (סביבות 69-30 לפנה"ס) בקרב אקטיום ב־31 לפנה"ס. אנטוניוס וקליאופטרה, בין שאר האיומים שהיוו על אוגוסטוס, היו החוליה האחרונה שהתנגדה ליוליוס קיסר ולתפיסה הישנה של הרפובליקה.

אוגוסטוס הרחיב את השטחים שכבר היו בידי רומא ויזם מסעות לכיבוש שטחים אחרים. הסנאט נשמר אבל לקיסר הייתה כעת המילה האחרונה בקבלת ההחלטות. שלטונו של אוגוסטוס היה כה יעיל עד שהוא הקים את מה שכונה בשם Pax Romana ("השלום הרומי"), שנמשך למעלה מ-200 שנה, מתקופתו ועד למותו של האחרון מבין חמשת הקיסרים הטובים, מרקוס אאורליוס (161-180 לספירה) בשנת 180 לספירה. הקיסרים שירשו את אאורליוס היו לרוב הרבה פחות מוצלחים, אך שמרו והרחיבו את האימפריה עד שהיא הפכה גדולה מכדי להיות מנוהלת ממקום מרכזי אחד. היא חולקה לשניים על ידי דיוקלטיאנוס בשנת 284 לספירה והפכה לאימפריה הרומית המערבית ולאימפריה הביזנטית המזרחית.

האימפריה המערבית נפלה בסביבות שנת 476 לספירה עקב מספר גורמים (כולל שחיתות שלטונית, פלישות, הסתמכות יתר על עבודת עבדים) ואילו האימפריה הרומית המזרחית המשיכה להתקיים עד שנפלה הסיוע התורכים העות'ומאנים בשנת 1453 לספירה.

כיצד התנהלה האימפריה הרומית?

רומא קבעה מדיניות של כיבוש והכלה: במקום לכבוש עם, להרוס את עריו ולשעבד אותו, הם הפכו את האזור למחוז של רומא והעניקו לעם אזרחות בתנאי שיצייתו לחוק הרומי, ישלמו מסים ויספקו חיילים לצבא הרומי. ההנדסה הרומאית סיפקה למחוזות הללו כבישים, אמות מים לאספקת מים וטכניקות בנייה תוך שימוש בתערובת המלט הייחודית (שעדיין לא שוכפלה בימינו) שהייתה חזקה יותר מחומרי הבנייה ששימשו בעבר והביאה למבנים וגשרים יציבים יותר. רשת הדרכים שלהם אפשרה פריסה ותנועה מהירה של חיילים באזור וכן תקשורת יעילה בין מושלי מחוזות לבירה וכן אפשרה סחר יעיל יותר בין האזורים. יתרה מכך, הרומאים עודדו נישואי תערובת בין האליטות הרומיות והפרובינציאליות, מה שאומר קשרים הדוקים יותר בין המחוזות לרומא ובאמצעות הכנסת הלטינית לעמים השונים, מימשו את שלטונם באמצעות אחדות השפה והתרבות.

הדת הרומית והשפעתה על העם

הדת הרומית הייתה פוליתאיסטית והתפתחה מהאנימיזם הקדום (האמונה שלכל דבר, כולל לחפצים דוממים, יש רוח), הדת האטרוסקית ובעיקר מדת היוונים. אלים רומיים יגיעו בסופו של דבר כדוגמה דומה במידה רבה לעמיתיהם בדת היוונית (יופיטר = זאוס, ג׳ונו = הרה ועוד). הדת המוקדמת התמקדה בפולחן האבות והיבט זה של האמונה יימשך לאורך כל ההיסטוריה של רומא.

הדת הייתה בחסות המדינה שכן חשבו שעל ידי כיבוד האלים, האלים יכבדו את המדינה. מלך האלים היה יופיטר ששלט עם אשתו ג'ונו. אלים חשובים אחרים כללו את מינרווה, מארס, וסטה וסאטורן ובין אלה, שבתאי ווסטה היו מרכזיים שכן סאטורן (כאל החקלאות, יבול טוב ושפע, בין שאר התכונות) דאג לטובת המדינה בכלל בעוד ווסטה (אלת האח, המשפחה והבית) התמקדה בהיבטים הביתיים של החיים. המקדשים החשובים ביותר היו ממוקמים על גבעת הקפיטולינה, שם נערכו או, לפחות, יזמו פסטיבלים (כמו פסטיבל סאטורן הפופולרי המכבד את האל) ואירועים חשובים אחרים. הבתולות הוסטליות היו בין הדמויות הדתיות החשובות ביותר ברומא כאשר הן טיפלו במקדש האלה, שמרו על האש הקדושה שלה ובכך הבטיחו את בריאות ושגשוג בתי רומא ובהמשך גם של המדינה.

לא היה מעמד כוהנים, כמרים מונו על ידי המדינה ולכל עיר היה מקדש משלה וכמרים שכיבדו את האל הפטרון או את האלה של אותה קהילה. הדת השתלבה במלואה בחיי העם בין אם באמצעות האלים המוכרים והמדינה סגדה להם כשהעם הקריב קורבנות באופן קבוע. הכרה רשמית באלים התקיימה בטקסים ובפסטיבלים, אך על בסיס יומיומי, הרומאים נתנו כבוד לאלים ולרוחות הבית שהאמינו ששמרו עליהם.

חיי היומיום ברומא העתיקה

הבסיס של החברה הרומית הייתה המשפחה, שנשלטה על ידי האב, ראש משק הבית, הידוע כפאטרפמיליאס. לאב המשפחה הייתה שליטה מוחלטת בחיי האנשים מתחת לגג ביתו ואף יכול היה לדחות ילוד ולהורות לנטוש אותו ברחובות אם הרגיש שאינו יכול להרשות לעצמו ילד נוסף או פשוט לא אהב את המראה שלו. המושג פטרפמיליאס אומץ על ידי הקיסר אשר (במקרים רבים, אם כי לא בכולם) ייצג את עצמו כאביו הגדול של העם הרומי הקולקטיבי שרק טובתו עמדה לנגד עיניו. הקיסר סיפק לאנשים אמפיתאטראות לבידור, פסטיבלים דתיים ותרבותיים, פארקים ציבוריים ומרחצאות רומיים.

הרומאים עבדו בעבודות שונות, נהנו משעות פנאי באירועי ספורט והפקות תיאטרון, עשו ספורט ונהנו משחייה, שייט כשהמרחצאות הציבוריים עודד השתלבות חברתית. ארוחת הבוקר הייתה חטיף קל שהורכב מלחמים ומאפים ואילו הארוחה המרכזית של היום נערכה בשעות אחר הצהריים המאוחרות והייתה שונה בהתאם למעמד החברתי. העשירים יכלו להרשות לעצמם בשרים מתובלים ומעדנים אחרים, בעוד שלעניים היה לעתים קרובות רק לחם עם מרק דק או דייסת לחם. לרומאים בני המעמד הגבוה היו בתים או וילות ואילו העניים גרו בבנייני דירות (אינסולות) שנבנו בשורות בדומה למתחמי דירות בערים המודרניות.

האוכל ברומא העתיקה

האוכל היה חשוב לרומאים כמו כל ציוויליזציה אחרת, אבל הרעיון של משתה מפואר שבו אנשים נשכבים על כריות, שתו יין והוגש מזון על ידי עבדים חל רק על המעמד העליון של רומא ומחוזותיה. רוב האנשים אכלו ארוחת בוקר קלה ולאחר מכן את הארוחה הגדולה יותר באמצע אחר הצהריים עד מאוחר, שכללה את כל מה שהם יכולים להרשות לעצמם. רוב הארוחות כללו שמן זית ששימש להכנת מנה וגם כרוטב לטבילה ללחם. הרומאים אהבו במיוחד רטבים והפופולרי ביותר היה גארום, העשוי משחת דגים מותסס, שנאכל כמעט עם הכל. הם תיבלו את האוכל שלהם בתבלינים כמו זרעי סלרי, כוסברה, תמרים, דבש וחומץ. ירקות אוחסנו לעתים קרובות במלח ונאכלו כמתאבנים או כתוספת בארוחת אחר הצהריים.

למרות שלרוב יין מבוסס ענבים מזוהה עם רומא, משקה פופולרי באותה מידה — ובמחיר סביר הרבה יותר עבור רוב אנשיה — היה פוסקה, עשוי מחומץ, מים ותבלינים או מיין זול מרוקן שאליו הוסיפו אז תבלינים אחרים. פוסקה היה המשקה של המעמדות הנמוכים והצבא. פירות כגון ענבים ותמרים יובשו לעתים קרובות ונאכלו כחטיפים וחרובים שימשו כתוספת לארוחות ובהכנת קינוחים. הרומאים היו חלוצים במושג "מזון מהיר" דרך מפעלים הידועים כתרמופוליה ("מקומות שבהם נמצא משהו חם").

לתרמופוליום טיפוסי היה דלפק עם צנצנות קבועות לתוכו שהכילו אוכל מוכן. לקוחות היו מזמינים בדלפק, משלמים ויכלו לקחת את האוכל שלהם איתם. היו תרמופוליות משוכללות שהציעו גם מקומות ישיבה וחדרים ללילה, אבל רובם היו חנויות פשוטות שסיפקו ארוחה מהירה במחיר נמוך. התרמופוליה זכתה לזלזול על ידי המעמדות הגבוהים שראו באוכל במקומות כאלה כנמוך ומשום שהלקוחות העיקריים היו מהמעמד הנמוך.

הצבא הרומי

הצבא הרומי התחלק בין לגיונרים (אזרחים רומאים) ואנשי עזר (שהיו לא רומים). הלגיונרים אורגנו ללגיונות (יחידות של בין 4,000-6,000 איש) וכל לגיון חולק לאחר מכן לחטיבות מאה (קבוצות של 80 איש), בפיקודו של צנטוריון. בתוך כל חטיבת מאה, לחיילים היו תחומי אחריות שונים כמו ארטילריה, חיל רגלים, קלעים, קשתים ומהנדסים, בין היתר. הלגיונרים התגייסו לתקופה של 25 שנה בשכר ממוצע של 2.5 ססטרס ביום (בערך בין 17 ל־30 שקלים), לאחר מכן יכלו לפרוש וקיבלו מענק שחרור וקרקע. כוחות העזר קיבלו פחות שכר וכמעט תמיד הוצבו בקווי החזית במהלך הקרבות מכיוון שהם לא נחשבו בעלי ערך בלוחמה הרומית כמו הלגיונרים.

אנשי העזר נאלצו לשרת 25 שנה לפני שיוכלו להפוך לאזרח רומאי ורבים מהם לא חיו כל כך הרבה זמן. חייל הרגלים הרומי הממוצע היה מצויד בקסדה, שריון גוף מעל טוניקת צמר שנפלה על הברך, סנדלים, חרב, מגן, פגיון וכידון. רשת הדרכים ברחבי האימפריה הביאה לכך שניתן היה לפרוס את הצבא במהירות. חיילים רומאים אומנו לעמוד בצעדות של עד 20 מייל ביום, בלבוש קרב מלא ולהיות מוכנים לקרב בהתראה של רגע. חיילים הוכשרו גם להרכיב ולהילחם בתצורות הדוקות אשר גם הגנו עליהם וגם סיפקו כוח רב יותר בשבירת קווי האויב.

מורשת תרבותית

הרומאים גם הקימו את פלוגות הכיבוי הראשונות, מחלקת משטרה ומחלקת תברואה. בתחום הבידור הם חידדו את הדרמה היוונית ויצרו את עיצוב האמפיתיאטרון המשמש עד היום לאצטדיונים ותיאטראות. לטינית, שאותה נשאו למחוזותיהם, מהווה את הבסיס לשפות הרומאניות של צרפתית, איטלקית וספרדית ומילים לטיניות רבות מהוות את הבסיס למילים, ביטויים ומושגים משפטיים באנגלית.

בדת, אימוץ הנצרות על ידי הרומאים במאות הרביעית והחמישית לספירה העלה את האמונה מפולחן מסתורין מעורפל לדת עולמית והיבטים רבים של הנצרות של ימינו, במיוחד בדת הקתולית, באים ישירות ממנהגים רומיים.

מורשת התרבות הרומית ממשיכה להשפיע על העולם המודרני בתחומים רבים ושונים. ממשלת ארצות הברית מעוצבת על פי המודל של רומא העתיקה עם הזרועות המבצעות, המחוקקות והמשפטיות שלה. הרעיון של מערך הבחירות מגיע גם מרומא שכן הרומאים בני המעמד הגבוה לא חשבו שאפשר לסמוך על פשוטי העם שיבחרו באדם הטוב ביותר לתפקיד סמכותי. למרות שאתונה היוונית נחשבת כמקום הולדתה של הדמוקרטיה, הרעיון הזה למעשה פותח בצורה מלאה יותר על ידי הרומאים. בעסקאות, הרומאים היו הראשונים שיזמו החזרת סחורה לחנות תמורת אשראי בחנות, החזר כספי או החלפה.

באדריכלות, הם פיתחו את הקמרון, הקשת והכיפה, כמו גם כבישים שנבנו כל כך טוב שעדיין ניתן לנסוע בהם בימינו. האדריכלות הרומית השפיעה על מבנים בכל רחבי העולם, בעיקר על הקפיטול של ארצות הברית ומבנים רבים אחרים בוושינגטון הבירה.

נפילת רומא העתיקה

כשאנשים מדברים על נפילת רומא, הם מתכוונים לנפילת האימפריה הרומית המערבית בשנת 476 לספירה; האימפריה המזרחית התקיימה עד 1453 לספירה.

האימפריה המערבית נפלה מכמה סיבות, לאחר דעיכה איטית של למעלה מ־300 שנה, בין הסיבות שניתן למנות הם:

• פלישות של שבטים ברברים
• שחיתות ממשלתית
• חלוקת האימפריה בשנת 284 לספירה
• צבאות שכירי חרב
• אי־יציבות פוליטית
• הסתמכות יתר על עבודת עבדים
• אבטלה ואינפלציה
• עליית הנצרות

למרות שהפלישות של השבטים הגותים מצוטטות לעתים קרובות כגורם מרכזי בנפילתה של רומא, אלה מילאו רק תפקיד אחד ופלישתם לא הייתה משפיעה כזו אלמלא רומא כבר הייתה בדעיכה.

רומא עברה תקופה של מהומה הידועה כמשבר המאה השלישית (235-284 לספירה), אשר אופיינה בעלייה בשחיתות השלטונית הנרחבת שהייתה קיימת קודם לכן ותמשיך לאחר מכן. למרות שרומא שרדה את המשבר, זה החליש את האימפריה מכיוון שלאחר חלוקתה, שני החצאים לא עבדו יחד טוב וראו זה את זה יותר כיריבים מאשר עמיתים. יתרה מכך, הצבאות הורכבו מיותר שכירי חרב מאשר לגיונרים מכיוון שככל שרומא הפכה אמידה יותר, פחות אזרחים רצו לשרת בצבא. לאנשי העזר הללו לא הייתה נאמנות מהותית לרומא — הם נלחמו רק על שכר — ולכן הצבא היה לפחות יעיל.

ההסתמכות הרומית על עבודת עבדים הייתה גורם תורם עיקרי מכיוון ששליש מתושבי רומא היו עבדים שביצעו עבודות רבות ושונות ובכך שללו מהרומאים בני המעמד הנמוך עבודה. זה הוביל לאבטלה נרחבת, שהשלטון הרומאי טיפל בה על ידי מערכת רווחה שסיפקה לחם, שמן זית ושאר צרכים בחינם לעם וזה דלדל את האוצר.

עלייתה של הנצרות צוינה גם כגורם תורם מכיוון שלאל הנוצרי לא הייתה שום זיקה מיוחדת לרומא, הוא היה האל של כל האנשים – ולכן, כשהנצרות גייסה חסידים, אנשים הפסיקו להקריב קורבנות ולהקריב למקדשי האלים הרומיים, הדת הרומית איבדה את כוחה והמבנה החברתי שהדת שמרה עליו התיישן. מובן שהיתה להם את היכולת להשתקם אבל לא לאורך זמן…

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.