תאמל״ק לי
במהלך חפירות ארכיאולוגיות ממזרח לתל מגידו – באתר יישובים עתיקים בעמק יזרעאל בצפון הארץ – נמצאה אחת מגיתות הדריכה (מכבש אבן לעיבוד ענבים) הקדומות ביותר שנמצאו אי פעם במדינה, שגילה מוערך בכחמשת אלפים שנה (דהיינו, תקופת הברונזה הקדומה).
הגת הקטנה, בעלת משטח עבודה משופע ובור איסוף למיץ ענבים (תירוש), נחצבה בסלע. זוהי ההוכחה הבלתי ניתנת לערעור הראשונה לכך שייצור יין התקיים באזור זה כבר בתקופת הברונזה הקדומה. סביב הגת נמצאו גם שרידים רבים של מבני מגורים, עובדה המעידה על חשיבותה לחברה באותה תקופה, וכן על כך שאנשים התיישבו בסביבת מגידו מימי קדם, הרחק מעבר לגבולות המוכרים של התל.
ממצאים נוספים בעמק יזרעאל
בנוסף לגת מתקופת הברונזה הקדומה, הארכיאולוגים גילו ממצאים מאוחרים יותר, אך מעניינים לא פחות – עדויות לקיומו של פולחן דתי עממי כנעני במגידו לפני 3,300 שנה (תקופת הברונזה המאוחרת). בפרט, נמצאו:
- מודל קרמי מזערי של מקדש (מיניאטורה של מקדש).
- סט טקסי של כלי פולחן זואומורפיים (בצורת בעלי חיים): כלי בצורת אייל וכמה קעריות קטנות לידו.
לדברי הארכיאולוגים, חפצים אלה, שנקברו בקפידה באדמה, בטווח ראייה מהמקדש הגדול, בדרך לשערי העיר, שימשו חקלאים מקומיים במהלך טקסים פולחניים. חקלאים אלה, שהגיעו מהשדות הסמוכים, לא יכלו להיכנס לעיר ולמקדשה כדי לקדש יין, חלב, שמן או תוצרת חקלאית אחרת. השערה זו מאוששת על ידי העובדה שחלק מהכלים נקברו ליד בליטת סלע גדולה, אשר ייתכן ששימשה כמזבח פתוח (מזבח תחת כיפת השמיים).
החוקרים סבורים שהקערית הקטנה שהייתה מחוברת לגוף האייל שימשה כמשפך. קערית דומה, עם ידית, שימשה ככל הנראה לשפיכת נוזל לתוך המשפך במהלך הטקס. ראש האייל שימש כפיה של הכלי. לאחר שהכלי התמלא, הטו אותו קדימה, והנוזל נשפך מפי האייל לתוך קערית קטנה שהוצבה לפניו.
החפירות בתל מגידו, המוכר בזכות המונח המקראי "ארמגדון" (המקום שבו יתקיים הקרב האחרון בין כוחות הטוב לכוחות הרשע באחרית הימים), מתנהלות כבר יותר ממאה שנה. בתוך התל זוהו 26 שכבות תרבות (סטרטיגרפיה), כולל זו השייכת לעיר-מדינה מגידו שהתקיימה במקום בתקופת הברונזה. באתר זה נמצא לאחרונה גם אתר שבו לפני 1,700 שנה שימש כבסיס צבאי רומאי ללגיון השישי המפורסם, שהוקם על ידי יוליוס קיסר.
