אן לי, מייסדת תנועת ״השייקרים״

אן לי (Ann Lee), הידועה יותר בכינוי "האם אן לי", הייתה ללא ספק אחת הדמויות הדתיות המשפיעות והמרתקות של המאה ה-18. היא הייתה המנהיגה המייסדת של ה"שייקרים" – תנועה ששינתה את שמה לאחר מותה ל"אגודה המאוחדת של המאמינים בהופעתו השנייה של ישו" (United Society of Believers in Christ's Second Appearing). סיפור חייה, שנולד בתוך גל של תחייה אוונגליסטית באנגליה, הוא מסע מטלטל שהשפיע עמוקות על הדת, במיוחד באמריקה.

בשנת 1758 הצטרפה אן לי לכת אנגלית שנוסדה על ידי ג'יין וורדלי ובעלה המטיף, ג'יימס וורדלי, ב-1747. קבוצה זו הייתה המבשרת של כת השייקרים. היא נודעה בכינוי "הקווייקרים המרעידים" (Shaking Quakers), בשל הדמיון לאמונת הקווייקרים, אך גם בשל מנהגם לטהר חטאים באמצעות שירה וריקוד נלהב, או "הרעדה" (Shaking). ג'יין וג'יימס וורדלי האמינו כי הביאה השנייה של ישו קרובה, וכי אלוהים ישוב בצורת אישה. הם ראו באן לי את אותה אישה, ומאוחר יותר היא קיבלה את תואר הכבוד "אמא" בשל אמונה זו.

החל מנעוריה, אן לי חשה אי-נוחות עמוקה בנוגע למיניות, במיוחד לזו שלה. חוסר הנוחות הזה נבע בין היתר מחשיפתה לדת הקווייקרית ומחוויותיה בחיים ובעבודה בעיר, שבהן ראתה את החטא סביבה. סלידה זו מפעילות מינית התבטאה בניסיונות חוזרים ונשנים שלה להימנע מנישואים. בסופו של דבר, אביה אילץ אותה להינשא לאברהם סטנלי (או אברהם סטנדרין) ב-5 בינואר 1761. היא נכנסה להיריון ארבע פעמים, אך כל ילדיה מתו בינקותם. ההריונות הקשים ואובדן ארבעת ילדיה היו חוויות טראומטיות שתרמו לשנאתה ליחסי מין. אובדנים אלו הובילו אותה לגבש ולהקשיח את אמונותיה: לי פיתחה תפיסות דתיות רדיקליות שדגלו בפרישות מינית ובנטישת הנישואים, כמו גם בחשיבות השאיפה לשלמות בכל היבט של החיים.

היא האמינה ולימדה את חסידיה שניתן להגיע לקדושה מושלמת על ידי ויתור על יחסי מין, שכן ראתה בהם את חטאו הגדול של אדם וחוה. בדומה למוריה, הוורדלים, היא לימדה כי הרעידות והרטיטות נגרמות מכך שהחטא מטוהר מהגוף בכוחה של רוח הקודש, ומטהר את המתפלל. בכך נבדלה מהקווייקרים שבעצמם תמכו בשוויון מגדרי אך לא אסרו מיניות במסגרת הנישואים.

במהלך שהותה באנגליה, עלתה אן לי לגדולה בכך שדחקה במאמינים אחרים להטיף בפומבי על הביאה השנייה הממשמשת ובאה של ישו, ולתקוף חטאים בצורה נועזת ובלתי שגרתית. היא סיפרה על חזונות ומסרים מאלוהים, וטענה כי קיבלה בחזון את המסר שפרישות מינית ווידוי על חטאים הם הדרך האמיתית היחידה לישועה והדרך היחידה להקים את מלכות האלוהים על הארץ.

בשל הריקודים והצעקות שראתה כחלק מהפולחן, היא נכלאה לעתים קרובות בגין חילול השבת וכן בגין חילול הקודש. לי טענה כי ניצלה באורח פלא פעמים רבות ממוות, וסיפרה שנבדקה על ידי ארבעה אנשי כמורה מהכנסייה הממוסדת, ודיברה איתם במשך ארבע שעות ב-72 לשונות.

במהלך מאסר של 14 יום במנצ'סטר, היא טענה כי קיבלה התגלות ש"צליבה מוחלטת כנגד תאוות ההולדה, בתוספת וידוי מלא ומפורש, בפני עדים, על כל החטאים שנעשו תחת השפעתה, הייתה הדרך היחידה האפשרית לישועה". היא ראתה חזון של אדם וחוה שאמר לה כי יחסי מין הם שורש כל רע, וכן ראתה שהיא תהיה ההופעה השנייה של ישו. לאחר מכן, ככל הנראה בשנת 1770, היא נבחרה על ידי הכת בתור "אמא בעניינים רוחניים" וכינתה את עצמה "אן, המילה" וגם "אמא אן". לאחר ששוחררה מהכלא בפעם השנייה, עדים טענו כי אמא אן ביצעה מספר ניסים, כולל ריפוי חולים.

המסע לאמריקה והקמת הקהילה

אן לי החליטה לעזוב את אנגליה לאמריקה כדי להימלט מהרדיפות (מעצרים מרובים ותקופות מאסר) שחוותה בבריטניה. היא גם הייתה עדה לתחייה הדתית באמריקה וחוותה קריאה לחלוק את אמונותיה. בשנת 1774, התגלות הובילה אותה לקחת קבוצה נבחרת לאמריקה. היא לָוְותה על ידי בעלה, אשר נטש אותה זמן קצר לאחר מכן. בעקבותיה לאמריקה הגיעו גם אחיה, ויליאם לי; אחייניתה, ננסי לי; ג'יימס ויטאקר; ג'ון הוקנל, שסיפק את המימון לנסיעה, ובנו ריצ'רד; ג'יימס שפרד; ומרי פרטינגטון. תשעת החברים הללו הפליגו על סיפון ה"מריה" ונחתו בניו יורק סיטי ב-6 באוגוסט 1774, לאחר שלושה חודשי הפלגה.

הם נשארו בניו יורק במשך כמעט חמש שנים. בשנת 1779 שכר הוקנל קרקע בניסקיונה (Niskayuna), במחוז אולבני, ניו יורק (האזור המכונה כיום קולוני). השייקרים התיישבו שם, וחיי קהילה ייחודיים החלו להתפתח ולשגשג. שם הם סגדו באמצעות ריקוד אקסטטי או "הרעדה" (Shaking), מה שהביא לכינוי שלהם "השייקרים". אן לי הטיפה בפומבי והנהיגה את כנסיית השייקרים בתקופה שבה רק מעט נשים היו מנהיגות דתיות. היא נחשבה לעתים קרובות, ואף כונתה, כייצוג הנשי של אלוהים.

במהלך המהפכה האמריקאית שמרו לי וחסידיה על עמדת נייטרליות ופציפיזם, ולא צידדו בבריטים או במתיישבים. עמדה זו גרמה למחלוקת כלפי השייקרים בשל סירובם לחתום על שבועת נאמנות. אן לי פתחה את עדותה בפני "אנשי העולם" ב"יום החושך" המפורסם במאי 1780, כאשר השמש נעלמה והיה כל כך חשוך שנדרש להדליק נרות בצהרי היום. עד מהרה היא גייסה מספר חסידים שהצטרפו לתחיית "האור החדש" בניו לבנון, ניו יורק, כולל לוסי רייט.

החל מאביב 1781, יצאה אמא אן עם כמה מחסידיה למסע מיסיונרי נרחב כדי לגייס מאמינים חדשים במסצ'וסטס ובקונטיקט. במהלך המשימה הזו הם המירו רבים, ו-18 כפרים שייקרים הגיחו לעולם. עדים תיעדו כי היא ביצעה ניסים רבים בתקופה זו. המסע המיסיונרי של אן לי בניו אינגלנד הצליח במיוחד בהמרת קבוצות שכבר היו מחוץ לזרם המרכזי של הפרוטסטנטיות בניו אינגלנד. מנגד, לזרם המרכזי היא הייתה רדיקלית מדי. אן לי עצמה הכירה עד כמה רעיונותיה מהפכניים כשאמרה: "אנחנו [השייקרים] האנשים שהפכו את העולם על פניו".

סוף הדרך והמורשת הנצחית

השייקרים נתקלו לעיתים קרובות בהמון אלים, ואן לי סבלה מאלימות זו יותר מפעם אחת. המשימה הסתיימה כאשר אן ואחיה ויליאם הותקפו שוב על ידי המון ונפצעו קשה. הם חזרו הביתה מוחלשים מאוד. ויליאם נפטר כשנה לאחר מכן, ב-21 ביולי 1784. אן לי נפטרה רק חודשים ספורים לאחר מכן, ב-8 בספטמבר 1784, בגיל 48, ככל הנראה מוחשת על ידי האירועים שעברה, כולל אובדן אחיה. היא נפטרה בוואטרווילט, ושניהם קבורים בבית הקברות השייקרי שנמצא במחוז ההיסטורי של וואטרווילט שייקר. תועד כי בימיה האחרונים אן "שרה בלשונות לא ידועות" בזמן שישבה בכיסא הנדנדה שלה.

חסידיה של אמא אן הגיעו לאמונה שהיא גילמה את כל שלמות האלוהים בצורה נשית ושהיא התגלתה כ"ביאה השנייה" של ישו. העובדה שאן לי נחשבה למקבילה הנשית של ישו הייתה ייחודית לתקופתה. אף על פי שהשייקרים חוו תקופת התגלויות מרכזית (עידן ההתגלויות או "עבודתה של אמא אן") בשנת 1837, מספרם ירד עם הזמן, והדת נעלמה בהדרגה כמעט לחלוטין. בסך הכל הוקמו 19 קהילות רשמיות בצפון מזרח ארצות הברית, עם כ-6,000 חברים לפני מלחמת האזרחים.

אמונות השייקרים היו מתואמות מאוד עם אלו של הקווייקרים, כמו שוויון מגדרי, קהילתיות ופציפיזם. עם זאת, הם נבדלו מהקווייקרים באמונתם בפרישות מינית. לי האמינה שפרישות עדיפה על נישואים, ובמסגרת הנישואים, מין מתאים רק להולדת ילדים. לאחר נישואיה ומות ארבעת ילדיה התינוקות, לי חשבה שאלוהים מעניש אותה על קיום יחסי מין. השייקרים התמקדו באופן מוחלט בקהילה אוטופית שבה הכל משותף וכולם תומכים. הם התכנסו בכפרים וחיו בבתים דמויי מעונות, תוך עידוד פרישות. בגלל היעדר יחסי מין, השייקרים אימצו ילדים – וכשהגיעו לגיל 21 אפשרו להם לבחור אם להישאר באמונה או לעזוב, ובכך הבטיחו דרך להמשך הדת. בנוסף, הם עבדו קשה כדי למצוא מתגיירים.

השייקרים ידועים בחריצותם ובהמצאותיהם המדהימות, כולל מדחף בורג, מתכת באביט, קפיץ אוטומטי וגלגל מים טורביני. הם היו הראשונים שארזו ומכרו זרעים, ופעם היו היצרנים הגדולים ביותר של עשבי מרפא. בנוסף, הם נודעו בזכות הריקודים והשירים שלהם כאמנות עממית וכישורי האומנות שלהם. רהיטי השייקרים מוערכים כיום בשל יופיים הפונקציונלי ואופיים המתמשך.