ב-24 באוקטובר 1734 נולדה ילדה בשם אנה גולדי למשפחה שוויצרית ענייה. היא תחיה 47 שנים של קשיים ואומללות ותהפוך לקורבן האחרון של ציד המכשפות.
הגורל לא צפה לאנה גולדי משהו גדול: הילדה נולדה בשנת 1734 בפאתי ציריך ונידונה לחיים קשים. הוריה היו נציגי המעמד הנמוך: אביה עבד כמשחיז סכינים והמשפחה חיה בעוני מרוד, כך, מילדות, אנה הצעירה נאלצה לעבוד כדי איכשהו להסתדר. היא החלה לעבוד כמשרתת בגיל 15: עזרה למשפחות שונות בקהילה שלה בניקיון ובעבודות הבית. כך היא חיה, ניקתה בתים של אחרים ודאגה לילדים של אחרים, עד שנולדו לה ילדים.
אנה גולדי ילדה את ילדה הראשון בגיל 31. היא נשאה ילד שנולד מחוץ לנישואים בסתר. אביו היה איש צבא שכיר ועזב את גולדי עוד לפני לידת התינוק, והתינוק עצמו לא חי אפילו יום – הוא נחנק בלילה הראשון לחייו. וכאן נתקלה ה"מכשפה" העתידית לראשונה בעוול של מערכת המשפט: בלי הרבה חקירה, אנה נחשבה לרוצחת ילדים ונידונה גם לשש שנות מאסר בית.
אבל גולדי הצליחה להימלט: היא עזבה את קהילת מולדתה ועברה לקנטון גלרוס, שם הצדק בציריך לא הצליח להגיע אליה. שם היא קיבלה עבודה, עדיין כמשרתת, אצל משפחת צוויקי. עם זאת, גם כאן השלווה לא הגיעה לחייה של הנמלטת: היא נכנסה למערכת יחסים עם בנו של ראש המשפחה מלכיאור, הצעיר ממנה ב-11 שנים, ונכנסה להריון ממנו. לא היה דיבור על נישואים, כמובן, כי אנה מעולם לא הייתה מתאימה, ורומן מחוץ לנישואין כזה עם משרתת עלול להכתים את המוניטין של המשפחה. גולדי נאלצה לברוח שוב, הפעם לשטרסבורג, שם ילדה את בנה השני. חוקרים מציעים שאנה מסרה את היילוד למשפחה אחרת כדי לגדל אותו, אך לא נמצאה עדות מהימנה למידע זה או אחר על גורלו.
כאן מסתיימות הטרגדיות של גולדי הקשורות לילדיה, אבל מתחילות בעיותיה עם זרים. בספטמבר 1780, אנה בת ה-46 קיבלה עבודה אצל רופא ושופט מכובד בגלרוס, יוהאן יאקוב צ'ודי. משפחת צ'ודי השתייכה לאליטה העירונית, קרובי משפחה של יוהאן יאקוב תפסו עמדות מפתח. בפרט, נציגי משפחה זו היו מושל גלרוס, יוהאן היינריך צ'ודי, וכומר פרוטסטנטי רב השפעה, גם הוא נשא את השם יוהאן יאקוב צ'ודי. מידת היחסים שלה עם צ'ודי ששכר את גולדי כמשרתת לא הוכחה בצורה מהימנה.
היא נאלצה לעזוב את בית צ'ודי, היא מצאה מקום אצל רודולף שטיינמולר, נפח הקשור למשפחת צוויקי ונשוי לקרובת משפחתו הרחוקה של צ'ודי. גם נסיבות ההיכרות של גולדי ושטיינמולר אינן ידועות, אולם הוא זה שייעץ לעוזרת האומללה לפנות לרשויות, כי מעסיקיה לשעבר עדיין לא שילמו לה את שכרה ולא אפשרו לה לקחת את חפציה והחסכונות שנשארו בביתם.
אולם לתלונותיה הקשיבו קרובי משפחה מוכרים של אותו צ'ודי – המושל והכומר. הם לא גילו מי צודק ומי טועה, הם רק יעצו לאנה להתנצל בפני המעסיקים לשעבר כדי שתוכל לקחת בחזרה את דבריה וזה עבד. נראה שהבעיה הוסדרה, אבל הגרוע מכל היה עוד לפניה.
לאחר שהחזירה לעצמה את חפציה וחסכונותיה, גולדי עזבה את גלרוס והלכה לקרוב משפחה. וחודש לאחר מכן, בתו של צ'ודי חלתה. התסמינים שתיאר אביה של הילדה כללו התקפים והקאות, שלפי המשפחה הכילו מחטים וחפצי מתכת חדים אחרים. עם זאת, אין ולו תיעוד אחד שלילדה היו הקאות כאלה בהיעדר הוריה וקרובי משפחה אחרים. דוקטור צ'ודי, כמובן, האשים בכל דבר את המשרתת לשעבר: כאילו כישפה את הילד.
אז, אנה גולדי נהנית מימיה השקטים האחרונים בחברת קרוב משפחתה, וכבר יצא נגדה קמפיין משפטי של ממש בגלרוס. בלי לחשוב פעמיים השלטונות שולחים שליח לעצור אותה, אבל גם למשרתת יש חברים. היא מוזהרת מפני הרדיפה על ידי שליח ששלח אהובה לשעבר – אותו מלכיאור צוויקי. עוד ידוע כי שטיינמולר ניסה להודיע לאישה גם על הסכנה הממשמשת, אך מכתבו לא הגיע לה. ושוב, אנה מוצאת את עצמה במנוסה.
בזמן שהיא מסתתרת מתחילות חקירות בגלרוס: גם צוויקי וגם שטיינמולר נלקחים לחקירת השלטונות. צ'ודי מבקש צו מעצר רשמי עבור העוזרת לשעבר ובקשתו צפויה להתקבל. מוכרז פרס על לכידתה של הנמלטת ומידע על כך מתפרסם בעיתון שוויצרי גדול. לאחר מכן, לגולדי אין הרבה זמן להתרוצץ – היא נעצרת ומוחזרת לגלרוס ב-21 בפברואר 1782.
רופא חיצוני מעורב בבדיקה הרפואית של הילדה החולה על מנת ליצור מראית עין של הערכה אובייקטיבית. נראות – כי הרופא המפורסם שנבחר לכך, בשם מרטי, מתגלה כידיד קרוב של אותו צ'ודי. מרטי מציין שהילדה אנה מארי איבדה שליטה על רגלה השמאלית עקב התכווצויות. הוא גם מסיק מסקנת "מומחה" נוספת: רק האישה שגרמה למצב הפתולוגי יכולה לרפא את הילד.
גולדי, שהתעקשה על חפותה, נאלצה להיכנע ולנסות "לרפא" את המחלה – ו(הנה!) המשלשל שנתנה העוזרת לשעבר עזר לילדה עם כאבי בטן, והעיסוי עזר לה להחזיר את השליטה על רגלה ה"כושלת". התפתחות כזו של אירועים, כצפוי, משמשת ראיה לשופטים באשמתה של העוזרת: אחרי הכל, אם היא הצליחה לעזור לילד, זה אומר שהיא גרמה למחלה הזו. בנוסף, הילדה עצמה סיפרה שאנה כיבדה אותה פעם בעוגיות, אגב, בנוכחותו של אותו שטיינמולר, שבתו של צ'ודי אפילו לא ממש הכירה. לאחר מילים כאלה, החשדות נפלו על חברה של גולדי, והם הוחרפו מהצהרותיה של האישה עצמה במהלך חקירות: היא אמרה שרודולף הוא שנתן לה את העוגיות הללו. אז גם הוא הפך להיות מעורב במקרה המוזר הזה.
עם זאת, גולדי שינתה שוב ושוב את עדותה בעינויים: המשרתת הצהירה על מעורבותו של שטיינמולר, או הודתה ש"מקור הרוע" הוא השטן, שהתגלה בפניה, במסווה של כלב שחור. רודולף, שגם נחקר בלהט מיוחד, לא דבק בגרסה אחת: הוא הודה בתפקידו במה שקרה, או נזכר בהצהרות שכבר נאמרו. לפני החקירה הבאה, הוא נמצא תלוי בתאו שלו, כך שאיש לא שמע את דבריו האחרונים של הנפח וגופתו נקברה באתר ההוצאה להורג, לאחר שקודם לכן חתך את ידו הימנית ומסמר אותה לגרדום. לאחר מכן, החרימו רשויות גלרוס את האחוזה מאלמנתו של שטיינמולר ואף גבו ממנה קנס בגין המכתב שנשלח לבעלה בכלא.
קורבן נוסף מהמשפט היה מלכיאור צוויקי: במהלך החקירה "התגלה" גם הרומן מחוץ לנישואים שלו עם אנה, שהסתיים בהיריון. משפחת צוויקי נאלצה לשלם שני קנסות, אבל הדבר הגרוע ביותר היה שהם איבדו את המוניטין וההשפעה, שהיו כה חשובים להם, כי בגלל הרומן עם המשרתת, איבד מלכיאור את הזכות לכהן בתפקידים פוליטיים.
לאחר משפט ממושך שהרס את חייהם של אנשים רבים, בית המשפט נתן את פסק הדין הסופי: אנה גולדי נמצאה אשמה (רשמית בהרעלתה של אנה מריה) ונידונה למוות בעריפת ראש בחרב. ההחלטה בוצעה ב-13 ביוני 1782.
לדברי היסטוריונים, "ציד המכשפות" הזה התבסס על סיבה פרוזאית מאוד: צ'ודי ניסה להסתיר את הקשר שלו עם גולדי. לא ידוע אם הקשר הזה היה מרצון: בין המסמכים שנמצאו היו תלונות על הטרדה מינית שהגישה אנה נגד מעסיקה עוד ב-1781. אז זה בכלל לא מפתיע שצ'ודי ניסה בכל כוחו להיפטר מהמשרתת והתעקש שהתיק יטופל על ידי רשויות בשליטת משפחתו, כי גם קרובי המשפחה היו מעוניינים לשמור על המוניטין שלהם. לא ניתן לקבוע אם גולדי הזכירה את הקשר הזה במהלך המשפט עצמו: הדיונים היו סגורים וחלק ניכר מהמסמכים אבד. עם זאת, המסמכים ששרדו מדגישים כצפוי את חפותו של צ'ודי ואת חוסר היסוד של כל ההאשמות של "המכשפה" נגדו.
בנוסף, אי אפשר שלא לשים לב לעובדה שההליכים המשפטיים נגד גולדי סייעו למשפחת צ'ודי להיפטר מאנשים לא רצויים: משפחת צוויקי רבת ההשפעה הודחה מהמשחק הפוליטי ושלטונות גלרוס הרוויחו סכום הגון מקנסות.
לאחר הוצאתה להורג של גולדי, השלטונות בשווייץ ניסו כמיטב יכולתם לדכא את הביקורת על התהליך הזה וצינזרו כל חומר על מה שקרה, אך המשפט זכה לפרסום בעיתונות בגרמניה, דנמרק והולנד. למרות שלפי העיתונים גולדי נמצאה אשמה לא בעוון כישוף, אלא בהרעלה, ציינו עיתונאים: חוקי שווייץ לא קבעו עונש מוות על הרעלה שלא הביאה למותו של הקורבן. הפרסום שאכן זכה למשפט זה הוביל לאי שביעות רצון ציבורית ופגע קשות בסמכות השלטונות ובשנת 1798, תפיסת השלטון על ידי נפוליאון בונפרטה אילצה את המשפחות השולטות לנטוש את רכושן.
נראה כי זהו סוף סיפורה של אנה גולדי, המכשפה האחרונה שהוצאה להורג באירופה. אבל למעשה, קץ הפרשה הגיעה רק 226 שנים מאוחר יותר, ב-2008, כשהפרלמנט השווייצרי הכיר באישה כקורבן של עיוות דין ושיקם את כבודה. ב-2014 הופיעה בגלרוס אנדרטה לזכרה של גולדי וארבע שנים לאחר מכן נפתח מוזיאון על שמה.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
