תאמל״ק ליבין המדעים שסביבם נוצרו מיתוסים רבים, הארכיאולוגיה תופסת מקום מיוחד. אין זה מפתיע: כל מה שנוגע להיסטוריה תמיד מעורר דיונים ערים, והארכיאולוגיה חוקרת את העבר שלנו באמצעות מקורות חומריים.
מדע העתיקות — זהו הפירוש המילולי מיוונית עתיקה של המונח "ארכיאולוגיה" — מוקף בהילה של רומנטיקה. ויש מי שמנצלים זאת למטרות רווח. לאנשים המכירים את הארכיאולוגיה באופן שטחי מסרטי הרפתקאות, נראה כי המשימה העיקרית של המומחים בתחום זה היא חיפוש אחר אוצרות חסרי תקדים ושרידים חבויים. תפיסה שכזו יוצרת אשליה של מקצוע קליל והרפתקני, ובו בזמן מולידה אצל אנשים מסוימים רעיונות לעסוק בעצמם בחיפוש מטמונים. מה גם שהשמועות על ברי המזל שגילו עוד כד עם מטבעות זהב, לא רק מלבות את הלב שכמה להרפתקאות, אלא גם נותנות חומר למחשבה על רווח קל יחסית. יתרה מכך, מהמחשבה בסגנון "אולי גם אני אחפש מטמון" ועד ליציאה לדרך הבוגדנית של הארכיאולוגיה השחורה (כלומר הלא-חוקית והפלילית) המרחק הוא צעד אחד בלבד.
הסרטים על הארכיאולוג הבדיוני, ד"ר אינדיאנה ג'ונס בגילומו של הריסון פורד, גרמו לרבים לחשוב שמדע העתיקות הוא עיסוק מלא בסכנות ובהרפתקאות. אך חשוב לזכור, על פי החקיקה הישראלית, אסור לחפור באתר עתיקות או לחפש עתיקות בכל מקום ללא רישיון מרשות העתיקות. העובר על החוק צפוי לקנס או להעמדה לדין פלילי עד כדי מאסר לתקופה של עד 5 שנים. החוק קובע כי כל עתיקה שהתגלתה בישראל מאז שנת 1978 היא נכס של המדינה. מי שמוצא עתיקה אינו הבעלים שלה ועליו לדווח עליה לרשות העתיקות תוך 15 ימים. החוק גם מגדיר עתיקה כחפץ שנוצר על ידי אדם לפני שנת 1700 לספירה. גם חפץ מאוחר יותר יכול להיחשב לעתיקה אם שר התרבות הכריז עליו כבעל ערך היסטורי. פרט מפתיע: בישראל, החזקת גלאי מתכות בתוך אתר עתיקות מוכרז מהווה עבירה פלילית, גם אם לא חפרת בפועל. הנחת היסוד היא שהמכשיר נועד לשם ביצוע עבירה.
חובבי החפירות המכונות "עממיות", או חיפוש המתכות, תמהים בכנות ומתקוממים על חומרת החוק, באומרם: "איזה פושעים אנחנו? זה הרי בסך הכל תחביב". ואולי עבור אנשים רבים העוסקים בחיפוש מתכות, העיסוק הזה דומה לקטיף פטריות, דיג ספורטיבי או ציד והם פשוט לא מבינים מה רע במה שמכונה "ארכיאולוגיה חובבנית" ואפילו מעבירים ביקורת על הארכיאולוגים המקצועיים על כך שהם "בעצמם לא חופרים ולא נותנים לאחרים".
בפועל, חובבים כאלה גורמים נזק בלתי הפיך למדע ההיסטוריה. מקומות שבהם עבדו חופרים "שחורים" מזכירים לעיתים קרובות שדה חרוש: האדמה תחוחה, פה ושם נראים בורות, שברי קרמיקה שהושלכו אל פני השטח, וחתיכות מתכת חלודות שלדעת הארכיאולוגים-מטעם-עצמם אין להן ערך אספני וכאן טמון שורש הבעיה, כי בעיני ארכיאולוגים מקצועניים גם חפץ שולי כל עוד עתיק הוא בעל ערך היסטורי רב.
בין החופרים ה"שחורים" הללו ישנם לא מעט כאלה שהפכו את עיסוקם לעסק רווחי. הם מצוידים היטב, בעלי הכשרה טובה בתחום עבודות השטח, מבינים לא רע בארכיאולוגיה ויודעים היטב מה ואיפה לחפש. עבורם העיקר הוא למצוא מוצגים יקרי ערך שניתן למכור היטב. כיצד ולמי למכור את הממצאים — גם זה ידוע להם היטב. בין לקוחותיהם נמנים אספנים פרטיים וחנויות עתיקות. כשווקים, החופרים השחורים משתמשים גם במועדוני אינטרסים שונים ובאתרי אינטרנט.
בתוך כך, במהלך העבודות הבלתי חוקיות של כל ארכיאולוג "שחור", נפגעת שלמותה של השכבה התרבותית ומושמדים חפצים שאינם מעוררים עניין אצל ה"ארכיאולוגים-לרגע" — קרמיקה, שברי מוצרי עור, עצם. הרי עבור ארכיאולוגים מקצועיים כל פרט קטן חשוב, כל פרט שנמצא באתר החפירות. יתרה מכך, עליו להיות מתועד, מסומן על גבי תוכנית ורשימה סדורה, כי מהפרטים הללו מצטיירת בהדרגה תמונה מלאה של חיי היישוב, המדינה והתקופה.
בנוסף, חפצים שהוצאו מהשכבה על ידי ארכיאולוגים "שחורים", ככלל, מגיעים רק לעיתים נדירות לידי מומחים. כפועל יוצא, עבור המדע הם נחשבים לאבודים ללא שוב. וגם אם פריט כזה יתגלגל למוזיאון או למעבדה מדעית, עדיין ערכו יהיה מינימלי, שכן עבור החוקר חשוב לדעת באיזו שכבה הוא נמצא ומה היה מיקומו ביחס לחפצים אחרים. למרבה הצער, לא כל המחפשים מסוגלים לזכור בחלוף השנים באיזה מקום הם חפרו ממצא זה או אחר.
מכאן גם נוצרו מיתוסים רבים בנוגע למקצוע הארכיאולוגיה, כאן נפרק כמה מהם.
חייו של ארכיאולוג הם הרפתקה אחת גדולה
זהו כנראה אחד המיתוסים הנפוצים ביותר, שנוצר הודות לקולנוע ולספרות ההרפתקאות. לדוגמה, הריסון פורד גילם על המסך את הארכיאולוג האמיץ אינדיאנה ג'ונס, המטייל ברחבי העולם בחיפוש אחר אוצרות ומביס נבלים ערמומיים. כיום, אנשים רבים באמת סבורים שארכיאולוגים עוסקים בעיקר בחיפוש אחר תכשיטים, ותוך כדי כך מסתבכים בצרות שונות.
לצערנו או לשמחתנו, לעבודתם של ארכיאולוגים אמיתיים יש מעט מאוד במשותף עם הרפתקאותיהם של גיבורי המסך. במשלחות ארכיאולוגיות, על המדענים ועוזריהם לחפור באדמה במשך זמן רב ובעקשנות תוך שמירה על מתודולוגיה, לתעד בקפידה את כל הממצאים ולשרטט תוכנית חפירה. לעיתים קרובות עבודות כאלה נמשכות שנים ואפילו עשורים.
מטבע הדברים, ארכיאולוגים מצליחים מדי פעם למצוא אוצרות ותכשיטים, אך ממצאים אלו אינם מטרתם של החוקרים. הדבר החשוב ביותר עבור הארכיאולוג הוא חקר התרבות החומרית של העבר, ומוצרי זהב שנמצאו מהווים מקור היסטורי חשוב. ארכיאולוגים רבים מעבירים את רוב הקריירה שלהם בחקר אתרי התיישבות של האדם הקדמון, ואינם מתחרטים לרגע על כך שאינם מחפשים חפצים יקרי ערך.
כמובן שהרפתקאות קורות גם בחייהם של ארכיאולוגים ובהחלט היו יכולות לשמש בסיס לסיפור או רומן. אך בכל זאת, ארכיאולוגיה היא בראש ובראשונה מדע, ולא בידור מעורר אדרנלין.
חפירת קברים מביאה מזל רע
קברים עתיקים והסודות הקשורים בהם מסעירים את הדמיון. אפילו בימינו, רבים מאמינים באמת ובתמים שהמתים מסוגלים להעניש את החיים שהפריעו למנוחתם של ארונות קבורה וקברים. כדוגמה, חובבי אגדות כאלה מביאים לעיתים קרובות את סיפורי הקללה של הפרעה תות ענח' אמון, אך שוכחים שהארכיאולוג הווארד קרטר, שגילה את קברו של השליט המצרי הקדמון בשנת 1922, חי לאחר מכן עוד 17 שנים והלך לעולמו בשנתו ה-65. הרי אם להאמין בקללה, הוא היה אמור למות כמעט מיד לאחר התגלית שלו.
ראוי לציין שמומחים רבים שהשתתפו בבדיקת קברים מצריים עתיקים חיים בבריאות טובה עד היום ומפרסמים עבודות מחקר.
אגדות דומות נרקמות מעת לעת על קברים עתיקים. אלא שלא ניתן לאמת אותן. כותב שורות אלה מכיר אישית ארכיאולוגים שפתחו מאות קברים, וכולם מרגישים מצוין.
מיתוס הקללה של המתים הוא הדגמה מצוינת לכשל לוגי, שבו אדם מתבלבל בין המושגים "אחרי" לבין "בגלל". אם, למשל, זמן מה (לפעמים זמן ניכר) לאחר פתיחת קבר התרחשה רעידת אדמה או שמישהו חלה, אין זה אומר כלל שהאסון קרה באשמת הארכיאולוגים.
בין המפורסמות שבטעויות הלוגיות הללו וזיופים מכוונים נמנית האגדה על חפירת קברו של ג׳ינגיס חאן, שכביכול הובילה לפרוץ מלחמת העולם השנייה (המלחמה הפטריוטית הגדולה). היא נחשפת בקלות: היטלר זמם לתקוף את ברית המועצות זמן רב לפני תחילת החפירות בקברו של הכובש הגדול.
ארכיאולוגים מסתירים משהו
מיסטיקנים, בריאתנים ותומכי היפותזות על ביקורי חוצנים בכדור הארץ בעבר הרחוק משוכנעים שארכיאולוגים מסתירים או אפילו משמידים ממצאים המוכיחים את אמיתותן של תיאוריות אלטרנטיביות. כביכול, המדע הרשמי אינו חפץ בעובדות המעמידות בספק את כל התפיסות המודרניות על היסטוריה ואבולוציה.
על "עובדות לא נוחות" כמו אבני איקה, עקבות דינוזאורים לצד טביעות רגליים של בני אדם קדמונים וגולגלות קריסטל נכתבו מאות ספרים ומאמרים – איש אינו מחביא אותם. אך לאחר מחקרים, אלו וממצאים "סנסציוניים" רבים אחרים התבררו כזיוף או כאי-הבנה. כך, במקרה של העקבות בעמק פלוקסי (טקסס, ארה"ב), לא היו כלל עקבות אדם, אלא רק טביעות כפות רגליים של דינוזאורים, שבזווית מסוימת ועם דמיון מפותח ניתן לטעות ולחשוב שהן אנושיות.
הטענה שארכיאולוגים מחביאים את תגליותיהם יכולה להישמע רק מפי אלו שאינם יודעים כיצד המדע עובד. כל מדען חולם לגלות משהו חדש, ואם נופל בחלקו מזל כזה, הוא בוודאי ישתדל לפרסם את התגלית שלו. אולי לא מיד, שכן תחילה יש לבצע מחקרים רבים, להשוות את הממצאים החדשים לאלו הידועים כבר, ללמוד את הספרות, ולעיתים קרובות גם לערב מומחים מתחומים משיקים להתייעצות.
מדי שנה מתפרסמים מאות דו״חות, מאמרים וספרים המוקדשים לתגליות ארכיאולוגיות חדשות. נכון, עבור חובבי תיאוריות קונספירציה, כרונולוגיה חדשה ורעיונות דומים, עבודות אלו אינן מפריכות עקרונית את התפיסות המדעיות הקיימות. כמובן שבארכיאולוגיה, כמו במדעים אחרים, ישנן שאלות רבות השנויות במחלוקת, אך מנסים לפתור אותן בשדה המדעי, ולא על קרקע של מיסטיקה ומדע בדיוני עממי. אינדיאנה ג'ונס קיים רק בקולנוע.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
