מחקר חדש ממלא פער חשוב במפה הגנטית של נדידות קדומות
כשהופיעו בני האדם הראשונים למרגלות ההרים ובמישורי מרכז ארגנטינה לפני למעלה מ-12 אלף שנה, כמעט כל שאר המקומות בעולם כבר היו מיושבים. באחרונה, הניתוח הראשון של דנ"א קדום מהאזור חשף אוכלוסייה שלא הייתה ידועה קודם לכן, שהתגוררה שם במשך כמעט 8,500 שנה. המחקר, שהוא ראשון מסוגו ופורסם בכתב העת Nature, ממלא פער חשוב במפה הגנטית של העבר. ניתוחי דנ"א קודמים זיהו שלושה אבות קדמונים עיקריים בדרום אמריקה, הממוקמים בהרי האנדים המרכזיים, האמזונס ופטגוניה.
"מרכז ארגנטינה הוא שטח גדול שלא נדגם. השאלה העיקרית שלנו הייתה: בהינתן המיקום במרכז שלושת האוכלוסיות הללו, האם האנשים כאן היו תערובת של אבות קדמונים אלה או שלא", אומר רודריגו נורס (Rodrigo Nores), גנטיקאי מהמועצה הלאומית למחקר מדעי וטכני של ארגנטינה ומחבר שותף במחקר. החוקרים עבדו עם ארכיאולוגים, ביו-אנתרופולוגים ואוצרי מוזיאונים בארגנטינה כדי לזהות שרידי אדם באוספים שלהם שיכולים לספק דנ"א לניתוח. לאחר ריצוף החומר הגנטי של 238 אנשים שחיו באזור במהלך 10,000 השנים האחרונות, החוקרים גילו להפתעתם שושלת שלא הייתה ידועה קודם לכן.
הגנומים הקדומים, בשילוב עם ממצאים ארכיאולוגיים באזור, מרמזים כי למרות מהפכות תרבותיות, חידושים טכנולוגיים והשפעה סביבתית חמורה, ערבוב של השושלת החדשה שנמצאה עם אנשים מאזורים אחרים בדרום אמריקה התרחש רק בשולי האזור.
לא ברור מדוע קבוצה זו שמרה על עצמה בנפרד ברובה: אין באזור גורמים טבעיים גדולים שיכלו למנוע הגירה אליו או ממנו מצד האמזונס בצפון או פטגוניה בדרום. למרות הבידוד הגנטי היחסי, אוכלוסייה זו הוכחה כעמידה באופן מפתיע. הגנטיקאים גילו כי לרבים מהארגנטינאים המודרניים יש אבות קדמונים משותפים עם נציגי אוכלוסייה זו, שלא נכחדה במהלך 8,500 השנים האחרונות. גם תקופה של בצורת קשה באזור בין השנים 6000 ל-4000 לפני הספירה לא השפיעה באופן משמעותי על האוכלוסייה.
דפוס זה שונה מזה שגילו החוקרים באירופה, אסיה ואפריקה, שם שינויים באורח החיים ובשפה מתרחשים לעתים קרובות במקביל לשינויים גנטיים. לדוגמה, באירופה, מחקרי דנ"א קדום הראו כי החקלאות הופיעה והתפשטה ברחבי היבשת יחד עם קבוצת אנשים חדשה לחלוטין.
למרות שבמשך כמעט 9 אלף שנים התרחשו באזור מספר גלים של חידושים תרבותיים וטכנולוגיים, שהביאו ליצירת ממצאים כגון חפץ עצם זה בצורת כישור בן 1,000 שנה, האוכלוסייה במרכז ארגנטינה כמעט לא התערבבה עם קבוצות אחרות.
עם זאת, האוכלוסייה הקדומה של ארגנטינה לא יצרה קשרים הדוקים עם קבוצות דרום אמריקאיות אחרות, אף שלפי עדויות ארכיאולוגיות, לפני כ-1,500 שנה החלו נציגיה לגדל גידולים חקלאיים בהיקף קטן. המשכיות זו מעידה על כך שהאנשים נשארו במקומם, תוך אימוץ אורח חיים חדש. "באזור זה קיימים מגוון לשוני ותרבותי, וכן אינטראקציה עם קבוצות אחרות, כפי שמעידים הממצאים הארכיאולוגיים," אומר נורס. "אבל האוכלוסייה נשארת אותה אוכלוסייה."
אפילו שינויים עמוקים יותר כמעט ולא השפיעו על ההמשכיות הגנטית באזור. בפרט, החוקרים לא מצאו שינויים גנטיים הקשורים להתפשטות שפות וסגנונות קדרות מהאמזונס למרכז ארגנטינה לפני 1,300 שנה, תופעה שיוחסה בעבר להגירה של עמי האמזונס לאזור זה.
"מנקודת מבט של תרבות חומרית ובלשנות, הייתה אמורה להתרחש הגירה גדולה, אבל התמונה הגנטית אינה תומכת בכך," אומר רמירו ברברנה (Ramiro Barberena), ארכיאולוג מהמועצה הלאומית למחקר מדעי וטכני של ארגנטינה. "זו סתירה מעניינת. ייתכן שנצטרך לשקול מחדש את מה שחשבנו שהוא הנדידה המשמעותית ביותר בדרום אמריקה הפרהיסטורית."
נתונים אלה שופכים אור גם על נדידות מוקדמות יותר, כולל זו שהביאה בני אדם לאמריקה. בדגימות ששימשו במחקר נמצא דנ"א של אישה שחיה לפני 10 אלף שנה, רק כמה אלפי שנים לאחר שהתגלו העדויות הראשונות למגורי אדם במרכז ארגנטינה. הדנ"א שלה דומה יותר לדנ"א של אנשים מחלקים אחרים של החרוט הדרומי (Southern Cone), מאשר לדנ"א של אנשים קדומים מאזורים צפוניים יותר, כגון פרו וברזיל.
דייוויד רייך (David Reich), גנטיקאי מהרווארד ומחבר שותף במחקר החדש, אומר שזו רמיזה לאופן שבו התרחש המירוץ הפרהיסטורי ליישוב הפינות האחרונות הלא מיושבות של העולם. "היא שייכת לאוכלוסייה קדומה שממנה התפצלו שושלות רבות אחרות," הוא אומר. "זה מרמז על כך שתקופה ראשונית של התפשטות מהירה מאוד ברחבי היבשת לוותה בתקופה ארוכה של המשכיות אזורית."
