אתונה. זה קרה בערב חג המולד 1992, ברחוב קלירויס 19 בשכונת "נאוס קוסמוס" ("העולם החדש"). התוצאה הייתה מרשימה באותה מידה, אך התכנון היה פשוט הרבה יותר.
פורצים גנבו סכום מוערך של 5 מיליארד דראכמות (כ-17.5 מיליון דולר במונחי ימינו), אם כי השווי ב"שוק השחור" של הזהב והתכשיטים היה ככל הנראה כפול מזה.
שוד הבנק האגדי התרחש בדצמבר 1992 במרכז אתונה, וזכה ביוון לכינוי "שוד המאה". האירועים התרחשו בבנק העבודה (τραπεζα εργασιας או Trapeza Ergasias) ברחוב קלירויס, כאשר קבוצת מבצעים שזהותם טרם נחשפה חפרה מנהרה באורך 15 מטרים דרך מערכת הביוב העירונית במהלך חופשת חג המולד, כדי לחדור אל חדר כספות מבוצר. כאשר יותר מ-5 מיליארד דראכמות במזומן (כ-17.5 מיליון דולר) ודברי ערך נעלמים אל תוך הלילה האתונאי: האם הייתה זו עבודתם של "מוחות" משכילים במיוחד, ארגוני פשע, או שמא פעילים פוליטיים קיצוניים?
המחילה והקרונית
שוד בנקים, סניפי דואר וחנויות שונות הם לא בדיוק מה שאנו מכנים "חדשות נדירות". אבל פריצה דרך קיר הוא עניין אחר לגמרי. מקרים אלו אינם כוללים את הדפוס הקלאסי של שודד חמוש במסכה. יש להם תוכנית, מקום מסתור ומרכיב של סיכון. הזרים שלקחו את הסיכון הגדול זמן קצר לפני חג המולד 1992 לבצע את מה שכונה "שוד המאה", הצליחו. אבל הייתה להם תוכנית והתוכנית הזו בוצעה בשלמות.
השוד התרחש במהלך סוף השבוע של ה-19 בדצמבר 1992. כאשר העובדים פתחו את חדר הכספות בבוקר יום שני, הם מצאו חור ברצפה. השודדים לא נאבקו באבטחת הבנק, הם פשוט עקפו אותה לחלוטין.
חקירת המשטרה בעקבות האירוע חשפה מנהרה באורך 23 מטרים, שנותרה אגדה בתחום הזיהוי הפלילי ביוון, משום שהכניסה נחצבה בחשאי בקרקעית נהר איליסוס, מוסתרת מתחת לגשר. זו גם לא היתה מחילת זחילה פרימיטיבית. המנהרה כללה תמיכות עץ כדי לעמוד ברעידות של האוטובוסים החשמליים (טרוליבוסים) הכבדים שנסעו מעל, מערכת אוורור מותאמת אישית ואפילו תאורה חשמלית.
ההערכה היא שהחפירה נמשכה יותר משבוע, שכן במנהרה הוצבו עמודים לעומס כבד וכן קרונית לשינוע כלי החפירה ופינוי נפח האדמה. הם חפרו אל תוך חדר הכספות של בנק העבודה ולקחו כסף, מטילי זהב ותכשיטים בעלי ערך אסטרונומי מכספות נבחרות, שערכם המדויק לא ניתן היה לחישוב בשל סודיות בנקאית. עם זאת, המידע מהעיתונות של אותה תקופה דיבר על שלל הקרוב ל-3 מיליארד דראכמות.
הצוות אף התקין מערכת מסילות זעירה עם קרונית לשינוע פסולת החפירה ולבסוף, לשינוע השלל. מומחים מעריכים כי "אתר העבודה" היה פעיל במשך קרוב לארבעה חודשים. לצופה המזדמן, החופרים נראו פשוט כעובדי חברת המים (EYDAP) באפודים זוהרים. במציאות, אלו היו הגנבים הסבלניים ביותר בהיסטוריה של אירופה.
במחילה נמצאה מפה עם רשת הביוב של האזור, והתברר שלפחות פעם אחת חפרו השודדים בכיוון הלא נכון וחזרו על עקבותיהם, עד שהגיעו לקיר חדר הכספות של הבנק. הם קדחו בבטון בעובי מטר, שהיה מוגן גם בפלדה. במהלך סוף השבוע, אזעקת הבנק הופעלה מספר פעמים, אך איש לא ייחס לכך חשיבות רבה.
מנהל הבנק הצהיר כי "לא ירדתי לחדר הכספות, כי לבדי לא יכולתי לפתוח את דלת הפלדה הכבדה שלו. לכן בדרך כלל צריך שני אנשים". המשטרה קיבלה הודעה על האזעקה, שוטרים הגיעו לבדוק, אך מכיוון שלא היו סימנים לפריצה חיצונית, השוטרים עזבו את המקום כלעומת שבאו.
היקף הגניבה היה בלתי נתפס
הפורצים פסחו על 1151 תיבות והתמקדו "באופן כירורגי" ב-301 כספות ספציפיות. ההערכה עומדת על 5 מיליארד דראכמות (כ-15 מיליון אירו בשווי של היום), אך השווי בשוק השחור של הזהב והתכשיטים היה ככל הנראה כפול מכך. מכיוון שתיבות רבות הכילו נכסים לא מוצהרים, מספר רב של קורבנות מעולם לא דיווחו על מלוא היקף ההפסדים שלהם כדי להימנע מביקורת מס, מה שהקנה לשוד מוניטין של "רובין הוד" בחוגים עירוניים מסוימים.
כצפוי, השוד קיבל תהודה רחבה בתקשורת. השחקנית ג'ובאנה פרנגולי הצהירה אז בטלוויזיה: "יום קודם לכן, אחותי ירדה לחדר הכספות, כשהוא לא פעל, וכשעשתה את התנועה להוציא את הקופסה, היא שמעה רעש דרך הקיר, כאילו מישהו מפיל משהו". שכן אחר הוסיף שנראה לו מוזר שצוות עובד ביום שבת, אך לא ייחס לכך חשיבות רבה.
מצוד ללא תכלית
הנהלת הבנק והמשטרה לא הצליחו לעכל כיצד תרגיל כזה בוצע ממש מתחת לאפם, ממש לידם בזמן שעבדו. מעבר לכך, נשיא הבנק דאז הציע פרס של 200 מיליון דראכמות על ראשם של השודדים, אך גם טקטיקה זו לא עבדה. המשטרה פתחה במצוד בתוך ומחוץ לבתי הכלא במדינה כדי למצוא כל מידע שיוביל לחקירת המקרה.
חודשיים לאחר השוד, הים פלט באזור וראברונה (Vravrona) איגרות חוב ומניות שנגנבו מכספות הבנק, אך גם זה לא סייע לרשויות. מאוחר יותר נחשף שבאותה תקופה הוקם בבתי הכלא "שוק" גדול של מידע כביכול, שבפועל שימש למטרות סחיטה. נחקרו בכירים חשודים בבנק, קציני משטרה, עובדי חברת המים, מבריחי סיגריות, עבריינים עם קשרים למאפיה באיטליה ואנשי עולם הבידור, אך ללא כל תוצאה מוחשית.
קצה החוט המשטרתי הראשון והמבוי הסתום
מספר שבועות לאחר ה"תרגיל" הגדול ברחוב קלירויס, חלה ההתפתחות הראשונה שנראתה רצינית. אסיר סורי בכלא קורידלוס שישב על הונאה, ג'וּמה חאלד, טען שהוא מכיר את מבצעי השוד. הוא נקב בשמותיהם של בכירים בבנק, אנשי עסקים יוונים שהיו מעל לכל חשד, וחברים בעולם התחתון. הוא טען שהשתתף בבניית העמודים במנהרה, אך קיבל פחות כסף ממה שהובטח לו ולכן החליט לדבר. העדות לא נלקחה ברצינות בהתחלה, אך חאלד חזר עליה.
בסופו של דבר, ביולי 1994, שנה וחצי לאחר מכן, משטרת אתונה חגגה. הבלשים הודיעו על מעצרם של סגן מנהל הבנק, אנאגנוסטיס קלפטיס וארבעה אנשים נוספים. למרות המעצרים, היו חסרות ראיות "מוצקות" למעורבותם. לא נמצאו טביעות אצבע במנהרה או בחדר הכספות. השודדים לבשו כפפות וניקו הכל ובמשפט שנערך ב-1996, בית המשפט זיכה את הנאשמים מחמת הספק, גם מכיוון שהאסיר הסורי חזר בו מעדותו, בטענה שעשה זאת בהוראת אסירים אחרים בקורידלוס שרצו לסחוט את אותם אנשים. הוא עצמו, לאחר ששוחרר ב-1999, מעולם לא חזר לכלא.
כאשר מספר חודשים לאחר האירוע פלט הים את קופסאות התכשיטים, המסמכים ואיגרות החוב שנשמרו בחדר הכספות, התחזק התרחיש שהשודדים נמלטו מהים בסירת מרוץ. ככל הנראה לאיטליה.
התרחיש של מעורבות המאפיה האיטלקית נותר בחיים לאורך כל השנים הללו, כשהטיעון הראשוני היה שביצוע התוכנית הצביע על רמה גבוהה ומיובאת של מקצוענות בשילוב עם "עידון" פלילי.
בשנים שלאחר מכן פורקה במדינה השכנה כנופיה שביצעה שודי בנקים בשיטות דומות. באופן רשמי, לא היה קשר למקרה ברחוב קלירויס, אך המוח המתכנן לכאורה באיטליה ארגן, זמן קצר לאחר שחרורו, פריצה דומה בבנק במדינה השכנה. עבריין יווני, שמת מאז, נחשב אז לאיש הקשר לרשת האיטלקית.
המשטרה שקלה גם את האפשרות של מעורבות לוחמי גרילה עירונית יוונים. בשנים שלאחר מכן אף נבחן התרחיש שחברי ארגון ELA היו מעורבים. הסיבה לכך, מלבד החשאיות המרשימה בין השודדים (שאינה נפוצה במקרים פליליים רגילים) הייתה היכרות לכאורה של עובד בנק העבודה עם חשודים בחברות בארגון החמוש. גם תרחיש זה לא זכה לביסוס רציני מצד המשטרה.
האשמים האמיתיים בשוד מעולם לא נמצאו והתיק נותר בגדר תעלומה בלתי פתורה, מה שמדרג אותו כאחד משודי הבנקים הגדולים בעולם שנותרו ללא פתרון.
33 שנים לאחר מכן, הכסף נותר אבוד. הזהב ככל הנראה הותך, אבני החן פורקו והמנהרה מולאה בבטון מזמן. בין אם השודדים היו מקצוענים מארגון הקאמורה, או אזרחים מהשורה שהתאכזבו מהמערכת, הם השיגו את הבלתי אפשרי: הפשע המושלם, הקבור לנצח מתחת לרחובות אתונה.
חומר מעשיר לצפייה
כאחד הפשעים הגדולים בתולדות אירופה והגדול ביותר בתולדות יוון, הסיפור עובד לסדרת טלוויזיה בת 6 פרקים, בשם ״פריצה דרך קיר״ (Rififi), ששודרה בטלוויזיה היוונית.
