תאמל״ק ליהשילוב המושלם בין ספרות להיסטוריה מעולם לא התבטא בצורה טובה יותר מאשר ברומן המרתק "שלושת המוסקטרים" מאת דיומא, שמצייר בצורה נפלאה את המנטליות של התקופה. במיוחד את רוחם של המוסקטרים, הג'נטלמנים המובחרים של הצבא הצרפתי. הבדיה מתערבבת אפוא עם רקע היסטורי שאיתו מספק דיומא חזון מדויק למדי של המאה ה-17. אם על ד'ארטניאן כבר פחות או יותר קיבלנו מושג, אז מי הם אתוס, פורתוס ואראמיס האמיתיים?
מוסקטרים אמיתיים!
להיות מוסקטר בשנת 1622 (התאריך שבו נוצר החיל על ידי לואי ה-13) אומר מעל הכל להשתייך לאליטה. ההצטרפות נעשתה רק בהמלצה או/ו אם באים משושלת אצילית. לאחר ההצטרפות לבית הספר הצבאי היוקרתי, לומדים את אומנות הרכיבה על סוס וטיפול בכלי נשק, בפרט עם כלי הנשק הכבד והמזוהה עמם, המוסקט (שהרי זה המקור לשמם). לבוש בז'קט הכחול המפורסם עם חותמת צלב הפלר-דה-ליס הלבן, המוסקטר היה מוצא את עצמו בשירות המלך. אין זה מפליא שאלכסנדר דיומא בחר לגולל את סיפורם של המוסקטרים ההרפתקנים בעלי הנפש הנודדת.
הסופר היה חייב לתת לדמיונו להשתולל ולספק את הרוח הרומנטית של קוראיו המשתוקקים לרומן מסע מהנה. מצד שני, הערכים שעומדים בבסיס רוחם של המוסקטרים עוברים יפה בין דפי סיפור ההרפתקאות המרגש הזה. ובנוסף למיומנותם בטיפול בברזל, ארבעת החברים ממשיכים להוכיח את נאמנותם ואומץ ליבם לכל אורך הרומן. השלושה נאבקים לסכל באומץ את עלילותיהם של הקרדינל המרושע רישלייה ומיליידי דה וינטר המסתורית והרעילה!
אלא שלא את לואי ה-13, אלא דווקא את לואי ה-14 שירתו ד'ארטניאן האמיתי וחבריו. אבל פרק רומנטי ועסיסי במיוחד האיר את שלטונו של לואי ה-13 עד כדי כך שדיומא הקדים את העלילה בכמה שנים. ובכל זאת, מי היו באמת אותם מוסקטרים שהקיפו את ד'ארטניאן?
אתוס, האציל שנפל
אתוס הוא הראשון שמגיע כשמדברים על השילוש הפנטסטי: "אתוס, פורתוס ואראמיס". הוא האציל ביותר, המבוגר ביותר, זה שיכול להיחשב לאביו הרוחני של ד'ארטניאן. הוא גם יצור סובל, אלכוהוליסט ואנטי-חברתי באופיו. הוא זה שמתואר הכי הרבה פגמים ופצעים. נציג מושלם של האצולה הגדולה, הוא מעל הכל זה שנפל, בגלל אהבתו לאישה ההיא. והאישה ההיא, ילמד אותנו הרומן, היא מיליידי. כשהיא הופכת לאשתו הראשונה של אתוס על ידי התחזות למישהי שהיא לא, היא בוגדת באתוס, שישתגע כשיגלה את הפלור-דה-ליס מקועקע על כתפה, סימן לנשים אבודות. לאחר מכן הוא ימצא נחמה בטיפה המרה ויפרוש מהעולם, עד לפגישתו עם ד'ארטניאן. פרק שיאפשר לו לספק את נקמתו במיליידי.
המקורות ההיסטוריים של ההשראה לדמות המעונה הזו מתחילים בתחילת המאה ה-16: בנו של פלוני אדריאן דה סילג ד'אתוס שנישא לבתו של סוחר מאולורון, בן דודו הראשון של מסייה דה טרוויל, שמו הפרטי היה ארמאן דה סילג ד'אתוס ד'אוטוויל. בהמלצת דודו, קפטן המוסקטרים, הוא הצטרף לפלוגה הזאת בסביבות שנת 1640 בגיל 20. הוא מת בטרם עת בפריז בדצמבר 1643, כשתעודת הפטירה שלו מעידה שהוא מת מפציעה קשה בעקבות דו-קרב. רישומיו מעטים נותרו מקיומו הקצר. דיומא, לעומת זאת, נותן לו חיים ארוכים יותר (הוא מת בגיל 80) ומרגש הרבה יותר. הוא אפילו נותן לו בן, ראול, שיהפוך לגיבור הרומן "ויקונט דה בארז'לון".
פורתוס הוא בכלל פורתאו
אייזק דה פורתאו היווה את ההשראה לדמותו של פורתוס מהרומן. למעשה הוא נולד בינואר 1617 ושירת כמוסקטר. הוא היה בן דודו הראשון של הרוזן דה טרואזוויל, ששימש כקפטן המוסקטרים וגם היה בן דודו של ד'אתוס האמיתי. גם אחיו ז'אן שירת כמוסקטר. משנת 1642 שירת פורתאו בחיל המוסקטרים ולאחר מות אביו ב-1654 נטש את החיל. נפטר בקיץ 1712 משבץ מוחי וגם כאן, בדומה לד'אתוס, מעטים הפרטים הביוגרפיים הידועים על קורות חייו.
ארמיס הנזיר?
מבין השלישייה, ארמיס הוא זה שמתלבט בין הבחירה בקריירה צבאית לבין קריירה דתית בזמן שצרפת יוצאת למלחמה נגד ספרד. הוא ללא ספק הדמות המורכבת ביותר. הוא בולט בבירור מבין שלושת חבריו: ד'ארטניאן הוא הצעיר הלוהט שמעז ומתקדם בסולם הדרגות. אתוס מגלם את האצולה שנפלה מיוסרת מהעבר שרודף אותו, בעוד שפורטוס הוא דווקא הנציג של הכוח הפיזי והנדיבות.
בניגוד לדמויות אחרות, אראמיס מגלם ערמומיות עדינה, שיקול דעת כמעט בלתי ניתן לטעות ותחושת שקיפות יוצאת דופן באמת. הוא גם הדימוי של הפיתוי הגברי ברומן. הוא נהנה מנשים ומחברתן כמעט כמו ממלחמות בחרבות. מה שהופך את ארמיס להווייה ספוגה בעמימות היא משיכתו העמוקה לחיים רוחניים. הוא לומד תיאולוגיה, אולי "להיכנס למסדרים"… מתנודד ללא הרף בין קשרים אריסטוקרטיים לייעודו הדתי, הוא העדין ביותר מבין ארבעת המוסקטרים, בעל יופי משובח, כמעט "נשי".
כפילו בעולם האמיתי הוא אנרי ד'ארמיס שנולד בסביבות 1620 והיה אב המנזר של הכפר שאת שמו הוא נושא, הממוקם בעמק בארטוס, בבארן. הוא שייך למשפחה צבאית מקומית ותיקה שנלחמה במלחמות הדת. כמו חבריו, במאי 1640, בסביבות גיל 20, הוא הצטרף ליחידת המוסקטרים, בעקבות אביו שהיה מרשל ולא עזב את המוסקטרים עד לפירוק היחידה בידי הקרדינל מזארן, בשנת 1648.
לפי הרומן "זיכרונותיו של ד'ארטניאן", שכתב גטיין דה קורטילז דה סנדראס, הוא הצטרף בעקבות ארמאן ד'אתוס ואייזק דה פורתאו שהצטיינו בסייף. עוד בבארן, הוא נישא בפברואר 1650 לז'אן דה בארן-בונאס וחי חיים מאושרים ושלווים עד סוף חייו (ז'אן הולידה לו שתי למנט ואמאנט ובת אחת). הוא היה אחיינו של קפטן דה טרואזוויל שפיקד על המוסקטרים. לא ידוע מתי בדיוק מת, כאשר חלק מהרישומים מציינים את 1655 כשנת מותו, בעוד במקורות אחרים ניתן למצוא את שנת 1674 כשנת מותו.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
