תאמל״ק ליברצלונה, 23 במאי 1981. שלושה חודשים בדיוק חלפו מאז ניסיון ההפיכה בקונגרס הצירים כאשר 11 גברים רעולי פנים נכנסו למטה הבנק המרכזי בברצלונה. ומה שמתחיל כשוד מרהיב הופך במהרה לאתגר אמיתי לרפובליקה הספרדית הצעירה. השודדים מחזיקים יותר מ־200 בני ערובה בבנק ומאיימים להרוג אותם אם הממשלה לא תסכים לשחרר את קולונל אנטוניו טֵחֶרוֹ ושלושה אחרים.
שוד הבנקים המפורסם ביותר בהיסטוריה של ספרד היה אחד האירועים הבולטים בברצלונה בשנות ה-80: השוד המפורסם הזה, שבוצע על ידי קבוצת פושעים מאורגנת מאוד, נחשב לאחד המרהיבים בתולדות ספרד. הבנק המרכזי היה אחד המוסדות הפיננסיים החשובים במדינה באותה תקופה ושכן בלב העיר, בפלאזה קטלוניה ובבניין שבתחילת המאה ה־20 אכלס את מלון קונטיננטל.
רקע
לאחר ניסיון הפיכה ב־23 בפברואר 1981 שלושה חודשים קודם לכן, ספרד עדיין ניסתה להתאושש מההלם מהניסיון לשים קץ לדמוקרטיה שהתגבשה לאחר מותו של פרנסיסקו פרנקו. ראש ממשלת ספרד דאז לאופולדו קלבו-סוטלו, נבחר יומיים לאחר המושב המפורסם שבמהלכו התרחש ניסיון ההפיכה, עם פליפה גונזלס כראש האופוזיציה.
תקציר העובדות העיקריות
תריסר שודדים פרצו בבוקר שבת אחת לבנק ועצרו את כל העובדים והלקוחות שהיו במקום. לשוד עצמו היו שתי מטרות, מצד אחד, המטרה הכספית , כ־600 מיליון פסוס נשדדו, ומצד שני, הם ביקשו להציל למען האינטרסים שלהם כמה מסמכים שפגעו בכל ההיסטוריה של מה שקרה במדריד שלושה חודשים קודם לכן. מדובר היה באירוע שעלול היה לזעזע את הדמוקרטיה הספרדית: הפיכת 1981. שוד הבנק הסתבך. העצבים שנגרמו מאובדן אחד מהם בגלל ירי של צלף משטרתי, אילץ אותם לצאת בסופו של דבר מהדלת. כמובן שלפני עזיבתם הם הכריחו את בני הערובה להחליף בגדים עם אלה של העובדים או הלקוחות כדי לבלבל את המשטרה בדרכם החוצה.
יום המתקפה
המתקפה החלה כאמור בשבת, 23 במאי, דקות ספורות אחרי תשע בבוקר. הבנק, שנמצא אז בפלאסה קטלוניה 23 בברצלונה, כלל בניין בן שבע קומות והגישה אליו הייתה משדרת רמבלה דה ברצלונה.
לפחות 11 אנשים נכנסו לבניין בהובלתו של חוסה חואן מרטינס גומז, המכונה "אל רוביו" והחזיקו בפנים עובדים, לקוחות ועוברי אורח. בשעה 9:23 קיבלה המשטרה הודעה אנונימית על שוד הבנק. מאוחר יותר, בסביבות השעה 02:30, הודיעו למשרדי המערכת הראשיים של עיתוני ברצלונה על כך שיש הודעה בתא טלפון בפלאזה קטלוניה והעיתונאים של היומון דיאריו דה ברצלונה הרימו אותו.
בהודעה, מודפסת בספרדית, הרשויות מתבקשות לשחרר את "ארבעה גיבורי ה־23 בפברואר ואת סגן האלוף האמיץ שלנו טֵחֶרוֹ" ולהעמיד 2 מטוסים זמינים, האחד בנמל התעופה בראחס והשני באל פראט, כדי להקל על יציאתם של חמישה מהחיילים שנעצרו והתוקפים שבבנק. כמו כן ניתן דדליין של 72 שעות ואיום בהוצאתם להורג של 10 בני ערובה בכניסה לבנק ו-5 בכל שעה אם דרישתם לא תיענה.
ממשלת ספרד, שהועמדה בכוננות לאחר ההודעה, לקחה כאפשרות את ההשערה של מעורבות אפשרית של חברי המשמר האזרחי והחליטה על הקמת חדר מצב לניהול המשבר במטה בנק בילבאו, ליד הבניין. למקום נשלח מנכ"ל המשמר האזרחי דאז, גנרל חוסה ארמבורו טופטה. ההודעה הראשונה מהממשלה מצביעה על כך שהתקיפה היא מעשה של הימין הקיצוני. גם טֵחֶרוֹ וגם סן מרטין הוציאו הצהרות באמצעות הסנגורים שלהם והביעו התנגדות לכל ניסיון לשחררם.
השלטונות פינו את פלאזה דה קטלוניה ואת החלק העליון של לאס רמבלאס וכן את הבניינים הסמוכים. כמה שעות לאחר מכן, פונו שניים מבני הערובה באמבולנס, שאחד מהם נפצע מירי. דקות ספורות לאחר מכן, התרחשו עסקת חילופי בני ערובה ראשונה תמורת מזון. במהלך השעות הראשונות, קבינט המשבר בחן את ההשערה לפיה גיל סאנצ'ז ואליינטה, שהיה מעורב כביכול בהפיכה ההיא בפברואר ונעדר מאז, היה חלק מהתוקפים.
במהלך הצהריים ואחר הצהריים התוקפים ניסו להימלט דרך מנהרה שבמרתף הבניין, דבר שהיה בלתי אפשרי מכיוון שהאבן לא נכנעה לכלים שהם הביאו. מכיוון שתוכנית המילוט הראשונית לא עבדה, הם החליטו להכין ערימה של שטרות. בינתיים, המשא ומתן נמשך. לאחר רדת הלילה, בן ערובה נוסף פונה בסביבות שש בבוקר. בעשר בבוקר נשלח טנק צבאי עם מגפון ממנו הועברה הודעה לתוקפים. באותו רגע תועדה אש צולבת בין הטנק לתוקפים. במהלך הבוקר התרחשו עסקת חילופי בני ערובה נוספת. בצהריים נפגשו המושל האזרחי של ברצלונה ומנכ"ל המשטרה ובמהלך הבוקר יצא אחד התוקפים, כשהוא משתמש בבן ערובה כמגן אנושי והסתובב בבנק בחופשיות.
במהלך יום ראשון אחר הצהריים החלו התוקפים לנהל משא ומתן על כניעתם. אולם בשעה 19:55 הפיל צלף את אחד התוקפים שהחזיק בן ערובה על גג הבניין. מותו של תוקף זה, גיסו ואח של שניים מהתוקפים, גרם לעצבנות יתר. כל זה הוביל לכניסת ה-GEO (קבוצת המבצעים המיוחדים של המשטרה הספרדית) דרך הגג ולהתקדמות מטה קומה אחר קומה בבניין. באותו זמן עדיין היו מוחזקים יותר ממאתיים בני ערובה. אל רוביו החליט שהחטופים צריכים לעזוב ואיתם התערבבו התוקפים. לאחר יציאתם דרך הדלת המובילה לרמבלה השוטרים גרמו לכל מי שיצא מהבניין לשכב על הקרקע. תוך דקות ספורות נעצרו תשעה מהתוקפים.
מלון קונטיננטל, שנמצא ממש ליד הבנק, היה נתון במצור ואורחי המלון והעובדים לא יכלו להיכנס או לצאת. תרזה, פקידת הקבלה, עבדה באותו יום שבת בבוקר ולא הצליחה לעזוב את המלון עד שהבנק פונה. כאשר התרחשה המנוסה, עובדי לקוחות ועבריינים יצאו מדלתות הבנק והמשטרה אילצה אותם לשכב על הקרקע. 5 גברים לקחו סיכון והחליטו לרוץ במורד שדרת הרמבלה ונכנסו לכניסה הראשונה שמצאו, כלומר, זו של מלון קונטיננטל. הם הגיעו לקבלה ואמרו לתרזה העצבנית מאוד שהם עובדי בנק ושהם בדיוק ברחו והאם יש שירותים להתנקות בהם. היא הסכימה מיד והראתה להם את חדר האמבטיה ומכיוון שהיו 5 כאלה, היא פתחה עבורם חדר סמוך. בעוד כל זה מתרחש, נעלם אחד הגברים והתחבא במסדרונות המלון. בזמן שארבעת הגברים היו בשירותים, תרזה התקשרה למשטרה ודיווחה שכמה גברים נכנסו מהבנק. המשטרה הגיעה ולכדה אותם. כולם מלבד זה שהסתתר.
עד יום ראשון בלילה, המצב פחות או יותר חזר לקדמותו. וכך תרזה גם היא יכלה לחזור הביתה, אחרי הפחד שחוותה. עובדת נוסף בשם פילאר ולט, נסעה למלון מוקדם בבוקר יום שני. כשהיא פירקה חדר כדי לעשות קצת עבודת תפירה, היא מצאה 300,000 פסוס ומחסנית אקדח מתחת למזרן. סכום זה היה מחצית ממה ששודדי הבנק הצליחו לגנוב: 600,000 פסוס (כ-3,600 יורו). זה היה כל השלל שהושג מהשוד: היא הזעיקה את המשטרה והשיבה את הכסף לרשויות. באותו יום שני, קצת אחר כך, היא בדקה את מסדרונות המלון, לפתע, בחדר קטן עם שואבי אבק, הופיע לו גבר. מופתעים, השניים עמדו במקום, הוא אמר לה "בשביל הילדים שלנו" וברח: זה היה השודד היחיד שמעולם לא נשפט על הפשע. הוא נמלט לצרפת ומעולם לא נלכד…
הבניין שבו שכן הבנק המרכזי הוסב עם השנים לחנות בגדים ענקית. כך השוד של הבנק המרכזי של ברצלונה ב־1981 הפך לסיפור מרתק שמהווה חלק מההיסטוריה של ברצלונה.
השלכות ומניעים
תוצאת התקיפה הייתה משביעת רצון יחסית, שכן נרשם רק הרוג אחד בלבד, פציעה אחת ובריחה של אחד התוקפים. לאחר מעצרם התברר כי לתוקפים אין קשר לא לפוליטיקה ולא למשמר האזרחי.
במסיבת עיתונאים, הגנרל ארמבורו, בשם קבינט המשבר, כינה את התוקפים "כנופיית גנבים, חוליגנים ואנרכיסטים". הממשלה מצדה, שהייתה מיוצגת על ידי קלבו-סוטלו, הגיבה בצורה לא ברורה בתגובותיה. בכל מקרה, התוקפים נידונו ל-30 עד 40 שנות מאסר.
העמדה הרשמית של הממשלה לאחר התקיפה הייתה שהם היו פושעים פשוטים. לפי חוסה חואן מרטינס גומז "אל רוביו" בראיון שנערך ב־2009, הוא הצהיר שיצרו איתו קשר שני אנשים, אחד בשם לואיס, ראש המבצעים הסמויים של ה-CESID (Superior Center of Defense Information, המרכז העליון להגנת מידע, ששימש כסוכנות הביון הספרדית בשנים 1977–2002) והשני הוא סגן מנהל האבטחה אמיליו אלונסו מנגלנו, ששכר אותו לבצע שוד של כמה מסמכים שהיו בתוך הבנק, בטענה שתוכנם יפגע קשות בביטחון וביציבות המדינה.
על פי הצהרותיו של אל רוביו, המסמכים קבעו כי אלפונסו ארמדה היה אמור לעמוד בראש ממשלת הריכוז הלאומי לאחר ההפיכה ב-23 בפברואר וכי היתה הסכמה מטעם בית המלוכה למעשה זה. לאחר תחילת התקיפה, אל רוביו החרים את המסמכים, ניתח את תוכנם והכניסם לנרתיק עור ביציאתו. ביציאה הראשונה של בני ערובה הם היו מצליחים להוציא אותו, אילולא, הקפטן והבכיר שני בפיקוד יחידת GEO, אנריקה אסטבן, קבע כי "אם בני הערובה היו לוקחים איתם משהו, זה כבר היה נמצא".
חומר מעשיר לקריאה
הארועים מתוארים בפרוטרוט בספרו של מאר פדייה (Mar Padilla), ״המתקפה על הבנק המרכזי״ (Asalto al Banco Central), שיצא לאור בשנת 2023, בהוצאת Libros del KO.
חומר מעשיר לצפייה
עדיין ניתן למצוא אזכורים לשוד המפורסם הזה בעיר ברצלונה, כמו בסרט משנת 1983, ״המתקפה על הבנק המרכזי״ (Atraco al Banco Central) או הסרט "אל לובו" (2004) המשחזר את סיפורו של אחד השודדים שהשתתפו בשוד.
אבל הסיפור חזר לכותרות לאחר עלייתה של סדרת הטלוויזיה מבית נטפליקס, בנק במצור (Bank Under Siege), ששידורה החל בנובמבר 2024.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, יש לקשר תמיד קישור לחומר המקור.
