תאמל״ק ליבין גבעות ירוקות ומעברי נהר בצפון סקוטלנד, התנגשה שאיפת חירות בסוסי הפלדה של האימפריה האנגלית – וכך נולד אחד הרגעים הדרמטיים בתולדות בריטניה.
קרב באנוקברן, שנערך ביוני 1314, לא היה רק עימות צבאי בין צבאות – אלא קריאת תיגר על כיבוש, זהות לאומית ומאבק עיקש לעצמאות. בהנהגתו האמיצה של רוברט דה ברוס, ניצבו לוחמים סקוטים מול צבא גדול, מיומן וחמוש יותר והוכיחו לעולם שכאשר עם נחוש להילחם על אדמתו, גם המעצמה החזקה ביותר עלולה להיכשל.
קרב באנוקברן, שנערך בין 23 ל-24 ביוני 1314, היה קרב מפתח במהלך מלחמות העצמאות הסקוטיות. הוא התרחש סמוך לעיירה באנוקברן (Bannockburn), מדרום לסטירלינג, סקוטלנד והפגיש את צבאות סקוטלנד בהנהגת רוברט דה ברוס מול כוחות אנגליה בפיקודו של המלך אדוארד השני.
רקע היסטורי
לאחר מות המלך הסקוטי אלכסנדר השלישי וחוסר הוודאות בשלטון הסקוטי, ניצל מלך אנגליה אדוארד הראשון את הכאוס וניסה לכפות שליטה ישירה על סקוטלנד. ההתקוממות הסקוטית החלה עם וויליאם וואלאס ונמשכה על ידי רוברט דה ברוס, שהוכתר למלך סקוטלנד ב־1306. הקרב בבאנוקברן התרחש לאחר מצור ממושך על טירת סטירלינג – אחת הטירות החשובות והאחרונות שנותרו בידי האנגלים בצפון.
מהלך הקרב
בקרב שנערך בתאריכים 23 ו־24 ביוני 1314, היו לכוחות הסקוטים יתרונות קרקעיים. דה ברוס בחר להילחם באזור ביצתי וצר בין נהר לבין יער, דבר שהגביל את תנועת האבירים האנגלים הרכובים – אחד היתרונות הבולטים שלהם. הסקוטים השתמשו בשורות רגלים הדוקות עם חניתות ארוכות (“שילטרון”) כדי לבלום את התקפות הפרשים.
ביום הראשון נהרג סר הנרי דה בוהן, אביר אנגלי בכיר, בדו-קרב מול רוברט דה ברוס – מכת גרזן אחת שסימלה את רוח הקרב הסקוטית. ביום השני, עם התמוטטות קווי האנגלים ולחץ הולך וגובר של הסקוטים, קרס הצבא האנגלי ונמלט מהשדה. המלך אדוארד השני נמלט בבושת פנים.
הקרב נערך ליד עיירת באנוקברן, דרומית לסטירלינג, לא הרחק מטירה אסטרטגית שהייתה בידי האנגלים. רוברט דה ברוס, מלך סקוטלנד, הבין כי המצור על הטירה ייאלץ את האנגלים להגיב – ואכן, צבאו של המלך אדוארד השני עשה את דרכו צפונה כדי להסיר את המצור ולחזק את שליטתו באזור.
מערך הכוחות
הצד הסקוטי:
כוח מוערך: כ־6,000–7,000 לוחמים
מבנה עיקרי: רגלים חמושים בחניתות ארוכות (pikes), מסודרים ב"shiltron", גוש הדוק של לוחמים היוצרים חומת חניתות עגולה או מלבנית.
מעט פרשים: בעיקר לוחמים אצילים, כולל דה ברוס עצמו
קשתים: מיעוט יחסי. לא היוו מרכיב מרכזי
טקטיקה כללית: הגנה ניידת על שטח קשה לתנועה, ניצול טופוגרפיה
הצד האנגלי:
כוח מוערך: כ־13,000–20,000 לוחמים
פרשים כבדים: מאות אבירים רכובים, עטויי שריון מלא
רגלים: כולל שכירי חרב ויחידות מתומכי המלך
קשתים: קשתים וולשים, בעלי טווח פגיעה גבוה
אסטרטגיה משוערת: הסתערות חזיתית של פרשים ואחריהם רגלים – תקיפה ישירה לפירוק הצבא הסקוטי
יום ראשון, 23 ביוני 1314
האנגלים ניסו להתקרב לטירת סטירלינג ולחצות את נהר פורט (River Forth). בעוד הסקוטים חסמו גישה באזור ביצתי צר ומוגבל בין הנהר לבין יער.
אחד הקטעים הידועים ביום הראשון היה כשסר הנרי דה בוהן, אביר אנגלי, ראה את רוברט דה ברוס רכוב לבדו. הוא הסתער עליו ודה ברוס, במה שנחשב אקט סמלי של אומץ ותושייה, חמק מההסתערות והרג אותו במכת גרזן מדויקת. האירוע עודד את המורל הסקוטי והטיל ספק בעוצמת האבירים האנגלים.
חלק מכוחות הפרשים האנגלים תקפו מוקדם מדי, אך נבלמו בידי חניתות הסקוטיים. טקטיקת חומת החניתות הסקוטית הדפה ביעילות את הסתערות האבירים, שנחסמו בתנועה הבוצית ונפגעו מהצפיפות. לבסוף, הצדדים נפרדו כשהסקוטים חשים גאווה, האנגלים נותרו באי סדר חלקי. רוברט דה ברוס הורה ללוחמיו לישון ולהיות מוכנים ליום הבא.
יום שני, 24 ביוני 1314
הלחימה החלה עם בוקר. הכוחות האנגליים ניסו לתפוס עמדות טובות יותר בשטח פתוח. אולם, שדה הקרב נותר מוגבל, צר ובוצי, דבר שחנק את תנועת הפרשים. להפתעת האנגלים, הסקוטים לא נשארו על מקומם – הם צעדו קדימה, כשהם ממשיכים לשמור על מבנה צפוף. כל ניסיון לפרוץ את שורותיהם נכשל. בלבול וכאוס בצד האנגלי בצד האנגלי, כאשר הצבא האנגלי נתקע בין הביצות לנהר, והיה חסום על ידי הצפיפות שלו עצמו. הקשתים האנגלים ניסו להתערב, אך לא קיבלו פקודות ברורות, וחלקם נפגעו מאחור על ידי כוחות אנגליים שנסוגו.
לבסוף , כאשר מצב האנגלים התדרדר, הסקוטים עברו מהגנה להתקפה. חיילי המשמר של ברוס, יחד עם איכרים חמושים (שלא היו חלק מהכוח הרשמי), ירדו מהגבעות ותקפו את העורף האנגלי, מה שיצר אפקט פסיכולוגי דרמטי. המלך האנגלי, אדוארד השני, כשחש בכישלון, נמלט עם שומרי ראשו דרך המעבר הדרומי. הצבא האנגלי קרס, רבים טבעו או נרמסו במהלך הנסיגה.
הסקוטים יכולים לנכס את ניצחונם לטקטיקות המוצלחות שהם נקטו: דה ברוס בחר בזירה צרה, ביצתית, שהפכה את היתרון האנגלי בניידות לחיסרון ובכך ניצל היטב את השטח. הוא עודד את צבאו לעבור למבנה חניתות הדוק שהפך לבלתי חדיר לפרשים. מה גם שאופי הפיקוד הריכוזי והתגובה מהירהה איפשהו להעביר את היוזמה בשדה הקרב למתקפה מתואמת. הקרב סימן נקודת שיא באחדות הסקוטית סביב מלך לגיטימי ומטרה לאומית והעלה את מורל החיילים בעוד שהאנגלים נקטו בשיטה לוגיסטית כושלת כשהצבא האנגלי סבל מאי סדר, תיאום לקוי ותחזוקה גרועה בשטח קשה.
תוצאה ומשמעות היסטורית
- ניצחון סקוטי מוחץ
- חיזוק עצום למעמדו של רוברט דה ברוס כמלך
- פגיעה קשה במורל וביכולת הצבאית של אנגליה בצפון
- אבן דרך בדרך להכרה בעצמאות סקוטלנד, שהושגה לבסוף בשנת 1328 בהסכם נורת’המפטון
חשיבות תרבותית
קרב באנוקברן הפך לסמל מרכזי של הלאומיות הסקוטית. הוא מונצח באנדרטאות, ספרים, סרטים ואף באירועי תרבות כמו פסטיבל יום סנט אנדרו. הקרב ממשיך לעורר השראה גם בימינו בדיונים על עצמאות סקוטלנד.
חומר מעשיר לקריאה
"The Bruce Trilogy" / נייג'ל טראנטור (Nigel Tranter)
רומנים היסטוריים פופולריים על חייו של רוברט דה ברוס. הקרב מתואר באופן אפי ודרמטי."Bannockburn: The Scottish War and the British Isles, 1307–1323" / מייקל פנהיים (Michael Brown)
ניתוח היסטורי מעמיק של הקרב בהקשר הפוליטי והצבאי."Bannockburn 1314: Robert Bruce’s Great Victory" / פיטר ריס (Peter Reese)
ספר עיון נגיש ומפורט על מהלך הקרב, האישיות של ברוס והשלכותיו."Freedom's Sword" / ג'יין יולנד (J.Y. Yolande)
ספר המשלב היסטוריה עם סיפור אישי בדיוני, רקע תקופתי עשיר כולל תיאור הקרב.
חומר מעשיר לצפייה
🎬 Braveheart (לב אמיץ, 1995) – למרות שהקרב המרכזי הוא על וויליאם וואלאס, הסרט מוביל לקראת באנוקברן, והוא מוזכר לקראת הסיום כמאבק הסופי לעצמאות.
🎬 Robert the Bruce (2019) – סרט הממשיך את הסיפור ההיסטורי אחרי תקופת "לב אמיץ", כולל תיאורים של באנוקברן והשלכות הקרב.
🎬 The Battle of Bannockburn – BBC Documentary (2014) – תיעוד היסטורי מרתק עם הדמיות מחשב וניתוח צבאי של הקרב, הופק לרגל 700 שנה לאירוע.
🎬 Outlaw King (2018, Netflix) – דרמה היסטורית מדויקת יחסית בכיכוב כריס פיין, המתארת את דרכו של רוברט דה ברוס לקרב באנוקברן (אם כי הקרב מוצג באופן מופשט לקראת הסיום).
