ב-11 ביוני 1971, חוליה של ארגון החזית העממית לשחרור פלסטין ביצעה פיגוע ימי כשירתה רקטות RPG-7 על מכלית הנפט הישראלית "קוראל סי" במצרי באב אל-מנדב ליד תימן, כשהיא מובילה נפט מאיראן לישראל. האירוע אותת לישראל על הסכנה הממשית לחופש השיט דרך ים סוף ונדרשה תגובה מיידית.
היה צריך לאסוף מודיעין על גורמי הטרור הפלסטיניים שפעלו באזור המצר, שהפך לציר איום קריטי. כך, במסגרת המאמץ המודיעיני, נשלח האיש שלנו בתימן, ברוך מזרחי, למשימת איסוף מודיעין גורלית.
עלייתו של מרגל
ברוך זכי מזרחי נולד בקהיר, מצרים, ב־1926, למשפחה יהודית מבוססת. אביו, זכי מזרחי, היה סוחר טבק ברחוב קלוד ביי בקהיר והיה עשיר מספיק כדי לשלוח את בנו לבית הספר פרר, הידוע גם כבית הספר סנט ג'וזף, בספטמבר 1940. לאחר שסיים לימודי חשבונאות באוניברסיטת קהיר ב-1948, עבד בתחום המסחר בחברת קונזלז לייבוא שימורים ומנועים. לאחר מכן עבר לעבוד בחברת בחקו לייצור תרופות ומכשירים כירורגיים בשנת 1950, שם עבד במשך עשרה חודשים ואף לימד צרפתית בבית ספר קופטי.
בשנת 1957, כשהוא בן 30, החליט מזרחי לעלוץ לישראל. הוא התגייס למשטרת ישראל ושירת כבלש בתחנת רמת גן עד לפרוץ מלחמת ששת הימים. ב-1967 הוא התגייס לשירות הביטחון הכללי (שב"כ) ולאחר תקופת שירות קצרה הושאל לביצוע עבודות איסוף מודיעין במוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים.
מזרחי עבר הכשרה אינטנסיבית מאוד ובסיומה הצטרף ליחידת המבצעים המיוחדים של המוסד, "מצדה", בפיקודו של מייק הררי. שליטתו המוחלטת בשפה הערבית ובהווי התרבות המצרי, כמי שגדל בה ועלה לישראל בגיל מבוגר יחסית, הפכה אותו לנכס מודיעיני רב ערך. מפעיליו הפעילו אותו כלוחם בכיסוי ערבי, איש מבצעים שפועל בזהות בדויה במדינות אויב שונות, בעשרות מבצעים שבהם ברוך סיכן את חייו. כך למשל, בליל 1 בינואר 1966, חוליית טרור של ארגון הפת"ח ניסתה להטמין מטען נפץ בנתיב שהוביל מירדן לישראל, אך המטען לא התפוצץ. במהלך האירוע נהרגו שניים ממחבלי החוליה, ואחד נמלט. האירוע תפס את ישראל בהפתעה והביא להקמת תאים חשאיים של הפת"ח בסוריה, ירדן ולבנון. מזרחי נשלח למעקב אחרי פעילות הפת"ח, אך הוא נעצר בשדה תעופה על ידי הרשויות המקומיות בחשד לריגול. הוא עמד איתן בחקירה ממושכת, הצליח לשכנע את החוקרים בכנותו ושוחרר ארבעה ימים לאחר מכן.
ברוך נשלח לדרום אמריקה לנסות לאתר את היינריך מילר, ובמהלך מלחמת ששת הימים שהה באירופה במשימות איסוף מודיעין על אנשי אש"ף. באותה תקופה הוא התחתן ונולדו לו שלושה ילדים, אך הוא לא שיתף את משפחתו בעיסוקו החשאי.
אל תימן
ב-11 ביוני 1971 הצליחו מחבלים של החזית העממית לשחרור פלסטין לפגוע במכלית "קוראל סי" שבבעלות חברת אל־ים הישראלית, שהובילה נפט מאיראן לאילת. בעקבות הפיגוע תוגברו אמצעי האבטחה ובאפריל 1972, מזרחי שוגר לתימן, הפעם בזהות בדויה כאחמד אל-סבאח, סוחר מרוקאי. הוא ביסס את מעמדו בחוגי המסחר המקומי, השתמש בקודי מברקים לתקשורת עם מפעיליו והחל לאסוף מידע על משרדי אש"ף בעיר עדן ועל פעיליו והצליח לצלם את משרדי הארגון. במהלך שהותו צילם גם פעילים מרכזיים, כמו עלי חסן סלאמה, מראשי הארגון שהיה אחראי לאבטחתו האישית של יאסר ערפאת. לאחר שלל נסיונות חיסול כושלים, המוסד יצליח לחסל את עלי חסן סלאמה ב-1990 תוך שימוש בתצלום שמזרחי צילם בתימן.
באמצעות מידע זה נבנו תיקי מודיעין, שאיפשרו למוסד לתכנן מבצעים עתידיים, כולל מבצעי חיסול ותיאום מידע על פעילות אש"ף באזור. מזרחי הצליח לבצע את המוטל עליו תוך שמירה על כיסוי מוצלח, אך במהלך אחת המשימות התקרב למצב מסוכן ועמד בפני סכנת גילוי, הוא הצליח לשדר אות מצוקה ולהציל את חייו. במברק כתב, "אינני יכול לבוא, עשו מצדכם כמיטב יכולתכם", ואז נותק הקשר עמו.
הוא נלכד על ידי שירותי הביון התימניים. לפי המוסד זה קרב במהלך טיסתו לתימן, כאשר ישב ליד פעיל אופוזיציה תימני שהיה נתון תחת מעקב הרשויות. לאחר הנחיתה, המשך השיחה ביניהם עורר את חשדם של שירותי הביטחון התימניים והוחלט לעצור אותו ימים ספורים לאחר מכן. התימנים טענו כי מזרחי נתפס ב-18 במאי 1972 בעת שצילם את נמל אל-חודיידה, וכי במהלך שהותו הצליח להפעיל רשת ריגול מקומית. בשלבים הראשונים של חקירתו, לתימנים לא היה שמץ של מושג שהוא ישראלי. משנודע בישראל על תפיסתו הופעל לחץ בינלאומי על תימן לשחררו, אך התימנים במקום לשחרר החליטו בתום חודשיים של חקירה להעבירו למצרים, על מנת לגלגל את האחריות לחייו לגורמים אחרים.
שנים אחר כך, טען העיתונאי יוסי מלמן שזה קרה לאחר שד"ר אשרף מרואן, יועץ נשיא מצרים אנואר סאדאת, שפעל כסוכן מוסד תחת הכינוי "מלאך", התערב לבקשתו של ראש המוסד דאז, צבי זמיר ופעל להעביר את מזרחי מתימן למצרים. אם כי טענה זו הועלתה גם על ידי גורמים במוסד שאיששו זאת.
ביולי 1972, בטענה שהוא אזרח מצרי לשעבר, מזרחי הוטס למצרים. כאן הועבר לכלא מספר 6 בקהיר ועבר חקירות רבות תחת עינויים קשים. כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, הוא כבר נשפט בבית דין צבאי ונידון ל-25 שנות עבודת פרך. בתום המלחמה, דרשה ישראל את שחרורו של מזרחי, לצד שבויים ישראלים נוספים. אבל במצרים סירבו לכלול אותו בעסקת חילופי השבויים הראשונית. הם טענו שמזרחי הוא מרגל שבגד במולדתו המצרית ולא חייל שבוי.
הסירוב המצרי העמיד את ההנהגה הישראלית בפני דילמה קשה. שר הביטחון דאז, משה דיין, ביקש לוותר על הכללתו של מזרחי בעסקת השבויים הראשונה כדי לא לעכב את שחרורם של מאות חיילי צה"ל. אבל ההחלטה לא מצאה בעיני ראש המוסד, צבי זמיר, שהגיש לגולדה מאיר את התפטרותו, אך היא הבטיחה לו שמזרחי ישוחרר בהקדם.
במהלך המשא ומתן המתיש, הפעיל מזכיר המדינה האמריקני הנרי קיסינג'ר לחץ כבד על מצרים, שבסופו בתחילת מרץ 1974, הושג הסכם. ברוך מזרחי שוחרר יחד עם ישראלי נוסף (משה לוי, שחצה את הגבול ב-1953) בתמורה ל-65 אסירים ביטחוניים ואזרחים ערבים שהוחזקו בבתי כלא בישראל, כולל אסירים פלסטינים ובדואים בעלי אזרחות מצרית ו־2 ערבים ישראלים שהורשעו בריגול למען מצרים. הוא חזר לישראל ושיקם את חייו ואך הדריך סוכנים במוסד, אך מעולם לא קיבל עיטורים ולא ביקש. כזה היה, סוכן נאמן למדינה ומעל לכל אזרח צנוע.
סיפורו הוא עדות חיה למורכבות, המסירות והסיכונים העצומים שמלווים את עבודת המודיעין. משימתו בתימן, הלכידה, העינויים במצרים והלחצים הבינלאומיים שהובילו בסופו של דבר לשחרורו ממחישים את העומק הדרמטי שבו פועלים מרגלים בשטח אויב ואת המחיר האישי שהם משלמים למען ביטחון המדינה. סיפורו הוא סיפור של נחישות, אומץ ותושייה מול כוחות עוינים ומהווה חלק בלתי נפרד מההיסטוריה הביטחונית של ישראל.
חומר מעשיר לקריאה
״בעיניים פקוחות: ראש המוסד מתריע: האם ישראל מקשיבה?״, מאת צביקה זמיר, הוצאת כנרת זמורה-ביתן דביר, 2011.
״איש המבצעים״, אהרון קליין
״המרגלים״, יוסי מלמן ואיתן הבר, הוצאת ידיעות אחרונות, 2002
חומר מעשיר לצפייה
פרשת לכידתו של ברוך מזרחי עובדה לסדרת טלוויזיה מצרית בשם ״הסטירה״ (الصفعة), ששודרה במהלך חודש הרמדאן בשנת 2012, תוך דגש על פעילות שירותי הביטחון המצריים בעת חקירתו.
