על קרב בוסוורת׳, קרב מפתח במלחמת השושנים

בתחילת אוגוסט 1485 הפליג הטוען לכתר המלוכה לבית, הנרי טיודור, מעבר לתעלת למאנש מצרפת לדרום ויילס כדי להשתתף באחד מקרבות המפתח של מלחמת השושנים הידועה…

עובדות מפתח:

• תאריך: 22 באוגוסט 1485
• מלחמה: מלחמות השושנים
• מיקום: ליד שוק בוסוורת’, לסטרשייר
• צדדים לוחמים: לנקסטר ויורקיסט (ומשפחת סטנלי שנשארה בשולי שדה הקרב עד שהחליטה באיזה צד לתמוך)
• מנצחים: שושלת לנקסטר
• סדר כוחות: לנקסטרים 5,000 אנשי לנקסטר, כ־10,000 מאנשי יורק, 6,000 משושלת סטנלי
• אבדות: כמאה מבני לנקסטר; כ־1,000 מאנשי יורק
• מפקדים: המלך ריצ’רד השלישי מאנגליה (יורק), הנרי טיודור (לנקסטר), תומאס סטנלי (משפחת סטנלי)

אחד הקרבות החשובים ביותר בהיסטוריה האנגלית והוולשית התרחש בבוסוורת’ במהלך מלחמות השושנים במאה ה־15. בתחילת אוגוסט 1485 הפליג הטוען לכתר המלוכה מבית לנקסטר, הנרי טיודור, מעבר לתעלת למאנש מצרפת לדרום ויילס עם כוח של כ־2,000 איש. במהלך צעדתם בנוף הוולשי תפח צבא בית לנקסטר, כך שעד שחצו את הגבול לשוזברי, מספרם יותר משהכפיל את עצמו.

כשקיבל את הידיעה על נחיתתו של הנרי, החל המלך ריצ’רד השלישי לרכז את צבאו מבית יורק בלסטר. עם צבא מלכותי שכעת מנה כמעט 10,000 לוחמים, הציב המלך את חייליו על ראש גבעה, דרומית לשוק בוסוורת’ בלסטרשייר. על גבעה סמוכה עמדו כוחותיו של אביו החורג של הנרי, תומאס לורד סטנלי, עם צבא פרטי משמעותי למדי שמנה כ־6,000 לוחמים. בקרב העקוב מדם שהתרחש לאחר מכן, בחר סטנלי פשוט לעמוד בצד ולצפות.

כשהקרב נטה פעם לכאן ופעם לכאן, נראה כי ריצ’רד החליט להביא את העימות לסיומו המהיר על ידי הובלת הסתערות ישירה לעבר הנרי. בעת שראה את ריצ’רד מנותק מכוחו העיקרי, החליט סוף סוף לורד סטנלי להצטרף לקרב לצד בנו החורג. לאחר שסוסו של ריצ’רד שקע באדמה הביצתית, המשיך המלך להילחם רגלית עד שלבסוף הוכרע.

ריצ’רד היה המלך האחרון של אנגליה משושלת פלנטג’נט והשליט האנגלי האחרון שנהרג בקרב. כשראו חייליו את גורלו של מנהיגם, נטש צבא יורק את שדה הקרב. כתרו של ריצ’רד הובא אל הנרי, שהוכרז כמלך כבר בגבעת הכתר הסמוכה.

שושלת טיודור החדשה שלטה באנגליה במשך מאה השנים הבאות. גופתו של ריצ’רד נקברה בקבר פשוט וללא סימון במנזר הגרייפריירס בלסטר ונשכחה, עד שהתגלתה מחדש מתחת לחניון על ידי ארכיאולוגים בספטמבר 2012.

דברים שכדאי לדעת על קרב בוסוורת'

קרב בוסוורת', שנערך ב־22 באוגוסט 1485, היה העימות המשמעותי האחרון במלחמות השושנים. צבאותיו של מלך יורק ריצ'רד השלישי הובסו בידי הנרי טיודור (לימים הנרי השביעי), מה שסימן את קץ שושלת פלנטג'נט ואת תחילת עידן בית טיודור. ריצ'רד השלישי נהרג במהלך הקרב האכזרי. אבל כיצד מת ריצ'רד? לרבים, 22 באוגוסט 1485 נותר אחד התאריכים המרכזיים בהיסטוריה הבריטית. אך מה בדיוק התרחש בשעות הבוקר המוקדמות (הקרב הסתיים עד הצהריים) עדיין נותר חמקמק ומסתורי. אז מהם העובדות?

רבים מהמיתוסים סביב בוסוורת' ממשיכים להיות נפוצים – מיתוסים שהוזנו מדמיונו של שייקספיר, שהמילים המפורסמות שלו "סוס, סוס, ממלכתי תמורת סוס", שהושמו בפיו של ריצ'רד השלישי המובס, עדיין מצוטטות לעיתים כחלק מתיאור המאורי. למרות עשרות שנות מחקר על מה שבדיוק התרחש בבוסוורת' ואיפה בדיוק נערך הקרב, נראה שהאמת פחות נוחה כשמספרים סיפור טוב.

הקרב בבוסוורת' לא התרחש בפועל בבוסוורת'. הוא קיבל את השם "קרב בוסוורת'" רק כ־25 שנה לאחר שנערך. בני התקופה כינו אותו "קרב רדמור" – מקום הקנים. שמות נוספים היו "בראונהית'" ו"סנדפורד". מיקומו של שדה הקרב אותר כשני מיילים ממרכז שדה הקרב, סמוך לכפרים דדלינגטון וסטוק גולדינג. הנוף היה ככל הנראה אדמת ביצה (שבעתיד יובשה), שחצתה דרך רומית.

קשה לדמיין את היקף הקרב: צבאו של ריצ'רד מנה כ־15,000 איש – בערך פי שלושה מצבאו של הנרי טיודור שמנה רק כ־5,000 לוחמים. בינתיים לאחיו סטנלי (אביו החורג של הנרי, תומאס לורד סטנלי, ואחיו סר ויליאם סטנלי) היו יחדיו כ־6,000 איש. המספרים האלו מחייבים ששטח הקרב נפרש על פני כמה מיילים. לריצ'רד היה ארסנל צבאי מרשים ועל פי אחד המקורות, היו לו 140 תותחים, וחיפושים ארכיאולוגיים בשדה הקרב גילו יותר מ־30 פגזי תותח – יותר מכל מה שהתגלָה אי פעם בשדה קרב ימי־ביניימי באירופה.

הנרי טיודור נחת בוויילס ב־7 באוגוסט וצעד יותר מ־200 מייל לאנגליה, ריצ'רד השלישי היה "מאושר" לשמוע על נחיתתו, בטוח שינצח את "המורד". הוא היה כה בטוח עד שעיכב את יציאתו מבסיסו בנוטינגהאם ביום אחד כדי לחגוג. עם זאת, הנרי, חסר ניסיון קרבי, נשאר מאחור בשדה בעוד כוחותיו הובלו בידי הגנרל מבית לנקסטר ג'ון דה ור, רוזן אוקספורד, שפיקד גם על חוד החנית של הנרי. בין שני הצבאות הפרידה ביצה, שאוקספורד הצליח לעקוף כשהוא שומר את הביצה מימינו, לפני שתקף את חוד החנית של ריצ'רד, בפיקודו של ג'ון הזקן, דוכס נורפוק.

הניצחון של אוקספורד על חוד החנית של ריצ'רד הטה את הקרב לטובת הנרי. חייליו של ריצ'רד החלו לנטוש אותו. במיוחד המשמר האחורי שלו – 7,000 לוחמים בהנהגת הנרי פרסי, רוזן נורת'מברלנד – נותרו במקום, ו"לא נתנו או קיבלו מכה", מה שמרמז שחיילי נורת'מברלנד נשארו מחוץ לקרב. אולי לא יכלו לחצות את הביצה. לחלופין, נפוצו סיפורים על בגידתו של נורת'מברלנד. מאוחר יותר נהרג בידי תומכיו שלו על ש"אכזב" את ריצ'רד. כך או אחרת, העובדה שחצי מצבאו של ריצ'רד לא השתתף בקרב הותירה את המלך בצרה של ממש.

לריצ'רד הוצע סוס לברוח מהקרב – אך הוא סירב. "חלילה לי שאיסוג צעד אחד", כך דווח שאמר. "היום אמות כמלך או אנצח". ריצ'רד הבחין בדגליו של הנרי טיודור (לימים הנרי השביעי) והחליט להסתער לעברו עם פרשי העילית שלו – אולי כ־200 לוחמים – כשהוא עוטה את הכתר מעל קסדתו.

הקרב סביב הדגלים היה אכזרי. כל המקורות מעידים על עוז רוחו של ריצ'רד. אפילו ג'ון ראוס, שהשווה את ריצ'רד לאנטי־כרייסט, הודה: "אם אומר את האמת לזכותו, על אף שהיה קטן גוף וחלש אברים, התנהג כפרש אמיץ ונלחם באומץ כאלוף עצמו עד נשימתו האחרונה". ריצ'רד הפיל את סר ג'ון צ'ייני, שהיה בגובה שני מטרים– החייל הגבוה ביותר בזמנו, בעוד נושא הדגל של הנרי, סר ויליאם ברנדון, נהרג. נושא הדגל של ריצ'רד, סר פרסיבל ת'ריבאלד, ששתי רגליו נכרתו, עדיין הצליח להחזיק בדגל המלך.

רק כשהנרי היה ב"סכנה מיידית" הגיע סר ויליאם סטנלי לעזרתו, חייליו הסתערו מהצד על חיילי ריצ'רד ודחפו אותם אל הביצה. לסר ויליאם לא היה מה להפסיד אם ריצ'רד ינצח – הוא כבר הוכרז כבוגד ימים קודם לכן. אחיו הערמומי, תומאס לורד סטנלי, על אף שהיה נשוי לאמו של הנרי, מרגרט ביופורט, כנראה חשב שטוב יותר להישאר מחוץ לקרב לגמרי. כשהוכתר הנרי על גבעה סמוכה, מקור אחד דיווח שהיה זה סר ויליאם סטנלי, ולא אחיו, שהניח את הכתר על ראשו של הנרי.

גילוי שרידיו של ריצ'רד מאפשר לנו לדעת בדיוק כיצד מצא את מותו. על פי דיווח אחד, מותו נגרם בידי לוחם וולשי עם הלברד – גרזן על קצה מוט באורך כשישה רגל. נראה שקסדתו של המלך נחתכה (יש סימני חיתוך בלסת הגולגולת המרמזים שרצועת הקסדה נחתכה) כדי לחשוף את ראשו. כמה חבטות בחזית הגולגולת נגרמו כנראה בפגיון, אולי במאבק. שתי הפגיעות שהיו קטלניות כללו את חיתוך חלקה האחורי של הגולגולת בהלברד; ואם זה לא הרג אותו, אז להב חרב שננעץ מבסיס הגולגולת דרך המוח בהחלט סיים את העבודה. לאחר מכן הונח ריצ'רד על גב סוס, קשור כ"חזיר לשחיטה" (סמלו) כשאיבריו האינטימיים חשופים ונלקח ללסטר, שם גופתו הוצגה בפומבי.

עם זאת, בוסוורת' נותר קרב בעל משיכה נצחית: לא רק סיפור של תבוסה וניצחון, אלא גם של בגידה ותככים. כפי שגילויים עדכניים הראו, ההיסטוריה של הקרב נותרה חיה מאוד, עם הבנה שהשתנתה לחלוטין בשנים האחרונות לגבי מיקום הקרב ואיך בדיוק מת ריצ'רד השלישי. סיפורו של קרב בוסוורת', מאות שנים אחרי, נותר חי וקיים.

עוד קרבות במלחמות השושנים:

• הקרב הראשון בסנט אולבנס – 22 במאי 1455
• קרב בלור הית’ – 23 בספטמבר 1459
• קרב נורת’המפטון (1460) – 10 ביולי 1460
• הקרב השני בסנט אולבנס – 17 בפברואר 1461
• קרב טאוטון – 29 במרץ 1461
• קרב בארנט – 14 באפריל 1471
• קרב טיוקסברי – 4 במאי 1471
• קרב בוסוורת’ פילד – 22 באוגוסט 1485
• קרב סטוק פילד – 16 ביוני 1487

חומר מעשיר לקריאה

כריס סקידמור, Bosworth: The Birth of the Tudors,