תאמל״ק לי
380 שנה חלפו מאז הבוקר שבו הפכו שדות סומרסט לשדה קרב עקוב מדם, והפרלמנטרים מחצו את המלוכנים בקרב לנגפורד – מהלך שסלל את הדרך לאחד השינויים הדרמטיים ביותר בתולדות אנגליה.
ביולי 1645, בעיצומה של מלחמת האזרחים האנגלית, התכנסו שני מחנות היריבים במערב המדינה – אזור אסטרטגי שעתידו קבע את מאזן הכוחות במלחמה. בעוד לורד גרינג הוביל את כוחות המלך צ'ארלס הראשון, מולם ניצב צבא המודל החדש של הפרלמנטרים, בפיקודו של סר תומאס פיירפקס, שחייליו כונו ״ראשי העגולים״ (Roundheads).
ההבדל בין שני הצבאות היה תהומי. צבא ראשי העגולים, כפי שכונו הפרלמנטרים, היה ממושמע, מיומן ובעל מבנה פיקודי מסודר. מנגד, צבא המלוכנים סבל ממשמעת רופפת, ממחסור בכסף וממורל ירוד. חייליו לא קיבלו תשלום, התקיימו משוד האוכלוסייה המקומית והותירו אחריהם שנאה עזה בקרב האזרחים. גרינג, שניסה לקנות זמן כדי לאפשר לצבאו לסגת לעבר ברידג'ווטר, התבצר עם חייליו כשקילומטר וחצי מלנגפורד, סמוך לכפר הויז אפיסקופי. מוסקטרים ותותחים הוצבו לאורך גדר חיה במטרה להגן על מעבר המעבורת. אלא שהפרלמנטרים לא נרתעו. הם שלחו יחידות מוסקטרים לטהר את הגדר – אזור הידוע כיום כ"גבעת הפיקטים" – מה שאפשר לפרשים לחצות את המעבר. כשהמים נדרסו בפרסות הסוסים, המלוכנים נשברו במהירות, וברחו כשהם מותירים אחריהם נשק, תחמושת ושדה קרב זרוע גופות.
גם כיום, גלאי מתכות באזור מאתרים כדורי מוסקט וקליעים, עדות אילמת לקרב העקוב מדם ההוא.
אוליבר קרומוול
ראו גם – אוליבר קרומוול. הרודן של אנגליה
אולי יעניין אתכם גם
המלחמה לא פגעה רק בחיילים. תושבי סומרסט, שסבלו משוד, הרס והפצת מחלות על ידי הצבאות הנודדים, איבדו סבלנות. חלקם התאגדו ל"אנשי מועדון" – קבוצות חמושות באלות, קלשונים וכלי עבודה – והגנו על בתיהם בכוח. עבורם, 1645 הייתה שנה של ייאוש עמוק, כשהמלחמה חיסלה את המסחר, הרסה בתים והותירה רבים רעבים.
אוליבר קרומוול, שלימים יהפוך לשמו הבולט ביותר במחנה הפרלמנטרים, השתתף בקרב בתפקיד משני כמעין "סגן מפקד". אף שהיה אז חבר פרלמנט זוטר מהמזרח, הניצחונות בסדרת הקרבות של אותה שנה קידמו אותו במהירות עד שהפך למפקד העליון של צבא הפרלמנט – דמות מרכזית בהוצאתו להורג של צ'ארלס הראשון ובביטול המלוכה.
מלחמת האזרחים האנגלית גבתה מחיר כבד מכל הצדדים. לחיילים הפשוטים כמעט לא הייתה בחירה אם להילחם, וההרס שנגרם פגע בכל שכבות החברה. שיעור התמותה היחסי במלחמה זו היה גבוה אף יותר מזה של בריטניה במלחמת העולם הראשונה – עדות לכאב ולעוצמת הקרע הפנימי שחוותה הממלכה. קרב לנגפורד היה אולי רק בוקר אחד של ירי מוסקטים ודהרת פרשים, אך משמעותו ההיסטורית חרגה בהרבה ממגרש הקרב. הוא סימן את תחילת הסוף עבור המלוכנים – ואת הדרך לעידן חדש, שבו המאזן בין כתר לפרלמנט השתנה לנצח.
ציר זמן – הדרך לקרב לנגפורד1642 – פרוץ מלחמת האזרחים האנגלית 1644 – ניצחונות ראשונים לפרלמנטרים תחילת 1645 – הקמת "צבא המודל החדש" יוני 1645 – קרב נייסבי יולי 9, 1645 – ערב הקרב יולי 10, 1645 – קרב לנגפורד. יולי 11-12, 1645 – השלכות מיידיות 1646 – סיום השלב הראשון של המלחמה |
אם ההיסטוריה של מלחמות אזרחים מרתקת אתכם, המשיכו לקרוא עוד על הקרבות ששינו את פני אירופה.
