תאמל״ק ליב־22 במרץ 871 לספירה נחלו הסקסונים תבוסה כואבת מול הוויקינגים. המלך מת, הבישוף נהרג, ונסיך צעיר בשם אלפרד – שלימים ייקרא "הגדול" – עמד בפני גורל שאיים לקרוס עליו. אך דווקא ברגע הזה התחילה ההיסטוריה של אנגליה.
22 במרץ 871 לספירה.
שדה קרב אנגלי – אולי בדורסט, אולי בוילטשייר – ספג את רעם הפרסות ואת זעקות הקרב של שתי תרבויות שנלחמו על עתידה של יבשת שלמה. מצד אחד, הוויקינגים הדנים בהנהגת בנו של ראגנאר. מצד שני, צבא ממלכת וסקס, בראשות המלך אֶתֶ'לְרֶד ואחיו הצעיר, אלפרד – שלימים יזכה לכינוי "הגדול". זה היה אחד מתוך תשעה קרבות באותה שנה – אך דווקא הקרב הזה, שנקרא לפעמים "קרב מרטון", מסתיר בתוכו דרמה היסטורית, סמל דתי קדוש, ותחילתו של מהפך עמוק באנגליה.
כשאנגליה נלחמה על חייה
בשנות ה־60 וה־70 של המאה התשיעית לספירה, נחת "הצבא הגדול" של הוויקינגים על חופי אנגליה. אלה לא היו פושטים עונתיים – אלא כובשים עם כוונה להישאר. גנרלים דנים כמו איבר חסר העצמות, האפדאן ובניו של ראגנאר לודברוק הביאו איתם צבא מיומן, מנוסה ואלים. אנגליה של אותה תקופה הייתה אוסף ממלכות קטנות – נורת'מבריה, מרסיה, וסקס ואחרות – שלא תמיד שיתפו פעולה. וסקס, הממלכה הדרומית, הפכה עד מהרה לקו ההגנה האחרון מול הפלישה הנורדית.
ב־22 במרץ 871 נפגשו הכוחות בקרב שידוע כיום בשמות שונים: מרטון, מרדן, מרטון. אפילו ההיסטוריונים אינם בטוחים היכן התרחש בדיוק. אבל הסיפורים מספרים על לחימה קשה, עיקשת, וכואבת. המלך את'לרד עמד בראש הצבא. אחיו, אלפרד, לא היה אז אלא נסיך – אך כבר הוכיח את תעוזתו ואת כושר הפיקוד שלו. בניגוד לדמותו הקלאסית של אלפרד החכם והמדיני, כאן אנו פוגשים בו כלוחם נואש, המנסה להציל את ממלכתו בעיצומה של סערה. הקרב הוכרע על חודו של חרב. הוויקינגים, הביסו את הסקסונים. רבים נהרגו, ביניהם דמות יוצאת דופן במיוחד – בישוף בשם היאמונד.
מעטים הם אנשי הדת שנכנסו להיסטוריה כלוחמים אמיתיים. אך היאמונד, בישוף סאריסבורי ובהמשך שרבורן, היה שונה. הוא נחשב לדמות כריזמטית, חדת מחשבה ונאמנה במיוחד לבית המלוכה של וסקס. במקביל להיותו מנהיג רוחני, שימש כיועץ צבאי ולוחם פעיל בשדה הקרב.
מותו בקרב הפך לסמל. יש המאמינים כי נפל כשהוא מגן על המלך, אחרים טוענים שניהל את הקרב לצד אלפרד. כך או כך – הוא נפל בקרב והוכר כקדוש על ידי הכנסייה הקתולית והאורתודוקסית כאחד. גופתו נקברה בקיינשאם, והוא נותר אחת הדמויות הנשכחות־אך־מכובדות של התקופה. בדורות מאוחרים יותר הוא אפילו הופיע על מסכי הטלוויזיה – בדמותו של ג’ונתן ריס מאיירס בסדרה "ויקינגים", שם גילם דמות בישוף לוחם המשלב תשוקה, דת ואלימות.
הקרב שנשכח, אך שינה את הכול
למה לא שומעים על הקרב הזה? כי הוא הסתיים בתבוסה. כי שמו אינו ודאי. כי המקום לא ברור. אך ההשפעה שלו – ברורה להפליא. מותו של את'לרד הותיר את הכתר בידי אחיו הצעיר, אלפרד. זו הייתה שעתו האפלה ביותר, אך גם ההזדמנות הגדולה ביותר שלו. מתוך הכאוס הזה, הוא החל לבנות – לא רק חומות וצבאות, אלא גם זהות, שלטון, חינוך ותרבות.
מותו של את'לרד, זמן קצר לאחר הקרב (ככל הנראה מפצעיו), הותיר את אלפרד לבדו על כיסא המלכות. אנגליה הייתה על סף קריסה, אך אלפרד לא נכנע. הוא ארגן את הכוחות מחדש, יצר בריתות עם ממלכות אחרות, וחולל מהפכות בתחומי הצבא, ההשכלה, המשפט והדת. תוך שנים אחדות, הפך לדמות מכוננת ומה שהתחיל במפלה עקובה מדם במרטון, הפך ליסוד שעליו נבנתה מדינה.
אלפרד הפך למלך שסיפק לאנגליה את הבסיס להיווצרותה כישות אחת. כתביו, חוקיו, הקרבות שניהל. כולם נובעים, בין היתר, מהרגע ההוא שבו הפסיד בקרב לצד המלך המת ואיש הדת הקדוש.
חיילים, קדושים ומורשת
מה נשאר לנו מהקרב הזה? לא מפה, לא שריונות, לא חרבות. רק שמות משובשים, אזכורים בספרי כרוניקות, וקבר ישן בקיינשאם. אבל דווקא הסיפור הזה, שבו אח נלחם ומפסיד, מלך מת מפצעיו, ובישוף הופך לקדוש, הוא מה שמייצר היסטוריה אמיתית. כזו שלא נמדדת רק בניצחונות, אלא גם בהקרבות, בדרמות האנושיות ובתנודות הגדולות של הזמן.
הקרב עצמו נותר עלום. הדיווחים העתיקים חלוקים בשם המקום, והוא עשוי להימצא בדורסט, המפשייר או ווילטשייר. אך מה שברור הוא שזה היה רגע של מפנה: תבוסה לאלפרד, מותו של המלך ושל הבישוף, והתחלה של דרך חדשה לממלכה שתהפוך בעתיד לאנגליה המאוחדת. וכמובן לזכרו של היאמונד, קיבלנו גם את אחת הדמויות הזכורות ביותר בסדרה "ויקינגים", בגילומו של ג'ונתן ריס מאיירס.
קרב מרטון הוא לא עוד קרב. הוא שער לסיפור על תבוסה, טרגדיה, אמונה, לוחמים ואחד המלכים הגדולים בתולדות בריטניה.
