קרב סטלינגרד נחשב לאחד העימותים המכריעים והעקובים מדם בהיסטוריה של המלחמות בכלל ובמלחמת העולם השנייה בפרט. במשך חודשים ארוכים, בין קיץ 1942 לחורף 1943, התחולל בלב עיר תעשייתית סובייטית קרב אדיר ממדים, שהפך לזירת התשה אכזרית בין הצבא האדום לוורמאכט. ההפצצות ההרסניות, הקרבות מבית לבית, "מלחמת החולדות" במרתפים ובחדרי מדרגות – כל אלה הפכו את סטלינגרד לסמל של עמידה נחושה, של גאווה לאומית ושל נקודת מפנה שהטתה את הכף במאבק נגד גרמניה הנאצית. מעבר לחשיבות האסטרטגית והצבאית, הקרב שיקף את עקשנותם וייאושם של שני הצדדים וגם את המחיר הבלתי נתפס שהוטל על חיילים ואזרחים כאחד.
בכל רשימה של הקרבות המפורסמים במלחמת העולם השנייה, קרב סטלינגרד תופס תמיד מקום בצמרת. היקף הלחימה, עוצמתו והמאמץ שהושקע בו היו אדירים. הקרבות הגיעו עד למרתפי העיר, עד כי החיילים הגרמנים כינו זאת "מלחמת העכברים" (Rattenkrieg). עבור רוב ההיסטוריונים, תאריכי הקרב הרשמיים הם 23 באוגוסט 1942 עד 2 בפברואר 1943.
יוני 1942
מסע ההכנות לקרב העקוב מדם ביותר במלחמה החל במתקפת הקיץ של הוורמאכט בשנת 1942. לאחר הכישלון בקרב על מוסקבה בדצמבר הקודם, חילק היטלר את צבאו: קבוצת ארמיות A וקבוצת ארמיות B. מוסקבה יכולה לחכות. החל מ־28 ביוני 1942, קבוצת ארמיות B, שכללה בעיקר חיילים גרמנים, לחמה ממערב אוקראינה לכיוון נהר הוולגה וסטלינגרד. סטלין הורה להחזיק בעיר בכל מחיר. הצבא האדום נלחם חזרה, אך הגרמנים עקפו את ההגנות ודהרו לעבר היעד. ב־23 באוגוסט הם הגיעו לסטלינגרד, ובאותו יום הפציץ הלופטוואפה את העיר בכאלף טון פצצות שהרסו כ־90% ממבני העיר.
חשיבותה של סטלינגרד
סטלינגרד הייתה עיר תעשייה מרכזית. מפעלי הטנקים בה ייצרו כמחצית מכל טנקי ה־T-34. מפעלי הפלדה סיפקו ארטילריה, טנקים קלים T-60 ועוד. בנוסף הייתה העיר מרכז תחבורה קריטי שחיבר בין חלקי רוסיה לצפון ולמזרח, ודרכה עבר נפט מבאקו, גרוזני והקווקז. גם הגרמנים וגם הסובייטים הבינו שאם העיר תיפול, תנותק ברית המועצות לשניים. לכן, כיבוש העיר הפך למשימה אסטרטגית עליונה.
בספטמבר ובאוקטובר התעצמו הקרבות והעיר נהרסה לחלוטין. הלופטוואפה ביצעה למעלה מ־900 גיחות ביום, הפציץ את שני צדי הוולגה, והסובייטים הצליחו להעביר אספקה רק בלילות. הלחימה הפכה לקרבות פנים אל פנים במרתפים, בבניינים הרוסים ובביובים.
עובדות פחות ידועות על הקרב
|
"מלחמת העכברים" וההתשה: אוגוסט-נובמבר 1942
הלחימה האורבנית בסטלינגרד הייתה חסרת תקדים עבור הגרמנים. ההריסות סיפקו מסתור יעיל. לעיתים הסובייטים והגרמנים החזיקו באותו בניין וירו זה על זה. פעמים רבות נדרשו לנקות חדרים באמצעות כידונים. רבים מהסובייטים נלחמו עד המוות. הקרב הפך למשחק מספרים. הארמיה ה־62, שהוקמה לאחרונה, היה הכוח המרכזי בעיר. למרות ההפגזות, הצליחו הסובייטים להעביר תגבורות מעבר לוולגה ולהאט את הגרמנים. יחידות רוסיות קלות נשק התקרבו לגרמנים כדי למנוע שימוש בארטילריה.
עד סוף ספטמבר תקפה הארמייה השישית הגרמנית שוב ושוב. ב־27 בספטמבר השתלטו הגרמנים על דרום העיר וב־14 באוקטובר פיצלו את המגינים לשניים והחזיקו ביותר מ־90% ממנה. בין אוגוסט לנובמבר איבדה הארמייה השישית כ־60 אלף חיילים. אבדות הסובייטים היו גבוהות יותר – אך ניתנות להחלפה.
סטלינגרד הפכה למאבק יוקרה עבור סטלין והיטלר. אף אחד מהם לא יכול היה להרשות לעצמו תבוסה. סטלין, שחי בפחד מתמיד, חשש כי תבוסה תוביל להפיכה. מאז 1941 ספג הצבא האדום מיליוני אבדות. תבוסה בסטלינגרד עלולה הייתה להיות האחרונה. הוא הוציא את הפקודה "ללא שום נסיגה!", וכל מי שנכנע נורה. בנוסף, העיר נשאה את שמו כך שהפסד לא בא בחשבון. היטלר, מונע מגאווה עיוורת, התעלם מעצת מפקדיו ושלח עוד ועוד יחידות אל "מטחנת הבשר" של סטלינגרד. הוא הבין שתבוסה שם תחסל את תנופת הניצחונות הקודמים שלו.
הכיתור והניצחון הסובייטי: פברואר 1943
ב־19 בנובמבר 1942 יצא הצבא האדום להתקפה מכרעת. התוכנית של הגנרל ז'וקוב, שפיקד על הכוחות הרוסיים בעיר, כללה מתקפה כפולה מצפון ומדרום לעיר. החיילים ההונגרים, האיטלקים והרומנים, ששמרו על אגפי הארמייה השישית, נמחצו. ב־23 בנובמבר הושלמה טבעת הכיתור. היטלר אסר על פריצה והסתמך על הבטחתו של גרינג לאספקה אווירית שנכשלה. החיילים הגרמנים נותרו כמעט ללא מזון ותחמושת.
הוורמאכט ניסה לפרוץ את המצור אך נכשל. הלחץ הסובייטי גבר והארמייה השישית התפצלה לשניים. ב־2 בפברואר 1943 נכנע הפילדמרשל פאולוס, מי שהגה את מבצע ברברוסה. מתוך 250 אלף חיילים שנכנסו לסטלינגרד, נכנעו 91 אלף בלבד. אלפים מתו במחנות הריכוז הסובייטים. התבוסה סימנה נקודת מפנה במלחמה.
משמעות הקרב
קרב סטלינגרד היה לא רק הקרב העקוב מדם ביותר במלחמת העולם השנייה אלא גם נקודת מפנה במלחמה כולה. לצד הקרבות נולדו טקטיקות חדשות וטכנולוגיות לחימה. הוא סיפק שיעורים יקרים לסובייטים וחשף את חולשת הגרמנים. הקרב היה אכזרי, קפוא, מייאש ואיום, שמזכיר עד היום את האימה שבמלחמה. קרב סטלינגרד נותר עדות מחרידה לאכזריות ולברבריות שבני אדם מסוגלים להטיל זה על זה. הוא מסמל גם את חוסר התוחלת שבמלחמות ואת נכונותם של מנהיגים להקריב מיליונים למען חזון לא מציאותי.
חומר מעשיר לקריאה
אחד הספרים החשובים על הקרב הוא ספרו של וסילי גרוסמן, ״חיים וגורל״ (Жизнь и судьба), שגם עובד לסדרת טלוויזיה מצליחה, שהייתה לסדרה הרוסית הראשונה להתמודד על פרס אמי הבינלאומי בקטגוריית המיני-סדרה הטובה ביותר
חומר מעשיר לצפייה
לא מעט סרטים נעשו על הקרב הקשה ביותר במלחמה, במערב הקרב הגיע למסכי הקולנוע עם סרט הקולנוע ״אויב בשער״ בכיכובו של ג׳וד לאו בתור הצלף וסילי זייצב. אך מהבולטים שבהפקות הקולנוע יש לציין את הסרט הגרמני ״סטלינגרד״ (1989), שמגולל את נקודת מבטם של הגרמנים.
כמו גם הסרט הרוסי ״סטלינגרד״ (2013), שהיה הסרט הלא-אמריקאי הראשון שצולם במצלמות IMAX ובעיקר משחזר נוסחאות הוליוודיות כדי לעבד את אחד הקרבות החשובים בתולדות מלחמת העולם השנייה.
