בקתת ההר המבוצרת: עלייתו ונפילתו של הברגהוף

בלב הרי האלפים הבוואריים, הרחק מההמולה של ברלין, שכן ה"ברגהוף": מעונו הפרטי והמבוצר של אדולף היטלר באוברזלצברג. מה שהחל כבקתת נופש צנועה הפך עם השנים לאחד ממוקדי הכוח המשמעותיים ביותר של הרייך השלישי, מקום שבו אירוח מפואר ונופים פסטורליים שימשו תפאורה לתכנון המהלכים הצבאיים והמדיניים האכזריים ביותר בהיסטוריה המודרנית. הברגהוף הוא סיפור עלייתה ונפילתה של האידיאולוגיה הנאצית, המשתקף מבין קירות האבן והנופים שנשקפו מחלונו העצום של הפיהרר.

ברגהוף

מעון המסתור של היטלר בהרי בוואריה היה אחד ממרכזי השלטון החשובים ביותר ברייך השלישי. היטלר בילה בברגהוף זמן רב יותר מאשר בלשכתו בברלין. בבקתה אלפינית רחבת ידיים זו תכנן היטלר את הפלישות לפולין, לצרפת ולרוסיה, וכן את האירועים ששינו את חייהם של מיליונים.

"אלו היו הזמנים היפים ביותר בחיי. תוכניותיי הגדולות נרקמו כאן."

אדולף היטלר

התעניינותו של אדולף היטלר בגבעות שמעל ברכטסגאדן (Berchtesgaden) החלה בשנת 1923, כשבא לבקר את חברו ומדריכו, דיטריך אקארט, שהתגורר במלון "פלאטרהוף". היטלר נסע לשם תחת השם הבדוי "הר וולף" וקיים פגישות עם תומכיו בפונדקים מקומיים. לאחר ששוחרר מכלא לנדסברג בשנת 1926, בעקבות הפוטש הכושל במינכן, הוא חזר לאוברזלצברג (Obersalzberg). הוא שהה בבקתה קטנה (שכבר אינה קיימת) על ההר ליד הפלאטרהוף. במהלך ביקורו שם נכתב שאר ספרו, "מיין קאמפף". בשנת 1928 שכר היטלר בית נופש יפה בסגנון אלפיני, "האוז ואכנפלד" (Haus Wachenfeld), בסמוך למלון "צום טירקן" (Hotel zum Türken). לאחר שהפך לקנצלר גרמניה ב-1933, רכש היטלר את הבית מהכסף שהרוויח ממכירות "מיין קאמפף" (שהפך לרב-מכר) והתגורר בו כשנתיים לפני שהחל בהרחבה משמעותית של המבנה.

"האוז ואכנפלד" (Haus Wachenfeld) היה בית נופש שנבנה ב-1916 (או 1917) על ידי איש העסקים אוטו וינטר מבוקסטהודה. המבנה שכן בסמוך ל"פלאטרהוף", לשעבר פנסיון מוריץ, בו שהה היטלר בשנים 1922–1923. עד 1926 עזבה המשפחה שניהלה את הפנסיון, והיטלר, שלא חיבב את הבעלים החדש, עבר להתגורר תחילה ב"מרינהיים" ולאחר מכן במלון "דויטשס האוס" בברכטסגאדן. שם, בקיץ 1926, הכתיב את הכרך השני של ספרו "מיין קאמפף". בביקור אחר בסתיו 1926, פגש היטלר את חברתו דאז, מריה רייטר, שעבדה בחנות בקומה הראשונה של המלון. ב-1928 שכרה אלמנתו של וינטר את "האוז ואכנפלד" עבור היטלר, ואחותו למחצה אנגלה עברה להתגורר שם, אך עזבה זמן קצר לאחר מות בתה גלי בדירתו של היטלר במינכן ב-1931.

המבנה הקטן שופץ והורחב משמעותית על ידי האדריכל אלוויס דגאנו בשנים 1935–1936 תחת פיקוחו של מרטין בורמן, התוצאה הייתה מגורים גדולים יותר בסגנון אלפיני להם קרא "הברגהוף" (חוות ההר). שטח נרחב מההר הופקע על ידי הנאצים ומבנים רבים הוקמו על אדמות החקלאות הירוקות. השכנים ברדיוס של קילומטרים פונו תמורת פיצוי, כולל משפחות שחיו על ההר במשך דורות. מי שסירב למכור אולץ להתפנות, כולל בעל מלון "צום טירקן", שבילה שלושה שבועות בדכאו לפני ש"הסכים" למכור.

שונה שמו ל״ברגהוף״ (Berghof, "חצר ההר"). עיצוב הפנים המחודש תוכנן על ידי גרדי טרוסט. במקום נבנתה מרפסת גדולה שעוטרה בשמשיות בד צבעוניות בסגנון אתרי נופש. אולם הכניסה "היה מלא בתצוגה משונה של צמחי קקטוס בעציצי מאיוליקה". חדר האוכל צופה בלוחות עץ אורן יקרים מאוד. בחדר העבודה הגדול של היטלר היה חדר מרכזיית טלפונים והספרייה הכילה ספרים בנושאי היסטוריה, ציור, אדריכלות ומוזיקה. ה"אולם הגדול" רוהט ברהיטים טבטוניים יקרים, גלובוס גדול ומדף אח משיש אדום רחב ידיים. מאחורי אחד הקירות הותקן תא הקרנה להצגת סרטים בערבים (לעיתים קרובות היו אלו הפקות הוליוודיות, כולל מיקי מאוס). חלון תצוגה ענק הותקן כך שניתן היה להנמיכו אל תוך הקיר כדי לספק מבט פתוח ורחב אל ההרים והפסגות המושלגות באוסטריה, מולדתו של היטלר. הבית תוחזק כבית מלון קטן על ידי סוכנות בית, גננים, טבחים ועובדי משק אחרים.

הברגהוף הפך לנדבך מרכזי בתעמולה הנאצית. העיתונות הגרמנית שבשליטת הנאצים, כמו גם העיתונות הבינלאומית בשפה האנגלית, סיקרו את חיי הבית של היטלר באור חיובי. סיפורים אלו סייעו לריכוך תדמיתו על ידי הצגתו כאיש תרבות, חובב כלבים ושכן טוב. הסופר ויליאם ג'ורג' פיצג'רלד, תחת שם העט איגנציוס פייר, פרסם מאמרים רבים על ביקורים אצל היטלר שנבדו ממקורות תעמולה נאציים. כלובי קנריות הוצבו ברוב החדרים, שרוהטו בעתיקות, בעיקר רהיטים גרמניים מהמאה ה-18.

תחריטים ישנים נתלו בחדרי האורחים לצד כמה מציורי המים הקטנים של היטלר. משרתו האישי, היינץ לינגה, ציין כי להיטלר ולבת זוגו רבת השנים אווה בראון היו שני חדרי שינה ושני חדרי רחצה עם דלתות מקשרות, והיטלר נהג לסיים את רוב הערבים לבדו איתה בחדר העבודה שלו בשתיית תה. אף על פי שהיטלר לא עישן, העישון הותר במרפסת. התזונה הצמחונית שלו סופקה מגינות ירק סמוכות ומאוחר יותר מחממה. קומפלקס גדול של בתי הרים עבור ההנהגה הנאצית ומבנים רבים עבור צוותי האבטחה והתמיכה שלהם, נבנו בקרבת מקום. מבנה על פסגת ההר, ה"קלהשטיינהאוס" (Kehlsteinhaus), שזכה לכינוי "קן הנשרים" בפי הדיפלומט הצרפתי אנדרה פרנסואה-פונסה, נבנה בשנים 1937–1938 מעל הברגהוף, אך היטלר כמעט ולא ביקר בו.

האזור הפך לאטרקציה תיירותית של ממש. המוני מעריצים נהגו להמתין בקצה שביל הגישה להזדמנות לברך את הפיהרר. הוא אהב במיוחד לברך ילדים, שהגיעו באלפיהם. קבוצות נוער שונות, כמו "אגודת הנערות הגרמניות" (BDM), ביקרו בברגהוף ושתו תה עם הפיהרר במרפסת. הדבר הוביל להטלת הגבלות חמורות על הגישה לאזור ולנקיטת אמצעי אבטחה נוספים. יחידה גדולה של ה"לייבשטנדרטה אס-אס אדולף היטלר" שוכנה במגורים הסמוכים לברגהוף. תחת פיקודו של אובר-שטורמבאנפיהרר ברנהרד פרנק, הם סיירו באזור אבטחה נרחב ומגודר שהקיף את בתיהם של שאר המנהיגים הנאצים. עם פרוץ המלחמה הותקנו גם הגנות נגד מטוסים, כולל מכונות לייצור עשן להסתרת הקומפלקס ממטוסי אויב. מלון "טירקן" הסמוך הוסב למגורים עבור אנשי האס-אס של שירות הביטחון של הרייך (RSD) שסיירו בשטח הברגהוף. (המלון נבנה מחדש ב-1950 ונפתח מחדש בשם "מלון צום טירקן". מבקרים עדיין יכולים לחקור את המעברים התת-קרקעיים והמנהרות ההיסטוריות ששימשו את הנאצים). בכל עת שהיטלר שהה במקום, נכחו אנשי ה-RSD וה"פיהרר-בגלייט-קומנדו" (FBK – צוות הליווי של הפיהרר). בעוד אנשי RSD סיירו בשטח, אנשי ה-FBK סיפקו הגנה צמודה להיטלר. כמה יחידות של כוחות הרים של הוורמאכט שוכנו אף הן בקרבת מקום. בשל כך, הבריטים מעולם לא תכננו התקפה ישירה על המתחם.

בבית היטלר אירח את נוויל צ'מברלין, ראש ממשלת בריטניה נפגש עם היטלר בברגהוף ב-1938 במהלך המשא ומתן שהוביל להסכם מינכן; את דיוויד לויד ג'ורג', ראש ממשלת בריטניה שביקר שם ב-1936 ואת בניטו מוסוליני ואת הדוכס והדוכסית מווינדזור.

היטלר האדריכל

היטלר היה מעורב עמוקות בעיצוב ובריהוט ביתו החדש. המבנה והחדרים נוצרו בסגנון המונומנטלי המועדף על הנאציונל-סוציאליזם ונועדו להרשים. הבית קושט בשטיחים פרסיים יקרים ורהיטים עתיקים. החדר הגדול היה עצום והכיל חלון תצוגה ענק שהשקיף על הר אונטרסברג (Untersberg) באוסטריה. לפי האגדה, קרל הגדול ישן במערת קרח בתוך ההר הזה וממתין ליום שבו ייקרא להציל את האימפריה. היטלר אמר לאלברט שפר: "ראה את האונטרסברג שם. אין זה מקרה שמושבי נמצא מולו".

הציבור הגרמני לא היה מודע לקיומה של אווה בראון עד אחרי המלחמה. משנת 1936 היא בילתה את רוב זמנה בברגהוף. היא הושארה ברקע ולא הורשתה לפגוש דיפלומטים או שרים רמי דרג. חייה הסתיימו בהתאבדותה בבונקר בברלין ב-30 באפריל 1945, יום אחד בלבד לאחר שהפכה ל"פראו היטלר". בסיום המלחמה, הברגהוף ניזוק אך נותר שלם ברובו למרות ההפצצה הכבדה ב-25 באפריל 1945. הבתים של הרמן גרינג ומרטין בורמן נהרסו קשות. בשנת 1952, הממשלה הבווארית פוצצה את הברגהוף והשמידה אותו כליל, בתקווה למנוע מהמקום להפוך לאתר עלייה לרגל לתיירים. מאוחר יותר פונו ההריסות, ולא נותר כמעט דבר מלבד קירות היסוד האחוריים.

בעלות הברית דחו הצעות לחבל ברכבת של היטלר בדרכה לאוברזלצברג או להחדיר רעל למי השתייה ברכבת, אך הבריטים פיתחו בשנת 1944 תוכנית שזכתה לשם "מבצע פוקסלי". תוכנית זו הציעה להשתמש בצלף שיתנקש בחייו של היטלר במהלך טיולו היומי, שנמשך כ-15 עד 20 דקות, מהברגהוף אל "בית התה" (Teehaus) שעל גבעת מוסלאנרקופף – פרט שנחשף על ידי שבוי מלחמה.

המבצע היה אמור להתבצע על ידי פולני דובר גרמנית וצלף בריטי, שיוצנחו לאוסטריה כשהם לובשים מדים גרמניים. הם היו אמורים ללון ולהיות מובלים לאזור על ידי מתנגד לנאצים שזוהה בכינוי "היידנטאלר", שהתגורר בקרבת מקום, בזלצבורג. תוכנית "פוקסלי" לא יצאה לפועל בסופו של דבר, בשל מחלוקת בשאלה האם הריגת היטלר היא אכן צעד נבון, וכן בשל מחסור במידע מודיעיני על שגרת יומו המדויקת באותה עת. עד שהתוכנית הגיעה לשלב שבו ניתן היה להוציאה אל הפועל, הפסיק היטלר לבקר במעון ההררי שלו; הוא לא חזר למתחם לאחר ה-14 ביולי 1944.

האוברזלצברג הופצץ על ידי מאות מפציצים כבדים מסוג "לנקסטר" של חיל האוויר המלכותי הבריטי (RAF), כולל מטוסים מטייסת 617 (ה"דמבאסטרס"), שתקפה את האזור ב-25 באפריל 1945. לפחות 2 פצצות פגעו בברגהוף וגרמו נזק ניכר למבנה. ב-4 במאי, ארבעה ימים לאחר התאבדותו של היטלר בברלין, הציתו כוחות אס-אס נסוגים את הווילה. שעות ספורות לאחר מכן, הגיעה לברכטסגאדן דיוויזיית החי"ר השלישית של צבא ארה"ב יחד עם דיוויזיית השריון השנייה של צבא צרפת. בזמן שהאמריקאים התרכזו בכיבוש העיירה ברכטסגאדן עצמה, הצרפתים ניצלו זאת כדי לתקוף את האוברזלצברג, שם שכן הברגהוף. קפטן לורן טויארס ונהגו, בריגדיר פרנסואה בורג, עקפו בג'יפ שלהם את הזחל"מים של הדיוויזיה הצרפתית שהתקשו בטיפוס במעלה המדרון. הם היו חיילי בעלות הברית הראשונים שהגיעו לבקתה, שעדיין בערה.

הצרפתים גילו קילומטרים של בונקרים תת-קרקעיים שאחסנו חפצי אמנות שנגנבו מכל רחבי אירופה, אך גם אלפי בקבוקי יין משובח, טונות של אספקה ופריטים מפתיעים יותר, כמו אוסף חזיות שצבר גרינג. בימים שלאחר מכן, חיילי בעלות הברית בזזו ורוקנו את הבית לחלוטין. ב-8 במאי הגיע הגדוד הראשון של חטיבת החי"ר ה-506 האמריקאית. הגדוד השלישי של אותה חטיבה נכנס לברכטסגאדן בנתיב אחר וספג נפגעים בהיתקלות עם צוותים של שני תותחי 88 מ"מ גרמניים. אחד החפצים הבולטים ביותר שנלקחו על ידי החיילים האמריקאים היה "גלובוס קולומבוס למנהיגי מדינה ותעשייה", הידוע יותר בשם "הגלובוס של היטלר".

בית התה על גבעת מוסלאנרקופף לא נפגע בפשיטה האווירית של אפריל 1945, אך ממשלת בוואריה הרסה אותו עד שנת 1951 בשל זיקתו להיטלר. במשך 55 שנים שכבו ההריסות ביער ליד הגומה ה-13 של מגרש הגולף "גוטסהוף", אך אלו פונו לחלוטין במהלך קיץ 2006. מעטפת המבנה של הברגהוף שרדה עד 1952, אז הרסה אותה ממשלת בוואריה באמצעות חומרי נפץ ב-30 באפריל. הברגהוף, בתיהם של גרינג ובורמן, מגורי האס-אס, ה"קמפפהויזל" (Kampfhäusl) ובית התה נהרסו כולם. צעד זה היה חלק מהסכם במסגרתו השיבו האמריקאים את השטח לרשויות בוואריה, מחשש שההריסות יהפכו לאתר עלייה לרגל לנאו-נאצים ולאטרקציה תיירותית. יותר מ-50 מבנים נאציים באוברזלצברג הושמדו. ה"פלאטרהוף", ששימש כאכסניה למבקרים באזור, הפך לאחר המלחמה למלון "ג'נרל ווקר" עבור הכוחות האמריקאים. הוא נהרס ב-2001.

כיום, הטבע השתלט מחדש על השטח שבו עמד פעם הברגהוף, ורק שרידי יסודות בודדים מעידים על העבר האפל של המקום. שביל קטן מוביל אל המקום בו עמד המבנה בעבר. קירות היסוד של הבית המרכזי והקיר האחורי של האגף המזרחי הם המבנים היחידים שעדיין עומדים. החלטתה של ממשלת בוואריה להרוס את המבנה ב-1952 נועדה למנוע ממנו להפוך לאתר פולחן, אך זכרו נותר כעדות אילמת לתקופה שבה גורלן של מדינות הוכרע בין פסגות ההרים. המבקרים הפוקדים כיום את האזור מוצאים עצמם מול ניגוד חריף: יופי אלפיני עוצר נשימה מול זיכרון היסטורי מצמרר, המזכיר לעולם כיצד תחת מעטה של "שלווה כפרית" נרקמו התוכניות להחרבת אירופה כולה.