את ארבע שנות כהונתו של ג׳ו ביידן כנשיא ארצות הברית אפשר לסכם בתוצאות הבחירות לנשיאות ובמידה רבה ניצחונו של דונלד טראמפ היא המורשת האמיתית של ג'ו ביידן
אין ספק שסירובו של ביידן לפרוש מוקדם יותר מהמרוץ לנשיאות פגעו בהישגי סגניתו לחזור לבית הלבן.
"לניצחון יש מאה אבות", העיר ג'ון פ. קנדי, לאחר הפלישה למפרץ החזירים, "התבוסה היא יתומה". וכשלונהּ של המפלגה הדמוקרטית למנוע את בחירתו מחדש של דונלד טראמפ הוא בהחלט אסון בקנה מידה שטרם נראה וההערה של קנדי היא רק תזכורת לכך שכל המעורבים ינסו להתנער מהאשמה כשיתמודדו עם הנזקים. מבחינה מוסרית, האשמה הזאת חייבת כמובן להתחיל בשמונים מיליון אנשים שהצביעו לטראמפ. הם בחרו להחזיר לתפקיד אדם שכבר ניסה לזרוק פעם אחת את קולות חבריהם ואשר בוודאי היה מנסה לזרוק אותם שוב אם היה מפסיד.
על קמלה האריס לקחת אחריות מסוימת על הקמפיין המקרטע שלה. אבל, בקרב הדמוקרטים, האשמה לניצחון של טראמפ מוטלת ברובה על אדם אחד: ג'ו ביידן. והניצחון של טראמפ עשוי להיות המורשת הנשיאותית האמיתית של ביידן. מעט ממה שהשיג צפוי לשרוד כהונה נוספת תחת טראמפ.
הסיבה הגדולה ביותר לכך שהתבוסה הזו צריכה ליפול על כתפיו של ביידן היא שהעקשנות שלו בסירוב לפרוש עד יולי קיצרה את האפשרות לערוך בחירות מקדימות והשאירה את האריס כבחירה האמיתית היחידה להחליף אותו. נכתב לא מעט על ביידן שחרר לאורך הקמפיין שלו לפני שבסופו של דבר גרר את ההחלטה על פרישתו במשך שבועות לאחר העימות הנורא בקיץ מול טראמפ. אבל את יהירותו של ביידן אפשר לסמן הרבה לפני 2024, הוא פשוט היה זקן מכדי לבקש מאנשים, בתום לב, להשאיר אותו בתפקיד עד 2028. הוא עשה זאת בכל מקרה והבטיח שגילו הפך לסיפור הפוליטי הגדול ביותר של המחצית הראשונה של 2024. התוצאה דיכאה את הדמוקרטים ברחבי המדינה ואיפשרה לקמפיין של טראמפ לתקוף את יריבו באופן שלא הצליח מאז 2016.
הפרשנים כבר חוזים שהנשיא לשעבר יחזור לבית הלבן מבוגר יותר ולמעשה יהיה הנשיא המבוגר ביותר להיכנס לתפקיד, מבוגר יותר במעט אפילו מביידן כשנכנס לתפקידו, יש שיגידו שהוא נכנס רעב יותר ומסוכן הרבה יותר מאי פעם. אבל דבר אחד בטוח, אמריקה בחרה בו פעמיים והעובדה שהוא עבריין מורשע, שקרן כרוני שניהל באופן כושל את ההתמודדות עם מגיפת הקורונה, שניסה לבטל את הבחירות כי הפסיד בהן ושחרר המון אלים לתקוף את הקפיטול.
תבוסתו של טראמפ להאריס לא הייתה מסעירה ולא הייתה בלתי נתפסת כשהביס את הילרי קלינטון, בבחירות 2016. אבל זה היה יכול להיות לא פחות ממזעזע. בחלק גדול מהמדינה, עבירות העבר של טראמפ פשוט פסלו אותו. אבל אם שבוע לפני הבחירות, האריס ניסתה לשכנע את המצביעים להצביע לה כי טראמפ "בילה עשור בניסיון לשמור על העם האמריקני מפולג ומפחד אחד מהשני – זה מי שהוא", אמרה. "אבל, אמריקה, אני כאן הלילה כדי לומר: זה לא מי שאנחנו." אלא שמיליוני מצביעים במדינות החשובות ביותר, בחרו בו בכל מקרה. בסופו של דבר, הרטוריקה המתלהמת של טראמפ על פלישתם של המוני מהגרים, העמדה המאצ'ואיסטית שלו כלפי יריבתו והבטחתו להגביר את הכלכלה האמריקאית מוכת אינפלציה פשוט הדהדו יותר מכל ההרצאות על חסרונותיו הרבים כאדם וכנשיא עתידי.
רק לפני שמונה שנים, ערב עידן טראמפ בפוליטיקה האמריקאית, התעקש הנשיא היוצא, ברק אובמה, כי "זו לא האפוקליפסה". באופן פרטי, הוא סיכם את מה שיהפוך לתפיסה המקובלת בוושינגטון. ארבע שנים של טראמפ יהיו רעות אבל האומה תשרוד, כך אמר לקבוצת עיתונאים ימים ספורים לפני השבעתו של טראמפ,״ זה כמו סירה דולפת, שמתמלאת מים, אבל אני מקווה שהיא עדיין חזקה מספיק כדי להישאר צפה״. שתי כהונות של טראמפ, הזהיר אובמה, יהיו עניין אחר לגמרי.
אבל ארבע שנים מאוחר יותר, לאחר שג'ו ביידן ניצח את טראמפ, הדמוקרטים והשורות המתדלדלות של הרפובליקנים שהתנגדו לטראמפ עשו את החישוב המוטעה הקטלני לפי טראמפ הוא שטבע. יותר מדי מהם היו בטוחים שהאיוולת של פרישתו הבלתי רצונית מהנשיאות הרסו אותו פוליטית. הם ראו בו לא יותר מאשר הצגת צד — דמות זדונית שיצאה לגלות במאר-א-לאגו, אבל בכל זאת מפסידן מושפל ללא סיכוי לחזור לשלטון.
הו, כמה שהם טעו. כלל מספר 1 בפוליטיקה הוא לעולם לא לזלזל ביריב שלך וטראמפ יודע את זה. אויביו של טראמפ רעבו להתחשבנות, לפיה טראמפ ישלם מחיר, משפטי ופוליטי, על הנזק שהוא גרם לדמוקרטיה האמריקאית. במקום זאת, טראמפ השיג כעת תחיית מתים בלתי נתפסת. אפילו ארבעת כתבי האישום הפליליים נגדו שימשו רק כתמריץ מחודש לאחיזתו במפלגה הרפובליקנית, שמתרכזת כעת יותר מתמיד באישיותו ובטרוניותיו של אדם אחד. כמעט 63 מיליון אמריקאים הצביעו לטראמפ ב־2016; יותר מ־74 מיליון הצביעו עבורו בשנת 2020. אבל ב־2024, עם 73 מיליון מצביעים, טראמפ זכה בהצבעה הפופולרית בפעם הראשונה בשלושת ההתמודדויות שלו עם פער של 5 מיליון על יריבתו. עם גיבוי שכזה, טראמפ, הנשיא הראשון מאז גרובר קליבלנד שחזר לתפקיד שהפסיד, נשבע שהקדנציה השנייה תהיה קדנציה גמול ונקמה. האם הפעם הציבור האמריקאי ייקח אותו ברצינות?
כך או כך, זו מורשת ביידן האמיתית — בכך שסירב לזוז הצידה כשהיה צריך, הנשיא בן ה־81, שנימק את מועמדותו לפני ארבע שנים בצורך הקיומי להרחיק את טראמפ, אשם רבות בתבוסה הגדולה ביותר שהמפלגה הדמוקרטית ספגה בבחירות לנשיאות אולי מאז ומעולם.
החדר הסגלגל תרם רבות לחזרתו של טראמפ. ייתכן שהתעקשותו הפזיזה של ביידן לרוץ שוב למרות הסימנים הנראים להזדקנותו הייתה הסיבה האמיתית ביותר לניצחונו של טראמפ. כשפרש לבסוף, בסוף יולי 2024, אחרי הופעה הרת אסון בעימות עם טראמפ, האם זה כבר היה מאוחר מדי? זה בכל מקרה רק תיאוריה היפותטית ואין לדעת מה היה קורה אם לא היה מתמודד מלכתחילה ומאפשר למועמד אחר לרוץ מטעם הדמוקרטים.
פוליטיקאים משתי המפלגות מבטיחים הבטחות בלתי ניתנות למימוש לקהל הבוחרים האמריקאי כל הזמן. אבל הנחת היסוד של ביידן כשהכריז על מועמדותו עשויה להיות אחת מההבטחות בלתי אפשריות ביותר למימוש אי פעם — כפי שהתברר, זו לא היתה החזרה לנורמליות ושום חזרה לאמריקה שלפני טראמפ.
קמלה האריס נזרקה לזירה כדי להחליף את ביידן כמועמדת המפלגה הדמוקרטית. היא ניהלה קמפיין מלוטש שהתחיל מאוחר מדי. אבל להאריס, למרות ארבע שנים כסגנית הנשיא, היה מעט זהות לאומית או מחוז בחירה להסתמך עליו. היא חובקה על ידי מפלגתה, נערכה ועידה מרגשת ועמוסת סלבריטאים בשיקגו וקיבלה תשואות על העימות שלה עם טראמפ בספטמבר 2024, אבל ההשפעה הייתה אחת: מבוי סתום.
בשבועות שלפני הבחירות, סקר אחר סקר בשבע המדינות המתנדנדות הראו שהמרוץ צמוד למדי. בדיעבד, התברר שסקרים שניבאו את יתרונה היו אופטימיים יתר על המידה עבור האריס, שהפסידה, בהפרש קל אך נחרץ, בכל המדינות המתנדנדות ותבוסתהּ בפנסילבניה – שנחשבה זה מכבר למעוז דמוקרטי — תוביל כנראה לשנים של ניחוש האם זה יכול היה להשתנות אם היתה רצה עם ג'וש שפירו, כסגן הנשיא שלה, במקום טים וולץ. אבל בהתחשב בתבוסה הגבולית שלה, אולי זה לא היה משנה.
האריס מצטרפת כעת לשורה ארוכה של סגני נשיא מכהנים שניסו ולא הצליחו להשיג קידום; הקושי שלה להפריד את עצמה מההתחייבויות של ביידן והיותה סגנית נשיא מכהנת פגעו בטיעוניה כי היא תתקן טעויות. אם כסגנית נשיא מכהנת לא עשית זאת מדוע תצליחי כנשיאה?
נראה כי יותר מדי מצביעים ראו בהאריס למעשה כנשיאה מכהנת – בתקופה שבה רוב גדול של חשו חוסר שביעות רצון מהכיוון וההתנהלות של המדינה תחת ביידן והאריס כסגניתו. כך שניצחונו של טראמפ, במובן זה, היה תוצאה צפויה עבור מועמד רפובליקני, אולי אפילו הצפוי ביותר. ובכל זאת, איזו קפיצת מדרגה של פלגנות חסרת מחשבה ואמנזיה קולקטיבית נדרשה למפלגתו כדי לאמץ אותו, לאחר שהועמד לדין כמה פעמים והורשע פעם אחת.
אחרי הכל, טראמפ בשנת 2024 לא היה מועמד גנרי. הוא היה חריג בכל דרך אפשרית. ב־2016, אולי אפשר היה להעלות על הדעת עבור מצביעים שנסערו מהסטטוס קוו לראות בטראמפ, איש עסקים מפורסם, את האאוטסיידר שיטלטל סוף סוף את העניינים בוושינגטון. אבל טראמפ של אחרי 2020 הוא טראמפ מבוגר, כועס וחולני יותר, כזה שדרש מהעוקבים שלו לאמץ את השקר הגדול שלו לגבי בחירות 2020 ושהקמפיין שלו היה אחד הגזענים והסקסיסטים בהיסטוריה האמריקאית. כעת הוא יחזור לתפקיד ללא הגבלה מצד הרפובליקנים הממסדיים שאתגרו אותו בגבעת הקפיטול ומתוך הקבינט שלו. רבות מהדמויות הללו סירבו לתמוך בטראמפ, כולל סגן הנשיא שלו, מייק פנס. ראש הסגל של טראמפ בבית הלבן, גנרל הצי בדימוס ג'ון קלי אמר ל"טיימס" שבמהלך הקמפיין טראמפ ענה על ההגדרה המילולית ל"פשיסט", ובכל זאת אפילו זה לא הספיק כדי להרתיע את המצביעים מהמפלגה הרפובליקנית שהצביעו לטראמפ.
לכנופיה החדשה המקיפה את טראמפ יהיו מעט מההתלבטויות של קלי. הוא ידאג לכך. אחד הלקחים העיקריים שלקח טראמפ מהנשיאות שלו היה לגבי כוחו של הצוות המקיף אותו; חתנו ג'ארד קושנר עזב את הבית הלבן והגיע למסקנה שהחלטות כוחניות גרועות מייצגות את הבעיה הגדולה ביותר עבור הממשל שלהם. כבר עכשיו, המיליארדר הווארד לוטניק, הנחשב לאחד ממעגל המקורבים של טראמפ, הודה בפומבי שעבודה בממשל חדש תוצע רק למי שמבטיח נאמנות לטראמפ עצמו. לאחר שצלח כמה הליכי הדחה, לטראמפ בקדנציה השנייה לא יהיה מה לחשוש מהקונגרס שעלול לרסן אותו, במיוחד כשהרפובליקנים הצליחו להשתלט מחדש על הסנאט ובית המשפט העליון, עם הרוב הימני הקיצוני שלו, העניק לאחרונה חסינות כמעט מוחלטת בתיק שהגיש טראמפ, המבקש לבטל את התיקים נגדו.
לאורך כל הקמפיין, טראמפ קידם את האג'נדה הקיצונית והרדיקלית שלו תוך שהוא מתכחש לפרויקט 2025, התוכנית בת 900 העמודים שניסח מערך של יועציו לשעבר, תוך התחמקות מהפרטים שעלולים היו לבטל את המצביעים במדינות מתנדנדות. טראמפ אמר, למשל, שהוא כבר לא בעד איסור לאומי על הפלות וצפוי להגביל עוד יותר את הגישה של נשים להפלות ואמצעי מניעה.
אבל האג'נדה שטראמפ התחייב אליה בפומבי היא סיבה מספיקה לדאגה עבור האמריקאים. הוא אמר שהוא יתחיל ב"גירושים המוניים" של מהגרים לא מתועדים מיד עם תחילת כהונתו החדשה; שהוא יהיה דיקטטור ליום אחד, ב־20 בינואר; שהוא יעניק חנינה לאלפי המפגינים שנעצרו ב-6 בינואר 2021 כשהסתערו על הקפיטול בשמו; ושהוא יפעל נגד יריביו, "האויב הפוליטי מבפנים" ויפרוס את הצבא כדי לדכא הפגנות מבית. לא מן הנמנע שטראמפ יתקדם במהירות ויפטר פקידים עצמאיים, כולל שניים ממינויו שלו שלא היססו לצאת נגדו: מנהל ה־FBI, כריסטופר ריי וג'יי פאוול, יו"ר הפדרל ריזרב. עוד לפני השבעתו, ניצחונו של טראמפ יזעזע בריתות ויחזק אוטוקרטים ברחבי העולם. איזו עוצמה תחזיק ערבות סעיף 5 של נאט"ו להגנה הדדית עם נשיא אמריקאי שאמר בפומבי שמבחינתו, רוסיה יכולה לעשות כל מה שהיא רוצה לחברות נאט"ו שלא משלמות, לדעת טראמפ, את חלקן ההוגן? ומה לגבי אוקראינה הנאנקת, שיכולתה להילחם נגד רוסיה נתמכה על ידי מיליארדי דולרים בסיוע צבאי אמריקאי שטראמפ התנגד לו? טראמפ הבטיח שהוא יכול לסיים את המלחמה תוך 24 שעות — איך הוא יעשה זאת, מלבד ללחוץ על אוקראינה לוותר על השטח שרוסיה כבשה בתמורה לשלום בתנאים של ולדימיר פוטין?
בתחום הכלכלי, נראה היה שרבים ממצביעי טראמפ האמינו להבטחתו לשקם את הכלכלה הגדולה ביותר בהיסטוריה של העולם. מומחים בלתי תלויים מאמינים כי הבטחותיו לחוקק מכסים גורפים על סחורות ממדינות אחרות ולגירוש מהגרים, ככל הנראה לא יגרמו לפריחה אלא לאינפלציה גואה שתחריף את הגירעון ותגרום לאותם מצביעים להתגעגע לעליית המחירים של עידן ביידן.
מי שתרם לחזרתו של טראמפ לשלטון היה האיש העשיר בעולם, אילון מאסק, שהוציא יותר ממאה מיליון דולר למימון הקמפיין של טראמפ וקידום השקרים, התעמולה ותיאוריות הקונספירציה שלו באתר המדיה החברתית שלו, X; מה, עכשיו, אנחנו יכולים לצפות כשמאסק, קבלן ממשלתי גדול באמצעות מיזם SpaceX שלו, מבקש לגבות על השקעתו? עוד לפני שהכריז כי הוא מתכנן להפוך את מאסק ל"שר קיצוץ העלויות" הלא רשמי שלו, לטראמפ כבר היו תוכניות להדיח מספר עצום של עובדים פדרליים לא מפלגתיים בצו ביצוע ולהחליפם במינויים פוליטיים — מהלך שניסה רגע לפני תבוסתו, ב־2020, אך התבטלה במהירות כאשר ביידן נכנס לתפקיד. כל זה מבשר על תקופה שעשויה לערער את היציבות במדינה ובעולם, שעדיין תלוי מאוד בכוח ובמנהיגות האמריקאית. וסביר להניח שזה יקרה בזריזות שעלולה להדהים את יריביו של טראמפ.
האריס נכשלה וקיבעה בכך את מורשת ביידן האמיתית: החזרה של טראמפ לנשיאות.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
