לוחם עז, כובש ומלך. ביורן איירונסייד הוא אחת הדמויות הבולטות של התקופה הוויקינגית. אך יחד עם זאת, קשה להפריד בין האמיתות ההיסטוריות הקשות לבין האגדות המדהימות שהתפתחו סביב הלוחם הנורדי האגדי.

בן לדמות בולטת בפני עצמה

אחד הדברים הבודדים שאנו יודעים בוודאות על ביורן איירונסייד (Björn Ironside) הוא שהוא חי במאה התשיעית. לא ידוע מי היו הוריו האמיתיים, אך על פי המסורת הנורדית, הוא היה בנו של רגנאר לודברוק – המלך האייקוני של שוודיה ודנמרק.

רגנאר לודברוק הוא דמות אגדית למחצה. כמו המלך ארתור בבריטניה, ייתכן שהוא קיבל השראה מלוחם מהחיים האמיתיים: אולי מנהיג הוויקינגים רגינהרוס (Reginherus) ששדד את פריז בשנת 845 לספירה, אבל את תהילתו כמגל ארצות הוא חב באמת להרפתקאות המיתיות הרבות המתוארות בספרות ימי הביניים.

אלה כוללים את חיזוריו אחרי עלמה יפהפייה באמצעות הריגת נחש מפחיד, הקרבות נגד פולשים זרים שניסו לגזול את ממלכותיו ומותו המוגזם לכאורה בבור נחשים במהלך פלישה כושלת לאנגליה. כפי שמספרת המסורת, ביורן הוכיח את עצמו כצאצא לדמות מפוארת בפני עצמה.

תיאורים ראשונים

אחד התיאורים הראשונים של ביורן ניתן למצוא בכתביו של הנזיר הבנדיקטיני בן המאה ה-11, ויליאם מז'ומייז'. הוא מספר על מנהג מוזר בקרב מלכי דנמרק של התקופה, להגלות את בניהם מממלכותיהם כדי שלא יוכלו להוות איומים פוטנציאליים על כס המלכות. על פי ויליאם, רגנאר לודברוק דבק במסורת זו וסילק את ביורן מדנמרק לאחר שהפך למלך.

ביורן הגולה העסיק את עצמו בצורה ויקינגית קלאסית בכך שלקח את אנשיו למסע גזל במערב פרנקיה (צרפת של ימינו). רישומים היסטוריים מאששים את תיאורו של ויליאם על כך שביורן פשט על אזור זה באמצע המאה התשיעית ואנו יודעים שהוא נאבק בכוחותיו של המלך של מערב פרנקיה, שארל הקירח. מאוחר יותר הוא כרת ברית עם שארל כדי לשמור על השלום, למרות שמערב פרנקיה והוויקינגים נאבקו זה בזה פעמים נוספות בשנים שלאחר מכן.

ויליאם מז'ומייז' ומקורות נוספים מימי הביניים המוקדמים מתארים גם הם את מעלליו של ביורן בים התיכון. כאן הוא בזז בשותפות עם הסטיין (Hastein), ויקינג מבוגר שתואר כ'אכזרי מאוד', 'נתון לזעם' ו'מליץ רשע' מכל הבחינות. במהלך פשיטה אחת, הם ערמו את דרכם לתוך העיר לונה, באיטליה של ימינו, בטענה שהסטיין נמצא על ערש דווי ומעוניין להתנצר. לאחר שהמקומיים נכנסו ללונה, הסטיין ואנשיו המשיכו להרוס את העיר. ביורן והמנטור הערמומי שלו נפרדו אחרי האודיסיאה האלימה שלהם בים התיכון, כשוויליאם מז'ומייז' מספר שביורן חזר לצפון אירופה שם הוא מת.

ביורן הנוקם הפראי

הרבה מהסיפורים אודותיו מגיע אלינו מסאגה שנכתבה מאות שנים לאחר תיאורו של ויליאם מז'ומייז'. סיפור שמתוארך לסוף המאה ה-13 או תחילת המאה ה-14, הוא סיפור הבנים של רגנאר, המהווה תיאור איסלנדי המשרת את מעלליו העסיסיים של ביורן ואחיו הלוחמים.

בסיפור זה מסופר על הנערים ש'פושטים למרחקים', והם כל כך נחושים להשתלט על שטח שהם אפילו יצאו לקרב עקוב מדם עם מלך שוודיה, שהיה במקרה בן ברית של אביהם. שניים מהאחים מתו, מה שהוביל לכך שביורן והאחים האחרים התחייבו להביא למלך השוודי "יסורים נבזיים שונים". יחד עם אמם המלכה אסלאוג, ש'לבשה שריון בעצמה ופיקדה על הצבא', הם הגיעו לשוודיה, שדדו ושרפו יישובים והרגו את המלך.

לפי הסאגה, רגנאר היה 'פחות ממרוצה' מהשתלשלות האירועים הזו. אבל הוא הגיע עד מהרה לסוף דביק בעצמו, נזרק לתוך בור נחשים בזמן שניסה להביס מלך אנגלי, את אאלה מנורת'ומבריה.

שוב, ביורן ואחיו יצאו למסע נקמה, פתחו בפלישה מסיבית לאנגליה ובסופו של דבר שבו את אאלה עצמו. כפי שמספרת לנו הסאגה, הם עינו והרגו אותו בשיטת נשר הדם האכזרי, חתכו את גבו ומשכו את הצלעות והריאות החוצה מאחור כדי ליצור כנפיים גסות. אי אפשר לומר אם זה באמת קרה. אין ספק, מקורות אנגלו-סקסיים אומרים שמותו של אאלה היה הרבה פחות מוזר, כשהמלך פשוט נהרג בקרב. יהיו הפרטים המדויקים אשר יהיו, עובדה היסטורית היא שהצבא הידוע כ"צבא הזרים הגדול" אכן פלש לאנגליה באמצע המאה התשיעית וכבש חלק גדול מהארץ. הפלישה הזו מומחזת באופן צבעוני למדי בסאגה האיסלנדית.

מקור מרכזי נוסף לכל מעללי ביורן הוא הגסטו דאנורום (Gesto Danorum), כרוניקה דנית מהמאה ה-13 מאת ההיסטוריון המכונה סקסו גרמאטיקוס (Saxo Grammaticus). בגרסה זו של האירועים, ביורן עזר לאביו רגנאר לודברוק לפלוש לשוודיה במפגן כוח מוחץ וזכה בכס המלכות של שוודיה על ידי רגנאר כפרס. סקסו גרמאטיקוס מספק גם תיאור משלו על פלישת הצבא הוויקינגי הגדול לאנגליה ושוב ממסגר אותו כמשימת נקמה של ביורן ואחיו.

התרומה הבולטת של הגסטו דאנדורום היא שהוא מסביר את שמו הייחודי של ביורן איירונסייד (צד-הברזל). בעודו מספר על הפלישה לשוודיה, גרמאטיקוס מספר שביורן, אחרי שגרם טבח גדול לאויב מבלי לפגוע בעצמו, זכה לעוצמה מצדדיו, שהיו כמו ברזל, לשם תמידי: איירונסייד, דהיינו צד-הברזל.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.