הוא היה תיאולוג דתי. כומר גרמני, שהתנגד נחרצות למשטר הנאצי. מרגל ואיש דת שהוצא להורג על ידי הנאצים. אז מי היה דיטריך בונהופר?

בזמן הדיקטטורה הנאצית, היו מעט גרמנים שהעזו להתנגד לנאציונל-סוציאליזם באותה נחישות כמו דיטריך בונהופר, תאולוג פרוטסטנטי, שנתלה במחנה הריכוז פלוסנבורג זמן קצר לפני תום מלחמת העולם השנייה, ב-9 באפריל 1945, רק שלושה שבועות לפני התאבדותו של היטלר.

דיטריך נולד בברסלאו ב-4 בפברואר 1906. דיטריך בונהופר בא ממשפחה אריסטוקרטית למחצה, דיטריך ואחיו היו בעלי אהדה ברורה לצד השמאלי של המפה הפוליטית בגרמניה. למשל, בני הזוג בונהופר למדו להכיר את הגותו של קרל מרקס דרך היכרותם עם הסוציאליזם. אחיו הבכור של דיטריך, קלאוס, שהוצא להורג על ידי הנאצים שבועיים אחרי דיטריך על חלקו בקנוניה נגד היטלר, למד בקפידה את "הקפיטול" בתקופה שבה החל דיטריך לגלות עניין באירועים הפוליטיים שמתרחשים בברלין בעקבות התבוסה במלחמת העולם הראשונה בשנת 1918.

דיטריך בונהופר היה אחיה התאום, של סבין. אביו של דיטריך, קארל, היה פסיכיאטר ונוירולוג מוביל בברלין מ-1912 ועד מותו ב-1948. דיטריך היה כל כך מיומן בנגינה בפסנתר שבמשך זמן מה הוא והוריו חשבו שהוא עשוי להפוך למוזיקאי מקצועי. אלא שבגיל 14 הודיע בונהופר באופן ענייני שהוא הולך להיות תאולוג. הוא קיבל את הדוקטורט שלו בתיאולוגיה כשהיה רק בן 21.

למרות שלימים הוא היה תומך גלוי בפציפיזם, בונהופר היה מעריץ נלהב של מלחמות שוורים. הוא פיתח את התשוקה הזו בזמן ששימש כעוזר כומר לקהילה הדוברת גרמנית בברצלונה, ספרד. עד סוף 1930, שנה לפני ההסמכה של בונהופר, התלוננו בתי מדרשות של הכנסייה כי למעלה ממחצית המועמדים להסמכה היו תומכי היטלר. דיטריך כבר הצטרף להתנגדות הכנסייה לנציונל-סוציאליזם עד 1933, השנה שבה תפס היטלר את השלטון. במהלך מלחמת העולם השנייה, התיאולוג הפרוטסטנטי השתמש במגעיו וקשריו כדי ליצור קשרים בין ממשלות המערב לבין ההתנגדות הגרמנית. לבסוף, הוא נכלא בשנת 1943 והוצא להורג במחנה הריכוז פלוסנבורג ב-9 באפריל 1945, זמן קצר לפני שחרור המחנה על ידי הצבא האמריקאי.

ברם, ב-1933, כאשר הממשלה הנאצית יזמה חרם של יום אחד על עסקים בבעלות יהודית (ליל הבדולח), פרצה סבתו של בונהופר דרך גדר של אנשי אס-אס כדי לקנות תותים מחנות יהודית. בחייו הקצרים, בונהופר נסע רבות. הוא ביקר בין היתר בקובה, מקסיקו, איטליה, לוב, דנמרק ושוודיה והתגורר תקופה בספרד, אנגליה ובארצות הברית.

בונהופר לימד שיעורים במה שהוא תיאר כ"האזור הגרוע ביותר של ברלין", אך הוא עבר לשכונה הזו רק כדי שיוכל לבלות יותר זמן עם תלמידיו. בונהופר היה מוקסם מהשיטות של האטמה גנדי להתנגדות לא אלימה. הוא ביקש – וקיבל – אישור לבקר את גנדי ולחיות באשראם שלו תקופת-מה. השניים מעולם לא נפגשו, עם זאת, כי המשבר בגרמניה דרש את תשומת לבו של בונהופר.

בונהופר שירת כחבר ב"אבווהר", ארגון הביון הצבאי תחת היטלר (הוא שימש למעשה כסוכן כפול. בזמן שלכאורה עבד עבור האבווהר, בונהופר עזר להבריח יהודים לשווייץ ולבצע משימות מחתרות אחרות). בונהופר למד במשך שנה בניו יורק. הוא היה מאוכזב באופן אחיד מההטפה ששמע שם מכמרים גרמניים. בעודו סטודנט בסמינר התיאולוגי של יוניון בניו יורק, בונהופר למד בקביעות בכנסייה הבפטיסטית החבשית בהארלם. הוא לימד בכיתת בית ספר לנוער בימי ראשון ולימד נשים את הברית החדשה; הוא גם עזר מדי שבוע בבית הספר הנוצרי. בונהופר למד לנהוג במכונית בזמן שהותו בארצות הברית ובכל זאת נכשל בבחינת רישיון הנהיגה האמריקאי שלו שלוש פעמים.

בגרמניה, בונהופר ניהל סמינר בלתי חוקי במשך שנתיים וחצי עד שנסגר על ידי הגסטפו. הסמינר הכשיר כמרים עבור "הכנסייה המתוודה", קבוצה שהקימו בונהופר ואחרים כחלופה לכנסיית הרייך הגרמנית שהייתה תחת השפעת הנאצים. בסמינר זה הוא פיתח את יצירתו הקלאסית "עלות התלמידות".

רגע לפני פרוץ מלחמת העולם השנייה, בונהופר הוזמן להרצות בארצות הברית. זה אפשר לו להימלט מהרדיפות ההולכות וגוברות ומהגיוס הכללי הממשמש ובא. אבל בונהופר החליט שהוא חייב לחלוק את גורלם של הסובלים בגרמניה ותוך פחות מחודש הוא חזר הביתה.

בשל דעותיו נגד הנאציזם, ב-1936, בונהופר לא הורשה עוד ללמד באוניברסיטת ברלין. שנתיים לאחר מכן נאסר עליו בכלל לחיות בברלין. בשנת 1940 אסרו עליו השלטונות הגרמניים לדבר בפומבי ולנאום והוא נאלץ להתייצב באופן קבוע לרישום בתחנת המשטרה. בונהופר היה מאורס, אך הוא נעצר ולבסוף הוצא להורג לפני שהוא וארוסתו הספיקו להינשא.

במהלך פשיטות ההפצצה של בעלות הברית על ברלין, השלווה של בונהופר הרשימה עמוקות את חבריו האסירים בכלא טגל בו נכלא. אסירים ואפילו סוהרים השתמשו בכל מיני תחבולות כדי להתקרב אליו ולמצוא את הנוחות שבהחלפת כמה מילים עמו. רוב המכתבים והניירות הקלאסיים של בונהופר מהכלא הוברח על ידי סוהרים שבחרו לסייע לו בחשאי.

בונהופר יכול היה לברוח מהכלא אבל בחר שלא לעשות זאת למען אחרים. הוא התכונן להימלט עם אחד השומרים כשנודע לו שאחיו קלאוס נעצר. מחשש לפעולות תגמול נגד אחיו ומשפחתו אם יימלט, נשאר בונהופר בכלא. המחתרת הגרמנית נכשלה בהזדמנויות רבות להתנקש בחיי היטלר. אילו היו מצליחים, בונהופר כנראה לא היה מוצא להורג. לפי דיווחים שונים, אדולף היטלר היה מעורב ישירות בהחלטה להוציא להורג את בונהופר ושותפיו למזימה. אחיו של בונהופר קלאוס ושניים מגיסיו הוצאו להורג גם הם בשל תפקידיהם בתנועת ההתנגדות נגד היטלר.

כמה מיצירותיו הידועות ביותר של בונהופר, כמו "אתיקה ו"מכתבים ומאמרים מהכלא" לא פורסמו עד לאחר מותו. להוריו של בונהופר לא נודע על מותו עד שלושה וחצי חודשים לאחר מכן, כאשר צלצלו אליהם משידור רדיו במסגרת טקס אזכרה בלונדון לבנם.

חומר מעשיר לקריאה

אחד הספרים הפרטניים אודות חייו של בונהופר הוא ספרו של אריק מטאקסס, "בונהופר: כומר, קדוש מעונה,  נביא, מרגל" (Bonhoeffer: Pastor, Martyr, Prophet, Spy), שיצא לאור ב-2011.

חומר מעשיר לצפייה

כמה סרטי קולנוע וטלוויזיה הופקו על חייו של בונהופר, אחד מהם הוא סרט הטלוויזיה "בונהופר: סוכן הרחמים" משנת 2000, את בונהופר גילם אולריך טוקור.

סרט קולנוע על חייו הופק בארצות הברית ויציאתו לאקרנים מיועדת לנובמבר 2024. השחקן הגרמני הצעיר יונאס דאסלר גילם את בונהופר, בעוד שבצוות השחקנים נמנים גם שחקנים כמו אוגוסט דיהל ("האמן ומרגריטה", "ממזרים חסרי כבוד"), מוריץ בלייבטרו ופולה בורג.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.