ואיך קשורים לזה גם חרקים ממשפחת התיקנים?
בורוסיה דורטמונד היתה קרובה לאליפות ראשונה מזה 11 שנה, אבל כדורגל בגרמניה משחקים 97 דקות ובסוף באיירן מינכן מנצחת… אז איך קבוצת בורוסיה קשורה לפרוסיה, אותה ממלכה היסטורית שהשתרעה על אדמות מובלעת קלינינגרד (היום, בשליטת רוסיה)?
אז, מי הם הפרוסים?
הפרוסים היו עמים בלטיים עתיקים מאוד. יש גרסה שהם באו מתוך המשפחה ההודו-אירופית לפני שבטים רבים אחרים. תיאוריה זו מתחזקת, למשל, על ידי השורשים הרבים בשפה הליטאית, שנלקחו ישירות מהפרוטו-הודו-אירופית, שבזכותם שפתם תואמת לסנסקריט, השפה העתיקה של תושבי הודו המודרנית. בנוסף, בניגוד לרוב האירופאים, הבלטים כמעט ולא זזו ולא התערבבו עם שכניהם – גם בזמן נדידת העמים הגדולה. זאת תודות לתוואי השטח האופייני: הנהרות, הביצות והיערות הרבים, כך הם חיו בנפרד במשך מאות שנים.
טקיטוס הרומי לא חילק את הבלטים לשבטים שונים, למרות שהם בהחלט לא היו שבטים מאוחדים. החלוקה לקבוצות מערביות ומזרחיות יכלה להתרחש כבר באלף הראשון לפני הספירה. רוב תושבי לטביה וליטא של ימינו הם צאצאים של עמים שונים מהקבוצה המזרחית – לטגלים, סמיגליים, סמוגיטים. והשבט הליטאי נתן את השם לכלל הארץ. הקבוצה המערבית היא, במיוחד, הקורונים, הגוליאדים, היוטווינגים (בני סודובה) והפרוסים.
המדען הקדום קלאודיוס תלמי, שחי באלכסנדריה במאה השנייה לספירה, זיהה את הבלטים בצורה מדויקת יותר מאשר טקיטוס. ב"מדריך לגיאוגרפיה" על מפת סרמטיה (כפי שכינו הרומאים כמעט את כל מזרח אירופה) מוזכרות גלינדה. כנראה, הגלינדי הם שבט גוליאדים, והסודינים הם סודובה (בליטא ישנה קבוצת כדורגל בשם סודובה).
שבט נוסף שמוזכר במפת תלמי הוא ה־borusci — עמים שחיו על חופי הים הבלטי, אך מזרחה ממנו. אחת הגרסאות טוענת שהבורוסקים או הבורוסים, כפי שכונו מאוחר יותר, הם הפרוסים. אז בשפה הלטינית צמח שם אתני, שהפך למילה המוכרת לכל חובב כדורגל: בורוסיה. שם שמשמש את קבוצת הכדורגל של דורטמונד, אך גם של מנשנגלדבאך.
הפרוסים ידועים כמי שכבשו את המסדר הטבטוני. האנשים הקדמונים התבוללו ושפתם גוועה עד תחילת המאה ה־18. בימי הביניים חיו הפרוסים בשטח חצי האי הסמביה (היום הוא ממוקם במחוז קלינינגרד). השם מתייחס לשם העצמי של השבט – סמבה. בשונה מהשכנים המזרחיים, שרכשו בהדרגה מעמד של מדינה ויצרו את הדוכסות הגדולה של ליטא באמצע המאה ה־13, הענף המערבי של העמים הבלטיים לא הצליח להתאחד. הפרוסים והיוטווינגים נדחקו בתחילה על ידי הפולנים מדרום, וקצת אחר כך על ידי הצלבנים.
המסדר הטבטוני
האויב העיקרי של העמים הבלטים היה המסדר הטבטוני. הוא נוצר בארץ הקודש במהלך מסע הצלב השלישי ולוחמיו היו מעורבים בתחילה בטיפול באבירים גרמנים פצועים. עם השנים האחווה התחזקה. בשנת 1211 הזמין אותם המלך ההונגרי אנדרס השני למלחמה עם הפולובצים, אך לאחר שנים אחדות הרחיק את המסדר. במקביל, הבלטים נלחמו בהצלחה רבה נגד הפולנים, תוך התנגדות לנצרות ולמסיונרים. המסדר הטבטוני גייס את תמיכת האפיפיור ויצא לעזרת הפולנים. בשנת 1230, המנהיג הגדול הרמן פון סלסה קיבל מהנסיך קונראד הראשון את ארץ חלם, שהפכה לקרש קפיצה להתרחבות עתידית של המסדר. כך החלו מסעות הצלב הצפוניים וההתיישבות הגרמנית במזרח הים הבלטי.
כדי לחזק את כוחם באזור, בנו הצלבנים טירות מבוצרות ובלי ניתנות לחדירה – קניגסברג, אינסטרבורג (צ'רניאחובסק של היום), טילסיט (סובייטסק), טפיאו (גווארדייסק של ימינו) וביצורים נוספים שהפכו מאוחר יותר לערים. בשל העובדה שהאפיפיור בירך את האבירים הגרמנים לצאת למסעות כיבוש, הפולנים לא יכלו לגרש את המסדר, כפי שקרה בהונגריה. כתוצאה מכך, הם ייסדו מדינה משלהם, בראשות מנהיגם, המאגיסטר הגדול.
האוכלוסייה המקומית התנגדה לפולשים הגרמנים, והתקוממויות פרוסיות פרצו באופן קבוע במאה ה־13. אחד מהם הסתיים בחתימה על חוזה כריסטבורג. הוא אסר על פוליגמיה בקרב הפרוסים והגביל את זכותם לירושה, אך החוזה נועד להגן על מי שהתנצרו. נכון, עד מהרה נמשכו העימותים, כי בגלל פיצול השבטים, האבירים לא יכלו להסכים עם כולם. הפרוסים הביסו לעתים קרובות את הצלבנים, למשל, בקרבות קרוקן ב-1249 ובפוקארוויס ב־1261. בדרך כלל השבטים הבלטים עלו על האויב החמוש. אף על פי כן, המרד הפרוסי השני (המכונה המרד הפרוסי הגדול) בשנת 1274 הסתיים בתבוסה של העמים הילידים.
ב־1309 עבר מאגיסטר המסדר, קרל פון טרייר, לטירת מריינבורג והעיר הפכה לבירת מדינת האבירים הגרמנית במשך מאה וחצי. מפרוסיה הכבושה החלו מסעות מזרחה. המסדר רצה לכבוש גם את ליטא, אך זו התחזקה עם הזמן על חשבון האדמות המערביות של ממלכת רוס המפוצלת, ששרדה לאחרונה את פלישת הטטרים-מונגולים. אבל בזכות קליטת מסדר החרב, שכבש את ליבוניה (חלק מאסטוניה ולטביה המודרנית) בתחילת המאה ה־13, התפשט כוחו של המסדר לצפון-מזרח.
לשבטים הבלטים המערביים היה פחות מזל מאשר עמים אחרים שנכבשו על ידי הצלבנים. הגרמנים יישבו מלכתחילה את אדמותיהם. אם במסדר הלבוני (שקם במקום מסדר החרב, אך היה תלוי זמן רב במסדר הטבטוני), המשיכה האוכלוסייה המקומית להתגורר בנפרד, הרי שבפרוסיה הופיעו טירות המסדר באתרים קיימים. החלה התבוללות, השבטים הבלטיים התנצרו, אימצו מנהגים גרמניים ובהדרגה נטשו את שפת האם שלהם. לפרוסית לא הייתה שפה כתובה עד המאה ה־14, והיו בה מעט טקסטים, שגם תרמו להרס התרבות המקומית. המכה האחרונה על הבלטים המערביים הייתה המגפה שפרצה בשנים 1708-1711, וגבתה עד שליש מתושבי ארצות אלו. כנראה, אחרוני הדוברים של השפה העתיקה מתו באותו זמן.
תור הזהב של פרוסיה
ממלכת פרוסיה התפשטה מערבה. במאה ה־19 הגיעה לגבולות דורטמונד והפכה לגרעין של המדינה הגרמנית המאוחדת.
עד שנעלמו הפרוסים כבר לא היה מסדר טבטוני כמדינה עצמאית. האירוע המרכזי היה קרב גרונוולד ב־1410. ליטא ופולין רצו לכבוש מחדש את סמוגיטיה, השטח מצפון-מזרח לקלינינגרד של ימינו, מידי האבירים, ולשם כך אספו צבא מרשים. למסדר הטבטוני התנגדו פולנים, ליטאים (ביניהם מהגרים מארצות מערב רוסיה), טטרים ואפילו צ'כים. הקרב הסתיים עם תבוסת הגרמנים ומותו של המאגיסטר הגדול אולריך פון יונגינגן. מבחינת המשמעות ההיסטורית, מאורע זה נחשב לאבן דרך בהיסטוריה המקומית ועדיין זכור בדברי ימי ליטא ופולין — אפילו קבוצת "ז'לגיריס" מווילנה נקראת לזכר קרב גרונוולד. עבור המסדר הטבטוני, התבוסה התבררה כמכריעה: המסדר הפך לווסל של פולין ולא איים עוד על שכנותיה המזרחיות.
המסמר האחרון בארון הקבורה של המסדר היה הרפורמציה שהיוותה את המכה האחרונה למדינה הצלבנית. הלותרניות התפשטה במהירות ברחבי הארצות הבלטיות, ואפילו המאגיסטר הגדול אלברכט מברנדנבורג-אנסבך אהד את התנועה הדתית החדשה. לאחר מלחמה נוספת עם פולין הקתולית, הוא אפשר את חילון אדמות הכנסייה והפך את המסדר הטבטוני לדוכסות. גם לאחר קרב גרונוולד הפך המסדר הליבוני לעצמאי, והשטח שנשלט על ידיו בתחילת המאה ה־16 היה קטן מאוד – רק אדמותיהם לשעבר של הפרוסים. המדינה החדשה נקראה דוכסות פרוסיה, שבה כל השלטון היה שייך לאצולה הגרמנית שהתיישבה בערים, והבלטים היו כפופים להם וחיו ברובם בכפרים.
הדוכסות החדשה נותרה ווסל של האיחוד הפולני-ליטאי, ובמאה ה־17 הייתה גם באיחוד אישי (כלומר, לשתי המדינות היה שליט משותף) עם ציבור הבוחרים של ברנדנבורג. אז כוחו של המונרך השתרע לא רק על פרוסיה, אלא גם על אדמות גרמניה המקוריות. המרכזים העיקריים של האיחוד היו ברלין וקניגסברג, אך ציבור הבוחרים שלט גם בשטחים במערב גרמניה המודרנית – למשל, קליב, עיר על הגבול עם הולנד המודרנית בגדה השמאלית של הריין ובמרחק של מאה קילומטרים בלבד מדורטמונד. בשנת 1657, כאשר האיחוד הפולני-ליטאי נלחם בקושי מול הצבאות השוודים והרוסים, יצאו סוף סוף אדמות המסדר הטבטוני לשעבר, מתוך תחום ההשפעה שלו.
בשנת 1701 התאחדו ברנדנבורג ופרוסיה לממלכה אחת. המרכז השלטוני עבר לברלין, אך המדינה נקראה דוכסות פרוסיה. קניגסברג נותרה עיר חשובה – כאן נערכו הכתרות הדוכס. לאורך המאה ה־18 התרחבו גבולות פרוסיה. תחת פרידריך הגדול, הממלכה כבשה את שלזיה מאוסטריה, ולאחר מכן השתתפה בחלוקות של האיחוד הפולני-ליטאי. בדיוק אז סופחה פרוסיה המערבית לממלכה והאדמות שהפרידו בין ליבת המסדר הטבטוני לשעבר לשאר חלקי גרמניה, היו לחלק ממנה.
לאחר הניצחון על נפוליאון השתלטה המדינה על סקסוניה, וכן על האדמות שלאורך הריין, המאוחדות במחוז וסטפליה. כך הפכו מינסטר, גלזנקירכן, בוכום, דורטמונד וערים רבות אחרות לחלק מפרוסיה בפעם הראשונה. באמצע המאה ה־19 ברלין התמודדה בהצלחה עם וינה ופריז על ההשפעה באזור, ובשנת 1871 נוצרה האימפריה הגרמנית כתוצאה מסדרה של מלחמות. המלך וילהלם מפרוסיה הפך לקיסר, והממלכה עצמה הפכה לחלק בלתי נפרד מהמדינה החדשה במרכז אירופה. עם זאת, פרוסיה עצמה לא נעלמה גם לאחר נפילת המלוכה ב־1918. היא הפכה ליחידה המנהלית הגדולה ביותר – יחד עם בוואריה, באדן, וירטמברג, תורינגיה, סקסוניה ומה שמכונה הערים החופשיות. השטח השפיע כמעט על כל חלקה הצפוני של גרמניה וכלל גם את פרוסיה המקורית (כפרובינציה של פרוסיה המזרחית), שכמו בתחילת המאה ה־18, שוב הופרדו על ידי אדמות פולין.
פרוסיה לשעבר
לאחר מלחמת העולם השנייה השתנו מאוד הגבולות באירופה. השטחים שנחשבו לליבה ההיסטורית של פרוסיה ניתנו לפולין ולברית המועצות. בגרמניה המזרחית נעשה שימוש בחלוקה למחוזות על שם הערים המרכזיות, ובגרמניה המערבית המילה "פרוסיה" פינתה את מקומה לשמות אחרים לאזורים ולמחוזות. פרוסיה נותרה מושג היסטורי.
בורוסיה היא מותג ותיק, שהחל כמבשלת בירה, שנתנה גם את השם למועדון הכדורגל של דורטמונד.
אז מהי בורוסיה?
אחד התיאורים העתיקים ביותר של פרוסיה בלטינית פורסם ב־1518. De Borussiae antiquitatibus libri duo ("שני ספרים על עתיקות פרוסיה") מוקדש לחייהם ואורח החיים של העם הבלטי. אולי זהו האזכור העתיק ביותר של המילה "בורוסיה" (למרות זאת, הייתה זו דווקא borusci שהופיעה על מפת תלמי).
בעקבות עליית התודעה הלאומית במאה ה־19, כאשר המילה "פרוסיה" הייתה קשורה בעיקר לממלכה, ולא לארצות הבלטים, התרגום הלטיני הפך שוב לרלוונטי. לדוגמה, בשנת 1880 הוקמה בורוסיה על גדות אגם ואנזה ליד ברלין – פסל מסוגנן כאנדרטה של הרנסאנס האיטלקי. זוהי אלגוריה נשית של פרוסיה או מעין "ארץ מולדת" לאימפריה הגרמנית. אנדרטה מפורסמת יותר בשם זהה הופיעה ב־1907 בעיר מֶמֶל (כיום קְלַייפֶּדָה). הפעם התמונה התבררה כמרשימה ומלחמתית יותר – גברת עם קסדה על ראשה החזיקה מגן וחנית ביד אחת, וביד השנייה חרב. האנדרטה עוטרה בפסל חזה ובתבליטים המתארים אישים מפורסמים מההיסטוריה של פרוסיה.
בשנות 1920, הרסה ממשלת ליטא את האנדרטה, אך לאחר כיבוש העיר על ידי חייליו של היטלר היא שוקמה. בתקופה הסובייטית, חלקים מהכן שימשו לאנדרטה לזכר הניצחון במלחמה הפטריוטית הגדולה, וכעת ניצב שם פסל של דייג במקומה.
במאה ה־19, דמותה של בורוסיה לא רק שימשה כסמל לאומי, אלא גם כסימן מסחרי. ידוע שחברת בנייה ומבשלת בירה עבדו תחת שם המותג הזה. האגדה על הופעתו של מועדון כדורגל בדורטמונד ב־1909 אומרת שהמייסדים המציאו לו שם במהירות. לכאורה, הם ראו פרסומת למבשלת בורוסיה ואימצו את השם. הם אפילו לא היו נבוכים מהעובדה שבשנת 1900 ייסדה מנשנגלדבאך בורוסיה משלה וב־1906 במינסטר, הוקמה קבוצת פריוסן (כלומר פרוסיה).
נגזרות מהמילה "פרוסיה" עברו מזמן מעבר לעניין שמי בלבד. לדוגמה, בשפות רבות (כולל רוסית) גוון מסוים של כחול נקרא "כחול פרוסי", בשל העובדה שהוא נוצר לראשונה בברלין בתחילת המאה ה־18. אבל בגרמניה, סביר להניח שיימכר במקום זאת בשם ברלינר בלאו, דהיינו ״כחול ברלינאי״.
המילה "פרוסיה" ברוסיה ציינה נתינים של הממלכה הגרמנית. אבל ה"פרוסי" הפך לכינוי לתיקנים אדומים. לפי האגדה, הם הובאו בטעות לרוסיה על ידי חיילים שחזרו מהמלחמה נגד צבאו של המלך פרידריך, אך אין הוכחות לתיאוריה הזו.
ואיך זה קשור לתיקנים…?
בכל מקרה, השם הלטיני למין הזה – Blattella germanica – השתרש בשפות רבות, כולל אנגלית, צרפתית, ספרדית וגרמנית בהן נקרא תיקן גרמני (גם בעברית). נכון, הגרמנים מכנים לפעמים את החרק בשם תיקן רוסי או צרפתי והמין עצמו ככל הנראה הופיע בכלל בדרום מזרח אסיה ומשם התפשט ברחבי העולם. אבל זה כבר סיפור אחר.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
