הרצים של רחוב באו: כוח המשטרה המקצועי הראשון בבריטניה

מלוחמי פשיעה פרטיים ליחידה ממוסדת בשירות הכתר: כך שינו האחים פילדינג את פני אכיפת החוק בלונדון של המאה ה-18.

השנה היא 1749, והרחובות המפותלים של לונדון שורצים כנופיות ופשע גואה. במציאות שבה המדינה כמעט ואינה מתערבת בשמירה על הסדר הציבורי, קם אדם אחד, השופט והסופר הנרי פילדינג, ומחליט לעשות מעשה שישנה את ההיסטוריה של אכיפת החוק לנצח.

"הרצים של רחוב באו" (Bow Street Runners) היו קציני אכיפת החוק של בית משפט השלום ברחוב באו בעיר וסטמינסטר. הכוח, שהחל את דרכו עם שישה גברים בלבד, נוסד בשנת 1749 על ידי השופט הנרי פילדינג במטרה להילחם בשחיתות ובפשע הגואה. לאורך השנים, תחת הנהגתם של הנרי ואחיו ג'ון פילדינג, הפך הגוף מאוסף של "תופסי גנבים" ליחידה מקצועית, יעילה וממוסדת, המהווה את השורשים של המשטרה המודרנית בבריטניה.

לידתו של כוח חדש ברחוב באו מספר 4

לפני הקמת הכוח, מערכת אכיפת החוק בבריטניה הייתה נתונה כמעט לחלוטין בידיהם של אזרחים פרטיים ויחידים, עם התערבות מזערית מצד המדינה. בעוד שבצרפת כבר פעל כוח משטרתי כמו ה-Maréchaussée, בבריטניה ראו במודל כזה איום על החירות ועל החוקה המאוזנת וחששו מפני ממשל שרירותי ורודני.

אכיפת החוק התבססה על חובת האזרחים לרדוף אחר פושעים בעת קריאות "רצח!" או "עצור גנב!". לאחר תפיסת הפושע, שומרי הלילה והשוטרים הקהילתיים (constables), שהיו דמויות מקומיות במשרה חלקית, היו מבצעים את המעצר הרשמי. כדי לעודד אזרחים לפעול, המדינה קבעה פרסים כספיים. בשנת 1692 נקבע פרס של 40 ליש"ט על הרשעת שודד דרכים, ובהמשך הורחב הפרס לעבירות של פריצה, זיוף מטבעות ועוד. בשנת 1720, עם סיום מלחמת הירושה הספרדית והעלייה בפשיעה, הועלה הפרס ל-100 ליש"ט. ברם, שיטה זו יצרה תופעה שלילית של "תופסי גנבים" פרטיים ובלתי רשמיים, שפעלו תמורת תשלום ולעיתים קרובות היו מושחתים בעצמם.

המהפכה של הנרי פילדינג

השופט הנרי פילדינג, שהיה מוכר גם כסופר מפורסם, החליט להסדיר ולמסד את פעילות תופסי הגנבים בשל שיעורי השחיתות הגבוהים ומעצרי השווא המרובים. הוא הקים את הרצים של רחוב באו, שהיו דומים במובנים מסוימים לתופסי הגנבים, אך נבדלו מהם בכך שהיו קשורים רשמית למשרד השופטים ברחוב באו וקיבלו שכר מהשופט באמצעות כספים מהממשלה המרכזית.

הקצינים עבדו ממשרדו של הנרי פילדינג ומבית המשפט ברחוב באו מספר 4. הם לא ביצעו סיורים רגילים, אלא הוציאו צווים ועצרו עבריינים תחת סמכות השופטים, כשהם נוסעים ברחבי המדינה כדי ללכוד פושעים. בשנת 1753, תומס פלהם-הולס, הדוכס הראשון מניוקאסל, פנה להנרי פילדינג בבקשת עזרה. הנרי פילדינג הפך את רחוב באו למעין מסגרת דמויית בית משפט לניהול חקירות, כשהוא ממשיך את מורשתו של קודמו, סר תומס דה וייל.

"הם הקימו סיורי סוסים בשנת 1753, מה שהפך את הקבוצה שלהם למתקדמת הרבה יותר."

הנרי וג'ון פילדינג

הנרי פילדינג נאלץ להתמודד עם התנגדות ציבורית וחשש משחיתות, ולכן כתב עלונים המצדיקים את פעילות תופסי הגנבים הממוסדים, בטענה שהם מבצעים שירות ציבורי היכן שהרשויות האזרחיות חלשות. הוא גם הבהיר כי תחת נסיבות מיוחדות, כמו צו משופט, גם אזרחים פרטיים יכולים לפעול נגד פושעים חשודים.

ג'ון פילדינג: "המקור העיוור של רחוב באו"

לאחר מותו של הנרי פילדינג בשנת 1754, ירש אותו אחיו ועוזרו, השופט ג'ון פילדינג. למרות עיוורונו, ג'ון פילדינג היה דמות דומיננטית וזכה לכינוי "המקור העיוור של רחוב באו" (Blind Beak of Bow Street). הוא שכלל את הסיורים לכדי כוח המשטרה האפקטיבי הראשון של הבירה, והוסיף קצינים רכובים על סוסים.

תחת הנהגתו של ג'ון פילדינג, המוסד זכה להכרה הולכת וגוברת מהממשלה. התקציב השנתי עלה מ-200 ליש"ט בשנת 1753 ל-400 ליש"ט בשנת 1757, והגיע ל-600 ליש"ט עד שנת 1765. כספים אלו שימשו לתשלום לשישה קצינים חוקרים, לעוזרים מזדמנים, ולתחזוקת צוות פקידותי קבוע שניהל רישומים מפורטים של פשעים ועבריינים – מעין מסד נתונים פלילי ראשוני.

ג'ון פילדינג האמין שמערכת לאומית של מידע פלילי תרתיע פושעים ותבטיח שהם יובאו לדין. הוא הפך את המשרד ברחוב באו לבית משפט של ממש, הפתוח לציבור בשעות קבועות וארוכות, ועודד את העיתונות בלונדון לפרסם דיווחים שבועיים על פעילותו.

משברים ורפורמות בסוף המאה ה־18

לאחר מותו של ג'ון פילדינג ב-1780, ניצבה מערכת המשפט בפני משבר חדש. סיום מלחמת המהפכה האמריקאית הביא לחזרת חיילים מובטלים ולעלייה בפשיעה. בנוסף, אובדן המושבות באמריקה מנע את אפשרות הגליית הפושעים (transportation), מה שהוביל לצפיפות בבתי הכלא. אירועי "מהומות גורדון" ביוני 1780 חשפו את חולשת המערכת המגסטריאלית והמשטרתית בלונדון.

הממשלה הגיבה בהקמת משרד הפנים (Home Department) בשנת 1782. בשנת 1785 הוגשה הצעת חוק למניעת פשע ושיטור מאוחד, אך היא נכשלה. רק בשנת 1792 עבר חוק השופטים של מידלסקס, שהקים משרדים ציבוריים דומים למודל של רחוב באו בכל רחבי לונדון והגדיל את סמכויות המשטרה. רחוב באו שמר על מעמדו המועדף בזכות קשריו עם משרד הפנים ומשאביו הכספיים.

דעיכה ומיזוג לתוך משטרת המטרופולין

בתחילת המאה ה־19 החלו שיעורי הפשיעה בלונדון לרדת, וחלקם של הרצים בשיטור עבירות רכוש פחת. עד שנות ה-20 של המאה ה-19, רחוב באו היה אחראי רק על כ-10% מהפושעים שהובאו למשפט באולד ביילי. עיקר עבודתם עבר לסיוע בחקירות מחוץ ללונדון, במקומות שבהם נדרשו המיומנות והניסיון שלהם.

עם חקיקת חוק המשטרה המטרופוליטנית בשנת 1829 והקמת המשטרה המטרופוליטנית ("Scotland Yard"), פחתו משמעותית סמכויות השיטור של שופטי רחוב באו. הסיורים נבלעו בכוח החדש, ורחוב באו נותר רק עם הרצים. ב־1839 הוחלט רשמית על פירוק הקבוצה ומיזוג אנשיה עם המשטרה המטרופוליטנית. מעניין לציין כי לשכת הבילוש המטרופוליטנית של לונדון רואה ברצים את מקורותיה ההיסטוריים.

שיטות העבודה: בין מודעות בעיתון למרדפים רכובים

מעורבותם של הרצים בתיק החלה לרוב בדיווח של קורבן או שליח במשרד ברחוב באו. פילדינג עודד דיווחים אלו על ידי מתן פרס לשליח (בדרך כלל שילינג) ופרסום המידע על הרכוש הגנוב בעיתונות, בעיקר ב-Public Advertiser (עיתון שבו לאחים פילדינג היה אינטרס כלכלי).

במקרים של שוד חמור, הקצינים נשלחו מיד למשימה. רוב הקורבנות נדרשו לשלם את הוצאות החקירה ולהציע פרס קטן על מידע. במידה והעבריין הורשע, הקורבן היה זכאי לפיצוי כספי מבית המשפט.
סמכותם הגאוגרפית של הרצים לא הייתה מוגדרת; הם פעלו בכל רחבי המטרופולין ואף מעבר לו. כדי להקל על כך, הנרי פילדינג מונה לוועדות השלום של קנט, אסקס וסארי, בנוסף לאלו של מידלסקס ווסטמינסטר. הדבר אִפשר לרצים לבצע מעצרים במחוזות הסובבים את לונדון ללא צורך בעזרה משופטים מקומיים. מקרים משנת 1756 מעידים כי הם רדפו אחר חשודים עד להרטפורדשייר, בדפורדשייר ואפילו בריסטול.

מערכת השיטור של פילדינג נשענה רבות על מודיעים. שומרי מחסומי דרכים (Turnpike gatekeepers) ובעלי פאבים עודדו לדווח על פשעים במהירות האפשרית לרחוב באו, כדי לאפשר לאנשיו של פילדינג לאתר וללכוד את העבריינים לאלתר.

הרצים של רחוב באו היו ביטוי למעבר של החברה הבריטית לעבר מקצועיות ומיסוד, הם הניחו את היסודות לבילוש ולשיטור המודרני כפי שאנו מכירים אותו היום.

סיפורם של הרצים של רחוב באו הוא סיפורו של המעבר משיטור אזרחי-קהילתי למערכת אכיפת חוק מקצועית וממשלתית. תחת הנהגתם של הנרי וג'ון פילדינג, הפכה יחידה קטנה של שישה גברים למודל לחיקוי עבור מערכות שיטור ברחבי העולם. מורשתם חיה עד היום בכל קצין בילוש ובכל מסד נתונים פלילי, ומזכירה לנו את הדרך הארוכה שעברה מערכת המשפט.

אוהבים לקרוא על היסטוריה של אכיפת החוק? באתר HistoryIsTold מחכים לכם עוד עשרות סיפורים מרתקים על האירועים שעיצבו את עולמנו. הצטרפו לקהילה שלנו, שתפו את הכתבה עם חובבי היסטוריה נוספים ואל תשכחו להירשם לניוזלטר שלנו כדי לקבל את הסיפור ההיסטורי הבא ישירות לתיבת המייל שלכם!

חומר מעשיר לקריאה

• Fielding, Henry. pamphlets on thief-taking and criminal administration.
• Fielding, John. "A Plan for Preventing Robberies within Twenty Miles of London" and other pamphlets.