תאמל״ק לי
בעוד רוסיה ממשיכה במאמציה לחזק את עוצמתה הצבאית באמצעות גיוס נרחב והשקעה מסיבית באמצעי לחימה, גוברת ההערכה כי עד שנת 2029 היא תהיה חזקה מספיק כדי לפתוח במתקפה על שטחי נאט"ו. המציאות הביטחונית הנוכחית נתפסת כאחת המסוכנות והדחופות שידעה היבשת בעשורים האחרונים.
גנרל קרסטן ברויאר, העומד בראש הכוחות המזוינים של גרמניה, מוביל כעת את אחד המהלכים המשמעותיים ביותר באירופה: הרחבה מהירה של העוצמה הצבאית הגרמנית במטרה להפוך את צבאה לכוח הלוחם החזק ביותר ביבשת. תחת פיקודו, הצבא הגרמני משלש את כוחו ומספריו. על פי התחזיות, גרמניה צפויה להוציא כ-162 מיליארד אירו על הביטחון בשנת 2029, עלייה דרמטית לעומת 95 מיליארד אירו בשנת 2025. וסקרי דעת קהל מצביעים על כך שהמהלך זוכה לתמיכה רחבה בקרב הציבור הגרמני.
שבירת טאבו היסטורי
עד לא מזמן, תוכנית חימוש מחדש בהיקף כזה הייתה מעוררת חרדה אצל שכנותיה של גרמניה, ומעלה באוב את זיכרונות העבר האפל של אירופה.
לאחר שבמשך שנים דיכאה גרמניה את כוחה הצבאי כחלק מניסיון לכפר על זוועות המאה ה-20, עולה השאלה: האם היא מסוגלת לממש את שאיפתה החדשה להפוך למעצמה הצבאית הדומיננטית של היבשת? וחשוב מכך, כיצד תנהג בתפקיד "האיש החזק" של אירופה?
דוגמה חיה לשינוי המעמד של גרמניה ניתן למצוא בליטא, שם לגרמניה יש כיום נוכחות צבאית קבועה לראשונה מאז הכיבוש הנאצי. כיום מוצבים בליטא קרוב ל-1,200 חיילים גרמנים ומספר זה צפוי לעלות לכ-5,000 עד סוף 2027. חטיבת השריון ה-45 הגרמנית כבר מקיימת תרגילי אש חיה סמוך לגבול עם בלארוס, בעלת בריתה של רוסיה, כשהם מדמים פלישה מהמזרח.
המישור האירופי הגדול, הנמתח מהים הצפוני ועד חומות הקרמלין, הוא שטח שטוח ללא מחסומים טבעיים, מה שהופך אותו לפגיע במיוחד לפלישות לאורך ההיסטוריה. אם הגיאוגרפיה היא גורל, הרי שהמישור הזה עיצב את תולדות המלחמה באזור זה במשך מאות שנים.
שינוי תרבותי וכלכלי
החימוש מחדש דרש שינוי מהותי באופן שבו גרמניה חושבת על הגנתה ועל מקום הצבא בחברה. בעידן שלאחר מלחמת העולם השנייה, מערב גרמניה קיבלה על עצמה דה-מיליטריזציה והסתמכה על עוצמתה של ארה"ב. אולם, עידן זה הסתיים.
בשנת 2025 הצביע הפרלמנט הגרמני על שינוי בחוקה שיאפשר הסרת מגבלות הלוואה מחמירות לטובת תקציב הביטחון. עבור מדינה שחרדה מבחינה היסטורית מחובות ואינפלציה, מדובר בלא פחות מ"מהפכה תרבותית".
השינוי הדרסטי הונע במידה רבה מהתערערות האמון בברית האמנה הטרנס-אטלנטית (נאט״ו). הצהרות הממשל האמריקני, שהבהירו כי ארה"ב לא תהיה עוד הערבה הבלעדית לביטחון אירופה, שכנעו את הקנצלר פרידריך מרץ כי על המעצמות האירופיות לחתור ל"עצמאות מבצעית" במסגרת נאט"ו.
לקראת עצמאות מבצעית
גרמניה מצמצמת את תלותה בארה"ב גם באמצעות הגברת ייצור תחמושת עצמאי. הסרת מגבלות ההלוואה עודדה חברות גרמניות רבות להעביר את המוקד מייצור אזרחי לייצור צבאי. גרמניה מיישמת מדיניות שקטה של "רכוש תוצרת גרמניה ככל האפשר" בתחומי המודיעין, הכטב"מים, יכולות תקיפה מדויקות וטכנולוגיית חלל.
כיום מונה הצבא הפדרלי הגרמני (הבונדסוור) כ-182,000 אנשי שירות. היעד הוא להגדיל מספר זה ב-20,000 תוך שנה וב-60,000 נוספים תוך עשור, בתוספת כוח מילואים של 200,000 איש. אם מאמצי הגיוס ההתנדבותיים לא יספיקו, גוברים הקולות הקוראים לחזרה לחובת גיוס.
אומה חיונית
באופן מפתיע, שכנותיה של גרמניה הן אלו שדוחקות בה כעת לקחת את ההנהגה בתחום הצבאי. פולין, שבעבר חששה מהכוח הגרמני, רואה כיום בחימוש הגרמני חדשות טובות לביטחון האזור.
כך גרמניה הפכה ל"אומה החיונית" של אירופה – לא עוד מדינה שצריך לרסן, אלא עמוד השדרה הביטחוני של היבשת. שמונה עשורים לאחר תום מלחמת העולם השנייה, גרמניה חוזרת למרכז מפת הכוח האירופית, חמושה מחדש ומוכנה להוביל את ההרתעה מול איומי המזרח.
