עם זאת, הפיצוי הכספי שהציעו בתי הספר לרפואה גרם לכך שכמה טיפוסים חסרי מצפון מצאו עד מהרה דרך לעקוף את המחסור הזה בגופות, מה שהוביל לפריחה של שוד קברים. מקרים של שוד קברים הפכו כל כך שכיחים, עד שידוע כי קרובי משפחה היו שומרים על הקברים שאך זה נחפרו של יקריהם ומגדלי שמירה הוצבו בבתי קברות ברחבי הממלכה. ככל שהגופה 'רעננה' יותר, כך היא הייתה שווה יותר כסף ולכן לא לקח זמן רב עד ששוד הקברים הסתיים ברצח אנטומי: רצח שבוצע מתוך כוונה יחידה לספק את השרידים למחקר רפואי ולמשוך פרס כספי. הידועים לשמצה שבהם היו רציחות ברק והייר באדינבורו, שהתרחשו בשנים 1827 – 1828.
ויליאם ברק וויליאם הייר שניהם באו ממחוז אלסטר שבצפון אירלנד ועברו לסקוטלנד לעבוד על תעלת האיחוד, לאחר שברק נטש אישה ושני ילדים באירלנד. השניים נפגשו והפכו לחברים קרובים כאשר ברק עבר עם פילגשו הלן מקדוגל ללינה בבית ההארחה טאנר'ס קלוז באזור הנמל המערבי של אדינבורו. הייר גר באותו רחוב וניהל שם פנסיון עם מרגרט לירד, אלמנה שאיתה חי כגבר ואישה, שהייתה ידועה גם בשם מרגרט הייר למרות שהם לא היו נשואים כחוק.
הגיחה הראשונה של השניים לעולם מדע הרפואה התרחשה בדצמבר 1827 כאשר אחד הדיירים של הייר, פנסיונר קשיש של הצבא בשם דונלד הזקן, מת מסיבות טבעיות בעודו חייב 4 פאונד משכר הדירה. כדי לכסות את חובו החריג של האיש, השניים שקלו את ארונו בקליפת שיזוף לפני הלווייתו ולקחו את גופתו לבית הספר לרפואה באוניברסיטת אדינבורו, שם הם הופנו במהירות אל פרופסור רוברט נוקס, מרצה פופולרי לאנטומיה, ששילם לצמד שבעה פאונד ועשרה שילינג עבור גופתו של דונלד.
רציחות
מעודדים מהקלות שבה הם הרוויחו כסף, השניים היכו שוב בתחילת 1828 כאשר דייר אחר בשם ג'וזף חלה. חסרי סבלנות מכדי לראות אם ג'וזף אכן ימות מחוליו, ברק והייר נטלו על עצמם לעזור לו: הם השקו אותו בוויסקי ואז חנקו אותו על ידי כיסוי פיו ואפו בזמן שהם מרסנים אותו בכוח. זו הפכה לשיטת ההוצאה להורג המועדפת עליהם, שכן היא הותירה את הגופה לא מסומנת וללא פגיעה, עבור התלמידים מבתי הספר לרפואה שאחר כך היו אמורים לנתח את הגוויות. בעקבות מסע ההרג שלהם, מעשיהם נודעו בשם 'לעשות ברק' (burking).
בהיעדר דיירים חולים נוספים החליטו הזוג לפתות קורבנות לבית הלינה, תוך שהם טורפים את הקהילות העניות ביותר של אדינבורו, שפחות סביר שייבחינו בהיעלמם או יזוהו. אומרים שברק והייר רצחו לכל הפחות 16 אנשים תמורת סכום של בין שבעה לעשרה פאונד לגוויה, אם כי הסכום האמיתי עשוי להיות גבוה בהרבה.
לזונה מקומית, ג'נט בראון, היה מזל להימלט חיה כאשר היא וחברה, מרי פטרסון, הוזמנו להתארח אצל ברק. לאחר שהתרצתה מוקדם יותר בערב, ג'נט חזרה ומצאה את חברתה נעדרת ונאמר לה שמרי וברק יצאו. לאחר שחיכתה שחברתה תחזור, ג'נט החליטה בסופו של דבר לעזוב, מבלי לדעת שמרי שוכבת מתה בחדר הסמוך מוכנה להילקח אל נוקס ושהיא עצמה הייתה הקורבן הסביר הבא!
ברק והייר הפכו עד מהרה לחמדנים ואף אחד לא היה בטוח. סבתא מבוגרת מתה ממנת יתר של משככי כאבים והייר רצח את נכדה הצעיר העיוור על ידי שבירת גבו של הילד על ברכו. אפילו קרובת משפחה של הלן, אן מקדוגל, נשלחה ללא היסוס לנתיחה שלאחר המוות. עם זאת, עם החמדנות באה גם חוסר הזהירות.
מספר מתלמידיו של נוקס אמרו כי זיהו את מרי ושתי זונות נוספות שנרצחו על ידי השניים, אליזבת האלדן ובתה, שעשו את הטעות המצערת כשהן יצרו קשר עם בית ההארחה כדי לברר על אמה הנעדרת. הרכילות פשטה כאשר השניים הביאו בדרן ילדים נכה בשם ג'יימס ווילסון שהיה ידוע בעיר בשם 'דפט ג'יימי'. נאמר כי נוקס הכחיש בתוקף את זהות הגופה אך הסיר במהירות את ראשו וכף רגלו המעוותת במהלך הנתיחה.
החשיפה
בעקבות ויכוח בין ברק והייר, שנגרם מחשד מכך שברק, הייר ומרגרט חותכים את הלן מעסקאות עם נוקס, ברק והלן החלו לקלוט את הדיירים שלהם.
בליל כל הקדושים 1828 הקורבן האחרון של ברק והייר, מרג'ורי קמפבל דוצ'רטי, הוזמנה להתארח אצל ברק והלן בהעמדת פנים שהיא קרובת משפחה רחוקה של אמו של ברק. הדיירים האחרים של ברק, זוג בשם ג'יימס ואן גריי, הוזמנו לשהות זמנית בפנסיון של הייר באותו ערב כדי שהרצח יוכל להתבצע.
בשובם למגורים של ברק למחרת, נאמר להם שמרג'ורי התבקשה לעזוב כי היא פלרטטה עם ברק. השניים חשדו כאשר לא הורשו להיכנס לחדר הפנוי שבו השאירו כמה חפצים, וכשהותרו לבד הם גילו את גופתה של מרג'ורי שהוחבאה מתחת למיטה. הם אתגרו את הלן על הגילוי שלהם והיא הציעה להם שוחד של 10 פאונד לשבוע אם ישמרו את התגלית לעצמם. הם סירבו ודיווחו על הרצח למשטרה. עם זאת, בינתיים כבר הגיעה הידיעה לברק והייר, שכן עד שהמשטרה הגיעה למקום, גופתה של מרג'ורי הוסרה ונלקחה לנוקס. ברק והלן ואחר כך הייר ומרגרט נעצרו כולם וסיפרו דיווחים סותרים על מה שהתרחש, כשברק והייר מאשימים זה את זה.
משפט והעמדה לדין
חקירת המשטרה הובילה אותם עד מהרה לנוקס, וג'יימס גריי זיהה את הגופה שנמצאה באולם ההרצאות שלו בתור מרג'ורי. לאחר שקראה על הרצח בעיתון מקומי, ג'נט בראון זיהתה מאוחר יותר בגדים שנמצאו בבית הארחה של הייר שהיו שייכים לחברתה הנעדרת מרי פטרסון. עם זאת, למשטרה היו ראיות קשות מעטות להוכיח שהפשעים אכן בוצעו ובסופו של דבר, האדון הפרקליט, סר וויליאם ריי, הציע להייר חסינות בתמורה לעדות נגד ברק והלן, דבר שהוא יותר משמח לעשות!
המשפט החל בערב חג המולד 1828 ומוקדם למחרת ברק והלן הואשמו שניהם ברצח של מרג'ורי דוצ'רטי. ברק הואשם גם ברצח של מרי פטרסון וג'יימס ווילסון. בעוד ששותפותיה של הלן לרצח של מרג'ורי נחשבה "לא הוכחה" לפי החוק הסקוטי והיא שוחררה לחופשי, ברק נידון למוות בתלייה.
ויליאם בורק נתלה בלונמרקט לעיני קהל סוער ומריע של למעלה מ-25,000 איש ב-28 בינואר 1829, ואולי היה זה הולם, כי לאחר שהוצגה בפומבי, גופתו נתרמה למדע הרפואה. מספר סטודנטים לאנטומיה לקחו מזכרות מגעילות מעורו, אפילו השתמשו בו לקשירת ספרים ומחזיקי כרטיסים. השלד של ברק עדיין מוצג באולם המנתחים באדינבורו ליד מסכת המוות שלו ומסכת החיים של פניו של הייר…
למרות מעורבותו הברורה ברציחות, שותפו הייר שוחרר בפברואר 1829 ונמלט מעבר לגבול לאנגליה. אף אחד לא יודע סופית מה קרה לו, אבל השמועה הייתה שהוא נזרק למחצבת סיד על ידי המון זועם וחי את ימיו כקבצן עיוור ברחובות לונדון. גם הלן וגם מרגרט ברחו מאדינבורו, כאשר על הלן נאמר כי היגרה לאוסטרליה ומרגרט לאירלנד.
ולמרות הזעם הציבורי ההמוני, נוקס נוקה גם ממעורבותו ברציחות שכן ברק טען שאין לו מושג מאיפה הגיעו הגופות. המוניטין שלו נהרס, נוקס עבר ללונדון כדי לנסות ולהציל את מה שנשאר מהקריירה ברפואה.
אחרית הדבר
הרציחות של ברק והייר, ומיד אחריהן רציחות 1831 שבוצעו על ידי שודדי קברים לונדוניים בבת'נאל גרין, הובילו לחוק האנטומיה משנת 1832 שאיפשר לרופאים, מרצים לאנטומיה ולסטודנטים לרפואה גישה רבה יותר לגופות ואיפשר תרומה חוקית של גופות למדע הרפואה, ולמעשה הביא להפסקת הסחר הבלתי חוקי עם חוטפי גופות.
חומר מעשיר לצפייה
סיימון פג ואנדרי סרקיס מככבים בסרט הקומדיה הבריטי "Burke and Hare" אודות זוג שודדי הקברים והרוצחים. הסרט שאינו מהווה עיבוד מדויק של הארועים משמש אתנחתא קומית בעת עיבוד סיפורם המזעזע של השניים.
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
