רשת קיימברידג': שערוריית הריגול שעדיין רודפת את בריטניה

זו הייתה פרשת ריגול מוצלחת שהסובייטים הצליחו להפעיל ולהגיע לדרגים הגבוהים ביותר בממסד הבריטי והיא הפכה לשערוריית הריגול המביכה ביותר בהיסטוריה של הממלכה המאוחדת. אז מהי אותה רשת קיימברידג'?

רשת קיימברידג': המתח עולה בין ארה"ב לבריטניה

האמון האמריקאי במנגנוני הביון הבריטי היה בשפל המדרגה במהלך המלחמה הקרה, בעיקר לאחר שרשת של מרגלים משכילים באוניברסיטת קיימברידג' שעבדו עבור ממשלת בריטניה למעשה שימשו כסוכנים כפולים והבריחו מידע מודיעיני רב ערך לק.ג.ב., המודיעין הסובייטי.

הזעם פרץ כאשר גאי ברג'ס ודונלד מקלין, שניים מתוך מה שכונה בשם "חמישיית קאמברידג', נעלמו בשנת 1951. הסתבר שהם ערקו ולאחר מכן השתקעו במוסקבה. שניהם היו שיכורים חסרי תקנה, דמויות לא יציבות ומופקרות שמונו לתפקידים מובילים בלונדון ובשגרירות בריטניה בוושינגטון הבירה. מהשגרירות הבריטית נמסר כי התקרית הבינלאומית "זעזעה קשות את אמון מחלקת המדינה ביושרם של פקידי משרד החוץ".

האמריקנים ציינו כי שכרות, התמוטטויות עצבים חוזרות ונשנות, 'סטיות' מיניות וחולשות אנושיות אחרות נחשבו לסכנות ביטחוניות במיוחד עבור אישים המשרתים את המדינה, האמריקאים אפילו המליצו לבריטניה "לנקות את הבית ללא קשר למי עלול להיפגע", על פי מסמכים מסווגים שפורסמו על ידי הארכיון הלאומי של בריטניה.

‍קים פילבי: המכה הבאה

חשיפת השניים הראשונים מחמשת קיימברידג' הגיעה קצת יותר משנה לאחר מעצרו של מרגל הגרעין קלאוס פוקס בשנת 1949, כך שהיחסים בין המודיעין הבריטי לארצות הברית נפגעו עוד יותר כאשר בריטניה ספגה מכה שלישית: קים פילבי, איש הקשר הראשי של הבריטים עם סוכנויות הביון האמריקאיות בוושינגטון, היה גם הוא חבר באותה רשת ריגול. הבגידה של פילבי לא הייתה רק מבוכה עבור בריטניה, היא הייתה איום על הביטחון הלאומי של ארצות הברית.

פילבי עבד בשיתוף פעולה הדוק עם ג'יימס ג'סוס אנגלטון, ראש אגף המודיעין הנגדי של סוכנות הביון המרכזית (CIA) והבריטי עמד בקשר עם לשכת החקירות הפדרלית (FBI) בתקופה שבה מנהל הסוכנות ג'יי אדגר הובר היה משוכנע שמרגלים סובייטים נמצאים בכל מקום. פילבי גם קיבל תדרוך על פרויקט Venona של וושינגטון, תוכנית לפענוח הודעות סודיות ביותר המועברות על ידי סוכנויות הביון של ברית המועצות, כולל הק.ג.ב. פילבי נחשד בכך שחשף את מקלין וברג'ס ואמר להם שהכיסויים שלהם התפוצצו, אבל למרבה הפלא פילבי המשיך לפעול במשך יותר מעשור לפני שגם הוא ערק למוסקבה בשנת 1963.
‍

זיכרונות פילבי: תחנות פאניקה‍

זה לא לגמרי מפתיע אם כן, שהבהלה החלה כשלבכירי משרד ראש הממשלה ברחוב דאונינג נודע על הבעיה הבאה ב-1968: פילבי ערך את ספר זכורונותיו דרך אדם בשם קנולטון, סוכן ספרותי אמריקאי ונראה היה שספרו – מלחמתי השקטה – ייצא לאור בארה"ב, בריטניה וצרפת. חברו של פילבי, קצין MI6 (שירון הביון הבריטי) והסופר גרהם גרין, כתב את ההקדמה. בין הסודות הרבים שנחשפו בכתב היד של פילבי היה העובדה ששירות הביטחון הבריטי, MI5, הטיל מעקב על משרדי המפלגה הקומוניסטית הבריטית בלונדון.

ממשלת בריטניה פעלה בדחיפות לטרפד את חשיפת הפרשה והעלתה מהאוב סוכן כפול צרפתי ובדוי בכינוי הרינג אדום, זאת כדי להניא עיתונאים מלבחון מקרוב מדי את כתב היד של פילבי. לפי הארכיון הלאומי: ב-1968 דחקה ממשלת בריטניה ב"סאנדיי טיימס" לכתוב על סוכן סובייטי בצרפת, מה שעשו העיתונאים, בטענה שהמרגל היה אחד מאנשי הצוות של הנשיא שארל דה גול; סר דניס גרינהיל ממשרד החוץ הציע לכתבים לבדוק את הרומן של ליאון אוריס, שלטענתו מבוסס על רשתות סובייטיות אמיתיות הפועלות בצרפת; בעוד רוי ג'נקינס, אז שר הפנים הבריטי, הזהיר את ראש הממשלה שכתב היד של פילבי עלול לחשוף חפרפרת נוספת, את סר אנתוני בלאנט, יועץ האמנות של המלכה.

חמישיית קיימברידג': המרגל הרביעי מגיח

האיש הרביעי בחמישיית קיימברידג' היה עכשיו במשחק. ב-1964, בוגר קיימברידג', אנתוני בלאנט, הודה שהוא ריגל למען ברית המועצות. ההודאה זעזעה את משפחת המלוכה ואת השירותים החשאיים של בריטניה, אך היא הושתקה כאשר לבלאנט הוצעה חסינות אם יודה.

העסקה שרקמו במשרד הפנים של בריטניה וב-MI5 הייתה כל כך חשאית שאפילו ראש הממשלה דאז, אלק דאגלס-הום, לא ידע עליה. מסמכים מהארכיון הלאומי מראים שדאגלס-הום גילה על בגידתו של בלאנט בנובמבר 1979, כאשר ראשת הממשלה מרגרט תאצ'ר חשפה את בלאנט בבית הנבחרים. בלאנט גויס על ידי סוכנות הביון והביטחון של סטלין, הקומיסריון העממי לענייני פנים, כבר בשנות ה-30 ולאחר מכן הצטרף לצבא הבריטי ול-MI5 לפני שפצח בקריירה כהיסטוריון אמנות ואוצר של המלכה אליזבת השנייה.

הוא גם היה חוקר כשרונות של מתגייסים פוטנציאליים באוניברסיטת קיימברידג', ביניהם ג'ון קיירנקרוס ומייקל סטרייט, המרגל האמריקני הסרבן והעורך לשעבר של המגזין "ניו ריפבליק". סטרייט היה גם יועץ בנושא הקדשות לאמנויות בממשלו של ג'ון קנדי ​​ויועץ כלכלי ללא שכר של מחלקת המדינה האמריקאית. עם זאת, סטרייט שיתף פעולה עם הסובייטים ב-1941 ולבסוף חשף את כל מה שידע ל-FBI. באוטוביוגרפיה שלו, After Long Silence, תיאר סטרייט סעודה עם חברים אחרים ברשת קיימברידג' בלונדון. "נודע לי, לחרדתי, שאנתוני [בלאנט] עסק בעבודת מודיעין לאורך כל המלחמה", כתב.

‍ג'ון קיירנקרוס: האיש החמישי?

ג'ון קיירנקרוס מובא לעתים קרובות כאדם החמישי ברשת. הוא היה סקוטי ממעמד הביניים, אבל הוא למד שפות מודרניות בסורבון בפריז ולאחר מכן בטריניטי קולג', קיימברידג'. האוטוביוגרפיה אודותיו שכתב ג'ף אנדרו, "הסוכן מולייר: חייו של ג'ון קיירנקרוס", מציעה שהמרגל החליט לסייע לסובייטים בעקבות תחושת הזלזול שלו כלפי השלטון הבריטי והזיקה האינטלקטואלית והתרבותית שלו לאנטי-פשיסטים הסובייטיים. הבגידה שלו הייתה מדהימה. הוא עבד במרכז פיצוח הצפנים בבלצ'לי פארק ומילא את תיק המסמכים והמכנסיים שלו בנתוני אניגמה שטרם ערכו כדי למסור אותם לידי הסובייטיים ובכך סייע לצבא האדום בקרב קורסק כנגד הכוחות הנאצים בשנת 1943.

עבודתו כמזכירו הפרטי של סר מוריס האנקי, חבר הוועדה שפיקחה על תוכנית האטום הבריטית, הייתה מאפשרת לו גישה לדיווחים שנחשד שהעביר לסובייטים.

חמשת קיימברידג': סוף עידן

העריק הסובייטי אולג גורדייבסקי סיפר כי חשף את קיירנקרוס כמרגל בספרו "KGB: The Inside Story" משנת 1990, אך קיירנקרוס עצמו מעולם לא הואשם בריגול ומת משבץ מוחי באנגליה ב-1995. ברג'ס נשאר ברוסיה ומת בגיל 52 מאי ספיקת כבד חריפה.

על פי הדיווחים השונים, דונלד מקלין מת מסרטן בגיל 69 וגופתו נשרפה במוסקבה, כ"בן נאמן ואזרח" של המדינה; מאנתוני בלאנט נשלל תואר האבירות שלו והוא חי כמתבודד בלונדון עד למותו מהתקף לב בגיל 75.

באשר לקים פילבי, הידוע לשמצה מבין חמישיית קיימברידג', הוא מת בשנת 1988 בגיל 76 לאחר שבילה את 25 השנים האחרונות לחייו במוסקבה. אשתו אמרה לעיתון הרוסי "הקומסומולץ המוסקבאי" כי פילבי התפכח מהקומוניזם בסוף חייו, עונה על ידי מפעיליו ושתה את עצמו למוות…

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.