תאמל״ק ליסיפורו של הימאי הגרמני שהפך לאדמירל הפרטי של איוואן האיום וניהל מלחמה נועזת במימי הים הבלטי בשירותה של רוסיה.
הכירו את האיש שהיה ה"אדמירל" הפרטי של איוואן האיום. בתקופה שבה לרוסיה לא היה צי מלכותי, הצאר איוואן הרביעי החליט להמר על קלף נועז: הוא שכר קפטן גרמני בשם קרסטן רודה ונתן לו משימה פשוטה אך קטלנית – להשמיד את האויבים בים הבלטי. ההיסטוריה של הים הבלטי רצופה בקרבות ימיים, אך מעטים הסיפורים המרתקים כמו זה של קרסטן רודה, האיש שהקים עבור הצאר הרוסי צי מכלום. דמותו של רודה, גרמני במוצאו ונתין של מלך דנמרק, נותרה כאחד הפרקים המיוחדים ביותר במלחמת ליבוניה וביחסים שבין רוסיה למעצמות הצפון.
זהו סיפורו המדהים של רודה, שהתחיל עם ספינה אחת קטנה ותוך חודשים ספורים הפך לאימת הימים. עם צוות שכלל פיראטים נורווגים ותותחנים רוסיים, הוא לכד עשרות ספינות וצבר עושר דמיוני, עד שנקלע למלחמה בין מעצמות ולבגידה ששלחה אותו אל מאחורי סורג ובריח בטירה מבודדת.
ממוכר דגים לקפטן בשירות המלך
קרסטן רודה, המוכר לעיתים גם בשם קירסטן או כצורה מקומית של השם כריסטיאן, הגיע מחבל דיתמארשן. באותה תקופה, דיתמארשן הייתה מעין רפובליקת איכרים חופשית, ורודה עצמו היה גרמני במוצאו ונתין של הכתר הדני. את דרכו המקצועית הוא לא החל כלוחם, אלא כסוחר וכקפטן של ספינה שבבעלותו, שניהלה קשרי מסחר ענפים עם העיר ליבק. עם הזמן, הכישורים הימיים שלו תפסו את עינו של מלך דנמרק, פרדריק השני. רודה הפך לקאפר (פריבטיר) בשירות הדנים, ופעל בנחישות נגד סוחרים שוודים. הקאפרים היו למעשה שודדי ים שקיבלו אישור רשמי מהמדינה לתקוף ספינות אויב, ורודה הוכיח את עצמו כטקטיקן ימי מוכשר ביותר כבר בשלב מוקדם זה של הקריירה שלו.
באותן שנים השתוללה מלחמת ליבוניה. הכוחות הרוסיים הצליחו לכבוש את נארווה, שהפכה באופן מיידי לשער המסחרי של רוסיה אל הים הבלטי. בתחילה, המסחר בנארווה שגשג והמחזורים הכספיים צמחו במהירות, אך השכנות שוודיה ופולין לא ראו זאת בעין יפה. הן שלחו את הציים שלהן ואת הקאפרים מטעמן כדי לחסום את נתיבי המסחר הרוסיים ולעצור כל ספינה שעשתה את דרכה לנמלים שבשליטת הצאר.
לממשלה הרוסית בראשות איוואן הרביעי (הלא הוא "איוואן האיום") הייתה בעיה קשה: לא היה לה צי משלה כדי להתמודד עם האיום השוודי והפולני. החיפוש אחר פתרון הוביל אותם אל קרסטן רודה, שבדיוק באותו זמן עבר לשרת את הדוכס מגנוס, אך למעשה עבר תחת חסותו הישירה של הצאר הרוסי.
בשנת 1570, איוואן האיום העניק לרודה "כתב הגנה" (אוחראנאיה גרמוטה). במסמך זה נכתב במפורש כי על רודה "לקחת בכוח את האויבים, ולחפש את ספינותיהם באש ובחרב, לתפוס ולהשמידן בהתאם לכתב הוד מעלתנו". הצאר אף הורה לכל מפקדיו ואנשי המנהל שלו לכבד את רודה ואת אנשיו בנמלים ובכל מקום ביבשה ובים.
החוזה בין הצאר לקאפר הגרמני היה מאוד ספציפי, ובמסגרתו רודה התחייב למכור את הסחורות שנתפסו בנמלים רוסיים; כל ספינה שלישית שנתפסה הייתה אמורה להימסר לנארווה לצרכי רוסיה; מהספינות הנותרות, היה עליו להעביר את התותח הטוב ביותר לידי הרוסים; עשירית מכל השלל הייתה שייכת לצאר; שבויים בעלי ערך (לצורך החלפה או כופר) היו צריכים להימסר לפקידי הצאר בנמלים.
צוות הספינה לא היה זכאי לחלק מהשלל, אלא קיבל משכורת קבועה של שישה טאלרים לחודש.
מסע הציד בים הבלטי
ביוני 1570 יצא רודה לים עם ספינתו הראשונה, שהייתה חמושה בשלושה תותחי ברזל יצוק, עשרה תותחים קטנים יותר המכונים "בארס", שמונה רובים מסוג "פישצ'אל" ושני מכושים קרביים לפריצת דפנות ספינות. הצוות מנה 35 איש בלבד.
ההצלחה הייתה מהירה. ליד האי בורנהולם הם השתלטו על ספינה שוודית שהובילה מלח ודגים. רודה מכר את המטען בבורנהולם ויצא שוב לים, הפעם עם שתי ספינות. תוך שמונה ימים הוא לכד ספינה נוספת עם מטען של שיפון ולוחות אלון, ובהמשך הצליח להשתלט על ספינה צבאית שוודית גדולה במשקל 160 טון.
ביולי 1570 כבר פיקד רודה על טייסת של שלוש ספינות חמושות ב-33 תותחים. הוא תקף שיירה של חמש ספינות סוחר מדנציג שהובילו שיפון להולנד. רק ספינה אחת מהשיירה הצליחה להימלט מידיו.
בתוך חודשיים בלבד הצליח רודה ללכוד עוד 13 ספינות. עד ספטמבר 1570, הצי הקטן שלו כבר מנה שש ספינות חמושות עם צוותים מלאים. רודה גייס לצוותיו תמהיל מרתק של אנשים: דנים (ביניהם הפיראט הנורווגי הידוע האנס דיטריכסן), לצד רוסים מאזור ארכנגלסק, קלעים ותותחנים רוסיים מיחידות העילית של הצאר. למרות שהבסיסים הרשמיים שלו היו אמורים להיות נרבה ואיוואנגורוד, רודה העדיף לעגון ברוול, באיי מונזונד, בבורנהולם או בקופנהגן, תחת חסותו של מלך דנמרק שהיה בעל בריתו של איוואן האיום. בתקופה קצרה זו הוא לכד בסך הכל 22 ספינות שערכן הכולל נאמד בחצי מיליון אפימקים של כסף.
עם זאת, רודה לא מיהר למלא את חלקו בהסכם עם הצאר. הוא מכר את רוב השלל בדנמרק ובבורנהולם ושמר את הכספים אצלו. פעילותו הייתה כה הרסנית לסוחרים הפולנים והשוודים, שהם שלחו שייטות מיוחדות לצוד אותו, אך הוא תמיד הצליח לחמוק.
הנפילה והמאסר בטירת גאל
התהפוכות הפוליטיות לא איחרו לבוא. בספטמבר 1570 החלו מגעים בין דנמרק לשוודיה לסיום המלחמה ביניהן. לפתע, רודה הפך לנטל עבור המלך פרדריק השני. בנוסף, פעילותו של רודה פגעה קשות במסחר בים הבלטי, מה שהוריד את הכנסותיה של דנמרק ממסי המעבר במיצרי זונד.
באוקטובר 1570 נעצר רודה בקופנהגן באמתלה של תקיפת ספינות דניות. הצוותים שלו פוזרו, וכל רכושו וספינותיו הוחרמו לטובת אוצר המדינה הדני. הוא הוחזק בטירת גאל תחת תנאים מגבילים ביותר – נאסר עליו כל קשר עם העולם החיצון. עם זאת, הוא זכה ליחס של כבוד: הוא התגורר בחדר הולם והוגש לו אוכל משובח.
איוואן האיום לא שכח את הקאפר שלו. הוא הציע לדנים לשלוח את רודה אליו כדי שיוכל לחקור אותו ברוסיה, אך לא קיבל תשובה. ב-1573 הועבר רודה לקופנהגן בהוראת המלך. בשנת 1576 כתב הצאר פעם נוספת למלך דנמרק, כשהוא מביע תמיהה על כך שרודה, שנלחם ב"שודדי הים מהדנזיג" ולכד עבורו 22 ספינות, מושלך לכלא דווקא אצל בעל בריתו. הצאר הדגיש כי רודה נמלט מהשוודים לקופנהגן בביטחון שימצא שם הגנה, ומאסרו נראה לו תמוה ביותר. סיפורו של רודה הוא עדות לניסיון הנועז של רוסיה לפרוץ את המצור הימי עליה במאה ה-16, תוך שימוש בשכירי חרב ימיים ובתחכום דיפלומטי. אם נהניתם מהכתבה, נשמח אם תשתפו אותה, תגיבו עם דעתכם על דמותו של רודה, ותרשמו לניוזלטר שלנו כדי לא לפספס אף תגלית היסטורית חדשה.
חומר מעשיר לקריאה
הוא מופיע כדמות חיובית ברומן "הקורסארים של איוואן האיום" מאת קונסטנטין באדיגין (1973). בספר "התליון של הפיראט" מאת ויטלי גלדקי, הוא מתואר כמי שהחל בשירות רוסי ובסופו של דבר הפך לאחד מהפיראטים של פרנסיס דרייק. הוא מופיע גם תחת השם קרסטן רודה ברומן "איוואן האיום" של ולנטין קוסטילב.
