הפסקות אש יציבות דורשות בדרך כלל הכנה רבה, כך שכל הצדדים יודעים מה אמור לקרות, וחשוב מכך – מתי. והם בדרך כלל מסכימים כיצד הפסקת האש תישמר, כך שצד אחד לא יוכל לנצל יתרון מהיר על ידי הפרתה בפתאומיות.
ללא הכנות כאלה, ולפעמים אפילו בעזרתן, הפסקות אש נוטות להיפגע – אולי בטעות, אולי משום שצד אחד אינו מפעיל שליטה מלאה על כלל כוחותיו, אולי כתוצאה מאזעקות שווא, או אפילו משום שצד שלישי – קבוצת גרילה או מיליציה, נניח – בחרה ברגע זה לפתוח במתקפה משלה.
השאלה החשובה היא האם הפרת הפסקת אש היא סתם אקראית ומצערת, או מכוונת ומערכתית, שבה מישהו מנסה באופן פעיל לשבור אותה. כך או כך, הפסקות אש צריכות לקבל חיזוק פוליטי כל הזמן אם הן מעוניינים שהן יחזיקו מעמד. ייתכן שכל הצדדים יצטרכו להקדיש את עצמם מחדש להסכמים במרווחי זמן קבועים, בעיקר משום שכאויבים אמיתיים, הם לא יבטחו זה בזה ויישארו חשדניים באופן טבעי בכל תנודה ואמירה מצד השני.
מטבע הדברים, בין ישראל ואיראן לא יכול להיות אמון, בייחוד שאיראן לא איבדה את שאיפותיה להשמיד ולמחות מעל פני האדמה את מדינת ישראל. טראמפ חש שלוושינגטון יש תפקיד מפתח ביישום הפסקת אש. מבחינתו רק לחץ אמריקאי יכול לגרום להפסקת אש להימשך, בייחוד הפסקת אש שברירית.
פנייה לטבע הטוב כמעט ואינה רלוונטיות בהקשר זה. ישראל למודת המלחמות יודעת שאיראן לא אוהבת לעמוד בהסכמים וכל עוד משטר האייתוללות ממשיך לנהל את טהרן, איראן לא תחדול מלנסות ולפגוע במדינה היהודית היחידה בעולם. הפסקת האש במלחמה שנמשכה 12 יום שברירית יותר מכל הפסקת אש אחרת שאי פעם נערכה ועל בורר חיצוני להפוך את המשך הפסקת האש לעניין של אינטרס לאומי עבור שני הצדדים. וזה דורש לעתים קרובות בריונות ושכנוע. אולי נכון ש"אשרי עושי השלום", אבל זה בהחלט עוזר אם הברכות שלהם כוללות כמות לא מבוטלת של שרירים…
