"שאמיל בסייב, דבר!" איך ראש ממשלת רוסיה ויקטור צ'רנומירדין ניהל משא ומתן עם מחבלים

ביוני 1995 מחבלים צ'צ'ניים בראשות רב המחבלים שאמיל בסאייב התסערו על בית החולים בבודיונובסק במה שהייתה למתקפת הטרור החמורה הראשונה בהיסטוריה המודרנית של רוסיה. רוסיה של אותן שנים נאבקה בצ'צ'נים שביקשו להיפרד מרוסיה ולהכריז עצמאות, אלא שזה קרה בימי נשיאותו של בוריס ילצין, שמחצית מהקדנציה השנייה שלו היתה רצופת אסונות.

באותה עת, המדינה נוהלה בעיקר על ידי ראשי הממשלה ולמרות שרשמית זו היתה רפובליקה נשיאותית, בשטח ניהלו אותה ראשי ממשלה דומיננטיים כמו ויקטור צ'רנומירדין ששימש כראש ממשלת רוסיה בשנים 1992—1998.

כשפרצה אותה מתקפת טרור, נאלץ צ'רנומירדין להתמודד עם האסון, בזמן שנשיא רוסיה היתה באותה עת בפגישת פסגה בקנדה. ילצין שהה בפגישת ה-G8 ועיתונאים ששאלו אותו על התקרית, קיבלו ממנו הצהרה שהוא נתן פקודה לעדכן אותו בהתפתחויות.

אלא שבינתיים, כוחות מיוחדים שניסו להשתלט על בית החולים הצליחו להוציא רק כמה אנשים מהבניין והמבצע הוביל למותם של 180 בני אדם. מוקדם בבוקר של ה-18 ביוני 1995, כתבים הצליחו להגיע אל המשנה לראש הממשלה ו. איגנאטנקו ולספר על המתרחש בבית החולים והוא הגיע עם זה לצ'רנומירדין כשהוא מדווח שהמצב קריטי. ראש הממשלה צעד בלשכתו בריכוז. היה ברור שאם ראש הממשלה עצמו יתחיל במשא ומתן עם מחבלים, תפרוץ מהומה… אבל, לא היתה ברירה. כשנכנס ללשכתו, הוא שאל כמה שאלות הבהרה: מה ראו הכתבים, מה אמרו החמושים ולבסוף הורה לזמן עיתונאים לחדר הקבלה. הוא שאל: "האם בסאייב הזה מוכן לדבר?" לאחר שקיבל תשובה חיובית, הוא התקשר למחבל בעצמו.

"דבר, בסאייב!" המשפט הזה הוא אחד הבודדים המוכרים לציבור הרוסי משום ששודר בשידור חי כשבסאייב, שלא האמין שצ'רנומירדין עצמו מתקשר אליו, דרש ראיות. "איפה אתה יושב?" – שאל צ'רנומירדין באיום. "במשרד הרופא הראשי," ענה בסאייב. "תדליק את הטלוויזיה וחכה," אמר ראש הממשלה בקצרה. תוך זמן קצר הגיעו צוותי הטלוויזיה והחלו לשדר את המשא ומתן.

עבור כוחות הביטחון, עובדת המשא ומתן הפתיעה אפילו אותם. אנשי הביון והביטחון מתחו ביקורת על צ'רנומירדין על החולשה שהפגין. הם דרשו להמשיך במבצע תקיפה על בית החולים ולא ליצור תקדים של משא ומתן כדי שפיגועים דומים לא יחזרו על עצמם בעתיד. אבל לצ'רנומירדין לא היה איכפת מהתדמית הפוליטית שלו, הוא חש שהיה עליו להציל כמה שיותר אנשים וכפי שהתבטא לאחר מכן: "היינו צריכים להציל אנשים חיים! חייהם חשובים יותר מכל מוניטין. נקודה." הצ'צ'נים הראו קור רוח, ובטלפון אמר בסאייב לצ'רנומירדין: "זו טרגדיה רק ​​בשבילך. מבחינתנו – לא. אנחנו מוכנים למוות."

בסופו של דבר הושג הסכם והחטופים שוחררו. נכון, גם המחבלים נמלטו ללא עונש, אף על פי שהאוטובוסים שסופקו להם לוו במסוקי קרב. מאוחר יותר כתב צ'רנומירדין ביומנו: "ניתן וצריך היה להיות אפשרי לבצע מבצע מיוחד להשמדת הכנופיה במינימום הפסדים. העובדה שהם לא עשו זאת היא כישלון אמיתי!"

אחרי בודניובסק התגלגלו ראשים בכוחות הביטחון. ילצין פיטר את ראש שירות הביטחון הפדרלי, את שר הפנים והשר לענייני לאום. השאלות כיצד הצליחו החמושים לעבור בחופשיות 50 מחסומים בדרך לבודניובסק ולצאת באין מפריע נותרות פתוחות. מאוחר יותר אמר איגנטנקו: "צ'רנומירדין התנהג כמו גבר. לא שקל את ההשלכות על הקריירה שלו. הוא לקח אחריות ולא היה אכפת לו מתגובתו של ילצין."

כך או כך, הודות להשתתפותו האישית של ראש ממשלת רוסיה ויקטור צ'רנומירדין במשא ומתן, ניצלו יותר מ-1,000 איש.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.