תלמיד מיסיונר ותיק שביקר בסין היבשתית העיר פעם שההיסטוריה הסינית היא "מרוחקת, מונוטונית, מעורפלת, והגרוע מכל, יש יותר מדי ממנה".
לסין יש את ההיסטוריה הרצופה הארוכה ביותר מכל מדינה בעולם: 3,500 שנות היסטוריה כתובה. ואפילו לפני 3,500 שנה הציוויליזציה של סין כבר הייתה ישנה! וזה כשלעצמו מייאש את התלמיד, במיוחד אם אנו חושבים על ההיסטוריה כעל קטלוג מביך של מי שהוליד מישהו, ירש מישהו, הרג מישהו, כשרק פילגש מדי פעם נזרקת לשם עניין אנושי. אבל בדרך אחרת, אפשר לגרום להיסטוריה הסינית להשליך אורות חדים וצללים חושפניים על סיפורה של האנושות כולה, מההתחלה הפרימיטיבית ביותר שלה, שחלקה היה באסיה, ועד לנקודת ההתפתחות הגבוהה ביותר שלה בתחומי פילוסופיה, דת, ספרות ואמנות.
באמנות ובפילוסופיה, חושבים רבים, אף תרבות מעולם לא התעלתה על זו של סין בתקופות היצירה הגדולות שלה. בתרבות החומרית, למרות שאנו חושבים על שורשי הציוויליזציה שלנו כעל אירופאים כמעט לחלוטין, קיבלנו הרבה דברים מאסיה: נייר, אבק שריפה, מצפן, משי, תה ופורצלן…
פעם היינו "הנחשלים".
אין כמו מבט קצר על ההיסטוריה הסינית כדי לתת כבוד חדש ובריא לעם הסיני. אנו צפויים לחשוב היום על הסינים כעל עם "נחשל" שהוא פחות מתורבת מאיתנו, ונכון שבמה שאנו מדברים עליו ברישול כציוויליזציה – בכל מה שקשור למיכון ופירות הגילוי המדעי – יש להם, במאה השנים האחרונות, פיגור מסוים והם רק מתחילים להדביק את הפער. אך ישנן סיבות לפיגור הזמני הזה שנטפל בהמשך. עם זאת, בריא להבין שגישה זו של עליונות מצד מדינות המערב קיימת רק כמאה שנים.
עד מלחמת האופיום שהתרחשה בשנים 1840–1842, הסוחרים והמטיילים האירופים שהגיעו לסין הרחוקה הביטו בסינים במידה רבה של יראת כבוד כעם בעל תרבות נהדרת. עדיין הייתה להם אותה גישה כמו זו של מרקו פולו, שבמאה השלוש-עשרה אמר לתושבי איטליה שלסין תחת שלטון המונגולים יש מערכת ממשל ריכוזית ויעילה הרבה יותר מזו שהייתה למדינות אירופה. כמי שבא מעיר הבנקאות והמסחר ונציה, הוא העריץ את השימוש הנרחב בניירות כסף בסין. לאירופה שעדיין לא החלה להשתמש בפחם הוא גם תיאר כיצד הסינים כרו ושרפו סוג של אבן שהייתה עדיפה בהרבה על עץ כמקור דלק.
לסין הייתה למעשה ציוויליזציה דומה לזו של אירופה לפני המהפכה התעשייתית, ועלתה עליה במובנים רבים. החקלאות של סין הייתה מתקדמת ופרודוקטיבית מזו של אירופה בגלל השימוש הרב בהשקיה: ורשת התעלות הרחבה שסיפקה מים להשקיה סיפקה גם הובלה זולה. התעשייה הסינית הגיעה לרמה גבוהה של טכניקה ואמנות בליטוש של דברים כמו פורצלן ומשי, ובאופן כללי אומני הגילדה של הערים שלהם היו לפחות שווים לאלו של ערי אירופה הקדם-תעשייתית.
יתרה מכך, הסינים הלכו הרבה יותר רחוק מהאירופים בשימוש בכתב ככלי של ציוויליזציה וממשל, וכל מה שזה אומר. היו להם סטטיסטיקות נרחבות של ממשל וכספים בתקופה שבה לאירופה כמעט לא היו כאלה. הם השתמשו בפקודות ובתקנות כתובות, כשאירופה עדיין הייתה תלויה בהוראות מפה לאוזן.
מוצא
העם הסיני לא הגיע לסין ממקום אחר כמו המתיישבים המוקדמים בהיסטוריה, אלא נחשבים צאצאים ישירים של אנשי המערות הפרהיסטוריים שחיו בצפון סין לפני מאות אלפי שנים. הציוויליזציה הסינית כפי שאנו מכירים אותה התפתחה לראשונה לאורך העיקול הגדול של הנהר הצהוב, בחלקת אדמה שהייתה קלה לעיבוד באמצעות הכלים הגסים של אנשי תקופת האבן של סין שחיו לפני שנת 3000 לפני הספירה.
מהנהר הצהוב התפשטו הסינים צפונה, מזרחה ודרומה, ולעתים קלטו שבטים אבוריג'ינים, עד שבתקופת קונפוציוס (500 לפנה"ס) הם כבשו את רוב הארץ בין נהר היאנגצה והחומה הגדולה והתפתחו מציוויליזציה פרימיטיבית המסתמכת על אבן, לגברים שיכלו לביית בעלי חיים, להשקות אדמה, לייצר כלי נשק וכלי ברונזה יפים, לבנות ערים מוקפות חומה ולייצר פילוסופים גדולים כמו קונפוציוס.
בתקופתו של קונפוציוס, סין הייתה מורכבת ממדינות קטנות רבות שנשלטו על ידי אדונים פיאודליים. בעוד שהם היו מאוחדים באופן רופף תחת קיסר, רק בשנת 221 לפנה"ס, כאשר אחרונת הממלכות הפיאודליות של סין נפלו, סין התאחדה כאימפריה אחת. צורת השלטון האימפריאלית נמשכה משנת 221 לפנה"ס, עד שנת 1911.
הקיסר הראשון של סין, צ'ין שה-חואנג, ידוע כבונה החומה הגדולה, העוברת מהים מערבה אל המדבריות של מרכז אסיה – מרחק שווה ערך כמו מניו יורק להרי הרוקי. מטרת עבודת ההנדסה המדהימה הזו הייתה להגן על העם הסיני המיושב מפני פשיטות של נוודים ברברים שחיו מעבר לחומה. חלק גדול מהגבול המוקף חומה הזה עדיין עומד היום על תילו.
איך שושלות קמו ונפלו
לפי שרטוט של החומה הסינית לאורך 2,000 שנות האימפריה של סין, תלמידים יכולים לעקוב אחר מעין דפוס של עלייתן ונפילתן של שושלות. שושלת תעלה לשלטון לאחר תקופה של מלחמה ורעב שצמצמו את האוכלוסייה עד לנקודה שבה היו מספיק אדמה ומזון כדי לייצר שגשוג, חצר מתורבתת, מתוחכמת ומפוארת, משפחות בעלות עושר ותרבות גדולות שמפוזרות על פני הארץ, שיתרמו בתורן לפריחה של אמנות, ספרות ופילוסופיה. אחר כך אט אט תגדל האוכלוסייה והמשקים יחולקו, בעלי הבתים מסרבים לשלם מסים, ובכך יחלישו את השלטון, ובמקביל גובים עוד ועוד דמי שכירות מהאיכרים. תפרוצנה מרידות איכרים פראיות ומתוך המרידות הללו יצמחו לוחמים והרפתקנים שיגייסו את האיכרים שהוצאו מחוץ לחוק, יתפסו את השלטון בחרב וידיח מהשלטון את השושלת הקיסרית.
לאחר עלייתו לשלטון, אדון המלחמה המצליח יצטרך להביא לשירותו חוקרים שמבינים בניהול ובשמירה על רשומות. מלומדים אלה היו ברובם ממעמד בעלי הבית, שכבת האוכלוסיה היחידה שהיה לה פנאי לרכוש השכלה. בזמן שהם בנו שירות ממשלתי לשושלת החדשה הם ייסדו אחוזות לעצמם וליורשיהם. ככל שגדל כוחם של בעלי הבית, מצבם של האיכרים החמיר ואותם הדברים יתרחשו שוב.
כמה פעמים נוסדו שושלות על ידי לוחמי נוודים מעבר לחומה הגדולה. השושלת האחרונה של האימפריה נוסדה על ידי שושלת מַנצ'וּ ממנצ'וריה, ששלטה בסין משנת 1644 ועד נפילת האימפריה בשנת 1911. אומרים שסין תמיד קלטה את כובשיה. עד הפלישה היפנית הכובשים שלה היו ברברים שהסתכלו על הציוויליזציה הגבוהה של סין ואימצו אותה בשקיקה. המכוניות והטנקים המשוריינים של ציוויליזציה ממוכנת יותר אינם מתעכלים כל כך בקלות.
עם הפנים לעתיד
אפשר לשאול, "מה תועיל לסינים שיש להם ציוויליזציה כל כך ישנה?" יש יתרון ממשי, שמבקרים בסין חשים לעתים קרובות שהם לא יכולים להסביר אותו.
הערכים של תרבות ושל להיות מתורבת קיימים בסין כל כך הרבה זמן עד שהם ספגו דרך כל העם. אפילו סיני עני ללא השכלה צפוי להיות בעל אינסטינקטים והתנהגות של אדם משכיל. הוא מייחס חשיבות רבה לדברים כמו כבוד אישי, כבוד עצמי וכבוד לזולת. גם אם הוא מכיר את ההיסטוריה של ארצו ואזור הולדתו רק לפי אגדה ופולקלור במקום לקרוא אותם, עדיין הוא יודע זאת: בדרך כלל כמות מפתיעה של מידע תהיה בידו ויש לו רעב עצום וכשרון לחינוך, וזו אחת הסיבות לכך שההתקדמות העתידית של סין, ברגע שהיא השתחררה מהתוקפנות הזרה של תחילת האה ה-20, היתה מהירה להפליא. ואין פלא שהיא הפכה לאחת המדינות החזקות בתבל.
