שווקי חג המולד: כיצד הם התחילו?

כיום שווקי חג המולד הם כבר תופעה עולמית שמהווה אטרקציה תיירותית בפני עצמה, אך מסורת החג הזו שואבת את שורשיה מאירופה של ימי הביניים.

עבור רבים, שווקי חג המולד מעוררים נוסטלגיה, עם האורות הזוהרים, הריחות המתוקים והצלילים העליזים המזכירים למבקרים חגי מולד מן העבר. אך בעוד שמסורת רוכלי הרחוב המוכרים את מרכולתם סביב החגים מתוארכת לאחור מאות שנים, שוק חג המולד בצורתו המוכרת כיום הוא יצירה מודרנית באופן מפתיע. "האירוניה היא ש[השוק] מתחזה למסורת עתיקה-עתיקה, וזה מה שאנשים חושבים עליו", אומר ג'וזף פרי, היסטוריון באוניברסיטת מדינת ג'ורג'יה. "אבל למעשה, זה הרבה יותר מודרני."

שווקי חג המולד, המתקיימים מדי שנה בעשרות ערים ברחבי העולם, מזאגרב, קרואטיה, דרך דרזדן, גרמניה, ועד שנחאי, סין ושיקגו, אילינוי, כוללים בדרך כלל דוכנים פתוחים המוכרים מתנות, מטעמי עונה ומשקאות חמים. תצוגות אורות, קישוטים ומופעים חגיגיים מעוטרים נלווים לעתים קרובות להיצע הזה.

הנוסטלגיה לעבר שאינו קיים – עבר של "הרמוניית חג קולקטיבית", כותב פרי בספרו ״חג המולד בגרמניה: היסטוריה תרבותית״ – היא מרכז המשיכה של שווקי חג המולד. עם זאת, המסורת נעוצה בפונקציה מסחרית, המחוזקת על ידי תרבויות המסחר והצריכה של המאה ה-19, אשר "טבעו את חותמן עמוקות בשווקים הנצחיים-כביכול הללו", לדברי פרי.

מקורות שווקי חג המולד

שורשי שוק חג המולד מתחילים עוד בווינה בשנת 1296, כאשר הדוכס אלברכט הראשון אישר קיומם של ירידים בני 14 יום בחודש דצמבר. על אף מועד החגיגות הללו, הירידים לא היו קשורים ישירות לחג המולד ולא נראו דתיים באופיים. דוגמה מוקדמת נוספת לשוק של חודש אדבנט (אך לאו דווקא בנושא חג המולד) נמצאת בבאוצן, גרמניה. בשנת 1384, וצלאב הרביעי, מלך בוהמיה, העניק לעיר את הזכות לקיים שוק חופשי, שאיפשר לקצבים למכור בשר עד חג המולד.

חוקרים לרוב מסתייגים מהנסיונות להצביע באופן ודאי על שוק חג המולד הרשמי הראשון (הערים עצמן פחות מסתייגות, כאשר דרזדן מכריזה בגאווה על תוארה כ"שוק חג המולד העתיק ביותר בגרמניה"). עם זאת, שווקים שנתיים הפועלים ברציפות כוללים את השוק בדרזדן (המכונה שְטְרִיצֶלְמַרְקְט) שהחל ב-1434, ואת הנירנברג כריסטקינדלסמרקט, שהחל סביב שנת 1628.

מקורם של שווקי חג המולד הוא אולי גרמני בעיקרו, אך הם התפשטו בסופו של דבר לחלקים דוברי הגרמנית של איטליה, שוויץ וצרפת. מגמה זו תואמת את המקור הכללי של מנהגי חג המולד: המסורת של הצבת עץ כדי לחגוג את החג החלה, על פי הדיווחים, בגרמניה במאה ה-16. בעוד התיעוד הכתוב הראשון של עץ חג המולד מופיע במסמך משנת 1527 מהעיר מיינץ שבגרמניה.

הגדרה מחדש של מסורות חג המולד

בתקופת ימי הביניים, מתן מתנות היה קשור יותר ל-6 בדצמבר, יום ניקולאס הקדוש, מאשר לחג המולד. כקדוש המגן של הילדים, האמינו שניקולאס מתגמל התנהגות טובה במתנות. חג המולד, לעומת זאת, סימן את סופו של האדבנט, תקופה של צום והתבוננות דתית, ואת תחילתם של 12 ימי חגיגה. "ברגע שהגיע יום חג המולד, אם היה לך הכוח, אז ציפו שתאכל, תשתה, תשמח, תתחפש, תשחק משחקים [ו]תלך לרקוד ברחבי השכונה במשך 12 ימים רצופים לפני שאתה קורס לתוך ערימה", טענה אן לורנס-מת'רס, היסטוריונית באוניברסיטת רדינג באנגליה, ל-History.com ב-2021.

הרעיון של הענקת מתנות ב-25 בדצמבר במקום ב-6 בדצמבר מיוחס בדרך כלל למרטין לותר, הכומר הגרמני שהצית את הרפורמציה הפרוטסטנטית במאה ה-16. לותר ותומכיו, שהדגישו את החשיבות של יחסים ישירים עם אלוהים, דחו אמנות דתית ובמיוחד אייקונות של קדושים, כהסחות דעת אליליות מעבודת האל מבוססת האמונה.

כאשר מתן מתנות הפך לשם נרדף לחג המולד, חלקים מהחברה התנגדו לאופי המופקר ההולך וגובר של החג. במאה ה-17, הפוריטנים האנגלים טענו שחג המולד הפך לתירוץ למסיבות ושתיית יתר. פקודה שהעביר הפרלמנט הבריטי ב-1643 ציינה כי נוצרים הפכו "את החג הזה, המתיימר לזכרו של ישו, לשכחה קיצונית שלו, על ידי מתן חופש לעונג גשמי וחושני".

מסחור החג

על אף הביקורות הללו על עונת החגים, שווקי חג המולד צברו תאוצה ברחבי אירופה במאות ה-17 ובתחילת ה-18. בדומה להיום, הם היו מקומות לקניית בשר, מאפים וסחורות. השווקים עמדו לעתים קרובות ליד כנסיות, ושימשו כשטח מפגש לאזרחים מכל המעמדות, מעובדים ועד הולכי כנסייה, נוסעים זרים ובני אצולה.

ככל ששווקי חג המולד גדלו בפופולריות, הבינו ממשלות כי יש צורך ברגולציה. ברלין, לדוגמה, קבעה ב-1750 את מיקום שוק חג המולד של העיר ואת משך הזמן שבו הוא יכול להישאר פתוח (מ-11 בדצמבר עד 6 בינואר). השוק עצמו גדל מכ-50 דוכנים בשנת 1650 לכ-600 בשנת 1840. שווקי חג המולד הושפעו ישירות מחלוף הזמן ומטעמים משתנים. צו משטרתי בפרנקפורט מ-1869 קבע כי שוק חג המולד של העיר יכול להתקיים רק בין 5 בדצמבר ל-1 בינואר, ללא מכירות במהלך תפילת המיסה ב-25 וב-26 בדצמבר או ב-1 בינואר. ניתן היה למכור רק חפצי חג מולד אמיתיים, דהיינו צעצועי ילדים, עצי חג מולד, סצנות לידה, לחם זנגביל וממתקים.

מלבד אילוצים דתיים ותקנות מקומיות, שווקי חג המולד של המאה ה-19 נאלצו להתחרות בחנויות כלבו, שהסחורות בייצור המוני שלהן היו זולות הרבה יותר –(ונגישות בקלות) ממרכולת ביתית שנמכרה בדוכנים חיצוניים.

התחזקות הפופולריות של חנויות הכלבו המתפתחות, דחקו את שווקי חג המולד לסביבות שוליות יותר ויותר, וגם עם סוחרים (בעיקר ילדים) ששוטטו ברחובות עם מרכולתם. על אף שהדבר גונה בציבור, עיריית ברלין טענה שחסימות לתנועת הולכי רגל וסוסים מהווה הצדקה להעתקת מקום השווקים המרכזיים של חג המולד למיקומים פחות רצויים בכל פעם.

"תור הזהב" של שווקי חג המולד

עד סוף המאה ה-19, שווקי חג המולד היו בדעיכה. בשנות ה-20 של המאה ה-20, העיתונאי הנס אוסטוולד כתב על ברלין כי "רק השרידים הדלים של שוק חג המולד במזרח הבירה עדיין מפתים את תשוקותיהן ותקוותיהן של ילדים".

המשטר הנאצי המתפתח החיה את המסורת בשנות ה-30, תוך שהוא משתמש בשווקים מחדש כסמל תעמולה של הגדולה הגרמנית. הנאצים העבירו את השוק של ברלין בחזרה למרכז העיר, שם הוא משך מספר שיא של 1.5 מיליון מבקרים ב-1934. שנתיים לאחר מכן, השתתפו בו שני מיליון אנשים. הנאצים הבטיחו ששווקי חג המולד יישארו נאמנים לשמם על ידי חובת מכירת פריטים הקשורים ספציפית לחג, שנקבעה ב-1933. המרכולת המאושרת כללה קישוטי עץ חג מולד, צעצועים, לחם זנגביל וכורכי זרי אדבנט – חפצים שהמעיטו בחשיבות שורשיו הדתיים של חג המולד לטובת הצגת החגיגה כמסורת ארית, לאומנית גרמנית. המארגנים השתמשו בשרשראות, כדורי זכוכית ואורות פיות כדי ליצור אווירה חגיגית; בסוף שנות ה-30, דוכני מזון שהציעו נקניקייה (בראטוורסט), הרינג ומטעמים גרמניים אחרים הפכו גם הם למרכיבים קבועים בשוק.

על אף הטענה שהם מושרשים במסורת, הפיכת שווקי חג המולד מפעולה מסחרית בעיקרה לאירוע חוויתי תרמה לפופולריות המתחדשת שלהם. שווקי חג המולד של גרמניה הצטמצמו במהלך מלחמת העולם השנייה אך חוו התעוררות מחודשת לאחר תום הלחימה, במידה רבה בשל עליית הצרכנות. עד סוף שנות ה-60 וה-70, שווקים נפתחו כבר בסוף השבוע האחרון של נובמבר, והעניקו לקונים אפשרויות הוצאה נוספות. כיום, גרמניה מארחת כ-3,000 שווקי חג מולד מדי שנה. רוב השווקים הקטנים יותר במדינה מתוארכים לאחור ל-50 עד 60 שנה, מה שהופך אותם למצטרפים חדשים יחסית.

בעשורים האחרונים, שווקי חג המולד התרבו ברחבי העולם, ומושכים מבקרים באירופה, צפון אמריקה, אסיה ואוקיאניה. בעוד שכל שוק הוא ייחודי, קסם בסיסי מהעבר מאחד רבים מהם. קחו לדוגמה את יריד חג המולד הגדול של דיקנס בסן פרנסיסקו, המעביר אורחים אחורה ללונדון הוויקטוריאנית, או את הדרזדן שְטְרִיצֶלְמַרְקְט, הנמצא כעת בשנתו ה-588.

הרצון האנושי הזה לפאר את שווקי העבר אינו תופעה חדשה. בשנות ה-30 של המאה ה-19, הסופר הרומנטי הגרמני לודוויג טיק פרסם נובלה המתרחשת בשוק חג המולד של ברלין משנת 1791, ומביע נוסטלגיה למה שמכונה תור הזהב של שווקים מהעבר…