כריסטי מרטין: מתאגרפת פורצת דרך

יש סיפורים שצריך לראות כדי להאמין שהם קרו במציאות. כזה הוא הסיפור של כריסטי מרטין.

בשנות ה-90, היא הייתה השם החם ביותר בזירת האיגרוף העולמית. האישה שהצליחה לגנוב את ההצגה ממייק טייסון, שכיכבה על שער Sports Illustrated ושברה את כל תקרות הזכוכית בענף שנחשב אז ל"קרב חתולות". היא לא רצתה להיות "מתאגרפת-אישה טובה", היא פשוט רצתה להיות המתאגרפת הכי טובה שיש. אבל בזמן שמיליונים הריעו לה בזירה, בתוך הבית היא נלחמה בקרב הקשה והמסוכן מכולם. תחת שליטה אכזרית של בעלה ומאמנה, ג'ים מרטין, היא חוותה התעללות פיזית ונפשית קשה, חיה בארון בגלל איומים ושרדה ניסיון רצח מצמרר שבו נורתה ונדקרה והושארה למות על רצפת חדר השינה. הסרט ״כריסטי״ בכיכובה של סידני סוויני הביא למסך את המורכבות ההיסטורית הזו, לא רק כסרט ספורט, אלא כסיפור על הישרדות אנושית בלתי נתפסת.

כאשר כריסטי מרטין, סטודנטית שנה א' בקולג' שמעולם לא עטתה זוג כפפות איגרוף לפני כן, התייצבה בזירת איגרוף במערב וירג'יניה ב-1987, היא חשבה שהחוויה תהיה חד-פעמית. היא נרשמה לתחרות "Toughman" (איש הברזל), שאיפשרה לאנשים רגילים להתאמן ובדיוק החלה לאפשר לנשים להצטרף לחגיגה. היא הייתה סקרנית לגבי ספורט. "כשעשיתי את תחרות איש הברזל, זה מעולם לא היה במחשבה להתכונן לקריירת איגרוף," אומרת מרטין. "פשוט רציתי לעשות את זה כי כולם אמרו שאני לא יכולה לעשות את זה, אז חשבתי, 'אני הולכת לעשות את זה רק כדי להראות להם שאני יכולה'."

אותו הקרב משמש כסצנת הפתיחה של "כריסטי", סרט ביוגרפי בכיכובה של סידני סוויני כמרטין, שהוקרן בבכורה בבתי הקולנוע בארצות הברית ב-7 בנובמבר 2025. הסרט מפרט את הקריירה של בעלת השם באיגרוף נשים, ספורט שהיא זוכה לקרדיט על הפיכתו ללגיטימי, החל מאותו קרב איש הברזל ראשון ועד לקרבות האחרונים שלה ב-2011. "כריסטי" בוחן גם את חייה של המתאגרפת כאישה גאה בארון ואת חוויותיה עם אלימות במשפחה.

כיום, למרטין מקום של כבוד בהיכל התהילה הבינלאומי של האיגרוף ונציגת זכויות להט"ב ושורדות אלימות במשפחה. אך לפני ארבעה עשורים, באותו קרב איש הברזל הראשון, איש לא יכול היה לדעת מה עומד לבוא, אומר רון בורג'ס, עיתונאי ספורט שכתב במשותף את האוטוביוגרפיה של מרטין מ-2022, "נלחמים על הישרדות: המסע שלי דרך תהילת האיגרוף, התעללות, רצח ותחייה". "היא לא חשבה שזה הולך לשום מקום," אומר בורג'ס. "לא הייתה שום סיבה עבורה או עבור כל אישה אחרת לחשוב שיש קריירה באיגרוף".

קווים לדמותו של ענף: אגרוף נשים

אחד מקרבות איגרוף הנשים הראשונים שתועדו נערך על פי הדיווחים בלונדון ב-1722. נשים התאגרפו באירופה ובארה"ב לאורך המאה ה-19, למרות שהספורט היה לא חוקי במקומות רבים והיה חייב לפעול מתחת לרדאר. האולימפיאדה של 1904 בסנט לואיס הציגה איגרוף נשים כספורט ראווה, אך נשים באותה תקופה עדיין לא יכלו להתאגרף באופן מקצועי; הן גם היו מנועות מלהתחרות בקרבות איגרוף חובבניים, אשר מאושרים על ידי גופי הניהול של הספורט ומהווים את הצינור העיקרי להפיכה למתאגרף מקצועי.

איגרוף נשים ערך את הופעת הבכורה האולימפית שלו במשחקים האולימפיים בקיץ 2012 בלונדון. ניקולה אדמס הבריטית הפכה למדליסטית הזהב האולימפית הראשונה באיגרוף לאחר שניצחה בקטגוריית משקל זבוב. תנועת זכויות הנשים של שנות ה-60 וה-70 הציעה למתאגרפות שואפות הזדמנות להתחיל להילחם על מקום בספורט.

"בספורט לחימה, התחיל להיווצר חלל קטן וזעיר לנשים לומר, 'היי, מה איתי?'" אומרת מליסה סמית', המחברת של שני ספרים על ההיסטוריה של איגרוף נשים. כמה מתאגרפות קיבלו רישיונות מקצועיים בשנות ה-70 וה-80 ונלחמו באירועים מקומיים על טהרת הנשים בלבד. אך רוב הנשים לא יכלו להילחם בקרבות מאושרים וחובבניים, שהציעו סיכוי לבנות מיומנויות ולזכות בפרסום.

המתאגרפת בדימוס סו פוקס, שהקימה את היכל התהילה הבינלאומי של איגרוף נשים ב-2014, אומרת שהשנים הללו הרגישו לעיתים קרובות כמו צעד אחד קדימה ושניים אחורה.
"היו לנו נקודות ציון שחשבנו שיעלו את הספורט באופן מוחלט לתקשורת המיינסטרים, ובכל פעם התאכזבנו קצת," היא אומרת.

כריס מרטין

כבתו של כורה פחם מעיירה קטנה במערב וירג'יניה, היא תכננה להפוך למורה לאחר שתסיים את הקולג'. אך בשנה שלאחר מכן, ב-1988, מרטין נרשמה לתחרות איש ברזל נוספת, ואז לאחרת בשנה שאחרי. זמן קצר לאחר מכן, היא קיבלה שיחה ממקדם איגרוף מקומי בטנסי, שהציע לה 500 דולר ומקום בקרב מקצועי. לאחר שמרטין סיימה את הקולג' ב-1990, הוא התקשר שוב – הפעם ביקש ממנה לעבור לטנסי ולהתאמן עם מאמן האיגרוף החדש שלו, ג'ים מרטין.

מרטין ומאמנה החלו במערכת יחסים סוערת, בזמן שהוא אימן אותה באיגרוף אך גם החל לשלוט בבחירות הקריירה ובכספים שלה. ככל שהתאמנו, השניים התקרבו, ומרטין חשפה בפני ג'ים את סוד המיניות שלה. הם התחתנו לאחר שג'ים ראה את מרטין מתחברת מחדש עם חברה לשעבר ואמר לה שמשפחתה תתנכר לה אם תחליט להיות עם אישה. בינתיים, האיגרוף של מרטין המשיך להשתפר. עד 1993, היה לה מאזן של 19 ניצחונות, הפסד אחד ותיקו אחד. מתוך אותם ניצחונות, 15 היו בנוק-אאוט, שבו המנצח מצליח על ידי הפלת היריב כך שהוא אינו מסוגל לקום חזרה, במקום להשיג את הניקוד הגבוה ביותר בכרטיסי השופטים.

הקרב של מרטין ב-1996 בלאס וגאס נגד דירדרה גוגארטי נחשב כמי שהעניק לגיטימציה לספורט איגרוף הנשים. "כשמזכירים איגרוף נשים, השם הראשון ששומעים הוא כריסטי מרטין, והקרב הראשון ששומעים [עליו] הוא הקרב ההוא," אומר כתב הספורט רון בורג'ס. "רציתי שאנשים יצאו משם ויגידו, 'כריסטי מרטין היא מתאגרפת טובה'," מרטין נזכרת. "לא מתאגרפת-אישה טובה – מתאגרפת טובה."

אך איגרוף הנשים עדיין לא זכה לכבוד של הציבור הרחב. במספר הזדמנויות, מרטין נזכרה באוטוביוגרפיה שלה, היא נאלצה להשתמש בארון של שרת כחדר ההלבשה שלה לפני קרב. בורג'ס, שסיקר את האיגרוף באותה תקופה, אומר שרוב האנשים, כולל הוא עצמו, התייחסו לספורט כאל "קרב חתולות". "כריסטי במקור עמדה להיות, בהיעדר מילה טובה יותר, חלק מ'מופע השוליים' (freak show)," בורג'ס אומר. "אבל מה שהם לא הבינו זה שהיא לא הייתה מעוניינת להיות חלק ממופע שוליים. היא הייתה מעוניינת להיות ספורטאית מקצועית גדולה, והיא עמדה להשקיע את כל המאמץ שנדרש כדי שזה יקרה."

מקדם האיגרוף דון קינג, שעבד עם שמות גדולים כולל מוחמד עלי, ג'ורג' פורמן ומייק טייסון, החתים את מרטין ב-1993. הוא מעולם לא קידם אישה לפני כן, אך עד מהרה החל לשבץ אותה למופע הפתיחה או הסיום של הקרבות של טייסון ולשלם לה אלפי דולרים עבור כל הופעה.

עד 1996, מרטין הרוויחה 15,000 דולר לקרב. באותו מרץ, קינג העלה אותה לרשימת המשתתפים באירוע בלאס וגאס, שבו טייסון התמודד על תואר אליפות העולם באיגרוף. מרטין הייתה אמורה להילחם בדירדרה גוגארטי, מתאגרפת אירית פחות מוכרת שאותה היא תנצח – אם כי לא בקלות. הקרב של הנשים, בהשוואה לאירוע המרכזי הלא ממש מעניין של טייסון, היה משעשע יותר עבור הקהל. מלא בדם ומשמש כעדות לספורט המכונה "עסקי הכאב" (hurt business), העימות הותיר את הצופים כשהם מדברים על מרטין, לא על טייסון.

באותו רגע, בורג'ס אומר, מרטין "יצרה ספורט שלא היה קיים". הוא מוסיף, "כשמזכירים איגרוף נשים, השם הראשון ששומעים הוא כריסטי מרטין, והקרב הראשון ששומעים [עליו] הוא הקרב ההוא."

מרטין הפכה לסנסציה בן לילה. היא הפכה למתאגרפת הראשונה – ועדיין היחידה – שהופיעה על שער המגזין "ספורטס אילוסטרייטד" באפריל 1996, והיא העניקה השראה לדור של נשים שביקשו ללכת בעקבותיה. "היא הפכה למודל," סמית' אומרת. "היא הייתה האדם שאנשים רצו להילחם איתו, והיא הייתה המשפיענית. דברו עם נשים שהתחילו להתאגרף בסוף שנות ה-90 או תחילת שנות ה-2000, [ו]הן יגידו שכריסטי מרטין השפיעה עליהן."

במה שסמית' מכנה "ספורט בדמיון של התרבות הפופולרית," ההצלחה של מרטין הייתה לא רק בזכות המיומנות שלה כמתאגרפת אלא גם בזכות היכולת שלה לזכות באהדת הציבור. היא השתתפה בקביעות במסיבות עיתונאים; אימצה את הצבע הוורוד כצבע המזוהה איתה; ושואפת לנצח בכל קרב בנוק-אאוט, אליו הקהל הגיב הרבה יותר מאשר לניצחונות שהוכרעו על ידי שופטים.
אפילו בתוך התעשייה, המיומנות הייתה רק ההתחלה. בספורט כמו איגרוף ללא קומישינר לאומי או בינלאומי, "זה קשור למי אתה מכיר, לא למה שאתה יודע," מרטין אומרת. כשהיא ניצחה בנוק-אאוטים עבור קינג והייתה אהובה על הקהל, מרטין הרוויחה יותר מ-100,000 דולר לקרב.

אך כשהחוזה של מרטין עם קינג הסתיים ב-2001 ומתאגרפות צעירות יותר בהשראתה החלו לעלות בתעשייה, הקריירה שלה החלה להאט. ב-2003, היא הפסידה לליילה עלי, בתו של מוחמד עלי, שנתנה למרטין קרדיט יותר מאשר לאביה על כך שהעניקה לה השראה להתחיל להתאגרף. עד 2005, מרטין נלחמה פחות והפסידה יותר. אך מחוץ לזירה, היא כתבה באוטוביוגרפיה שלה, היא התמודדה עם "קרב אמיתי יותר ומזיק יותר" מכל קרב בתוכה.

הקרב של חייה

לאורך הקריירה של מרטין, בעלה, ג'ים, התעלל בה רגשית ופיזית. הוא עקב אחר שיחות הטלפון שלה, שקל אותה בכל בוקר ואמר לה שהיא תפסיד הכל אם תחשוף את זהותה כאישה גאה. עד סוף שנות ה-2000, מרטין הפכה גם למכורה לקוקאין, שהיא אומרת שג'ים סיפק לה בשמחה. כשמרטין הרגישה שהיא לא יכולה לשלוט במה שקורה בחייה האישיים, היא מצאה תחושת שליטה בזירה. כפי שסמית' מציינת, חלק ניכר מהמתאגרפות חוו אלימות במשפחה. "אחת מסוגלת לקחת שליטה על אלימות דרך האיגרוף, כדרך לרפא את האלימות בחיים שלך," אומרת המחברת.

עד שמרטין התחברה מחדש עם החברה לשעבר שרי לאסק ב-2010, ג'ים שלט כמעט בכל היבט של חייה. הוא נהג לומר לה, "אם תעזבי אותי, אני אהרוג אותך," היא כתבה באוטוביוגרפיה שלה. "הוא אמר לי את זה כל כך הרבה זמן שזה כבר לא באמת נרשם בדרך שזה היה צריך להירשם," מרטין נזכרה. "את שומעת את המילים, אבל את כבר לא לגמרי מאמינה להן, וזה האופן שבו הרבה נשים מוכות מסיימות את חייהן כמתות."

כשמרטין חזרה הביתה לאחר שראתה את לאסק ערב אחד ב-2010, ג'ים דקר אותה ארבע פעמים וירה בה בחזה עם האקדח האישי שלה. כשהוא יצא להתקלח, במחשבה שהיא מתה, היא משכה את עצמה מהרצפה ואל מחוץ לבית, מסמנת לעובר אורח שהביא אותה לבית החולים.

כשמרטין שוחררה מבית החולים, המקום הראשון שאליו הלכה היה חדר הכושר שלה, שם התאחדה עם הצוות שלה (מלבד ג'ים, שנעצר שבוע לאחר התקיפה). הסצנה הזו מתוארת בסרט והיא החלק האהוב ביותר על מרטין ב"כריסטי". "חלקים שונים של הסרט משפיעים על אנשים שונים בצורה שונה," מרטין אומרת. "מה שבולט עבורי הוא חלק שלא אומר כלום לאף אחד אחר, וזה הרגע שבו הצוות שלי מתאחד אחרי שנוריתי ונדקרתי. זה החלק שבכיתי בו."

בשנת 2012, המתעלל של מרטין נדון ל-25 שנות מאסר בגין ניסיון לרצח. מרטין המשיכה והתחתנה עם יריבה לשעבר שלה, ליסה הולווין, בשנת 2017 – רגע שהיא מכנה "הניצחון הגדול ביותר של חיי". מאז שסיימה את קריירת האיגרוף שלה ב-2012 עם מאזן של 49 ניצחונות, 7 הפסדים ו-3 תוצאות תיקו, עם 31 ניצחונות בנוק-אאוט, היא המשיכה והפכה למקדמת איגרוף, כותבת ואקטיביסטית.
בזמן כתיבת האוטוביוגרפיה של מרטין במשותף, בורג'ס נסע בקביעות לביתה בטקסס. לאחר פרסום הספר ב-2022, הוא סייר במדינה עם מרטין כדי לשתף את סיפורה. הוא נזכר בעצירה אחת בסיור בתיכון לבנים בלבד בשיקגו, שם הוא חשש לגבי לכידת תשומת הלב של מאות בני הנוער שלפניהם – עד שמרטין החלה לדבר.

"היא אמרה, 'אני כריסטי מרטין, הייתי מתאגרפת אלופת עולם, הייתי בת, הייתי אחות. … הייתי מכורה לסמים, והושארתי למות על רצפת חדר השינה שלי עם קליע ליד הלב וארבע פצעי דקירה'. ויכולת לשמוע סיכה נופלת במקום. יש לה קסם כלשהו. אין ספק בכך." כשבמאי דייוויד מישוד (שביים בעבר את "המלך", הסרט הביוגרפי של נטפליקס מ-2019 על הנרי החמישי, מלך אנגליה) והתסריטאית מירה פוקס פנו למרטין בנוגע ליצירת הסרט הביוגרפי החדש, היא אמרה להם שהיא רוצה לשאת את החלקים השונים הללו של חייה וזהותה אל תוך הסרט. "זה לא סרט איגרוף," מרטין אומרת. "זה סרט חיים. זה סרט על אנדרדוג שהגיע לראש הערימה."

חומר מעשיר לצפייה

״כריסטי״ יצא לאקרנים ב-2025 והוא סרט ביוגרפי המגולל את קורות חייה ובייחוד בתקופת ההצלחה המקצועית, לצד התמודדותה עם בעיות מבית. את כריסטי גילמה סידני סוויני, שבכדי להתכונן לתפקיד, היא העלתה 14 קילוגרמים למשקלה, התאמנה באינטנסיביות באיגרוף ובהרמת משקולות וביצעה את הפעלולים שלה בעצמה במהלך הפקת סרט, כשהיא סירבה להשתמש בכפילה עבור סצנות האיגרוף. הסרט לא זכה להצלחה מסחרית ולמעשה נחל כשלון בקופות.