לרגל ולחבל: ההיסטוריה הקצרה של סוכנות הביון המרכזית

אם ה-CIA היה מועמד פוטנציאלי לעבודה, סביר שהוא היה כותב בקורות החיים שלו: "יודע לשמור סודות, אבל כולם מדברים עליי". זו כנראה הסוכנות היחידה בעולם שכולם שמעו עליה, אך כמעט אף אחד לא באמת יודע מה היא עושה. מאחורי כל מבצע מסתורי, פלישה כושלת או פרויקט שנשמע כמו עלילה של סרט מדע בדיוני, עומדת רשת מסועפת של מרגלים, סודות, וחיבה מפתיעה למבצעים עם שמות קוד ביזאריים.

רקע

ה-CIA, או סוכנות הביון המרכזית (Central Intelligence Agency), היא הסוכנות הממשלתית העיקרית בארצות הברית שעוסקת באיסוף מודיעין ומידע ביטחוני בינלאומי ממדינות זרות. ההיסטוריה של סוכנות הריגול השנויה במחלוקת מתחילה במלחמת העולם השנייה, והיא מילאה תפקיד מפתח במאמצי ארה"ב להילחם במעצמות הציר במהלך אותו סכסוך וכן במלחמה הקרה שבאה בעקבותיה. על אף שהיא אפופה בסודיות, חלק מפעולות ה-CIA – כגון מבצעים צבאיים חשאיים ומבצעי סייבר – משכו ביקורת ותשומת לב ציבורית.

משרד השירותים האסטרטגיים (OSS)

הממשל בארצות הברית תמיד העסיק מרגלים שפעלו נגד אינטרסים זרים, בדיוק כפי שאויביה השתמשו בריגול נגד אמריקה. ניקח לדוגמה את מזימתו הכושלת של בנדיקט ארנולד למסור את המצודה האמריקאי בווסט פוינט, ניו יורק, לידי הבריטים במהלך מלחמת העצמאות.

אך הפריצה המוסדית הגדולה הראשונה של הממשל האמריקאי לעולם הריגול החלה במהלך מלחמת העולם השנייה, לאחר הפצצת פרל הארבור על ידי יפן ב-7 בדצמבר 1941. מסמכי ממשלה מסווגים שהותרו לפרסום מרמזים כי הצבא האמריקאי היה צריך להיות מוכן יותר למתקפה על פרל הארבור.

OSS: קודמו של ה-CIA

כ-13,000 גברים ונשים עבדו עבור משרד השירותים האסטרטגיים (OSS), סוכנות המודיעין האמריקאית במהלך מלחמת העולם השנייה וקודמתו של ה-CIA המודרני. ואכן, דווח כי מודיעין הצי – יחידת הריגול של חיל הים האמריקאי – פיצח קודים צבאיים ודיפלומטיים יפניים, וכי הבולשת הפדרלית (FBI) הבחינה בדיפלומטים יפניים המוצבים בהוואי עוסקים בפעילויות חשודות בשבועות שקדמו למתקפה. עם זאת, מה שהיה חסר מאוד זו סוכנות מרכזית בתוך הממשלה שיכולה למיין את המידע שנאסף על ידי מרגלים הפועלים למען המדינה, לנתח אותו ולדווח עליו לפקידים הרלוונטיים.

זו היתה הסיבה שהנשיא פרנקלין ד. רוזוולט יזם את הקמת את המשרד לשירותים אסטרטגיים (OSS) ומינה את עורך הדין הניו יורקי וגיבור מלחמת העולם הראשונה, הגנרל וויליאם ג'. דונובן, לעמוד בראש הסוכנות הצעירה. הסמכות המקורית של ה-OSS היתה לאסוף ולנתח "מידע אסטרטגי" לשימוש במלחמה.

חוק הביטחון הלאומי

באמצעות ה-OSS, דונובן – שנודע בכינוי "ביל הפרוע" (Wild Bill), יכול היה לשלוח חבלנים מאחורי קווי האויב כדי לפגוע במתקנים צבאיים, להפיץ דיסאינפורמציה כדי להטעות כוחות יפנים וגרמנים ולנסות לגייס לוחמי מחתרת. הסוכנות העסיקה כ-12,000 עובדים בוושינגטון הבירה ובמקומות אחרים, כולל, למשל, כ-500 סוכני שטח שפעלו בצרפת הכבושה על ידי גרמניה.

בתום מלחמת העולם השנייה, הנשיא הארי טרומן, שנכנס לתפקיד לאחר מותו של רוזוולט, לא ראה צורך ב-OSS וביטל אותו. בתוך שנה מהחלטה זו ולאחר תחילת המלחמה הקרה בין ארצות הברית לברית המועצות הנשיא החדש שינה את דעתו. כשרוב מנהיגי ה-OSS לשעבר עדיין נמצאים בוושינגטון, הוא הקים תחילה קבוצת המודיעין המרכזית וסוכנות הביון לאומית בשנת 1946. לאחר מכן, בשנת 1947, הקונגרס העביר את חוק הביטחון הלאומי, שהוביל להקמת המועצה לביטחון לאומי וה-CIA כפי שהסוכנות מוכרת כיום.

מנהל ה-CIA ותפקידי ה-CIA

מהקמתה ב-1947 ועד 2005, ה-CIA נוהל על ידי ראש המודיעין המרכזי (DCI). תפקיד זה אויש בדרך כלל על ידי מנהיגים מתחומים שונים, כולל צבא, פוליטיקה או עסקים. מספר אנשים בולטים החזיקו בתפקיד זה, כולל רוסקו ה. הילנקוטר, והנשיא לשעבר ג'ורג' ה. וו. בוש, שכיהן במשך שנתיים ב-1976–1977. ג'ורג' טנט כיהן כראש המודיעין המרכזי מ-1996 עד 2004, ויש הרואים בו, ובסוכנות תחת הנהגתו, אחראים לכישלונותה מודיעיניים שקדמו למתקפות הטרור של 11 בספטמבר 2001.

ב-2004, הקונגרס העביר את חוק רפורמת המודיעין ומניעת טרור, אשר שינה את מבנה ההנהגה של שירותי המודיעין והעמיד את כולם – כולל המחלקה לביטחון המולדת וה-CIA – תחת חסותו של התפקיד החדש שנוצר: ראש המודיעין הלאומי. כתוצאה מכך, ה-CIA מנוהל כעת על ידי ראש ה-CIA.

בתפקיד ראש ה-CIA החזיקו מספר דמויות חשובות, כולל חבר הקונגרס הדמוקרטי לשעבר ליאון פאנטה, שהיה ראש ה-CIA הראשון של הנשיא ברק אובמה. פאנטה היה האיש האחראי כאשר שיטות "התשאול הקשה" של הסוכנות, ששימשו לאחר מתקפות ה-11 בספטמבר, נחשפו בפומבי. מאז נובמבר 1961 מטה ה-CIA ממוקם בלנגלי, וירג'יניה ועד 2019 היה זה מטה הביון הגדול ביותר בעולם. ב-2019 גרמניה חנכה את מטה שירות הביון הפדרלי שלה בברלין, שהפך למטה הביון הגדול בעולם.

מפרץ החזירים

עד ימינו בתוך ה-CIA, הפלישה למפרץ החזירים באפריל 1961 נחשבת ל"כישלון מושלם". בעוד שה-CIA בהחלט הרחיב את מנגנון המודיעין של אמריקה, הסוכנות מונה כ-50,000 עובדים, היא לא תמיד הצליחה בפעולותיה ברחבי העולם.

לדוגמה, מסמכי ממשלה מסווגים שהותרו לפרסום מרמזים שסוכנות הביון המרכזית עמדה מאחורי הפלישה הכושלת לקובה במפרץ החזירים ב-1961. הסוכנות גייסה גולים קובנים שחיו בארצות הברית והכשירה אותם בטקטיקות צבאיות לפלישה לאי שהיה תחת הנהגתו של הקומוניסט פידל קסטרו לאחר מהפכה. המבצע שתוכנן בצורה גרועה היה פיאסקו, ובמקום להחליש את אחיזתו של קסטרו בשלטון, העניין הכושל חיזק את מעמדו, וקסטרו נשאר בתפקיד עוד שנים רבות.

אייר אמריקה

משנות ה-50 ועד שנות ה-70, הוקמה חברת תעופה למטענים ונוסעים שהופעלה על ידי ה-CIA – שנקראה אייר אמריקה (Air America) – כדי לאפשר לסוכנות לגשת לאזורים בדרום מזרח אסיה שבהם הצבא האמריקאי לא יכול היה להיות נוכח לפי אמנת ז'נבה. "אייר אמריקה" פותחה כדי לספק ל-CIA אמצעי לעקוב אחר השפעת סין הקומוניסטית באזור, כולל מדינות כמו קמבודיה, לאוס ווייטנאם.

עם זאת, דו"חות מצביעים על כך שסוכני הסוכנות הסתבכו עם קבוצות שעסקו בסחר באופיום ובהרואין באסיה, וש"אייר אמריקה" שימשה למשלוח סמים ברחבי האזור. פעילותה של "אייר אמריקה" כולה הושעתה בסופו של דבר בשנות ה-70.

פרויקט MK-Ultra

MK-Ultra היה פרויקט חשאי של ה-CIA שפעל מ-1953 עד סביבות 1973, שבמהלכו ביצעה הסוכנות מאות ניסויים לא חוקיים, לעיתים על אזרחי ארה"ב וקנדה שלא ידעו על כך, כדי להעריך את השימוש בטיפול בהלם חשמלי, תרופות כגון מסקלין ו-LSD ושיטות אחרות לשליטה מוחית, איסוף מידע ועינויים פסיכולוגיים. פרטים על MK-Ultra ופרויקטים אחרים מתקופת המלחמה הקרה הפכו ציבוריים בשנת 1975, במהלך סדרת חקירות על פעילויות בלתי חוקיות נרחבות של ה-CIA, כולל התנקשויות במנהיגים זרים, ברחבי העולם ובתוך ארצות הברית.

בתקופה מאוחרת יותר, בשנות ה-80 וה-90, ה-CIA נקשר לאספקה ומכירה של קראק קוקאין בלוס אנג'לס ובמקומות אחרים, כשההכנסות ממאמצים אלה שימשו לכאורה למימון פעילותם של לוחמי גרילה באמריקה הלטינית.