המלחמה הקרה הייתה קרע בין רוסיה למדינות המערב (ארצות הברית ובנות בריתה, כמו בריטניה), שהחל בשנות הארבעים ונמשך עד 1991. קשה לציין תאריך מדויק לתחילתה, אך זו הייתה מלחמה בין שתי אידיאולוגיות ודרכי שלטון – קומוניזם (המזרח) מול קפיטליזם (המערב).
המלחמה הקרה, הייתה סכסוך שנמשך 40 שנה בין המזרח למערב, והגיע לסיומו בשנת 1991, זמן קצר לאחר נפילת חומת ברלין. בעוד ברית המועצות היתה מדינה קומוניסטית (מ-1922 עד 1991), מדינות המערב כמו ארצות הברית היו מדינות קפיטליסטיות. לאורך כל המלחמה הקרה, מדינות קומוניסטיות וקפיטליסטיות ניסו להתעלות זו על זו, והתחרו בפיתוח הטכנולוגיות והנשק הטובים ביותר.
מהו קפיטליזם?
במערכת קפיטליסטית אזרחים רשאים להחזיק בבעלותם עסקים משלהם ולהרוויח כסף משלהם; היא סובבת סביב משהו שנקרא שווקים חופשיים, שבהם חברות ואנשי עסקים יכולים לקנות ולמכור מוצרים ושירותים, בהתאם לרצון הלקוחות והציבור (שגם קובע כמה יעלו הדברים), עם מעט או ללא שליטה ממשלתית; בדרך כלל, ישנן מפלגות פוליטיות מרובות המייצגות חלקים שונים של החברה (אך זה לא תמיד חייב להיות המצב בחברה קפיטליסטית); ממשלות נבחרות בבחירות דמוקרטיות, שבהן לאזרחים יש זכות לומר את דברם לגבי מי שהם רוצים שינהל אותם (דמוקרטיה); זכויות וחירויות האדם הן חלק חשוב מהחיים, כולל היכולת לומר מה מרגישים (חופש הביטוי) והעיתונות נהנית גם היא מחופש הביטוי ואינה נשלטת על ידי המדינה.
מהו קומוניזם?
במערכת קומוניסטית עסקים נמצאים בבעלות המדינה וכל העושר מהם נשלט על ידי האנשים שבשלטון; יש מפלגה פוליטית אחת האחראית; אין לאזרחים הזדמנות להצביע עבור מי שהם רוצים שינהל או לשנות את הממשלה (דיקטטורה); חשוב יותר לשרת את המדינה ולציית לממונים מאשר ליהנות מחירויות אישיות והתקשורת נשלטת על ידי אלה שבשלטון.
מקורות הקומוניזם
כדי להבין מדוע החלה המלחמה הקרה, יש צורך להבין מאין הגיע הקומוניזם ברוסיה, שכן זו הייתה הפעם הראשונה שמערכת שלטון זו הוצגה. בשנת 1917, הבולשביקים תפסו את השלטון ברוסיה לאחר מהפכת אוקטובר והונהגה מערכת פוליטית חדשה שנקראת קומוניזם (בשנים שלאחר מכן, כמה מדינות אחרות, כולל סין, צפון קוריאה וקובה, יאמצו גם הן את הקומוניזם).
בשנת 1922, רוסיה – יחד עם מדינות שהיו בשליטתה – הקימה את ברית הרפובליקות הסובייטיות הסוציאליסטיות (ס.ס.ס.ר.), הידועה יותר בשם ברית המועצות. זו הייתה קבוצה קומוניסטית שלא הסכימה עם מדינות המערב, הקפיטליסטיות, או עם דרך השלטון שלהן.
מדוע החלה המלחמה הקרה?
המלחמה הקרה החלה בעקבות מלחמת העולם השנייה, אך יסודותיה הונחו עוד קודם לכן. במהלך מלחמת העולם השנייה, קרה משהו יוצא דופן. לאחר שהיטלר החל לפלוש לשטחים שנשלטו על ידי ברית המועצות, היא חברה לבריטניה, שהייתה אויבתה הפוליטית המסורתית, כדי להילחם נגד גרמניה. כאשר היפנים הפציצו את פרל הארבור בדצמבר 1941, וארצות הברית הצטרפה גם היא למלחמת העולם השנייה, הדבר איחד את ברית המועצות ואת ארצות הברית במטרה משותפת, הגם שהן היו אויבות פוליטיות מסורתיות. יחד, בריטניה, ארצות הברית וברית המועצות הפכו לבעלות ברית לא צפויות המכונות "הברית הגדולה", שנלחמה נגד הנאצים. זו הסיבה שלפעמים אומרים ש-1941 היא תחילת המלחמה הקרה, כאשר שלוש האומות הללו התאחדו.
בשתי פגישות נפרדות בשנים 1943 ו-1945, נפגשו מנהיגי בריטניה, ארצות הברית וברית המועצות כדי להחליט כיצד להתמודד עם הנאצים באירופה. ווינסטון צ'רצ'יל היה ראש ממשלת בריטניה, פרנקלין ד. רוזוולט היה נשיא ארצות הברית ויוסיף סטלין היה ראש ממשלת ברית המועצות. אך כשהגיע הזמן ליישם את מה שהוסכם, המנהיגים הוחלפו. עד לפגישה החשובה ב-1945 בפוטסדאם שבברלין, כבר כיהן ראש ממשלה חדש בבריטניה (קלמנט אטלי) ונשיא חדש ישב בבית הלבן בארצות הברית (הארי ס. טרומן).
הנשיא טרומן היה גלוי יותר מהנשיא רוזוולט לגבי סלידתו מסטלין ומהקומוניזם, וסטלין לא אהב את היחס האמריקאי לברית המועצות. בריטניה וארצות הברית לא האמינו שסטלין יאפשר בחירות באזורים שבשליטת ברית המועצות לאחר המלחמה, דבר שהוסכם בפגישה מוקדמת יותר. כבר במהלך המלחמה, לסטלין היו תוכניות להשתלט על מזרח אירופה. בעוד הסובייטים הדפו את הנאצים, הם החלו לכבוש חלקים גדולים ממזרח אירופה ורצו לכפות את הקומוניזם באזורים אלה. זה עורר חשש בארה"ב ובבריטניה, אך הברית הגדולה עדיין נאלצה לעבוד יחד כדי להביס את היפנים.
בשנת 1945, ארה"ב הטילה שתי פצצות אטום על יפן – אחת על הירושימה ואחת, שלושה ימים לאחר מכן, על נגסאקי. כ-214,000 בני אדם איבדו את חייהם. בעוד שהיפנים נכנעו במלחמה כמה ימים לאחר מכן, יש שאומרים שהטלת הפצצות באופן זה הייתה גם דרך של האמריקאים להראות לברית המועצות עד כמה היא עוצמתית ומי באמת שולט. זמן קצר לאחר מכן, מלחמת העולם השנייה הסתיימה – אך היחסים בין חברות הברית הגדולה הפכו מתוחים, והמלחמה הקרה החלה.
תחילת המלחמה הקרה
לאחר מלחמת העולם השנייה, בבנות הברית המערביות חששו שבאזורים רבים באירופה, דיקטטורה נאצית התוחלף בדיקטטורות קומוניסטיות. בשנת 1946, צ'רצ'יל – ששב להיות ראש ממשלת בריטניה – הכריז ש"מסך ברזל" ירד על אירופה, כשהיא מחולקת בין המזרח למערב. הדבר נודע כנאום מסך הברזל המפורסם.
בין 1945 ל-1948, הסובייטים הפכו את אלבניה, בולגריה, מזרח גרמניה, רומניה, פולין, הונגריה וצ'כוסלובקיה למדינות קומוניסטיות. הדבר סיפק להם אזור חיץ להגנה על ברית המועצות מפני פלישות עתידיות אפשריות על ידי המערב. נראה היה שיוון היא המדינה הבאה במזרח אירופה שתהפוך לקומוניסטית. לבריטניה לא היה די כסף כדי למנוע זאת, והמערב החל לדאוג לגבי התפשטות הקומוניזם.
במרץ 1947, ארה"ב נשבעה לסייע בעצירת התפשטות זו. הנשיא טרומן נשא נאום שבו הבטיח כי ארה"ב תסייע לכל מדינה שתנקוט עמדה נגד הקומוניזם. מדיניות זו כונתה "דוקטרינת טרומן". ביוני באותה שנה, הוא שלח את הגנרל ג'ורג' מארשל לבדוק מה ניתן לעשות. מארשל הגה תוכנית – "תוכנית מארשל" – שתציע למדינות אירופה כסף כדי להתאושש לאחר מלחמת העולם השנייה ולדחות את הקומוניזם.
בשנת 1947, סטלין הקים את "קומינפורם" – ברית של מדינות קומוניסטיות – ואסר על כל אחת מהן לבקש סיוע מ"תוכנית מארשל". לאחר מכן, בינואר 1949, הסובייטים הקימו מועצה בשם "קומקון" (Comecon) שתנהל תוכנית סיוע פיננסי עצמאית, "תוכנית מולוטוב", כדי לנסות לשמור את האומות הקומוניסטיות לצד ברית המועצות. במובן מסוים, שני הצדדים ניסו לקנות תמיכה מהמדינות.
מדוע הייתה ברלין כה חשובה במלחמה הקרה?
ברלין הפכה לעיר משמעותית בסכסוך בין המערב לסובייטים. לאחר מלחמת העולם השנייה, גרמניה חולקה לארבעה חלקים בין ארה"ב, בריטניה, צרפת וברית המועצות. גם ברלין חולקה לשניים, אף על פי שחלקה המערבי של ברלין היה מוקף באזורים סובייטיים. זה היה הפער האחרון באזור החיץ של ברית המועצות וסטלין רצה שליטה עליו.
בנות הברית השתמשו בכספים מ"תוכנית מארשל" כדי לסייע לגרמניה להתאושש לאחר המלחמה. אך האזורים שנשלטו על ידי ברית המועצות היו עניים, וזה גרם לקומוניזם להיראות רע. סטלין יצא למסע השתלטות על ברלין. ביוני 1948, בריטניה, צרפת וארה"ב איחדו את האזורים שלהן בגרמניה במה שיוכר כמערב גרמניה, כשמערב ברלין היא בירתה. בין 1949 ל-1961, כ-2.7 מיליון מזרח גרמנים עזבו למערב גרמניה בתקווה לחיים טובים יותר.
סטלין לא אהב דבר מזה. ב-23 ביוני 1948, הוא חתך את הגישה לכבישים ולרכבות של המערב למערב ברלין, במה שנודע כ"מצור ברלין". משמעות הדבר הייתה שניתן היה להגיע למערב ברלין רק דרך האוויר. במשך 11 חודשים, משהו שנקרא "הרכבת האווירית לברלין" סיפק למערב ברלין מזון ואספקה מהאוויר, מכיוון שהמערב לא רצה לפרוץ את דרכו ביבשה ולהסתכן בהתחלת מלחמה נוספת. המצור הוסר במאי 1949, אך הסכסוך בין מזרח ומערב גרמניה היה חזק יותר מאי פעם.
המלחמה הקרה מתעצמת
ב-1949, הוקם נאט"ו (ברית האמנה הצפון-אטלנטית), קבוצת מדינות הפועלות יחד להגן על עצמן, כתוצאה ממצור ברלין. הברית כללה את ארה"ב, בריטניה, קנדה, מערב גרמניה, פורטוגל, צרפת, בלגיה, הולנד, דנמרק, איסלנד, איטליה ולוקסמבורג. ברית המועצות לא הוזמנה להצטרף. בשנת 1953, סטלין מת וניקיטה חרושצ'וב הפך למנהיג ברית המועצות. הוא דיבר על רצון לשפר את היחסים עם המערב ולהביא יותר שלום, אך זה לא קרה. למעשה, 1953 עד 1960 הייתה אחת התקופות המתוחות ביותר במלחמה הקרה.
במאי 1955, חרושצ'וב הקים קבוצה צבאית של מדינות קומוניסטיות בשם "ברית ורשה", בתגובה להקמת ברית נאט"ו. זו כללה את ברית המועצות, פולין, הונגריה, צ'כוסלובקיה, בולגריה, רומניה, מזרח גרמניה ואלבניה. מדינות המערב לא היו חלק ממנה. זה רק חיזק את תחושת "מזרח נגד מערב".
העולם היה כעת מחולק בבירור בין שני צדדים מנוגדים שהחזיקו ברעיונות שונים. בעוד שקבוצות אלו לא בהכרח נלחמו זו בזו ישירות בקרבות פיזיים, אם מדינות יריבות כלשהן נקלעו למחלוקת בנוגע למשהו, האיום שזה עלול להסלים למשהו הרבה יותר גדול הפך לממשי מאוד. שני הצדדים היו מעורבים גם בסכסוכים אחרים כמו מלחמת קוריאה (1950–1953) ומלחמת וייטנאם (1955–1975) בצדדים מנוגדים, מה שהגביר את הפיצול ביניהם.
עם זאת, בתחילת שנות השישים, המצב בברלין הפך למביך עבור הסובייטים. כמעט 2,000 פליטים ברחו מהמזרח ונמלטו למערב מדי יום. חרושצ'וב נאלץ לפעול כדי לבסס את כוחה של ברית המועצות. כאשר המערב סירב לעזוב את האזור שלו במערב ברלין, ב-13 באוגוסט 1961, חרושצ'וב סגר את הגבול בין מזרח ומערב ברלין והורה לבנות את חומת ברלין.
"אני ברלינאי" ('Ich bin ein Berliner')
ב-26 ביוני 1963, נשיא ארה"ב קנדי נסע לברלין ונשא נאום שבו אמר שברלין היא סמל לחופש ולמאבק נגד הקומוניזם. עמדתו הנחושה הראתה לסובייטים כי למערב אין כוונה לעזוב את ברלין. נאום זה מכונה לעיתים קרובות נאום 'אני ברלינאי' ('Ich bin ein Berliner'), שכן הוא הראה סולידריות עם האנשים שם. "המירוץ לחלל" ו"מירוץ החימוש" גם הם הגבירו את המתחים.
מה היה המירוץ לחלל?
המירוץ לחלל היה תחרות בין המזרח למערב במהלך המלחמה הקרה לגבי מי יוכל לשלוט בחקר החלל. בשנת 1957, הסובייטים שיגרו את הלוויין הראשון, ספוטניק, שהקיף את כדור הארץ. ארבע שנים לאחר מכן, הם שלחו את האדם הראשון לחלל, יורי גגארין. ארה"ב הגיבה בשליחת אדם משלה לחלל והתחייבה להיות האומה הראשונה שתנחית אדם על הירח עד סוף שנות השישים. הם השיגו זאת ב-1969.
מה היה מירוץ החימוש?
במהלך המלחמה הקרה, המערב והמזרח התחרו מי יבנה את הטילים והפצצות הטובים ביותר. זה נודע בשם מירוץ החימוש. מאז שארה"ב הטילה את פצצת האטום על הירושימה ב-1945, ברית המועצות רצתה שתהיה לה נשק דומה משלה.
ב-29 באוגוסט 1949, הסובייטים הפעילו את הפצצה הגרעינית הראשונה שלהם. אך אחד הרגעים המתוחים ביותר בכל המלחמה הקרה הגיע ב-1962, עם משבר הטילים בקובה. במשך 13 ימים באוקטובר 1962, העולם עמד על סף מלחמה גרעינית כאשר ברית המועצות סיפקה לקובה הקומוניסטית טילים שבהם יכלו להשתמש נגד ארה"ב, שרצתה לפלוש לקובה ולהדיח את מנהיגיה (האחים קסטרו) מהשלטון. המצב בסופו של דבר נרגע. יש אומרים שהדבר סלל את הדרך לצדדים לעבוד יחד על הסכמים מאוחר יותר במלחמה הקרה בנוגע לפיתוח נשק.
בשורה התחתונה
המלחמה הקרה הייתה סדרה של אירועים שבהם על כל מה שהמערב עשה, ברית המועצות הייתה מגיבה באותה צורה.
- בפוליטיקה, ל"דוקטרינת טרומן" ב-1947, הגיבה ברית המועצות ב"קומינפורם".
- בכלכלה, ל"תוכנית מארשל" הגיב סטלין ב"קומקון" ב-1949.
- מבחינת הגנה, ברית המועצות הגיבה להקמת נאט"ו ב-1949 ב"ברית ורשה" משלה ב-1955, בין מדינות מזרח אירופה הקומוניסטיות.
- פצצות האטום שהוטלו על יפן ב-1945 ביססו את ארה"ב כמעצמת-על מבחינת הנשק שהיה לה. אך ארבע שנים לאחר מכן, הסובייטים הפעילו פצצה גרעינית משלהם.
איך הסתיימה המלחמה הקרה?
היו מספר גורמים שהובילו לסיום המלחמה הקרה.
- במהלך שנות השבעים, המתחים בין המערב למזרח נרגעו מעט בתקופה שנקראת "דֶטֶנְט" (הרפיית מתחים).
- נחתמו הסכמים לעידוד יחסים שלווים יותר, ואף חלליות סובייטיות ואמריקאיות עגנו יחד בחלל. ארה"ב אפשרה לסין – אומה קומוניסטית – להצטרף לאו"ם, וב-1972 אף ביקר נשיא ארה"ב ריצ'רד ניקסון בסין.
- אך אלו התבררו כלא יותר מניסיונות לגרום לעולם לחשוב שכולם מסתדרים. אף אחד מהצדדים לא עמד בהסכמים שעשו, ומעורבותם במלחמות באפגניסטן, ניקרגואה ואנגולה בסוף שנות השבעים הראתה שהפיצולים עדיין היו שם.
- אך כמה מדינות החלו להתעייף מכמות השליטה שהייתה לסובייטים על חייהן. הדבר הביא להתקוממויות, אותן דיכאה ברית המועצות, אך זה הראה על היחלשות הרעיונות הקומוניסטיים של הסובייטים במזרח אירופה.
- הגעתם של שני מנהיגים בשנות השמונים שינתה הכול – נשיא ארה"ב רונלד רייגן ב-1980 וראש ממשלת ברית המועצות מיכאיל גורבצ'וב ב-1985.
- רייגן נבחר בין השאר מכיוון שמתח ביקורת על ברית המועצות והיה אנטי-קומוניסטי בתוקף. בנאום שנשא ב-1983, הוא כינה את ברית המועצות "אימפריית רשע". הוא הגדיל את ההוצאות הצבאיות של ארה"ב ועבד בשיתוף פעולה הדוק עם ראש ממשלת בריטניה מרגרט תאצ'ר כדי להפעיל לחץ על ברית המועצות, עד כדי כך שלא נותרה לה ברירה אלא לסגת.
- גורבצ'וב, לעומת זאת, הבין שאינו יכול להשתוות להוצאות של ארה"ב על נשק, ולכן החל בשיחות להגבלת ייצור נשק גרעיני משני הצדדים. אם רוסיה רצתה להיות מעצמת-על גלובלית חזקה, הוא ידע שהיא תצטרך להשלים עם המערב. הוא גם הציג מדיניות פופולרית יותר המקדמת חופש ביטוי רב יותר וביצע ארגון מחדש של הכלכלה.
עד שנות השמונים, המערב וברית המועצות למדו כיצד לחיות זה לצד זה יותר, אך עדיין הייתה תסיסה במדינות מזרח אירופה שבהן אנשים היו עניים ורצו לברוח מהמזרח. עד סוף שנות השמונים, החופש והפתיחות המוגברים שקידם מיכאיל גורבצ'וב בברית המועצות החלו להתפשט ברחבי מזרח אירופה. חומת ברלין הפכה לסמל לדיכוי ולכל מה שהיה פגום בשלטון הסובייטי. ב-8 בנובמבר 1989, חומת ברלין נפלה והגבול נפתח. בשל בעיות כלכליות, תסיסה במזרח אירופה ותבוסת ברית המועצות באפגניסטן, בדצמבר 1991, הקומוניזם בברית המועצות – והמלחמה הקרה – הגיעו לסיומם. רוסיה הכריזה על עצמה כרפובליקה ובחרה באדם בשם בוריס ילצין לנשיאה.
וכיום?
למרות שהמלחמה הקרה הסתיימה, המתחים בין רוסיה למערב עדיין עולים לכותרות כל המזן. בפברואר 2019, ארה"ב ורוסיה השעו את מעורבותן באמנה, ששתי המדינות חתמו עליה ב-1987, לקראת סוף המלחמה הקרה. האמנה – שנקראת "אמנת הכוחות הגרעיניים לטווח ביניים" (Intermediate-Range Nuclear Forces Treaty) – אסרה על שתי המדינות להשתמש בטילים לטווח קצר ובינוני (למעט כלי נשק המשוגרים מהים). עד 1991, כשהמלחמה הקרה הסתיימה, כמעט 2,700 טילים הושמדו.
בפברואר 2019, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין אמרו שמדינותיהם משעות את מעורבותן בהסכם ששתי מדינותיהן חתמו עליו ב-1987, לקראת סוף המלחמה הקרה אך ב-1 בפברואר, ארה"ב הודיעה כי תפרוש ממה שהוסכם באמנה, ונשיא רוסיה ולדימיר פוטין אמר שגם רוסיה תתחיל לפתח טילים חדשים.
בעוד שהמלחמה הקרה הזו הגיעה לסיומה, מדינות במזרח ובמערב לא תמיד מסכימות זו עם זו. וכפי שהסביר מלקולם קרייג, מרצה בכיר להיסטוריה אמריקאית באוניברסיטת ליברפול ג'ון מורס: "רוסיה היא לא ברית המועצות, ומעמדה הבינלאומי שונה בתכלית. היא משולבת באופן הדוק הרבה יותר במערכת הכלכלית העולמית מאשר ברית המועצות הייתה".
המלחמה הקרה הייתה עימות רעיוני ופוליטי מתמשך בין המערב הקפיטליסטי לברית המועצות הקומוניסטית, שהחל להתגבש מיד לאחר מלחמת העולם השנייה ונמשך עד 1991. היא לא התבטאה בקרבות ישירים, אלא במאבקי השפעה, בתחרויות טכנולוגיות ובמרוץ חימוש שהעמיד את העולם לא פעם על סף עימות גרעיני. בריתות צבאיות, מצורים, הפיכות, המירוץ לחלל ומשברים כמו הטילים בקובה הפכו לסמלים של תקופה שבה כל צעד של צד אחד גרר תגובת נגד של הצד השני. בסופו של דבר, קריסת הגוש הקומוניסטי ונפילת חומת ברלין סימנו את סיום העימות הארוך והמתוח שהגדיר את המאה העשרים.
