במהלך המלחמה הקרה, סוכנויות הביון של ארצות הברית וברית המועצות התחרו זו בזו בפיתוח טכנולוגיות סמויות חדשות לאיסוף מידע מסווג. ■ אז אילו מכשירי האזנה מוזרים ומרתקים, שימשו את מנגנוני הביון של המעצמות הגדולות?

החותם הגדול שמאזין: יצירת מופת של ריגול סובייטי

באוגוסט 1945, כשהניצחון של בעלות הברית במלחמת העולם השנייה קרב ובא, קבוצת סטודנטים סובייטים וחברים ב"חלוצים הצעירים" העניקה לשגריר ארצות הברית, ו'. אוורל הרימן, גילוף עץ נאה של החותם הגדול של ארצות הברית. המתנה הדיפלומטית הזו הייתה תלויה בולטת במעונו של השגריר במוסקבה (בית ספאסו) במשך שנים. האמריקאים לא העלו בדעתם שהקישוט מסתיר פלא טכנולוגי של ריגול. בתוכו הוטמן מכשיר האזנה פסיבי זעיר, שעוצב בפיקוח על ידי הממציא הסובייטי לאון תרמין, יוצרו המפורסם של כלי הנגינה "תרמין". המכשיר, שזכה לכינוי "הדבר" (The Thing) בפי המודיעין האמריקאי, היה חסר מקור כוח או מעגלים פעילים. תחת זאת, הוא נותר רדום עד שסוכנים סובייטים שידרו אליו אות רדיו מבחוץ. עם ההארה בתדר הנכון, מכשיר ההאזנה החבוי היה מהדהד את השיחות בחדר, גורם לדיאפרגמה דקה לרטוט, מווסת את אות הרדיו החוזר ומשדר כל מילה לעמדת ההאזנה הסובייטית. כאשר האות החיצוני פסק, המכשיר השתתק, מה שהפך אותו לכמעט בלתי ניתן לגילוי בטכנולוגיה של שנות ה-40. במשך שש שנים, שירותי הביטחון של מוסקבה האזינו בשקט לשיחות דיפלומטיות אמריקאיות באמצעות "חותם הגדול".

גילויו של מכשיר הציתות בחותם הגדול ב-1952 התרחש כמעט במקרה ובזכות עבודת בילוש חכמה. בתחילת שנות ה-50, מנטרי רדיו של בעלות הברית קלטו בטעות קולות תועים בתדרים סודיים – קולות שהתבררו כשיחות של דיפלומטים אמריקאים, מה שרמז על שיטת האזנה סובייטית חדשה. בתגובה, מחלקת המדינה שלחה מומחי ביטחון לסרוק את בית ספאסו. לאחר מספר חיפושים ללא פרי, טכנאים חשפו לבסוף את המשדר החבוי על ידי פיתוי המאזינים: בעוד השגריר ג'ורג' פ. קנאן "הכתיב" בולטות פתק מסווג במשרדו, טכנאי סייר בבית עם מקלט עד שקלט את קולו של השגריר בוקע מתוך גילוף החותם הגדול. המתנה התמימה למראה נפרצה כדי לחשוף את המכשיר הזעיר, ובכך נחשפה הפעילות הסובייטית.

אולי יעניין אותך

אלן טיורינג: יוצר המחשוב המודרני

חואן פויול גרסיה: המרגל שקיבל עיטורים משני צדי המתרס

ישראל, אזרבייג'ן והמלחמה החשאית נגד איראן

בשירות המלך: מבט על קהילת המודיעין הספרדית

המשמעות האסטרטגית המלאה שלו התבררה רק שנים מאוחר יותר. ארצות הברית שמרה על הממצא בסוד עד 1960, אז הציג השגריר הנרי קאבוט לודג' הבן את המכשיר באופן דרמטי מול מועצת הביטחון של האו"ם. חשיפה פומבית זו הגיעה על רקע מתיחות עזה בין מזרח למערב (מיד לאחר תקרית מטוס הריגול U-2) ונועדה להביך את הסובייטים על ידי חשיפת חדירותיהם. לודג' אף טען כי מעל 100 מכשירי ציתות סובייטים דומים התגלו במשלחות אמריקאיות ברחבי מזרח אירופה. מכשיר הציתות החותם הגדול הפך לסמל הריגול במלחמה הקרה והדגים את נכונותה של ברית המועצות לדחוף את גבולות הטכנולוגיה כדי לרגל אחר יריבתה. האזנות סובייטיות למתקנים אמריקאיים נמשכו לאורך המלחמה הקרה, עם הדוגמה הבולטת של מסע המעקב ההמוני בשגרירות ארצות הברית במוסקבה במהלך בנייתה בשנות ה-80. כיום, העתק של החותם עם הרכיבים הפנימיים החשופים מוצג במוזיאון הלאומי לקריפטולוגיה של ה-NSA כעדות להישג ריגול יוצא דופן זה.

פרויקט "קיטי אקוסטית": ניסוי החתול המרגל של אמריקה

מעבר למסך הברזל, ארצות הברית בחנה רעיונות ריגול יוצאי דופן משלה. בשנות ה-60, אגף המדע והטכנולוגיה של ה-CIA יצא בפרויקט "קיטי אקוסטית" (Acoustic Kitty), מאמץ סודי ביותר להפוך חתול רחוב רגיל למכשיר האזנה נייד. המוטיבציה הייתה פשוטה: חתולים נעים בחופשיות במרחב הציבורי ובסביבת שגרירויות זרות מבלי לעורר חשד. אם חתול היה יכול לשאת מיקרופון ומשדר, הוא עשוי היה להשתחל קרוב ליעדים לא חשדניים (נניח, פקיד סובייטי על ספסל בפארק) ולשדר את שיחתם בסתר. בעידן שבו מרוץ החימוש המודיעיני היה בשיאו, חתירה לדרך בטוחה לאיסוף מידע על תנועות דיפלומטיות וצבאיות סובייטיות הייתה בעדיפות גבוהה. עם זאת, התוכנית דרשה התגברות על אתגרים טכניים ואימוניים משמעותיים. לפי מסמכים שהוסר מהם הסיווג, טכנאי הסוכנות השתילו מיקרופון בתעלת האוזן של החתול, עבדו עם קבלני שמע חיצוניים כדי לבנות משדר באורך 3/4 אינץ' להטמעה ליד בסיס הגולגולת, והעבירו אנטנת חוט דקה לאורך זנב החיה מתחת לפרווה. הניתוח ארז סוללות ואלקטרוניקה בתוך החתול מבלי לשנות את מראהו או התנהגותו. לאחר שנים של ניסויים (דווח על התקופה 1961–1966), ה"קיטי האקוסטית" הראשונה נחשבה מוכנה למבחן שטח.

בעוד שההיתכנות הטכנית של הפעולה הייתה הצלחה, היישום בשטח היה הרבה פחות מוצלח. בגרסה הלא-רשמית של הסיפור, מ מפעילי ה-CIA שחררו את החתול הממולכד ליד מתחם סובייטי בוושינגטון הבירה, כשהם מכוונים אותו לעבר שני גברים על ספסל. החתול, לעומת זאת, החזיק בתוכניות אחרות. מוסח דעת או פועל לפי יצריו, הוא נדד לכביש – שם נדרס מיד על ידי מונית, לתדהמת הסוכנים שפיקחו מהוואן. הניסוי רב-המיליונים הסתיים במהלך ניסיונו הראשון. עד 1967 הפרויקט נגנז, כאשר פקידי ה-CIA סיכמו ביובש שבעוד שניתן לאלף חתולים לנוע למרחקים קצרים, השימוש בהם כמרגלים סמויים "לא יהיה מעשי". דוח פנימי אחד הילל את הניסיון כ"הישג מדעי יוצא דופן" למרות כישלונו – תוך שבח לטכנאים כמדענים חלוצים על עצם היכולת להכווין את התנהגות החתול במידת מה. בסופו של דבר, הביולוגיה וחוסר הניבוי גברו על הטכנולוגיה: פשוט לא ניתן היה לשלוט בחתול בצורה מהימנה בשטח פתוח, במיוחד בהתחשב ברעב ובסקרנות ששום חיווט לא יכול היה לדכא.

חשיפות מודרניות מתווכחות על מידת האותנטיות של סיפורים ישנים אלו. אנשי CIA טענו מאוחר יותר כי תקרית המונית הדרמטית הייתה מיתוס – הערה שנונה של קצין לשעבר שקיבלה חיים משל עצמה. על פי סקירה היסטורית של ה-CIA, החתול טופל למעשה בצורה הומנית, והציוד הוסר ללא פגע כשהפרויקט הסתיים. הקו הרשמי הוא שהסוכן החתולי שרד ופשוט התגלה כעצמאי מדי מכדי לציית ל"פקודות". במילים אחרות, "החתול רצה לעשות מה שהחתול רצה לעשות", לפי פקיד CIA. ללא קשר לסיומת המועדפת, מבצע "קיטי אקוסטית" ניצב כפרק ביזארי בריגול המלחמה הקרה. הוא הדגים את הלהט הניסויי של התקופה: מומחי ריגול אמריקאים היו מוכנים להשקיע זמן וכסף עצומים (לפי דיווח אחד 15–20 מיליון דולר) בתוכנית מוזרה אם היא הציעה אפילו יתרון קלוש על הסובייטים.

תושייה ויריבות במלחמה הקרה

אף שפעולה אחת הייתה סובייטית והשנייה אמריקאית, החותם הגדול ו"קיטי אקוסטית" חולקים מורשת משותפת. שניהם ממחישים את המאמצים יוצאי הדופן, שלעיתים גובלים באבסורד, אליהם הגיעו המעצמות היריבות כדי לנצח בתחרות הריגול. בעידן שבו המלחמה הקרה התנהלה לרוב בצללים, כל צד שילב מדע מתקדם עם יצירתיות – מהטמעת מכשיר האזנה במתנה דיפלומטית ועד השתלת משדר בחיה חיה – כדי להערים על הצד השני. שני מאמצים אלו, אחד מוצלח מאוד ואחד כישלון ידוע לשמצה, מזכירים לנו שהמאבק המודיעיני לא עסק רק בטילים וצבאות, אלא גם בתושייה ובתעוזה. בדחיפת גבולות הטכנולוגיה והמלאכה המקצועית, ארצות הברית וברית המועצות חשפו כי שום רעיון לא היה מוזר מדי אם היה בו כדי להעניק יתרון.

כל אלה ממחישים את גבולות היצירתיות האנושית תחת לחץ אידיאולוגי ופוליטי כבד. אלו היו ניסיונות שבהם נחצו קווים טכנולוגיים ומוסריים בשם הביטחון הלאומי, מותירים אחריהם עדות לא רק למרוץ חימוש טכנולוגי, אלא למאבק על תודעה וסודות שהגדיר תקופה שלמה.

ההיסטוריה תמיד רושמת את ניצחונותיה בזהב, אך את כישלונותיה היא שומרת בתאים אחוריים אפלים, שכן דק הוא הקו המפריד בין הברקה גאונית לבין איוולת גמורה. אלו היו רגעים שבהם דמיון מופרז פגש מציאות קרה, והותיר אותנו לתהות מה עוד נחבא בנבכי הארכיונים, ממתין להיחשף כעדות נוספת לכך שהבינה האנושית, משוחררת מעכבות, מסוגלת להמציא מפלצות (מוחשיות או טכנולוגיות) שאיש לא העז להעלות על הדעת.

נפלאות המלחמה הקרה, תקופה שבה היית יכול למצוא מכשיר האזנה בתוך חותם או לנסות להפוך חתול למקליט קול, הכל כדי להוכיח שהצד השני טיפש יותר. מומלץ בחום לדרג את הכתבה הזו או פשוט לשתף אותה עם חבר, לפני שמישהו יחליט להטמין מכשיר האזנה בעציץ שבסלון שלכם.

אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.