להכנעת ילידים ולניצול אדמתם ומשאביהם יש היסטוריה ארוכה, אכזרית ומדממת, אך מהו למעשה קולוניאליזם?
קולוניאליזם מוגדר כ"שליטה של כוח אחד על אזור או עם". הוא מתרחש כאשר אומה אחת מכפיפה תחתיה אומה האחרת, כובשת את אוכלוסייתה ומנצלת אותה, לעתים קרובות תוך כפיית השפה והערכים התרבותיים שלה על אנשיה. עד 1914, רוב מוחלט של מדינות העולם יושבו על ידי אירופאים בשלב מסוים. יפן, קוריאה ותאילנד הן האומות האחרות היחידות שמעולם לא יושבו על ידי אירופאים. המושג הקולוניאליזם קשור קשר הדוק לזה של "אימפריאליזם", שהוא המדיניות או האתוס של שימוש בכוח והשפעה כדי לשלוט באומה או בעם אחר, העומד בבסיס הקולוניאליזם.
היסטוריה של הקולוניאליזם
בעת העתיקה, הקולוניאליזם היה נהוג על ידי אימפריות כמו יוון העתיקה, רומא העתיקה, מצרים העתיקה ופניקיה. הציוויליזציות הללו הרחיבו את גבולותיהן לאזורים שסביבן ובאופן לא רציף מאז 1550 לפנה"ס בערך והקימו מושבות שהשתמשו במשאבים הפיזיים ובאוכלוסיה המקומית.
ביוון העתיקה, למשל, מדינות ערים הקימו לעתים קרובות מושבות בחיפוש אחר מרחב מחיה נוסף ורווח כלכלי. לאחר התייעצות עם האורקל, אנשי עיר המדינה היו שולחים קבוצה נבחרת מתושביה להקים מושבה חדשה. כדי להחתים את הקשר בין המושבה לעיר, היו חבריה המייסדים מדליקים אש בלהבה שנלקחה מהאח המרכזי של העיר המקורית ועסקו בטקסים אחרים שנועדו לחזק את הקשר של עיר המדינה למושבה.
במהלך מה שמכונה כיום עידן הגילויים, הקמת מושבה חדשה הייתה תלויה בטקס אחר: השגת חסות של פטרון עשיר, בדרך כלל מונרך כלשהו ויציאה בספינות גדולות כדי לחפש אדמה חדשה. החל מהמאה ה-15, פורטוגל החלה לחפש נתיבי מסחר חדשים ולחפש ציוויליזציות מחוץ לאירופה. כך, בשנת 1415, מגלי ארצות פורטוגל כבשו את קאוטה, עיירת חוף בצפון אפריקה והניעו אימפריה שתחזיק מעמד עד 1999.
עד מהרה הפורטוגלים כבשו ואיכלסו איים כמו מדיירה וכף ורדה והאומה היריבה להם, ספרד, החליטה לנסות גם לחקור ארצות חדשות. בשנת 1492, כריסטופר קולומבוס החל לחפש נתיב מערבי להודו ולסין. במקום זאת, הוא נחת באיי בהאמה והניח את דריסת הרגל הראשונה של האימפריה הספרדית. עד מהרה נקלעו ספרד ופורטוגל לתחרות על הטריטוריות החדשות והשתלטו על אדמות הילידים ביבשת אמריקה, בהודו, אפריקה ואסיה.
שאר מדינות מערב אירופה הלכו בעקבותיהם במהירות: אנגליה (עם חברת הודו המזרחית הבריטית), הולנד (עם חברת הודו המזרחית ההולנדית), צרפת וגרמניה התחילו במהירות לבנות אימפריה משלהן מעבר לים ונלחמו בספרד ופורטוגל על הזכות לאדמות שכבר התיישבו בהן. אפילו האימפריה הרוסית לא טמנה ידה בקלחת והגיעה עד אלסקה וקליפורניה (באמצעות החברה הרוסית-אמריקאית).
לעתים קרובות, המושבות נמחקו מידיהם של תושביהן הילידים על ידי מפלגות קטנות יחסית של גברים אירופאים שהגישו תביעה לאחר עימותים קצרים או על ידי הפחדה של מקומיים עם כלי השיט, הנשק ופריטי הסחר שלהם. לדוגמה, הצוות של קולומבוס למסעו המפורסם ב-1492 כלל רק 90 גברים, מהם 39 הוא השאיר מאחור כדי לבנות יישוב במה שהיא כיום האיטי.
הכנעה ומהפכות
בין הפיתויים של הקולוניאליזם הייתה ההזדמנות לגייס — ולעתים קרובות לשעבד — ילידים לטובת מעצמה קולוניאלית. בברזיל, למשל, חוקרים בשם בנדיירנטים יצאו למסעות בחיפוש אחר ילידים כדי ללכוד ולשעבד עבור מטעים שהקימו הפורטוגזים. ועבדים מכל אירופה השתתפו בסחר העבדים האטלנטי, עסקו בחטיפה במרכז ומערב אפריקה והכריחו את הילידים לבצע עבודה שהעשירה את האימפריות שלהם מעבר לים.
אפילו מושבות לשעבר הפכו בסופו של דבר למתיישבים בעצמם: ארצות הברית, שהייתה בעבר בשליטת בריטניה, הרחיבה את שטחה זמן קצר לאחר הניצחון במלחמת העצמאות ומאוחר יותר הרחיבה את תביעותיה לאוקיינוס השקט ולאמריקה הלטינית.
החל משנות 1880, מדינות אירופה החלו להשתלט גם על מדינות אפריקאיות, מיהרו אל משאבי הטבע הנחשקים והקימו מושבות בהן יחזיקו עד לתקופה בינלאומית של דה-קולוניזציה שנמשכה בסביבות 1914 עד 1975 ואתגרה את השלטון האירופי על היבשת השחורה. ללא ספק, ההתיישבות המצליחה ביותר הייתה של האימפריה הבריטית, אשר בשיאה זמן קצר לאחר מלחמת העולם יכלה להתפאר בטריטוריות בכל אזור זמן בעולם. השמש "מעולם לא שקעה" על שאיפותיה הפוליטיות והכלכליות של אנגליה, אותן ביצעה בעזרת ממשלות קולוניאליות בריטיות.
ססיל רודס
למרות צמיחת המושבות האירופיות בחצי הכדור המערבי, רוב המדינות זכו לעצמאות במהלך המאה ה-18 וה-19, החל מהמהפכה האמריקנית ב-1776 ומהפכת האיטי ב-1781. עם זאת, חצי הכדור המזרחי המשיך לפתות את המעצמות הקולוניאליות האירופיות.
רציונל קולוניאלי והתנגדות
המעצמות הקולוניאליות הצדיקו את כיבושיהן בטענה שהייתה להן מחויבות חוקית ודתית לשלוט באדמה ובתרבות של עמים ילידים. אומות כובשות הטילו את תפקידן כאומות "ברבריות" או "פראיות" תרבותיות וטענו שהן פועלות לטובת האינטרסים של אלה שאת אדמותיהם ועמיהם הם ניצלו.
מבחינה היסטורית, מנהיגי הכנסייה עודדו והשתתפו בהשתלטות ובניצול של אדמות זרות ועבדות, לרוב בשם ההמרה הנוצרית. במאה ה-15, האפיפיורים הקתולים הציגו הצדקה דתית לקולוניזציה והוציאו סדרה של צווים אפיפיורים הידועים כיום בתור דוקטרינת הגילוי שטענה שהקולוניזציה הכרחית כדי להציל נפשות ולתפוס אדמות לטובת צמיחת הכנסייה. לעתים קרובות, מיסיונרים נוצרים היו בין הראשונים שחדרו לארצות חדשות. בהשראת האמונה שעליהם להמיר כמה שיותר ילידים לנצרות, הם ייבאו מנהגים דתיים ותרבותיים ויחס פטרנליסטי כלפי תושבי המושבות הילידים.
אולם ההתנגדות לשליטה זו היא חלק בלתי נפרד מסיפור הקולוניאליזם. עוד לפני הדה-קולוניזציה, ילידים בכל היבשות ביימו התנגדות אלימה ולא אלימה כלפי הכובשים שלהם. אלה כללו את מרד פואבלו שהפיל את השלטון הספרדי של מה שהיא כיום ניו מקסיקו ב-1680, מרד העבדים שהביא למהפכה בהאיטי ב-1791, סדרה של מרידות נגד השלטון האנגלי בהודו ועוד מקרים רבים אחרים של התנגדות קולקטיבית ואישית.
אתיופיה הצליחה להישאר אחת משתי מדינות אפריקאיות בלבד לעקוף את השלטון הקולוניאלי האירופי בשל שורה של בריתות נבונות שכרת הקיסר שלה, ובשנת 1896 הצליחה האומה להדוף פלישה איטלקית בקרב אדווה.
מורשת הקולוניאליזם
הממשלות הקולוניאליות השקיעו בתשתיות ובמסחר והפיצו ידע רפואי וטכנולוגי. בחלק מהמקרים הם עודדו אוריינות, אימוץ סטנדרטים מערביים של זכויות אדם וזרעו את הזרעים למוסדות ומערכות ממשל דמוקרטיות. כמה מושבות לשעבר, כמו גאנה, חוו עלייה בתזונה ובבריאות עם השלטון הקולוניאלי והתיישבות אירופית קולוניאלית נקשרה לכמה הישגים בפיתוח המדינה.
עם זאת, כפייה והתבוללות כפויה ליוו לעתים קרובות את ההישגים הללו וחוקרים עדיין מתווכחים על המורשת הרבה שהותיר הקולוניאליזם. ההשפעות של הקולוניאליזם כוללות השפלה סביבתית, התפשטות מחלות, חוסר יציבות כלכלית, יריבויות אתניות והפרות זכויות אדם, נושאים שיכולים להימשך זמן רב מהשלטון הקולוניאלי של קבוצה אחת ובמידה רבה הם אשמים גם לנחשלות ומצב התשתיות הרעוע ביבשת אפריקה.
כפי שכותב ההיסטוריון של דרום אסיה, ג'ון מקוויד, "דרושה קריאה מוטעית סלקטיבית ביותר של העדויות כדי לטעון שהקולוניאליזם היה כל דבר מלבד אסון הומניטרי עבור רוב המתיישבים."
אם משתמשים בתוכן כלשהו מתוך HistoryIsTold, באופן חלקי או מלא, יש לספק תמיד קישור לחומר המקור.
