הקומוניזם עומד כאידיאולוגיה כלכלית ופוליטית המתנגדת באופן ישיר לדמוקרטיה הליברלית ולקפיטליזם, באמצעות קידום חברה חסרת מעמדות שבה בעלות קהילתית מחליפה קניין פרטי. אידיאולוגיה זו, שנוסחה על ידי דמויות כמו קרל מרקס, עלתה לגדולה במהלך המהפכה הצרפתית ועיצבה אומות כגון ברית המועצות וסין, ובכך שינתה את הדינמיקה של הכוח העולמי.
בקצרה
- הקומוניזם הוא אידיאולוגיה כלכלית ופוליטית השואפת לחברה חסרת מעמדות עם בעלות קהילתית על רכוש ועושר.
- המניפסט הקומוניסטי, שנכתב על ידי קרל מרקס ופרידריך אנגלס, מתווה את המסגרת לקומוניזם ואת התנגדותו לקפיטליזם.
- ברית המועצות וסין הן דוגמאות היסטוריות שבהן יושמה האידיאולוגיה הקומוניסטית, לעיתים קרובות מלווה בתהפוכות פוליטיות וחברתיות משמעותיות.
- תכנון מרכזי והיעדר תמריצי רווח תרמו לכישלונם של משטרים קומוניסטיים רחבי היקף.
- בעוד שמדינות מסוימות עדיין מזוהות כקומוניסטיות, רבות מהן משלבות היבטים של קפיטליזם ומקיימות ממשל אוטוקרטי (יחידני).
מה זה קומוניסט?
במילים פשוטות, קומוניסט הוא אדם שתומך בקומוניזם, שהוא השקפה פוליטית וכלכלית. קומוניסטים פתחו במהפכות במקומות רבים כולל רוסיה וסין. בחמש מדינות – סין, צפון קוריאה, לאוס, קובה ווייטנאם – מפלגות קומוניסטיות שולטות בממשלות כיום. אבל המערכות הכלכליות והפוליטיות במדינות אלה אינן קומוניסטיות לחלוטין, אך יש הטוענים שהן פועלות למעבר מקפיטליזם לקומוניזם.
קומוניסטים מאמינים שאנשים צריכים לחלוק את העושר כך שאף אחד לא יהיה עני מדי, אף אחד לא יהיה עשיר מדי, ולכולם יהיה מספיק כדי לשרוד ולקיים חיים טובים. קומוניסט יכול להיות חבר במפלגה קומוניסטית, שהיא מפלגה פוליטית, או חבר בקבוצת אנשים שרוצים למלא תפקיד בשלטון. בקומוניזם, אנשים עובדים יחד כדי לייצר ולהפיץ את הדברים שהם צריכים כדי לחיות, כמו מזון, ביגוד ובידור. זה לא אומר שהכול משותף בכל עת.
בחברה קומוניסטית, אנשים פרטיים עדיין עשויים לחיות בבתיהם ולהחזיק במזון, בבגדים ובפריטים האישיים שלהם, כגון טלוויזיות וטלפונים סלולריים. עם זאת, המקומות שבהם יוצרו פריטים אלה, כגון מפעלים וחוות חקלאיות, יהיו בבעלות כולם. באופן דומה, אדם עדיין יכול ליצור מוצרים אמנותיים כגון יצירות ספרות או מלאכת יד בעצמו. המטרה לא תהיה להרוויח כסף, אלא לחלוק למען הנאת כולם.
קומוניסטים תומכים בצורה כלשהי של בעלות קולקטיבית. בעלות של כולם תבטיח שלכל חברי החברה יהיו זכויות שוות לתוצרים מהמפעלים והחוות מכיוון שכולם יהיו שותפים בבעלות על המפעלים. בחברה כזו, לכולם יהיו גם זכויות פוליטיות שוות והם ישתתפו בניהול הממשל יחד. תיאורטית, קומוניזם אמור לכלול צורה כלשהי של דמוקרטיה.
ומה זה מרקסיזם?
לאורך ההיסטוריה היו דעות רבות ושונות לגבי מהו קומוניזם, כיצד יש לארגן אותו וכיצד ניתן להשיגו. התיאוריות המפורסמות ביותר על קומוניזם הן ככל הנראה אלו שפותחו על ידי הפילוסוף הגרמני קרל מרקס. רעיונותיו מכונים לעיתים קרובות ״מרקסיזם״.
מרקס חקר את ההיסטוריה והבחין בכך שהדרך שבה אנשים ייצרו סחורות ושירותים הייתה קשורה קשר הדוק לשאלה מי החזיק בכוח. לדוגמה, בחברות חקלאיות, אלה שבבעלותם הייתה הקרקע החזיקו ביותר כוח מאלה שלא. מרקס גם הבחין שאנשים בעלי פחות כוח לעיתים קרובות קמו, בדרך כלל באלימות, כדי להפיל את האנשים החזקים. הוא כינה רעיון זה מאבק מעמדות. הוא האמין שתהליך זה הוא האופן שבו חברות התפתחו ממערכת ממשל וכלכלה אחת לאחרת. הוא טען שמאבק מעמדות הוביל חברות דרך התקדמות לעבר יעילות רבה יותר בייצור סחורות ושירותים, רמות טכנולוגיה גבוהות יותר וחלוקה רחבה יותר של כוח חברתי ופוליטי.
כאשר מרקס חי במאה ה-19, מערכת כלכלית ופוליטית שנקראת קפיטליזם התפתחה במדינות רבות. בחברות קפיטליסטיות, הכלכלה התרכזה במפעלים. לבעלי המפעלים הייתה השפעה פוליטית וכלכלית משמעותית. מרקס הבחין שבמדינות כמו גרמניה, אנגליה וארצות הברית, בעלי המפעלים שכרו פועלים שעבדו שעות ארוכות בייצור סחורות כמו חולצות או שולחנות. בעוד שבעלי המפעלים מכרו מוצרים אלה במחירים גבוהים, הם שילמו לפועלים מעט מאוד. כתוצאה מכך, בעלי המפעלים הפכו עשירים יותר, בעוד שפועלים רבים נאבקו להרשות לעצמם את הסחורות שהם ייצרו או אפילו לספק מזון למשפחותיהם.
מרקס האמין שאי-שוויון זה יוביל בסופו של דבר להתקוממות הפועלים. מרקס ניבא כי במהלך המהפכה שלהם, הפועלים ישתלטו על המפעלים, יתחילו לנהל אותם בצורה הוגנת יותר, וזה יוביל למערכת פוליטית חדשה, הידועה בשם סוציאליזם.
היכן משתלב הסוציאליזם?
כמובן, אם הפועלים יבצעו מהפכה, בעלי המפעלים יילחמו בחזרה. מרקס חשב כי מיד לאחר המהפכה, הפועלים יצטרכו תחילה ליצור ממשלה חזקה כדי למנוע מבעלי המפעלים לבסס מחדש את הקפיטליזם. במהלך שלב זה, שמרקס כינה סוציאליזם, הפועלים ינהלו את הממשלה בזמן שהם ממשיכים להתרחק מהקפיטליזם ומנסים ליצור חברה שוויונית יותר. לדעת מרקס, אנשים יראו בסופו של דבר שהסוציאליזם טוב הרבה יותר מהקפיטליזם, מכיוון שהסוציאליזם יסיים את הניצול תוך שהוא עדיין מאפשר לחברה להמשיך לנוע לעבר פרקטיקות כלכליות ופוליטיות טובות יותר, אך ללא אי-שוויון. ברגע שזה יקרה, ממשלה כבר לא תהיה נחוצה.
החברה תהפוך לקומוניסטית. עדיין יהיה ממשל, אבל לא ממשלה שתהיה מופרדת מהעם. במקום זאת, בחברה קומוניסטית, העם ימשול יחד וכל אחד יעשה חלק מהעבודה ויקבל את מה שהוא צריך. קיימות מפלגות קומוניסטיות במקומות רבים, ורבות מהן פועלות כעת להפיכת מדינותיהן לקומוניסטיות. אבל אף מדינה מעולם לא הפכה לקומוניסטית ״על מלא״. אך אנשים רבים עדיין מקווים שהמעבר הזה יקרה מתישהו. האנשים האלה הם קומוניסטים. קומוניסטים אופטימיים בדעה לפיה בני אדם יוכלו יום אחד ליצור חברה הוגנת ושוויונית יותר.
כיצד התפתח הקומוניזם כתורה פוליטית
קומוניזם הוא מונח מטריה המכסה מגוון אידיאולוגיות. השימוש המודרני במונח מקורו בוויקטור ד'הופיי (Victor d'Hupay), אריסטוקרט צרפתי מהמאה ה-18, שדגל בחיים ב"קומונות" שבהן כל הרכוש יהיה משותף ו"כולם יוכלו להפיק תועלת מעבודתו של כל אחד". הרעיון לא היה חדש כלל, גם באותה תקופה. ספר מעשי השליחים בברית הישנה מתאר קהילות נוצריות מהמאה הראשונה לספירה, שקיימו רכוש משותף על פי מערכת הידועה בשם קוֹינוֹנְיָה (koinonia). זו היוותה השראה לקבוצות דתיות מאוחרות יותר כמו ה"דיגרים" (Diggers) האנגלים מהמאה ה-17 שדחו בעלות פרטית.
"המניפסט הקומוניסטי"
האידיאולוגיה הקומוניסטית המודרנית החלה להתפתח במהלך המהפכה הצרפתית, והחיבור המכונן שלה, "המניפסט הקומוניסטי" של קרל מרקס ופרידריך אנגלס, פורסם בשנת 1848. אותה חוברת דחתה את האופי הנוצרי של פילוסופיות קומוניסטיות קודמות, והציגה ניתוח מטריאליסטי ומדעי של ההיסטוריה ואת המסלול העתידי של החברה האנושית.
"ההיסטוריה של כל חברה שהתקיימה עד כה היא ההיסטוריה של מלחמת המעמדות"
המניפסט הקומוניסטי, מאת קרל מרקס ופרידריך אנגלס, 1848
המניפסט הקומוניסטי הציג את המהפכה הצרפתית כנקודת מפנה היסטורית מרכזית שבה ה"בורגנות", מעמד הסוחרים שהיה בתהליך של ביסוס שליטה על "אמצעי הייצור", הפכה את המבנה הפאודלי והביאה לעידן הקפיטליסטי המודרני.
מהפכה זו החליפה את מלחמת המעמדות של ימי הביניים, שהעמידה את האצולה מול הצמיתים, בזו המודרנית, שמעמידה את הבעלים הבורגנים של ההון מול ה"פרולטריון", שהוא מעמד הפועלים המוכרים את עבודתם תמורת שכר.
מרקס, אנגלס וחסידיהם דגלו וניבאו שמהפכה פרולטרית עולמית היא בלתי נמנעת מבחינה היסטורית, במניפסט הקומוניסטי ובעבודות מאוחרות יותר. הם הצהירו שזה יביא בתחילה לעידן של סוציאליזם, ולאחר מכן לקומוניזם. לפי המניפסט, השלב הסופי של ההתפתחות האנושית יסמן את קץ מלחמת המעמדות, ולכן את קץ ההיסטוריה, בתאוריה הקומוניסטית. כל האנשים יחיו בשיווי משקל חברתי ללא הבחנות מעמדיות, מבני משפחה, דת או רכוש. גם המדינה "תגווע". כפי שמנסחת זאת סיסמה מרקסיסטית פופולרית, הכלכלה הקומוניסטית תפעל: "מכל אחד לפי יכולתו, לכל אחד לפי צרכיו".
קומוניזם בפועל: עלייתה ונפילתה של ברית המועצות
התיאוריות של מרקס ואנגלס לא נבחנו עד לאחר מותם. בפברואר 1917, במהלך מלחמת העולם הראשונה, התקוממות ברוסיה הפילה את הצאר, והחלה מלחמת אזרחים שהובילו מרקסיסטים רדיקליים, עם ולדימיר לנין כמנהיגם הם עלו לשלטון ב-1922. אותם מרקסיסטים נקראו בולשביקים, כמחנה הרוב מתוך מפלגת הפועלים הסוציאל-דמוקרטית הרוסית, שדגלו בגישה רדיקלית יותר בהשוואה למחנה המיעוט, המנשביקים. אותם רדיקלים הקימו את ברית המועצות על שטחי הקיסרות הרוסית לשעבר וניסו ליישם את התיאוריה הקומוניסטית בפועל.
לפני המהפכה הבולשביקית, פיתח לנין את התיאוריה המרקסיסטית של ונגרדיזם (Vanguardism). תיאוריה שהציעה שיש צורך בקבוצת עילית קטנה כדי להוביל את החברה לסוציאליזם, ובסופו של דבר לקומוניזם. לאחר מותו של לנין, יורשו יוסיף סטלין הנהיג את מה שכונה "הדיקטטורה של הפרולטריון" וניהל טיהורים אתניים ואידיאולוגיים קשים וקולקטיביזציה חקלאית כפויה. שלטונו של סטלין משנת 1922 עד 1953 הביא לעשרות מיליוני הרוגים, לצד אלה שנספו במלחמה נגד גרמניה הנאצית.
המדינה הסובייטית הפכה למוסד חזק של מפלגה אחת, שאסר על התנגדות ושלטה על מגזרים כלכליים מרכזיים. חקלאות, בנקאות ותעשייה עמדו בפני מכסות ופיקוח מחירים באמצעות תוכניות חומש. מערכת זו של תכנון מרכזי אפשרה תיעוש מהיר וצמיחה בתוצר המקומי הגולמי (תמ"ג) של ברית המועצות שעקף את זה של ארצות הברית מ-1950 עד 1965. ברם, הכלכלה הסובייטית צמחה בדרך כלל בקצב איטי בהרבה ממקבילותיה הקפיטליסטיות והדמוקרטיות.
הוצאות צרכנים חלשות היוו גורם מעכב במיוחד לצמיחה. הדגש של המתכננים המרכזיים על תעשייה כבדה הוביל לתת-ייצור כרוני של מוצרי צריכה. תורים ארוכים בחנויות מכולת דלות מלאי היו מראה קבוע בחיי הסובייטים גם בתקופות של שגשוג יחסי.
לבסוף, ברית המועצות קרסה בדצמבר 1991 לאחר שניסיונות רפורמה, שנקראו פרסטרויקה (בנייה מחדש) וגלאסנוסט (שקיפות), נועדו לשפר את הכלכלה ולאפשר יותר יוזמה פרטית וחופש ביטוי. עם זאת, רפורמות אלה לא עצרו את הירידה הכלכלית של שנות ה-80 ואולי אף האיצו את קץ המדינה הקומוניסטית על ידי החלשת השליטה שלה בתנועות ההתנגדות.
התפתחות הקומוניזם בסין
המפלגה הקומוניסטית של מאו דזה-דונג השתלטה על סין ב-1949, לאחר למעלה מ-20 שנות מלחמה נגד הלאומנים וקיסרות יפן והפכה אותה למדינה המרקסיסטית-לניניסטית הגדולה השנייה. מאו כרת ברית עם ברית המועצות, אך תהליך הדה-סטליניזציה הסובייטי ומדיניות "דו-קיום בשלום" עם המערב הובילו לפילוג דיפלומטי בסביבות 1958.
שלטונו של מאו בסין דמה לזה של סטלין בהיקף האלימות, במחסור והתעקשותו על טוהר אידיאולוגי. המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק״ס) הורתה לאוכלוסייה הכפרית לייצר כמויות עצומות של פלדה במהלך הקפיצה הגדולה קדימה מ-1958 עד 1962 כדי להזניק מהפכה תעשייתית בסין. הרעב הסיני הגדול של אותה תקופה הרג לפחות 16 מיליון בני אדם, ואולי יותר מ-45 מיליון. מהפכת התרבות, טיהור אידיאולוגי שנמשך מ-1966 עד מותו של מאו ב-1976, הרג אולי עוד 1.6 מיליון בני אדם והעמיד מיליונים אחרים בפני רדיפה פוליטית.
לאחר מותו של מאו, דנג שיאופינג הציג רפורמות שוק שנמשכו תחת מנהיגים מאוחרים יותר. בינתיים, ארה"ב החלה לנרמל את היחסים עם סין כאשר הנשיא ניקסון ביקר בה ב-1972, לפני שמאו מת. המפלגה הקומוניסטית הסינית (מק"ס) נותרה בשלטון, אבל היום היא מנהלת מערכת שהיא במידה רבה קפיטליסטית, למרות שחברות בבעלות המדינה ממשיכות להוות חלק גדול מהכלכלה. חופש הביטוי מוגבל משמעותית והתנגדות משמעותית למפלגה הקומוניסטית השלטת אינה מותרת.
1991 היתה השנה שסימנה את קריסת ברית המועצות ואת סוף המלחמה הקרה בין בריה״מ לארה"ב.
קומוניזם והמלחמה הקרה: מאבק כוחות גלובלי
ארה"ב יצאה ממלחמת העולם השנייה כמעצמה העשירה והחזקה ביותר בעולם מבחינה צבאית. המדינה חשה תחושה של ייחודיות ומטרה היסטורית כדמוקרטיה ליברלית שהביסה זה עתה דיקטטורות פשיסטיות בשתי זירות. ברית המועצות, בעלת ברית נגד גרמניה והמדינה המרקסיסטית המהפכנית היחידה דאז, יצאה גם היא כשידה על העליונה. שתי המעצמות חילקו במהירות את אירופה לתחומים פוליטיים וכלכליים, שאותם כינה וינסטון צ'רצ'יל "מסך הברזל".
שתי מעצמות-העל החזיקו בנשק גרעיני לאחר 1949 והן נכנסו למשבר ארוך המכונה המלחמה הקרה. המקרה הקרוב ביותר שבו ארצות הברית הגיעה לעימות צבאי ישיר עם ברית המועצות היה משבר הטילים בקובה ב-1962. ארה"ב ניהלה את מלחמת וייטנאם הארוכה, ותמכה בכוחות דרום וייטנאם נגד הצבא הצפון וייטנאמי ולוחמי גרילה קומוניסטיים שנתמכו על ידי סין וברית המועצות. לבסוף, האמריקאים נסוגו מהמלחמה, בעוד וייטנאם אוחדה תחת שלטון קומוניסטי ב-1975. המלחמה הקרה הסתיימה עם קריסת ברית המועצות ב-1991.
הקומוניזם נכשל מכמה סיבות, כולל היעדר תמריצי רווח בקרב האזרחים, כישלון התכנון המרכזי וההשפעה של תפיסת הכוח על ידי מספר קטן כל כך של אנשים שניצלו אותו ועיוותו את המערכת ועיקרו את רעיון הקומוניזם מתוכנו.
הגורמים מאחורי קריסת הקומוניזם
חוקרים הצביעו על כמה גורמים נפוצים שתרמו לנפילתו.
- היעדר תמריצים לרווח: הראשון הוא היעדר תמריצים בקרב האזרחים לייצר למען רווח. תמריץ הרווח מוביל לתחרות וחדשנות בחברה, אך אזרח אידיאלי בחברה קומוניסטית היה מסור באופן אנוכי למטרות חברתיות ולעתים רחוקות חשב על רווחתו האישית.
- חוסר יעילות: הסיבה השנייה לכישלון הקומוניזם הייתה חוסר היעילות שלו, כגון תכנון מרכזי, שהיה מורכב ודרש איסוף וסינתזה נרחבים של נתונים. מכיוון שכל הפרויקטים תוכננו באופן מרכזי, מערכת לא יעילה זו החמירה בעיות. נתוני הצמיחה שונו או היו נגועים בשגיאות במקרים מסוימים כדי להתאים את העובדות לסטטיסטיקות מתוכננות וליצור אשליה של התקדמות.
- ריכוז כוח: ריכוז הכוח בידי קומץ נבחר גם יצר חוסר יעילות וסיפק להם תמריצים לעוות את המערכת לטובתם ולשמר את אחיזתם בשלטון. שחיתות ועצלות הפכו למאפיינים אנדמיים של מערכת זו. מעקב, כגון זה שאפיין את החברות של מזרח גרמניה וברית המועצות, היה נפוץ. זה גם פגע בתמריץ של אנשים חרוצים ושקדנים. בסופו של דבר, הכלכלה סבלה.
שאלות נפוצות
מהי דוגמה לקומוניזם?
דוגמה לקומוניזם תהיה קומונה שבה אנשים גרים יחד וחולקים אחריות ורכוש. רבות מהקהילות הללו מתפקדות היטב, אך הן נוטות להיות קטנות בהיקפן.
אילו מדינות עדיין קומוניסטיות?
הקומוניזם הוא צורת השלטון הרשמית בסין, קובה, לאוס, צפון קוריאה ווייטנאם. עם זאת, מדינות אלה מצייתות גם לכמה עקרונות קפיטליסטיים. הן אוטוקרטיות במידה רבה ואינן משקפות את ההגדרה של קרל מרקס לקומוניזם.
מה ההבדל בין קומוניזם לסוציאליזם?
גם הקומוניזם וגם הסוציאליזם דוגלים בבעלות ציבורית על פני פרטית והם תומכים בשוויון. הם שואפים לתת כוח למעמד הפועלים. עם זאת, הסוציאליזם נתפס כאידיאולוגיה מתונה יותר. בניגוד לקומוניזם, הוא מאפשר המשך קיום של קפיטליזם בחלקים מסוימים של הכלכלה ומעדיף שינוי הדרגתי על פני מהפכה.
בשורה התחתונה
הקומוניזם, אידיאולוגיה פוליטית וכלכלית הדוגלת בחברה חסרת מעמדות ובעלות קהילתית, צברה תאוצה עם עבודותיהם של קרל מרקס ופרידריך אנגלס. בעוד שקהילות קטנות יותר יישמו לעיתים צורות של חיים קהילתיים בהצלחה, יישום רחב היקף במדינות כמו ברית המועצות וסין היה כרוך במשטרים אוטוריטריים שלעיתים קרובות פגעו בעקרונות הקומוניסטיים למען כוח ושליטה.
יישומים אלה התמודדו עם אתגרים כגון היעדר תמריצי רווח וחוסר יעילות בתכנון מרכזי, שתרמו לנפילתם. יש הטוענים שזה מדגים את חוסר המעשיות של הקומוניזם, בעוד שאחרים מאמינים שמשטרים אלה סטו מהכוונה האמיתית של האידיאולוגיה. הבנת ההקשרים ההיסטוריים הללו חיונית לניתוח היתכנות הקומוניזם והשלכותיו בנוף הפוליטי של ימינו.
